ירקרקות האופר

יש כל כך הרבה עבדי ניקיון שמדהים בעיני שאף אחד לא מציע את השירות ההפוך: אני אבוא להרביץ לך ולהחפיץ אותך בזמן שאת מנקה. 

אז קניתי את ״סנדרסון - כוורת גזוז דודה״ כי רציתי לנגן קצת נתתי לה חיי. ומה מחכה לי בעמוד הסמוך?

הבידוד הזה נעים, שקט ורגוע. הבית הופך לבית מרגוע והחוץ מרפה ומשחרר. אנחנו אוהבים לקטר אבל העולם כמעט מושלם עכשיו. כל מה שחסר זה מין. 

מי באה לנקות לי את הבית?

״אתה ממש מתרגש״, אני מעירה, ״מכשכש בזנב שלך כמו כלבלב מאושר״. 

״ובכן״, הוא מרים את הפה מהרגל שלי ואומר, ״הבטחת שיהיה סקס הערב״. 

״אוי, חמודי״, אני אומרת, ובאותו רגע נשמע צליל פעמון אינטרקום. הוא קופץ. ומבין. ומתכרכם. 

״בשבילי, חמוד. בשבילי. תחזור לנשק״. 

הוא חוזר לנשק אבל מפטיר, ״את לא צריכה לפתוח את האינטקרום?״

״זה אינטרקום, מטומטם. וחוץ מזה יש לו קוד. ומפתח״. 

הוא נאנח ומנשק. אתה נכנס וכולך בריזה של אביב וקוביות של בטן. אתה מסתכל בתחת המונח לפניך ומנשק לי את הרגל, מסתכל עלי ומגחך. אני מורידה את הראש שלו אל הרצפה. 

״אתה רואה שם את העשר אגורות?״

״כן״, הוא מסנן.

״זה מטבע, ככה, חמקמק״, אני אומרת. ״הוא כל הזמן מנסה לברוח. אז אתה תניח את האף שלך על המטבע עד שאימא תסיים פה ותוודא שהוא לא בורח -- מה אמרת?״

״קיללתי״, הוא מודה. 

״קיללת״, אני אומרת ושוכבת על המיטה. אתה מתפשט, לאט, כדי להתגרות, ולוקח לי זמן לשים לב שאתה מטיל כל פריט לבוש מול הפנים שלו. את התחתונים אתה מניח ישר מול האף ואני מאוד רטובה לגלות את זה. 

״לפני שאתה בא למיטה, איכפת לך?״

״כן?״

״הוא קילל״. 

אתה מגחך שוב, מרים את החגורה שלך ומעיף טפיחה אגבית לביצים המשתלשלות לרגליך. אתה קופץ על המיטה ורגע אחר כך אתה בתוכי. אני מגזימה מאוד בגניחות שלי ושואלת, ״איך הנוף משם?״

״העשר אגורות נראות מעולה ולא מתחמקות בכלל״, מגיע קול מסכן מלמטה והזין שלך מתלבש לי בול בתוך הכוס. 

״הבעיה היא הנגר המזדיין הזה״, אני מעיר בזמן שאני מצמצם את הז׳ו. 

״כבר 2012״, היא אומרת, כי זאת השנה בסיפור הזה, ״מי קונה רהיטים מנגר״. 

״אני אולד פשנד״, אני מעיר לעצמי. הריזוטו מוכן ולכן אני עורם אותו על שתי צלחות, מעמיד על כל אחת את הסטייק, מזלף את הז׳ו. כמו שאנחנו רואים, בסיפור הזה אני יודע לבשל.

אני מגיש לה צלחת והיא אומרת ״הבעיה היא שאני ממש אוהבת שולחן״. 

״כן?״

״כן״. 

היא מרימה גבה. זה נחמד, מדי פעם, שהיא נותנת לי לאלתר. 

אני יורד על הברכיים ומניח את הצלחת שלי על הרצפה. אני מושיט את שתי הידיים קדימה, כמו שולחן. היא חותכת את הסטייק ומסתכלת על הטלוויזיה מעל הראש שלי. 

״למה הידיים שלך רועדות?״

״חם. וכבד״, אני אומר. האוכל שלה נראה טעים. 

״למי אתה מתקשר מחר בבוקר?״

״לנגר״. 

היא מעיפה בי מבט מחודד וממשיכה לאכול. 

״תביא את הצלחת שלך״. 

אני מפנה את שלה ומביא את שלי. מושיט ידיים. 

״גם זאת חמה?״

״כבר לא״.

היא מנסרת בסטייק לחתיכות קטנות. הוא כבר קר ופסים לבנים של שומן קרוש מעטרים את הפיסות. 

היא מניחה את הצלחת על הרצפה בינינו. 

״שלב את הידיים מאחורי הגב״, היא אומרת. 

אני משלב. 

״תאכל״. ובמילה הזאת היא חוזרת לצפות במה שזה לא היה ששידרו ב-2012. גלגל המזל? 

אחרי שעה קלה היא מעירה, ״אל תתקשר לנגר״.

זה מה שהתנגן באוטו שלה כשעצרנו ליד הבנין שלי. היא שרה קצת, מזייפת מאוד: ״צבי אומר שגשמים כאלו...״

״תקשיבי״, אני אומר. 

״כן חמוד״. 

״היה לך דייט נחמד?״

״אתה אחלה דייט״. 

״זה נגיד היה דייט שישי״. 

״נכון!״ 

״אז נגיד לא בא לך לתת --״

״תיזהר״.

״--לתת לי לגעת בך קצת?״

״נזהרת, אבל לא מספיק״.

״כאילו, את נוגעת בי כל הזמן״.

״זה נכון, אתה מאוד נעים״. 

״כלומר נניח, מישהו שהיה עובר פה ברחוב ליד היה אפילו יכול להגיד שאני לא לובש מכנסיים ושאת חופנת לי את הביצים״. 

״אני מקווה שיעבור. למה אף אחד לא עובר פה?״

״אל תפתחי את החלון״. 

״חם לי״. 

״בקיצור אומרים שאני טוב עם הלשון, טוב עם הידיים, ידיים טובות, אבא שלי פסנתרן, טוב עם הזין--״

״אתה לא נזהר מספיק״.

״אני אומר שאולי שווה לך לנסות״. 

היא מסתכלת עלי ונושכת את השפה. ומחייכת. נושכת ומחייכת. 

״אני אגיד לך מה נעשה, חמוד קטן״. 

״מה נעשה״. 

״אם אתה תספוג עכשיו עשר מכות בביצים, אני ארשה לך לגעת לי בקצה הבוהן עם האף״. 

״אם... אם את תכסחי לי עכשיו את הביצים פה ברחוב עם החלון פתוח, אני אזכה...״

״קצה הבוהן. עם הקצה של האף. רק לשניה״.

״אני... לא יודע איך להגיב לדיל מעולה כזה״. 

״הזקפה שלך הגיבה בשבילך. מוכן?״

אני שואף אוויר ומעווה את הפנים. 

״לא. לא ככה״. 

״איך?״

״תתחנן״. 

״להתחנן? כדי...״

ואז, בום, כמו שאומרים, פתאום אני מבין שאני ממש רוצה את זה. שאני אעשה הכל כדי לגעת לה בקצה הבוהן עם האף שלי. עם קצה האף. שהיא סתם ריחמה עלי וגם חמישים מכות הייתי חוטף. היא קוראת את זה במבט שלי ומחייכת.

״יש לי זמן״, היא אומרת ומתופפת על ההגה. ״כל הזמן שבעולם״.