|
|
|
רגע לפני שהיא עזבה, כשהיא כבר לבושה ונעולה ואסופה, היא הסתכלה עלי -- עירום, מיוזע ומתנשף -- מרחה שכבה נדיבה של ליפסטיק, והשאירה בין החבורות החדשות והישנות, בין סימני השוט לסימני החבל, המון סימני נשיקה.
אם הייתם צריכים להמליץ עלי לחברה, מה הייתם אומרים?
"הכנתי קניידלעך".
כיף בחוץ ואחרי זה אני אקנה לכם גלידה.
אה, וגם הדמוקרטיה בסכנה וזה
זה רגע כזה של סוף שמתחלף בהתחלה, אני בטוח שגם אתם מרגישים. החורף השדוף הזה נופל מותש בפני השרב והממשלה הרעה הזאת, ובכן, בפני ממשלה רעה אחרת. ברגעים האלו קל לשכוח מי אנחנו, ולכן אני שמח לחלוק איתכם את השיטה של ירוקפור: כל בוקר, איך שאתה קם, אתה בוהה במראה ואומר לה, "חתיכת בן זונה שכמותך" ומיד מרגיש יותר טוב.
אז איפה אתם מתכנסים, כותבים, מעלים תמונות וזוממים מפגשים מלבד הכלוב? יש קבוצות פייסבוק סודיות? ערוצי טלגרם חשאיים? BBSים שובבים? צרפו אותי אליהם, אני איכותי.
כמה זמן לא שכבנו עד שנפרדנו? חישוב זריז מעלה שלפחות חודשיים. אני יושב על הרצפה בסלון והראש שלי נח על הקיר המפריד בין הסלון לחדר השינה והקיר רועד משאגות האורגזמה שלה. הלב שלי רועד גם.
***
"איך היית מעריך את הסקס שלנו?"
בינוני, חשבתי לעצמי ואמרתי, "מה, במספרים?"
"נגיד".
"איך את מעריכה אותו?"
"בינוני", היא אמרה, ושאפה מהסיגריה.
שכבנו על המיטה ובהינו בסדקים בתקרה. העשן מהסיגריה שלה רקד על המנורה החשופה.
"זה משהו בי?"
"מטומטם".
"מטומטמת".
"אני אוהבת אותך והכל, אל תבין לא נכון".
"פשוט הסקס בינוני".
"האמת שבינוני זה אולי קצת מחמאה".
"אאוץ'".
היה לנו ריטואל קבוע - מתנשקים קצת, מפשיטים אחד את השנייה. מתלטפים. אני יורד לה עד שהיא גומרת גמירה חלושה בפה שלי, אז עולה עליה ומשתדל לא לגמור מהר מדי.
"מה..." התחלתי לשאול, ואז הבנתי שאני לא יודע מה לשאול.
"מה הייתי רוצה?"
"אוקי".
"זוכר שאתמול", היא אמרה, נשענת על הצד, מסתכלת בי ומלטפת לי את החזה, "איך תפסת אותי והפכת אותי -- וקצת אמרת לי מה לעשות..."
"אז כזה?"
"אז ההפך מזה".
שתקנו.
"מיטל אומרת", היא אמרה, ואלפי נורות אזהרה לא נדלקו בראש שלי, "שגם אם זה לא נושא נעים לשיחה--"
מיטל, חשבתי לעצמי, ומיד אמרתי, "אולי אנחנו צריכים לגוון קצת. להכניס קצת--"
"אני רוצה לדחוף לך אצבע לתחת", היא אמרה.
"זה לא מה שציפיתי לשמוע".
"ובכל זאת זה מה ששמעת".
"אני לא מבין בדיוק איך--או. את עושה את זה עכשיו.
"זה נעים?"
"זה מוזר".
"זה נעים לי".
"וזה יעשה את הסקס שלנו... יותר מ... מבינוני?" אמרתי, והתנשפתי.
"בינוני בנדיבות".
"נו".
"זאת התחלה".
היא סיימה עם אצבע אחת ופנתה להוסיף עוד אחת.
"זה נעים?"
הנחתי את הראש על הכרית והודיתי, "זה נעים".
***
בזווית העין, בעודי מסתובב חסר מנוח בסלון, אני רואה אותו כשהם נכנסים הביתה: גבוה, לבוש יפה. הם מתנשקים בכניסה ופונים לחדר השינה המצוחצח. כשהדלת נטרקת אני שומע אותו אומר בבסים מרשימים, "מי זה?" והיא עונה, "השותף".
בחיים לא שמעתי אותה גומרת ככה.
