תמיכה

כחלק מהעבודה שלי במלון אני נאלצת לעשות גם משמרות לילה, שלא תבינו לא נכון, משמרות לילה יש בהם פלוסים כמו גם מינוסים, אם כי מרבית המינוסים משתנים בהתאם לאורחים השוהים באותו רגע במלון... למעשה במשמרת לילה כל המלון נתון למרותי וזה כולל את מנהל משמרת לילה שלמעשה היה ואורח לא מרוצה מהתשובה שלי, אני אקרא לו רק כדי שהוא יאשר שמה שאני אומרת זה מה שקובע... לא רע בכלל...
בכל אופן, הלילה עשיתי משמרת לילה ועוד בזמן העברת המשמרת הודיעו לו שיש לנו 2 "סלבס" במלון בהתרגשות ובקפיצות (עכשיו הם כבר עזבו אז מה איכפת לי להגיד...) והכריזו באוזני שאלה בן סטילר וכריס רוק... כמובן שגם אני שמחתי שהרי אולי גם הפעם יצא לי משהו מזה... הסלב האחרון ששהה במלון נתן לי תמונה חתומה עם הקדשה (ולא מאלה שנותנים לכולם.... הוא כתב לי אישית ומול עיניי עם דגש עם כל מיני דברים נחמדים עלי. אני אוהבת מחמאות, כבר אמרתי את זה?)...
כמובן שהמשמרת התחילה לאט ובשיעמום שכן הרעש היחיד היה מהקומה העליונה בה הצטלמו הסלבס הנחמדים עם חבורת ילדים שחצי שעה לאחר מכן כמעט וזקנו אותם מהמלון בשל רעש ועצם העובדה שהם פתחו התנחלות קטנה בקומת הסלבס...
מתישהו באמצע הלילה בזמן שאני נחתי לי על הספה וקראתי ספר (נכון כיף לי שמשלמים לי כדי לנוח ולקרוא? :)) ) ושאר עובדי הלילה רבו באיזה דיון על כדורגל תוך כדי משחק שש-בש התקבלה שיחה מאחד החדרים שבה התבקשנו לשלוח חיבור אינטרנט לחדר (אחד משרותי המלון שלנו... גנבים...) החלטתי שלא לשלוח את אחד הבל-בויז' או הקבטים (מה לעשות זה התפקיד שלהם בלילה...) למעלה שכן החשד שלי היה שזה החדר של מר בן סטילר (מוקדם יותר בתחילת המשמרת עשיתי ניחושים של באיזה מהחדרים נמצא מי שהרי הם היו תחת שמות בדויים, מן הסתם...), ואכן מי אם לא מר בן סטילר פותח את הדלת בתחתוני בוקסר וחותם על הטופס... בזמן שהוא חתם על הטופס שמתי לב לעובדה שהבחור נמוך ממני (כן, לא אשקר, בטח שהסתכלתי על הנתונים הפיזיים...
"nice, not thrilling, but nice"
)
ולא יכולתי שלא להתאפק מלחשוב שלמעשה, הוא קרוב לרצפה יחסית גם ככה.. שיתכופף קצת, ינשק את הרגל ויגיד תודה שהבאתי לו אינטרנט...
טוב, הוא לא נישק לי את הרגל (דהה) אבל כן חזרתי עם כמה דולרים טיפ והידיעה שלא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם ראו את בן סטילר בבוקסר במציאות ולא באיזו מודעה... מה גם, שלמאבטח הנחמד שלו היו תכונות ברורות של נשלט אבל לא חקרתי את זה יותר מדי, בכ"ז יש לי ספר לחזור אליו

לא רע בשביל משמרת לילה משעממת...

