תמיכה

היום גיליתי משהו... יש את המצבים האלה שמרוב צחוק וחיוכים ממש כואב בלחיים... נכון?
אז היום גיליתי שלהחזיק חיוך מזוייף כואב יותר....
ואז הגיעו הטקסנים... כאלה מנומסים... אבל חלאס עם הMa'am הזה... חוץ מזה... אחלה טיפים... תבורכו...

על כל אחד יכולה לעבור תקופה רעה, לא? בטח שכן.
גם עלי..רק מה, אני, אני כבר נמאס לי... ילדונת בגיל אבל כבר מזמן לא בנפש... כמה הייתי רוצה להרגיש שוב ולו רק לרגע איך זה היה כשהייתי ילדה קטנה ולא ידעתי מה זה להתאמץ בשביל חופש... כששאבתי כיף מלהיות הקטנטונת של המשפחה שכולם העריצו ורצו למרותה רק כי הברבי לא לבשה את השמלה הנכונה... כמה הייתי רוצה לחזור לתקופה שבה המחשבות שלי התעסקו במי ובמה שמתחשק לי לעשות ואיך לגרום לסובבים אותי במתק שפתיים (או לא) לעשות זאת...
ולמה לכל הרוחות אני צריכה לאבד את התום והחופש הזה בגיל 8?!?!?! יש להיות עצמאי מגיל צעיר ויש להיות עצמאי... ובגיל 8 נראה לי שעצמאות של ילדים צריכה להיות בקשר לבחירת בגדים, אוכל ודברים פשוטים כאלה... לא?
מצד אחד אני שמחה עד השמיים שאני עצמאית לגמרי בגיל 21... באמת, רוב האנשים ה"עצמאיים" בגיל הזה, נו, אמא ואבא עדיין עושים להם כביסה... עדיין עוזרים עם כסף... עדיין משלמים לקופ"ח... דברים כאלה... ואצלי? אין דבר כזה! ואני גאה בעצמי על זה, כי כמה אנשים יכולים להגיד שהם מקיימים את עצמם לגמרי לגמרי לבד מגיל 16?? לא הרבה...
מצד שני... דיייי אין לי כוח! בגיל 21 אני צריכה לחזור לטייל בעולם (אז מה אם כבר ראיתי הרבה ממנו? יש עוד המון שלא ראיתי ועוד המון שאני רוצה לראות שוב) בלי להתחשב בלימודים או בעבודה או בחשבונות או בכל דבר אחר...
...העיקר אמרתי לעצמי שלפחות עד סוף התואר אני אחזיק מעמד בלי להישבר... משום מה אני מרגישה שזה כבר לא יהיה ככה... אולי אני צריכה לקחת סמסטר הפסקה כדי לנקות את הראש? אולי אני צריכה... אוףף שונאת את ההרגשה הזאת... הרגשה מעצבנת!!! וכן, אני יודעת שיש מי שיתמוך ויעזור ויתן כתף אבל נראה לי שבין השאר גם כאן טמונה הבעייה... תמיד עשיתי לבד! תמיד החזקתי את עצמי בכוחות עצמי ותכלס בשביל בחורה בת 21 עשיתי הרבה... ועשיתי בלי פשרות... מה לעשות, אני סנובית ויהירה (כבר אמרנו את זה לא?) אז שאני אהיה מלצרית?? נראה לכם?? או מנקה?? (פעם אחת ניסיתי לעשות ספונג'ה ולקח לי 3 שעות לעשות חדר אחד... תכלס היה צחוקים... אבל אם דארק וקרן לא היו מסתכלים וצוחקים לא נראה לי שמישהו היה מאמין לי... מסכן מי שחשב להיכנס עם נעליים הבייתה אחרי זה) או כל דבר כזה?? מה פתאום!!! תמיד ידעתי וראיתי את עצמי כמישהי שהיא טובה מדי לדברים האלה... ואני באמת ככה... אז תמיד מצאתי תפקידים שהתאימו לי יותר מבחינת ה"יוקרה" שלהם כמו גם המשכורת שלהם, רק שזה דפק אותי מבחינת השעות למרות הסיפוק מהעבודה. ועכשיובגלל הלימודים והדרך שבה חזרנו מארה"ב, עכשיו אני שוב מתפשרת... מחלקת קבלה... למרות שזה הרבה יותר טוב מתפקידים אחרים שראיתי.... אבל עדיין...
נו טוב, לפחות אני יכולה לשפוך קצת תסכולים בכתב... גם משהו...
אז בכמה מילים: נמאס לי! אין לי כוח! אין לי חשק!
😄 מי היה יודע (חוץ ממני כמובן שכן אני יודעת שהכל מתאים לי) שגם קוטריות מתאימה לי?....