אני מתעורר על הספה בחדר-בלאגן עם זין כואב ולב דואב. הדלת לחדר השינה שהיה שלי אתמול פתוחה. היא יצאה כבר לעבוד. על המקרר היא השאירה פתק, "תחליף לי מצעים, אני אנסה לצוד הערב".
היא תמיד זזה מהר.
אין לי מה לעשות היום. למעשה, מעכשיו ועד סוף השבוע משתרר ריק גדול, מדבר נטול מחוייבויות. אני מסיר את המצעים שלה (שלה?) ומחליף אותם בשחורים עם הפסים, חושב על הפעם ההיא שבהיתי בהם מאוד מקרוב בעוד היא מאחורי ומיטל מעודדת אותה בקול גדול: "יותר חזק, עכשיו את פמיניסטית!"
היא תמיד זזה מהר, אבל בלי מיטל כל זה לא היה קורה.
****
יצאנו חצי שנה בערך כשמיטל הופיעה בחיים שלנו. הן נפגשו בחדר הכושר ומיד פצחו בחברות סוג של אפלטונית, אם כי, כך היא סיפרה לי, "כשאנחנו מתקלחות מיטל בוהה בגוף שלי וזה נעים". לפיכך הרושם שקיבלתי לגבי התפקיד שמיטל תשחק בחיים שלנו היה מוטעה מראש. היינו שוכבים והיא הייתה אומרת "מיטל אומרת ש..." ו"מיטל חושבת ש..." ואני הייתי מקשיב בחצי אוזן ומדמיין את הגברת הערטילאית ההיא, שלפי הדיווחים הייתה לה גזרה דקיקה, תחת שובב וציצים קטנטנים, באה למיטה שלנו לצורך הקמת שלישיה סוערת, שעשויה להיות חד פעמית או אפילו בגדר סנונית ראשונה לקראת אביב לוהט.
בדיעבד, הייתי צריך להקשיב למה שמיטל אמרה וחשבה.
"מיטל אומרת שפמיניסטית אמיתית מזדיינת עם סטראפון", היא הייתה אומרת, למשל.
"גבר פמיניסט הוא גבר נעול", היא גם הייתה אומרת.
היו לה גם כל מיני תיאוריות לגבי מי צריך לעשות את הנקיונות בבית.
****
אני חושב לכבס את הסדינים אבל מחליט לחכות שאצטרך לנקות את מה שהיא תעשה בערב. ליתר ביטחון, ובלי שאף אחד מבקש ממני, אני מעביר סמרטוט בחדר השינה שלה.
אז למה אנחנו פחות ופחות הומופובים? אני בטוח שיש לכם המון תיאוריות משלכם, אבל אני רוצה להציע שזה בגלל שיש המון זין בפורנו. תזרמו איתי רגע: דורות של גברים שגדלו על מגזינים מלאים בתמונות של נשים (ובדיחות מיזוגניות) גדלו זרים לקונספט של זין שאינו שלהם בקונטקסט מיני. אנחנו, שמגיל ינקות צרכנו מאות תמונות וסרטונים של זינים חודרים, נשלפים, גומרים, נסחטים, סוטרים מעדנות על פרצופה של מאן דהיא -- אנחנו רגילים לרעיון, והוא לא מרתיע אותנו. יותר מאיתנו, שהביולוגיה דירגה באמצע סקאלת קינסי, פתוחים לרעיון של לעשות איזה גבר פעם. אם הבתזוג תזרום. או גם אם לא.
אז בדסמ.
אם חשיפה היא כל מה שצריך כדי לפתוח אותנו ל... חוויות... חדשות -- אז כמעט בהכרח, אם נבלה מספיק שנים בכלוב, כל סטייה, לא משנה כמה פרינג'ית, לא מקובלת חברתית או סתם משונה, תידבק אלינו כאילו היינו חבילת חמאה פתוחה במקרר ליד בצל חתוך. להקפיא זרע בתבניות של קרטיב? אנאלי עם בקבוק יין? ללכת לישון עם חיתול? מכות עם שוקר חשמלי? הכל יידבק אלינו בסוף. אנחנו רק גושי חמאה צהבהבים במקרר של הסטיות.
לא תמיד, אבל לעיתים, בא לי למחוק את כל הנסיונות הבדסמים שלי מהמוח ולגשת למפגש הבא כמו ילד: עיניים מתרחבות בתדהמה מול הטריוויאלים שבדברים. כמו צמרמורות העונג המרתקות, המשתקות, של הפעם הראשונה.
ולעיתים מזומנות יותר, הזיכרון מספיק. הוא לא רק מספק נחמה ברגעים משעממים, אלא צובע את ההווה. כשאתה מכה, אתה לעולם מכה את הטוסיק הראשון שפגשת, לעולם מנשק את הבוהן הראשונה.