חייבת להוצא את זה החוצה....
מישהו עוד העיז לומר לי כרגע שאני מפונקת.... אההה האמת זה נכון, אבל אני לא אוהבת את הצליל של המילה הזאת..... זה עם המון מטען שלילי....
אבל למדי משהו, אנשים מפונקים, אלא שבאמת מפונקים, יועים באמת מה הם רוצים מעצמם... ולכן הם יחתרו כדי להשיג את זה, ובדרך כלל ישיגו את זה בסופו של דבר.
אצלי משום מה אני תמיד משיגה מה שאני רוצה- בדרך כזאת או אחרת, לפעמים בתוך כלום זמן ולפעמים זה לוקח קצת יותר....
אני גם "מפונקת" וגם מודעת לעצמי, אז אם מישהו אומר לי "את מדהימה" או דברים בסגנון ואני עונה "ברור" זה כי זה באמת ברור לי... אז מה שאני יעשה את עצמי לא יודעת? לא!

אז זהו זה, אני גאה להיות "מפונקת" ו"יהירה" ותודה לכל המחמיאים.
מי יתן ותיהו כאלה בעצמכם... יקל עליכם להפסיק לשקר לעצמכם

היום קמתי במצב רוח לא מי יודע מה.... הרגשתי רעבה ואין בבית מה לאכול חוץ מעוף עם תפ"א.... יופי, זה אוכל אוכל לא נשנוש בוקר....
עכשיו מן הסתם זה הרגיז ביותר שהרי זה התפקיד של כלבונת לוודא שיהיה מה לאכול בבית. לא מעניין אותי שהיא עייפה, בגלל זה היא מקבלת אישור ללכת לישון מוקדם ולוותר על הטקס הקטן של כניסתי לבית... היא צריכה לוודא שיהיה אוכל, לא? מה, עכשיו אני אמורה להסתובב רעבה? או להתלבש כדי ללכת למכולת?? אין מצב!
מזל שאחד מאלה שבמבחן קלט את "מצוקת" הקיבה שלי.... הלך הביא לי מהקניון אחרות בוקר מעולה.... אבל מה, האפס הזה לא יודע לעמוד בזמנים, וזה לא כאילו הוא גר רחוק, חצי שעה זה המון זמן להביא ארוחת בוקר... נראה לי אני יותר מדי נחמדה, יכול להיות? כנראה... עכשיו הוא הביא לי את האוכל אבל החביתה קרה! איייכס! ועוד בא בתירוצים שלא מתקבלים... מעניין אותי באמת שהיו פקקים? או שלקח להם זמן להכין את ההזמנה שהוא התקשר אליה עוד מראש? לא! ממש לא מעניין אותי! אומרים לך זמנים תעמוד בהם!

אבל מה, העיקר הקיבה נרגעה, עכשיו אפשר ללכת לחדר כושר ולהתחיל את היום...

אני נהנת לקרוא את הסיפורים כמו גם בעיקר (ואיך לא) את סיפורי הפם-דום שבמגזין הכלוב היקר שלנו...
באחד משיטוטי נתקלתי בשני סיפורים (יותר מאמרים/קטעי מידע אבל ניחא) שממש הוציאו לי את המילים מהפה, (דבר שלא קורה כמעט ולעולם)
והחלטתי שיש צורך לעשות להם "ריענון" קטן שכן הם שוכנים עמוק בתחתית הערמה- ולמה?!?! לא חבל? חבל מאוד!

זה לינק של המאמר מאת המלכה לירז, ואני חושבת (אחרי שלוש קריאות נהנתניות למדי) לזה מתומצת ונוגע לנקודות חשובות בעניין הדרך למציאת שולטת מתאימה:
http://www.thecage.co.il/magazine,16.html

וזה לינק מאת המכשפה שלדעתי נועד יותר להבהיר את העמדות השונות בין הנשלטים השונים... למען האמת בליבי אני "מקדישה" את המאמר הזה לסמרטוט הקטן שלי:
http://www.thecage.co.il/magazine,12.html