שונאת תככנים!!! שונאת שונאת שונאת!!!
יש לי בחילה מזה!!!
רוצה רק להכאיב להם עד זוב דם... כמו הרהיטים שהייתי שוברת בתקופות עבר מתוך זעם יוקד (ותאמינו לי לשבור ספה מעץ מלא-כשאתה לא 150ק"ג ולא קופץ עליה- זה לא קל... בטח שבטח למישהי "קטנה ועדינה" כמוני) כמעט עד עילפון כאב ואז להקיא את הבחילה ולתת להם ללק את זה!

נאמנות היא עניין חשוב, לא? אתה צריך לדעת שאתה יכול לסמוך על הנשלט (או על כל אדם אחר לצורך העניין) בעניים עצומות... הרי כל מערכת היחסים הזאת מושתת על אמון, לא?
ועדיין, משום מה, יש את אלה שמנסים לראות אם הם יכולים להתחמק ממעשה כזה או אחר... למה?
אם הקשר (בין אם בדסמי, חברי או זוגי) לא מתאים אתם צריכים לדבר עם הפרטנר ולהגיד ישר ולעניין, לא? למה לעשות מזה עניין מכוער? לא חבל?
ועם כל המחשבות האלה אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שאולי, אולי באמת עשיתי טעות (כן, אני גם אנושית בחלקי, ויכולה לטעות, קורה. מה לעשות), אולי הנסיון לשנות קצת את עצמי למה שחשבתי שיתאים יותר לאווירה כאן בארץ היה הטעות שלי... יכול להיות... אז זהו זה. החלטתי שאני לא רואה צורך לנסות לשנות את עצמי למען הקהילה שאני לא באמת מכירה. חבל על המאמצים שלי. יהיה לי יותר קל לחזור להיות עצמי. לא מתפשרת,לא סולחת,לא מתחשבת ולא כל דבר אחר שעשיתי... הרי אני יהירה, אוגואיסטית וכן, גם נרקסיסטית... וביננו, זה מתאים לי יותר. בסופו של דבר אני נראת מעולה ולא חסרות לי התגובות מכל מקום אליו אני הולכת כדי להוכיח ולהוסיף על זה יום-יום. וביננו, אני לא ממש זוכרת שאי פעם התעניינתי או שזה שינה לי יותר מדי מה חושבים עלי כל עוד אני מרוצה מעצמי... אז כולם יכולים לקפוץ יפה ולהתפלל שיזכו לנשק לי את התחת... אומללים מסכנים...

הדבר היחיד שקצת צר לי עליו זה שיש מי שחבל שלא יודע נאמנות מה היא, ושלא יודע מה עושים עבורו... קצת חבל, אבל מצד שני... ההפסד כולו שלו... אני(וזאת עובדה) תמיד אהיה מסודרת מבחינה כזאת או אחרת...
כבר מרגישה טוב יותר כשאני מרגישה את "עצמי" חוזרת אלי... אוחח כמה התגעגעתי!

היום עובר יום קשה על הנפש הקטנה והחמודה שלי....
קורה.
לא בא לי לפרט...
שיקפצו לי כולם!

