ירקרקות האופר

(please)

- את מסקרנת אותי עם עם ההרגשה שיש בך עוד המון עומקים שאני לא קרוב למפות.

- את מחרמנת אותי.

- את מרשימה אותי כשאני מבין שלמרות שנותי, יש לך עוד הרבה מה ללמד אותי. את מרשימה אותי כשאת עושה דברים נכון, בקצב מתון, באנושיות, ברוגע. את מרשימה אותי כשאני מבין שיש דברים שאני לא יודע מתוך זה שאת יודעת אותם.

- את גורמת לי להרגיש קרוב אליך כשאני מבין יותר ויותר שהעיוותים והסטיות במוח שלך דומים כל כך לשלי.

- את משמחת אותי כשאת מאתגרת אותי, כשאת דוחפת אותי למקומות טובים. את משמחת אותי כשאת רוצה טוב לעצמך וכשאת משתמשת בכלים המועדים לפורענות שלרשותנו דווקא כדי שאעשה לעצמי טוב.

- לפעמים את גורמת לי להרגיש תחושות שאני לא רגיל להרגיש, כמו קנאה והתמסרות.

- את מרגשת אותי כשאת נפתחת לפני, כשאת חושפת את החלקים הלא קלים בנפש שלך, ושאת סומכת עלי שאני אראה אותך כמו שאת ועדיין ארצה להתפלש לרגליך.

- את מבינה אותי, שזה לא דבר טריוויאלי בכלל.

- את מערפלת לי את המוח עם דברים שאת אומרת, מחשבות קטנות שצצו לך הרגע או חיכו לשעת פקודה, משחקים שאינם משחקים כלל שאת ממציאה, סיטואציות שלא דמיינתי להכנס אליהן. ולפעמים את מערפלת לי את המוח עם יין.

- את עושה לי להרגיש כמו ילד: מתלהב, תמים, אופטימי, מטומטם קצת.

- קפה.

אצלנו בבית אין עונשים. אתה הרי ילד גדול, חמודי, וילדים גדולים לא צריכים עונש. אצלנו יש רק פרסים, פרסים מכל מיני סוגים: קטנים וגדולים, למשל. ועוד למשל, מתוקים וחריפים.

לדוגמא, לתת נשיקה עסיסית לכפות הרגליים שלי - הרי זה פרס מתוק מדבש. גם להשפריץ את הגועל נפש שלך יכול להיות פרס, פרס גדול אפילו. אולי לראות, לרגע, שד אחד שלי, זה גם מתוק. ולהריח את התחתונים שלי - זה חתיכת פרס מתוק.

אבל גם למשל, לרכב על הדילדו הגדול הזה, בזמן שהזין שלך מדלדל שם בלי יחס, זה גם פרס. זה נכון שהוא חריף, אבל הוא פרס. וגם לקבל הרבה מכות עכשיו, דווקא איפה שכואב מאוד, זה פרס חריף, אבל אתה רוצה את הפרס הזה, נכון? ואם אני בוחרת, שוב למשל, לתת לך להיות האסלה שלי ליום, זה די חרפרף, אבל גם פרס, פרס על התנהגות יפה מאוד אפילו.

וגם לשבת כאן, עם משהו רחב שאי אפשר לשכוח נעוץ היטב בטוסיק החמוד שלך, ורק לחשוב איך זה לגמור - אתה ודאי מסכים איתי, שזה פרס מכובד מאוד.

ילד טוב שכמוך.

בחדר יש ריח חריף של מין. הם שוכבים על המיטה שלי, נוטפי זיעה ומתנשפים. אני לבוש, על הברכיים, ומחזיק בשתי ידיים קערת פירות. הטנא שלי, מחווה לאלים.

"איך היה לך, מותק?" היא שואלת ושולחת יד לקערה.

"אני בקושי נושם", הוא אומר. הם מצחקקים. היא מעבירה ציפורניים חדות, משוחות בלקה, על החזה שלו. הקערה כבדה (למה לא יכולתי לבחור קערה קלה יותר? מאותה סיבה שאני נמצא במצב הזה. כי אני מטומטם). 

"קח פרי".

הוא משיט יד מהוססת, יוצר איתי קשר עין ומיד משפיל מבט. מתלבט ובוחר בפלח קיווי שחתכתי במיוחד בשבילו. הוא אוהב קיווי. היא קולטת את ההיסוס שלו ואומרת מיד,

"אתה מפחד ממנו?"

הוא צוחק צחוק מהוסס. "לא".

"מהאפס הזה?" היא שולחת יד ופורעת את השיער שלי. אני שם לב לזין שלו, עכשיו בחצי התורן, עדיין עוטה קונדום, נח על הירך שלה.

"לא, לא פוחד".

"מהאפס שעושה לנו קייטרינג לסקס?"

שניהם מגחכים. הקערה רועדת לי ביד, אבל לא כי היא כבדה. היא לוקחת אשכול ענבים ומאכילה אותו. אני מסיט את המבט מהזין לכוס, חושב מחשבות חסרות שחר

(רוצהלהיותבפניםרוצהלהיותבפניםרוצהלהיותבפנים)

ונאבק שלא לגמור, ככה, בתוך המכנסיים, ללא מגע יד אדם.

"תראה לי שאתה לא פוחד".

"מה שדיברנו?"

"בדיוק".

הוא מאדים מיד. האצבעות שלו רועדות כשהוא מפשיל את הקונדום מעל הזין שלו. חוטים של זרע נמתחים בין הזין לקונדום. אני תוהה מה יקרה עכשיו, אם אני אצטרך למצוץ לו, או אולי משהו גרוע יותר.

זה משהו גרוע יותר. הוא צובט בקונדום בקצה כדי לא לשפוך כלום.

"ישר לתוך הפה", היא אומרת. הכאב (בזין או בלב?) בלתי נסבל. הוא מסתכל עלי, אדום כמו ציון שלילי ונבוך. היא מסתכלת עלי גם. אני פותח את הפה. בזהירות, בדייקנות, כדי לא לאבד טיפה, הוא מרוקן את תוכן הקונדום לתוך הפה שלי.

יש רגע שנמתח לנצח שבו אני עומד שם בפה פתוח, גועל נפש חלזוני מצפה את הלשון שלי.

"תבלע", היא אומרת, ונותנת לי עינב אחד: "להעביר את הטעם".

(פרק שלישי כאן)

רצוי בוקסר, לבן, עם אוזן אחת חומה. אם אתם שומעים על משהו תעדכנו.

- "מלכה"

- "עבד"

- "עטינים"

- "מנטאלי"

- "בנימין נתניהו"

- "תשמיד".

בבקשה תפסיקו. תודה.

(כאן. הלינק אינו מהווה המלצה ואינו תחליף לייעוץ משפטי)

לא יודעים. זה כל היופי.