כל קהילת הבדסמ בעולם מכירה בהם, גם השולטים גם הנשלטים וכן וכן גם המתחלפים...
הרוב צוחקים או מגחחים ולא לוקחים ללב, אני? אני מרגישה כאילו נגועה במחלה מזוהמת כל אימת שהם מתקרבים או נשמים. אייייכס!!!
שולט צעצוע לדעתי (ומה לעשות היא הקובעת) הוא זה אשר לא יכול להחזיק את נשלטיו ברמה מסויימת מכל בחינה שלא תהיה... האמת, אני מסתכלת על זה במושגי עבר... מושגים תנכיים כמו שאחייניתי כל כך אוהבת לציין באוזני (רק בת חמש וחצי ומצליחה לסובב את כולם על האצבע הקטנה... עוד נהפוך אותה לשולטת...) אם אתה לא יכול לתמוך בנשלט אל תשלוט עליו! ..אמנם בזמנו זה היה אם אתה לא יכול לכלכל את אשתך אל תינשא לה... לא פלא שלמעמד עליון היו המוני נשים...
ידיד קרוב (ונילי) שיודע ומכיר את אורח החיים שלי על פניו ואף הוזמן לא פעם (לאחר תחינות רבות מצידו) לצפות ב"איך אתם חיים ככה" החליט לא מזמן (האמת לפני כשנה וחצי) שכל העניין מרגש ומסעיר בעינו (ואיך לא) ושהוא מעוניין לנסות... לאחר אין ספור שיחות בירור שידע טוב טוב לאן הוא נכנ הוא גמר בדעתו להיות שולט. מזל טוב. הצענו לו את עזרתנו, בכ"ז שולט מתחיל, והוא החליט שהוא "רוצה לבד" ניחא, לבריאות, אני באמת מכבדת את אלו שרוצים להצליח בכוחות עצמם. שלחנו אותו לדרכו עם כמה עצות מועילות ומאז כמעט ולא שמענו על מעלליו כשולט... מי אני שאתערב לו- העיקר יהנה.
מאז עבר זמן ואנחנו חזרנו ארצה עם הרבה דמעות כאשר השארנו את קרן הזונה האהובה בחו"ל על מנת שתסיים את לימודיה.
בזמנו נתנו לה רשות לחפש שולט/ת/ים על מנת שלא תישאר לבד, כל כך התרגלה לנוחכות מצווה, והיא מצידה ביקשה את אישורנו לחבור לאותו חבר- איור שנתנו הן בשל הקרבה לאותו אדם בידיעה שלא יפגע בה והן בידיעה שגם היא כזונה מנוסה תוכל לעזור לו.
הכל זרם על מי מנוחות עד היום בבוקר... האידיוט הזה שכונה חבר לא רק שלא דאג לנפשה של הזונה היקרה, והזניח אותה שוב ושוב אלא גם מצא דרך לא דרך להכניס אותה לבי"ח עם צלע שבורה!!!
אחרי כמה בירורים התגלה לי מה הטעות שנעשתה.... אידיוט! חשב שלהיות שולט זה להגיד לה "לכי, בואי תעשי, אל תעשי" ובדרך להצליף ומה לא כל עוד נפשו בו.... חתיכת אידיוט! בא לי ליסוע לשם רק כדי להראות לו מה זה צלע שבורה!!!
לא מחנך, לא דואג, לא מקשיב ועוד סתם מכאיב!
הרס לי את כל היום!
ולא רק זה... עכשיו אני מתחילה עם המחשבות שאולי מה שקרה לה זה בכלל באשמתי.... יכול להיות? יכול להיות שלא בררנו איתו מספיק עד כמה הוא יודע ומה הוא עושה?
אחרי כל תיאור העלילה אני חושבת שיש לסרס אותו על החוצפה והזלזול! מה הוא חושב, שזה "סתם משחק"?!? בעעע כשקראתי את המכתב שלה הרגשתי גוש קיא מזדחל במעלה הגרון... עכשיו כשאני שוב חושבת על זה ממש בא לי להקיא!

גועל נפש של שולטי צעצוע... וזה גם כבר מחמאה... צעצוע זה דבר כייף.... מחזיק מפתחות מתאים יותר... קטן יותר ומעצבן ולמען האמת חסר כל חשיבות אמיתית!
אז זהו זה! (לא שהוא יקרא את זה וחבל, אבל נמצא דרך להעביר לו את המסר)
"Sean you stupid asshole!"