יכול להיות שישנם אנשים שמכירים אותי ושלא ממש מבינים כמה דברים לגבי, יכול גם להיות שזה נובע מזה שאני לא פותחת על זה נושא אלא אם קרה משהו מיוחד או אלא אם פתחו כבר את הנושא ואז אני מצטרפת (ברור) ואז לומדים, יודעים ומכירים את אותם דברים קלים... האמת היא שכאן בבלוג כן אמרתי כמה מילים על אחד מאותם דברים, ולהלן ה"רשימה שלי":
1. נעלים (עדיפות לנעלי עור [לא איכפת לי אם מגף, נעל רגילה או סנדל) ועם עקב של מינימום 6 סמ)
2. ספרים (כמעט- דגש על כמעט) כל ספר טוב ואיכותי שהוא לא מד"ב
3. עור! נעלים, חצאיות, שמלות, מכנסים, חולצות, עליוניות, מעילים וסטים... והרשימה ארוכה... אבל מוצרי עור שיכולים לשמש כלבוש (לא מכלילה תיקים וחגורות.... זה אביזרים נלווים... ולא, נעל זה לא אביזר נלווה!!!)

אז כשאני מקבלת ביקור נחמד עם מכנסי עור... ממ זה עושה לי משהו בבפנוכו... מה לעשות אני כבר יודעת (ואם אתם עוד לא הבנתם את זה אז אתם איטיים... כנראה...) שאין לי מוח רגיל ושאני "סוטה מהנורמה" או כל דבר אחר שזה לא יקרא (מלשון לקרוא בעתיד... אם אתם כבר קוראים אותי אז תקראו כמו שצריך!)... ככה הכי טוב... אנשים נורמאלים ורגילים הם משעממים...

המשמרת המעצבנת עברה מהר יותר בזכות אותו ביקור, ואני נהנתי, בטח שנהנתי... מציצת אצבע, בוהן וחיכוך בעור... אחלה משמרת!!!
לכל המוחות החולניים יותר שביננו (ואת הבהרה הזאת אני עושה כי מה לעשות המוח שלי "חולני" בפני עצמו ואני כבר רואה איך זה יכול להישמע...) לא קרה שום דבר!!! כמו שאמרתי, מציצת אצבע, בוהן וחיכוך תמים (באמת!) בעור... אה כן... ושיחה נעימה... אני לא מעוניינת להפסיד את מקום העבודה שלי... גם לי יש גבולות.

ובנימה זאת אני הולכת לעשות לי אמבטיה חמה ונעימה ולהתארגן בכיף ובנחת ל"יום מחווה לנשות המלון"...

אז, תודה לך יקירי על שהנעמת את זמני... ופעם הבאה נדאג לגלידה 😉 אה, כן... ובסוף היו עוגיות טריות מהתנור... ממ יאמיייי

משמרת מוזרה עברה על שורותינו היום... היום קיבלנו הזמנה ל"נשות המלון" בלבד... ליום של טיפוח.... ארוחת בוקר, אוריינטציה עם חברת איפור ותצוגת אופנה של 2 רשתות כמו גם תצוגת אופנה לאפשרויות למדים החדשים... וכמובן השחלק מהדוגמניות הנן עובדות המלון... כל היום יוקדש לזה ועוד ישלמו לי על זה... נו, נו... הגיע הזמן...
כמו כן, היום קיבלנו את "דפי ההערכות" השנתיים... זה בעצם שאלון קטן שבו אני אמורה לתת לעצמי הערכה על מה אני חושבת על עצמי בעבודה, ומנהלת המחלקה עושה את אותו הדבר, אחרי זה קובעים יום ושעה, עושים שיחה שבה "משווים תוצאות" ורואים מה הלאה....
השאלות היו מאוד רגילות... אבל היה לי קשה שלא לחשוב על למלא אותן בצורה בדסמית...
"מי את?" - "שולטת"
"איך את רואה את תפקידך בכוח?" - "בצורה טובה ונהנתנית שבה הכל הולך לפי גחמותי"
"למידה" - "מלמדת ומחנכת טוב מאוד ובצורה יעילה"
"עבודת צוות" - "תמיד טוב כשכמה מטפלים ומפנקים אותי בו זמנית"
"כושר מנהיגות" - "נו באמת..."
"הפקת לקחים ולקיחת אחריות" - "תמיד! הם חייבים לדעת ללמוד לקח מכל עונש, ואני נהנת לקחת אחריות על כל כאב או השפלה שהם עוברים"
וכן הלאה.... מעניין באמת מה הייתה התגובה שלהם אם באמת הייתי עונה ככה... למרות שאני יודעת בוודאות מוחלטת שאחת מהמנהלות (של מחלקה אחרת כמובן) היא שולטת והיא הייתה נהנת לקרוא את זה.... בכ"ז אמרתי לעצמי שעדיף לשחק אותה "ילדה טובה וונילית" ולכתוב את הדברים השגרתיים....