היום החלטתי לעבור קצת על כל מיני מחברות ישנות... כל מיני שרבוטים של פעם...
להפתעתי גיליתי בין אוסף הסיפורים הקצרים, השירים והמונולוגים שלי איזה "סיפורון" קטן שנכתב עוד בתקופת הילדות המוקדמת (כן כן, גם בגילי העכשיווי אני יכולה להגיד "תקופת ילדות")
משעשע שגם בגיל כזה צעיר ניחנתי בכישרון כתיבה בדסמי קל...
אז החלטתי לפרסם כאן את הסיפורון הקטן...

"עמודדום, טירון!" פקדה המ"פ, מדיה היו מכופתרים רק עד המחצית, ככה שיכולת לראות חלק גדול משדיה.
"כן, המפקדת!" ענה. לעזאזל! חשב, עוד לא התחלתי טירונות וכבר דופקים אותי...
המ"פ התקרבה אל הטירון, סובבת אותו בזמן שידה עוברת על קו כתפיו עד שחזרה לעמוד מולו. קרובה. קרובה ^מאד.^
"אל תשכח, טירון, שאתה כאן בשביל להענש על חוצפה למ"כ... בערך." לחשה והחלה לפתוח את כיפתורי מדיו.
"כן. המפקדת" השיב לה. כמו תוכי מאומן...
כשסיימה להוריד את מדיו -כולם- , עברה למדיה שלה, והמשיכה, כאילו כלום. "אל תדאג, טירון שלי, אם תהיה בשקט, זה לא ייכאב לך... לא כל כך..." היא חייכה אליו בערמומיות.
"כ-כן, המ-המפקדת" ענה בהיסוס. עונש מוזר, חשב, זה בטח רק כדי להמתיק את המוות... או משהו כזה... ^כן בטח^...
כעת, עמדה מולו, בגופה החטוב, שיערה האדום פזור על כתפיה, ידה האחת מוטלת והשנייה על מותנה. "נו? למה אתה מחכה, טירון?"
"סלי-סליחה, המפקדת?" עיניו לא יכלו שלא להביט יותר בגופה מאשר בפניה, בעצם, הוא בכלל _לא_ הביט בפניה...
"אני מתכוונת לכך שאם נותנים, לוקחים, טירון. אז בוא וקח."
היא פרשה את זרועותיה לצדדים כדי כאילו לתת לו "יד חופשית".
הוא עוד לא ענה לה "כן המפקדת" וכבר ידיו היו עליה, משוטטים, מגששים ומלטפים בעוד היא מעבירה את ידיה על אשכיו ואיברו שגם ככה איימו להתפוצץ.
הוא השכיב אותה על השולחן שהיה במרכז החדר, והעביר את ידו עליה, לערוותה, שם גירה אותה... *בהחלט* גירה אותה.
הוא טיפס עליה, והכניס את איברו לתוכה. אלוהים, חשב. כמה זמן...
הוא נכנס ויצא, נכנס ויצא, שוב ושוב. הוא הגביר את הקצב, עוד קצת, ועוד קצת, מגביר את העוצמה. עוד ועוד, חזק יותר וחזק יותר.
היא הרימה את פלג גופה העליון, מה שהעמיק את חדירתו; וכאילו כדי להעמיק את החדירה עוד יותר, תפסה את ישבנו ודחפה אותו כלפיה, לתוכה. היא החלה להאנח ולגנוח, וככל שהעמיק בחדירתו או ככל שנכנס בעוצמה, צעקה חזק יותר ויותר. איך היא יכולה להמשיך לצעוק ככה? חשב לעצמו. נו טוב... לפחות החדר אטום.
בסוף "הענישה", שניהם התלבשו.
היא התיישבה על הכסא,לאחר שהפכה אותו. איך לעזאזל הוא נהפך?
היא מסרה לו פתק, שהיה כתוב בו שהוא הופיע, וקיבל את עונשו.
נו. לפחות היא לא שכחה את האישור שלי למ"כ...
"אה... כמעט שכחתי, איך קוראים לך, טירון?"
"א-ארז, המפקדת"
"אוקי. אז בפעם הבאה, ארז, אני מציעה לך לא לענות בחוצפה למ"כ שלך, אלא אם הוא מבקש..."
"כן, המפקדת" מה קורה כאן? אפשר לחשוב כאילו לא עשינו עכשיו כלום...