היום עברו שנה ו4 חודשים לפטירתה של סבתא "בפצ'ה" (סבתא בפולנית...)... לפני חודש בערך היה אמור להיות יום ההולדת 82 שלה... כשהיא נפטרה היא דרשה כל מיני דברים בצוואה ואחד מהם היה לשלוח את הגופה שלה למדע.... אחרי ששחררו את הגופ היום סוף סוף נערכה ההלוויה... היא גם דרשה בצוואה להיקבר באותו קבר כמו סבא שלי שנפטר בהיותי בת 4 (להלוויה שלו לא הלכתי כי אמא שלי בזמנו חשבה שזה לא המקום לילדים קנים בגילי ובגיל אחיי...)
משום מה הרבה פעמים אני מרגישה העוגן המשפחתי... כולם באים אלי לשפוך את הלב... אני כבר לא גרה בבית כמה שנים טובות, אני גם עזבתי את הארץ לתקופות ארוכות... ועדיין, אני העוגן... ומה איתי??
כשסבתא עוד הייתה בחיים היא פנתה אלי תמיד, אני הייתי זאת שהייתה נוסעת ליפה לסופ"ש כדי שהיא לא תרגיש לבד, אני הייתי זאת שדואגת ותומכת. תמיד. רק לי היא הקשיבה כשהיא החליטה לא לאכול, רק אני שיכנעתי אותה לאכול... רק אני שיכנעתי אותה שהמטפלת שלה לא באמת מנסה להרוג וגנוב אותה...
סבתא "קשה"... עברה את השואה, פירסמה ספר (במקור בפולנית "מלכת הלבבות"... אני עדיין רוצה את התרגום לאנגלית או לעברית כי התרגום לגרמנית עיצבן אותי...) יצאה משהואה והקימה משפחה... כל כך הרבה היא עשתה... ותמיד לימדה והנחתה שאין דבר כזה "בלתי אפשרי" יש "קשה יותר"... היא זאת שבעצם השרישה בי את המושג הזה ש"אין דבר העומד בפני הרצון..." והיא צדקה, עובדה שזה נכון...
הצחיק אותי אבל, שסבתא שלי עם החיבה המיוחדת שלה לחתולים (טיפלה בכל חתולי השכונה שלה) בזמן ההספד בבית העלמין בחיפה, נכנס חתול ופשוט טיפס על הגופה... ריחרח אותה... האמת הזכיר לי קצת את הפרק ההוא של חברים.. איפה שפיבי בטוחה שהנשמה של אמא שלה נכנסה לחתול.... אבל זה עשה לי טוב עד שההוא מקדישא העיף את החתול הקטן בצורה מגעילה.... שמוק! היה לי גם קשה לראות את הגופה-לא-גופה שהייתה מונחת שם.... נראתה לי כל כך קטנה... ורזה... וסבתא שלי לא הייתה שמנה, אבל גם בהחלט לא הייתה רזה... הייתה מלאה... "כבדת גוף"... ופתאום, כלום!
והצד השני של המשפחה... אוי! כמה דרמה והצגות! פתאום כמה בכי, ועל מה? מתי בכלל באתם אליה? מתי דיברתם איתה כשהיא הייתה חולה או כשהיא נכנסה לבית אבות לתקופה? הייתם שם? לא! שילמתם על ההוצאות כדי שהיא תחשו שהיא באמת משלמת רק 2000 שקל? לא! אני עשיתי את זה! אני מצאתי את הבית אבות הזה! אני שיכנעתי את אמא שלי לעזור עם ההוצאות כי גם לי יש גבולות ואני לא יכולה להוציא עוד 8000 שקל בחודש! ואתם?! כל חודש מחליפים ומשדרגים את האוטו אבל לבקר אותה פעם בחודש לשעה שעתיים אי אפשר? ועכשיו אתם מקריאים לי "מכתבים"? מי אתם בכלל?? צבועים! וחמש דקות אחרי שיצאנו מבית העלמין בכלל שחכתם ממה שהיה שם... רק אני ראיתי את השינוי הגופני שנעשה בסבתא שלי?? רק אני הייתי צריכה סבול כשהורידו אותה לקבר והבד נפתח וראו אותה עטופה בניילון ומתחת לזה היא הייתה עטופה בבד כמו של בתי-חולים? רק אני כמעט הקאתי?! רק אני הגעתי למצב שבו אם אחותי לא הייתה תופסת אותי הייתי מתמוטטת?! לא איכפת לכם בכלל! אז בשביל מה באתם?? בשביל מה להרוס עוד יותר את מה שכבר התחיל כיום רע?!
ואם כבר כתבתם "מכתב" תשאירו בקבר.... אני היחידה שבאמת הכניסה משהו סנטימנטלי.... היחידה שזכרה שכל פעם שהיית אומר לה "סבתא אני אוהבת אותך" היא הייתה שואלת "למה?" ואם נתת לה תשובה שונה ב"ככה" היה לה פרצוף חמוץ ונעלב... היחידה שזכרה שהיא אוהבת חרציות... שנאה חרציות קנויות... רק כאלה שקטפת ובחרת עבורה... וזה מה שעשיתי... השמדתי חרציות שגדלו בגן שכונתי כדי לקטוף ולסדר... לכרוך סביבן פתק שאומר "ככה"... אז מי אתם בכלל שבאים אלי ושואלים אותי "מה קרה מאמי?"... מעניין באמת מה קרה...
ואני, אני כבר ראיתי כמה דברים קשים בחיים שלי... ראיתי טרור מול עיניי בפיצוץ של קו אוטובוס שבו נהרגה חברה, ראיתי מה זה סמים וההשתעבדות להם, ראיתי מה זה אונס, רצח, עוני, כאב אמיתי... ראיתי הרבה יחסית לגילי.... בגילי ה"כאב" הרציני שאני אמורה לחוות הם דברים שוליים ולא באמת חשובים... אבל מה לעשות, ראיתי, עברתי... קורה, יש גם כאלה, אני בטוח לא לבד... אבל, לא יודעת... זה קשה!
יכול להיות שאולי, למרות כל מה שראיתי-לא-ראיתי, אני גדלתי בצורה נורא מוגנת? יכול להיות שבאמת לא ראיתי כלום? כנראה שכן...
כרגע מרגע לרגע אני חושבת יותר... אם זה ככה, אני הייתי מעדיפה להישאר מוגנת... ולא לעבור את זוועת היום הזה...
עדיף להישאר מוגנת...