מעט לאחר שעזב... נשמעה דפיקה על הדלת.
"כן."
לחדר נכנס טוראי חסון ושזוף, וחיוך ערמומי-מבויש על פניו. "שלום יואב. שוב התחצפת?" היא חייכה בחום. "אם אני לא טועה, זאת הפעם השלישית שלך היום."מ היא קמה מהכסא והתקדמה לעברו של הטוראי.
"אני יודע המפקדת. אני לא אעשה זאת שוב." הוא חייך בערמומיות ידענית.
"אהה...בטח." היא סגרה את הדלת.

עכשיו כשאני כותבת את זה אני מרגישה קצת כאילו חסרים לי כאן אלמנטים של בדסמ... ממש חסרות לי ההצלפות והחינוך הרציני... מצד שני... כתבתי את זה כשהייתי בת 12... אז אני סולחת לעצמי

שונאת שונאת שונאת להיות חולה!
טוב שאני עכשיו מחלימה....
אני חולה אחת לכמה זמן.... הפעם האחרונה שהייתי חולה ככה הייתה לפני יותר משנתיים... אולי אפילו יותר משלוש שנים... כבר לא זוכרת... ובצדק. סיוט!
היום סוף סוף אני יכולה לשבת ולהצליח לנשום... יחסית.... גם הצלחתי להגיע לרופאה המעצבנת של קופ"ח.. שאמרה לי (כאילו לא ידעתי) שיש לי וירוס ויראלי... זה תמיד מה שזה... יופי פוסטמה.... אני כבר לוקחת אספירין ואנטיביוטיקה... אני כבר לוקחת טיפות ושותה כמויות אדירות של נוזלים... כמויות אדירות אפילו בשבילי (רק ביום חורף רגיל אני שותה קרוב ל3 ליטר נוזלים, וזה בלי להיות צמאה)
אז במה את בכלל עוזרת לי טיפשה? כמה שאני לא חלשה פיזית כרגע, אני עדיין חריפה, משעשע לא? יומיים לא הצלחתי להחזיק את הראש ישר או לנשום כראוי או לשתות או כמעט כל דבר אחר... אבל המוח עובד רגיל, פרט לזעקות כאב עמומות שמנסים להסתיר מהעולם...
להיות נחמד בעבודה גם לא עוזר-זונות בלי תשלום! שילכו יחפשו אנשים אחרים שיעשו את העבודה שלי... שיאמנו אחרים לעשות את מה שצריך לעשות... שיפטרו את האידיוט המושתן המתלמד שחושב שהוא כבר בעמדת ניהול ובעצם עושה יותר נזק מתועלת. לפטר אותו או להעביר אותו מחלקה יעשה הרבה יותר טוב לכל המחלקה!
שונאת להיות חולה!
הדבר היחיד שטוב בזה שה שהצלחתי להגיע למצב שאני מקווה (ולא רואה שיהיה אחרת) שכבר ביומיים הבאים אני אחלים לגמרי. והצלחתי להשיג סיקים עד יום ראשון :))
רופאה מטומטמת! מוכנה להישבע שהיא סאבית בתוך תוכה.... רצתה לשים לי מחט בגוף בשביל בדיקות ולתת לי חיסון שפעת... חח כן, בטח.
"תקשיבי, אף אחד לא הכניס לי מחט למעט בדיקות דם מאז שאני בת 8. אני בטוח לא אתן לך לעשות לי חיסון"
"אבל לא עשית את החיסון שלך השנה"
"אין בעיה, אני אחלים, ואני יבוא לעשות את החיסון אצל אירנה, כמו כל שנה. היא נותת לי את המזרק ואני מבצעת את החיסון"
(אני אוהבת את אירנה. היא מכירה אותי מספיק כדי לדעת לא להתעסק איתי... צעירה צעירה אבל נראה אותה אומרת לי לא)
"אירנה עברה לסניף של הטיילת"
"אין בעיה, אני אלך לטיילת, נבקר חברים בדרך..."
"את יודעת שאסור לך להזריק לעצמך, נכון?"
"תראי דוקטור, אני מזריקה לעצמי מגיל 8 ומאז אותו יום שלימדו אותי איך מזריקים כראוי איש לא הכניס בי מחט (שוב, למעט בדיקות דם). אירנה מכירה אותי הרבה זמן לדעת שאני יודעת איך לחסן את עצמי"
...בכל מקרה, נחסוך מכם את המשך השיחה הזאת שכן זה הרבה "מותר/אסור" אבל בכל מקרה, שורת תחתונה, "ניצחתי" בויכוח הזה (עולה לי כאן איזשהו "דההה")