סמרטוטוני נמצא מחוץ לעיר לצורכי לימוד והיום דיברתי איתו דרך בצ'אט... המרחק ממני עושה אותו קצת חוצפן... החליט לנסות לצחוק איתי... עכשיו יש לי חוש הומור טוב, אבל עד גבול מסויים. האחרי השיחה ראיתי את הלוג של מה שנאמר החלטתי שזה היה ממש חמוד ואני רוצה לנציח את זה כדי שתהיה לו תזכורת קטנה ושלי תהיה תזכורת משלי... כל אחד לדבר אחר...

אני: נתחיל עם זה שיהיה סור לך להסתכל עלי, להתקרב אלי מעל מטר וזה כולל את הנעליים שלי... ישללו ממך זכויות הטיפול בהן ועל כל מילה שתיראה לי לא במקום תקבל עונש
אני: וזה עוד בעדינות מצידי
אני: אז באמת אני ממליצה לך לא ללכת לשם
סמרטוטוני: ):
אני: אז אתה רוצה לנסות את זה שוב???
סמרטוטוני: מממ ביינתים לא
אני: בינתיים???
סמרטוטוני: חח
אני: 3 הצלפות על חוצפה
סמרטוטוני: מההההה זה ביינתים ארוך
אני: מה בינתיים ארוך? מה בכלל אתה מכניס בינתיים?
אני: מי אתה שתכניס לי בינתיים אה?
אני:
סמרטוטוני: אוחחחח יא כוסית אחת !
אני: מחמאות לא יעזרו לך עכשיו...
אני: הבנתי... יכול להיות שהסמרטוט שלי רוצה שאני אשחרר לו את הזין ליום יומיים?
אני: זה העניין?
אני: ממ?
סמרטוטוני: כן
סמרטוטוני: אבל לא בשביל לזיין
סמרטוטוני: אלא בשביל לגעת
אני: זין! לא משחררת לך ולא נעליים... מרשה לך רבע שעה לאונן!
סמרטוטוני: חחחחח
אני: לגעת? במי?
סמרטוטוני: בעצמי
סמרטוטוני: כשאני סופג ממך השפלות איומות
אני: אז זה מה שקיבלת...
אני: יאז יש לך רבע שעה מ3 עד 3 ורבע
אני: רגע,
אני: אתה רוצה שאני אצעק עליך תצ'אט תוך כדי?
אני: ב*
סמרטוטוני: חחח
סמרטוטוני: כןןן
אני: אז תחכה על הרצפה כמה דקות...
סמרטוטוני: כן גבירתי
סמרטוטוני: את כאן?
אני: פה
אני: אמרתי לך לחכות נכון סמרטוט? אז למה אתה שואל שאלות טיפשיות?
אני: אה?
אני: אפילו ללקק לי את הרגל אתה עוד לא עושה טוב! אני צריכה לשלוח אותך לכלבה של סבתא שלי שתלמד אותך איך מלקקים רגל כמו שצריך...
אני: אני נשבעת לך, אם אתה גומר לא כשאני אומרת לך אתה הולך לאכול את השאריות של הכלבה של סבתא שלי מהסוליה של הנעלי בית שלי
אני: ברור לך?
סמרטוטוני: כן גבירתי
אני: חתיכת אפס שבקושי יודע איך להיות סמרטוט...
אני: לא מגיע לך אפילו לעמוד במשימה שנתתי לך
אני: אתה לא שווה לה בכלל
אני: נותנים לך משימה ואתה אפילו את הדברים הבסיסיים לא יכול לבצע...
סמרטוטוני: ):
אני: אולי אני אזמין פעם אחת מנקה... היא תלמד אותך איך הסמרטוט שלה מתנהג
אני: ככה אתה מתנהג? אה סמרטוט לא סמרטוט? ככה אני צריכה לנחש שסיימת? שבכלל הלכת ללימודים? אה?
אני: ברור שזה רעיון לא רע
אני: אם אתה לא תהיה חלק בפעם הבאה שאני רואה אותך אני אוריד לך את השיערות בפינצטה שערה שערה ואני אתן לך לאכול אותן!
אני: סמרטוט חצוף! מי צריך לחכות לסמרטוט שיבצע מטלות פשוטות ובסיסיות???
סמרטוטוני: בטח שלא את
אני: עם מרי הייתה שומעת על זה היא הייתה נקרעת עלי מצחוק ואומרת שאיבדתי את זה... אתה חושב שזה מה שזה? ממ? איבדתי את זה?!
אני: אתה תאבד את זה בשנייה אם תמשיך ככה
אני: אם בטח שלא אני אז איך זה שאני מוצאת את עצמי מחכה?? אה?! חתיכת סמרטוט שלא שווה יריקה! אפילו את היריקות שלי אתה לא סופג.... איזה מין סמרטוט לא סופג אתה?
אני: סמרטוט אמור לספוג את כל מה שאני אתן לו
סמרטוטוני: למה לא סופג ?
אני: כי ככה אמרתי... אתה לא סופג בצורה שמספקת אותי
אני: לא מגיע לך בכלל שאני ארק עליך!
אני: צריכה להתחיל איתך כמו תינוק!
אני: אולי אני אקנה לך גרבר ונלמד אותך איך אוכלים מהרצפה כמו סמרטוט טוב שמנקה את הרצפה... מה אתה חושב?
אני: אתה תרצה לאכול גרבר מהרצפה סמרטוט קטן וטיפש?
סמרטוטוני: כן גבירתי
אני: אפילו המקל שלך לא שווה כלום... אולי אני יוריד לך אותו ואני אתן לך אותו בתחת? אולי משם תתחיל לזוז כמו שצריך. זה העניין? המקל לא מחובר במקום הנכון?
אני: ממ?
אני: נתחיל איתך עכשיו אפילו...
אני: כשאני אגיד לך אתה תגמור על הרצפה ותלקק את מה שהוצאת. ברור? אני לא מוכנה שתלכלך את הבית
אני: ברור לך?
אני: ממ?
אני: למה אני צריכה לחכות לתשובה?
אני: אה?
סמרטוטוני: סליחה
אני: מה סליחה?
סמרטוטוני: אני לא חושב שלאפס כמוני מגיע לגמור גבירתי
אני: לא מגיע לך לגמור אתה תגמור כדי שתדע מה לא תקבל יותר בחיים
אני: ואתה תלקק את זה מהרצפה כדי להזכיר לך מי ומה אתה
סמרטוטוני: כן גבירתי
אני: ופעם הבאה שאתה תנסה לחשוב בלי רשות אתה תנקה את הבית בליקוקים! ברור?
סמרטוטוני: גמרתי
אני:
אני: שאני אבין, אני הרשתי לך לגמור כרגע?
אני: אה?
אני:
סמרטוטוני: אמרת לי שכן
אני: אני אמרתי "תגמור עכשיו סמרטוט מלוכלך"?
סמרטוטוני: לא במילים האלה
אני: אז אם לא אמרתי "תגמור עכשיו" מאיפה החלטת לגמור?
אני: אה?
סמרטוטוני: אמרת מקודם
אני: אמרתי את המילים "תגמור עכשיו"?
אני: ממ?
אני: אמרתי לך לא לגמור עד שאני לא אומרת לך נכון?
סמרטוטוני: לא גבירתי
סמרטוטוני: לא יכולתי להחזיק יותר מעמד כשאת מדברת אליי כך
אני: וזה אמור לעניין אותי כי?
אני: נראה לך שמעניין אותי מה יכולת ומה לא? אני נתתי הוראה, נכון?
סמרטוטוני: כן גבירתי
אני: ואתה היית אמור לעמוד בה, נכון?
סמרטוטוני: כן גבירתי
אני: ועמדת בה? אה?
סמרטוטוני: לא
אני: סמרטוט לא יוצלח!
סמרטוטוני: ): סליחה\
אני: עכשיו תלקק את זה מהרצפה!
אני: כמו שצריך!
סמרטוטוני: כן גבירתי