מה שהכי חשוב זה- אני מחלימה! הללויה!
שבוע הבא נראה את אירנה ונשעה את החיסון הטיפשי הזה... אולי... ובינתיים... חופשה קלה... בקיצור, החיים טובים... לפעמים.
:)

יששששששששששששששששששש
עברנו!
אמנם עוד נשאר לסדר קצת בבפנוכו, אבל עברנו וזה כל מה שחשוב!
אוחחחח האמבטיה שאני אקח היום... שלא נדע צרות

מה עכשיו?!
מה עושים כשרהיטים לא מוכנים לצאת מהדלת? לך תזכור איך העברת הכל בפעם הקודמת....
מישהו פעם אמר לי שלדבר אל החפצים העיקשים עושר... מרוב יאוש באמת ניסיתי לצוות עליהם ולכפות עליהם את רצוני רהיטים עקשנים ו/או חסרי בינה וממש לא צייתנים!
בשלב מסויים אני אפילו דיברתי אליהם יפה יפה בקול הכי נחמד וגם אמרתי בבקשה חם חיוך מתוק- והם? כלום! שכבו שם כמו הרהיטים שהם! מי שאמר לי את מה שאמר צריך לקבל הצלפה הגונה! למרות שזה היה ניסיון מבדר למדי....

בסוף תאריך המעבר השתנה עד שתפוענח הפרשה הקטנה.... ניחא יותר זמן לכלבונת לסדר יפה את מה שכבר הועבר

אני שונאת לעבור דירה!
האנרגיות שזה דורש ממני... זה מציק, בשביל מה לי? אה, כן, כדי שיהיה לי נוח.....
אתמול סמרטוטוני שלי לקח את הערב חופש מהלימודים כדי ללכת לחברים ואחרי זה לבוא לנקות את הדירה החדשה לפני שנתחיל לכניס את הרהיטים... היום כלבונת תיכף תצא להשלים את מה שסמרטוטוני לא הספיק, אז זה לפחות ירד מהראש.
כלבונת כבר הכניסה הכל יפה לארגזים, נשאר רק להעביר הכל ולהעביר את הבגדים מדירה לדירה... אז גם זה ירד מהראש...
נשאר רק לדבר עם האינטרנט והכבלים להעביר את הקו לדירה החדשה אבל את זה אני יעשה יום לפני.
נשאר לחכות למובילים שיעבירו את הרהיטים ולחכות למקרר והתנור וכמובן לטלוויזיה החדשה...

נשאר לחכות גם לגנן שיבוא לסדר את הגינה.
אז בעצם לא נשאר לי הרבה :)) איזה יופי ואני כבר חשבתי זה יהיה אחד מהמעברים האלה שלוקחים אינסוף אנרגיות וזמן

כמה נחת נותנים לי סמרטוטון הקטן וכלבונת זנזונת שלי... כמה נחת שאני לא אתאמץ על המעבר חמודים שלי.

אני אוהבת שסמרטוטוני עובד לו בנחת על הניקיון... בעיקר כשהוא עם הרצועת עור הקטנה... נוח יותר להפליק 😄
טוב שיש לי את סמרטוטוני פיצפוני שאוהב שאני מכאיבה לו כמעט כמו שאני אוהבת להכאיב לו.... וכלבונת חמודונת- עומד בכל משימה עם החיוך הכי חמוד וטהור... כמו שאני אוהבת :))
אוחח כמה נחת!
כבר ממש מחכה לאמבטיה הראשונה בדירה החדשה...