טוב... מכאן כבר אפשר להבין מה הלך לאן וכו'....
זהו, החלטתי לא להיות נחמדה בגלל הלימודים שלו....
סמרטוטוני כמובן חזר לעצמו... ככה אני אוהבת אותו!

בתור חובבת ספרים נלהבת שכמותי, מה לעשות יש באמתחתי ספרים מכמעט כל ז'אנר שקיים... חוץ ממד"ב נראה לי (לא אוהבת ולכן למיטב זכרוני לא קיימים אצלי) הבעייה היא שכבר אין לי ספרים חדשים לקרוא... אני לפני כמה זמן הוצאתי על עצמי איסור לקניית ספרים חדשים (וזה היה אחרי שהוצאתי יותר מ2000 ש"ח על ספרים, ועוד בשבוע הספר על כל ההנחות וה1+1ים....!!)
בכל אופן, כשאין לי ספרים אני מתחילה לחזור על עצמי יותר מדי (הכוונה בספרים כמובן)... יש לי (ואיך לא) כמה ספרים, ממ, מעוררים? (ספרי זימה בלשון תקנית) ותמיד כשאני קוראת אותם אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שן, בטח, ממש! אין מצב שאנשים באמת משקיעים ועושים ככה וככה, או שכן?
שלא תבינו לא נכון... תמיד יעדיף סקס קינקי ובטח שבטח בדסמי, אבל גם לסקס ונילי יש ת היתרונות שלו... ואני, בחורה בשיא פריחתי, בטח שנהנת מ(טוב כמעט)כל מה שגורם לי להגיא לשיאים האלה, אבל ינעל הסופרות האלה (משום מה כמעט ורק נשים כתובות ספרי זימה...) שכותבות לי כמעט 10 עמודים רק על משחק מקדים ונילי! האמת, אחלה תיאורים... גררר מחרמנים שלא נדע צרות, מה שדי עונה על המטרה של הספר... אבל, אהה, יכול להיות שזה רק אני אבל כשאני משחזרת רגעים מסוג כזה או אחר זה אף פעם לא ככה... ז,א כן, כבר נתקלתי די הרבה למעשה במשחק מקדים של חצי שעה או שזה כבר נמרח לשעה (לזה אחותי כבר הייתה קוראת סקס ללא חדירה) אבל... לא ככה... לא עם כל העניינים האלה... לא יכולה להגדיר את זה אפילו, אבל זה בטח לא ככה... מכיר קצת את המצבים האלה של סקס בסרטים (לא פורנו!) שזה נורא איטי ונורא... אין לי מילה לזה אפילו.... אבל כשאתה רואה את זה עוברת לך שביב המחשבה של "כן, בטח, נראה אתכם עושים את זה ככה במציאות וגורמים לזה להיראות ככה...בטחחח!"
מממ יכול להיות שזה הישירות שלי? לא יודעת, אני מהאנשים שיכוונו את הפרטנר לנקודה, ובמידה והפרטנר לא יודע איך בדיוק לגעת אני אורה לו בדיוק מי מה מו איפה למה וכמה, וברגע שאני רוצה משהו, אני אומרת... לא פעם קרה לי שישבתי עם דארק במקום מסויים ולמעשה חוש ההגינות שלו (שונאת את זה לפעמים) הוא זה שמנע ממני לאנוס אותו בו במקום... רוע לב! (לדעתי לפחות) ז"א... אני רוצה להרגיש את זין שלך עכשיו! עד שניגע הבייתה?? זובי אני אחכה!
תכלס נראה לי שהסיבה היחידה שאני לובשת תחתונים זה כדי שהתחתונים ירטבו ושלא יהיה כתם במכנס או בחצאית... הגיוני לא? אז בעקבות כל זה הגעתי למסקנה- אני צריכה ספרים חדשים כדי שלא יקרה מצב כמו שקרה הלילה שלקחתי ספר זימה לעבודה מה שהובלי להרבה רטיבות תחתונית והרס גרביונים (גם ככה לא אוהבת ללבוש אותם...)

טוב, עכשיו עוד הפעם חירמנתי את עצמי, יופי כישרון! גם זה בעייתי... נגמרו לי הבטריות של הויבי! בעעע