Rebirth

בפורום יותר מצומצם מפעמים אחרות נפגשה משפחה לעוד ליל הסדר. חלק מאנשים היו חסרים והיו גם תוספות.
בת של בן דודי שהיא פשוט הדבר הכי יפה שראיתי בזמן אחרון. בלונדינית עם עינים כחולות מחיכת תמיד ואלוהים איזה אנרגיות. ממש ארנבת אנרג'ייזר. ואפילו אין לה שנה וחצי. 😄 מסתכלת עליה ופשוט נמסה מבפנים. משהו מדהים.

=================================================================================
אין לי את זה כבר. טוב יש עדיין קצת, אבל בקטן יותר. הרבה יותר קטן. הצורך הזה למשוך תשומת לב. הצורך שהיה לי פעם לעשות דברים שיגרמו לאנשים להרים גבה. להתלבש בצורה מסויימת, לדבר בכל רם. כל הזמן לנסות להוכיח את עצמי. זהו זה נגמר.

כיום אני יותר מודעת למה אני שווה. יותר מודעת ליכולות שלי. כאישה וגם כבן אדם. אני יודעת שזה בסדר שלפעמים יכעסו עלי. זה קשה להיות כל הזמן בסדר אך זה גם קשה לקחת על עצמי תמיד את האשמה. להגיד שזה הכל בגללי.
לא נכון. פה אני פסיקה להיות אחראית על רגשות של אחרים. אם אנ יודעת שאני פגעתי אני מתנצלת ולומדת לקח אך אני לא אחראית על תגובות של אנשים שנובעות מתוך פחדים וחוסר בטחון שלהם. לא ולא.

==============================================================================
היה לי ממש כייך לקרוא היום את ההגדה. פעם ראשונה ב10 שנים. 😄

העלה לי אסוציאציה לפסח:

לדברים טובים צריך זמן. להגיע למקום טוב צריך השקעה. יש קשיים בדרך. אם לא היו אז זה לא היה נכון.
לדברים טובים דרושה השקעה. דרוש אמון. לפעמים זה יכול להיות מפחיד. ממש מפחיד.

צריך המון סבלנות. משהו שאני ממש גרועה בו. רק עם סבלנות אפשר להגיע באמת לשיאים חדשים. זה לא פתרון לקפוץ מדבר לדבר. זה רק מבלבל. זה רק עושה בלגן.

צריך להיות סובלנית יש דברים שאי אפרש ללמוד בין לילה. ולנזוך אחרי זה על עצמי זה לא ממש פתרון. גם ניסיון לעשות משהו גם אם הוא לא יוצא לפועל זה נחשב. הוא מעריך את הניסיון. אך טפשונת שכמוני נוזפת בעצמה.

אני בעצמי לא יודעת לאן אני ממהרת. כנראה שיש לי פחד מלהשאר באותו מקום תמיד. יש לי פחד שיהיה לי יותר מדי טוב. לא מכירה טוב מדי...זה מפחיד לא יודעת להתמודד עם טוב...

סבלנות,קצת סבלנות וזה כל מה שצריך.

ולא אני לא מתכוונת לקמפיינים של בחירות לראש ממשלה, או ראש העיר או אפילו ראש מועצת תלמידים.

הכוונה היא לבחירות שלנו. בחירות של יום יום. מרגע שאנחנו קמים תריך לבחור מה ללבוש, קפה או שוקו, מה לאכול, לאן ללכת, מה לעשות ומתי.

אך מה קורה כשמפחדים לבחור. כשעומדים על צומת דרכים. אין דרך חזרה. אין אפשרות כזו. ולרוץ קדימה זה להמשיך על בסיס לא יציב. יש כאן ועכשיו. וכאן ועכשיו צריך לבחור. ימינה או שמאלה. ולכל בחירה יש השלכות. וכמו שאמרו לי היום אין בחירה טובה או לא, רק התמודדות טובה או רעה עם הבחירה.

ומה עם בחירת מילים. הרי אנחנו מצנזרים את עצמנו כל הזמן. הרי אי אפשר להגיד לבוס כל מה שחושבי עליו כמו שגם אי אפשר להגיד להורים או אחים דברים מסויימים. אז ברגע שמוצאים מישהו שאפשר להגיד לו הכל, אומרי יותר מדי. גם דברים שלא באמת חושבים. סתם. סתם כדי לראות איפה הגבול. כדי לראות עד כמה הוא יכיל. וכמובן פוגעים תוך כדי. הרי זה ברור שכשיורים לכל הכיוונים בסופו של דבר זה יפגע מתישהו. ולפגוע אפשר רק עם מילים רעים. וזה הכי כואב.

ברגע שמילה יוצאת מהפה, אין דרך חזרה. זהו. זה סופי. עכשיו ההתמודדות מתחילה. הכי קל זה להגיד סליחה, אני מצטערת. אבל זה כמעט כל אחד יכול. עכשיו צריך לעשות, להתמודד, להוכיח מחדש, להפיק לקח. וזה לא פיקניק. מצד שני גם החיים הם לא פיקניק. לפעמים מציפים אותנו ואנחנ כל הזמן מנסים לקחת אוויר. לא תמיד זה עובד.

מילים רבותיי, מילים. מילים של שמחה, אושר, חיבה ואהבה אך גם של כעס, עצבנות, אכזבה, ופגיעה.

זה כלי עוצמתי. עצה שלי- תשתשמו בו בזהירות.
============================================================================
אחד מהחברה הטובים...:)..

Give me back my broken night
my mirrored room, my secret life
it's lonely here,
there's no one left to torture
Give me absolute control
over every living soul
And lie beside me, baby,
that's an order!

איזה כייף לקום בצהרים אחרי יותר משבועים שאפילו לא העזתי לחשוב על זה.

עבר שבוע ארוך ומעניין... גם הבא יהיה כך...

רגועה,שלווה, מאושרת.

תודה לך 😄

דבר ותר כייפי מלישון כמו תינוקת 😄

................. להשבר.............................לשכוח..............................
..........................................................................לצרוח....................
.............לבכות
........................... לגעת..........................לנשק.............................ולהבנות ..............

............... לדעת .......................לחייך............................לכאוב..............

........................... להרגיש...............................ללמוד...............

.......... לענג................................ לספק ....................... להסחף.............

........................... להתמסר............................

...............להתמלא..........................לזרום................לחבק .........
.............................................................לעטוף................

.....לחוות.............................לעוף ............................ לצחוק ...............

זה

ריפוי

בעיסוק


:))

כמובן שכולם שואפים להגשים חלומות. זה נותן לנו סיבות לעשות דברים, להציב לעצמנו מטרות בחיים כדי להגשים את החלום הנחשק הזה.

אבל, לפעמים תריך לדעת להתפשר. טוב לא ממש להתפשר אך לקחת כיוון קצת אחר, שונה. הרדיפה אחרי החלום יכולה לגרום לקיבעון, לראיה של שחור לבן. למזלנו, יש גם אפור. לפעמים זה מבלבל נכון (ומי כמוני יודעת?) אך זה נותן עוד תבע, עוד גיוון.

כל חיי חשבתי שאני אלמד פסיכולוגיה. זה מרתק אותי. לגלות את הנפש של אנשים. מה מונע אותם? מה גורם להם לתקתק, לבכות לשמוח וכן גם להרוג. אך, גדלתי להיות ילדה היפראקטיבית וכבר בפגישה ראשונה עם פסיכולוגית תעסוקתית היא אמרה שאין סיכוי שאני אהיה פסיכולוגית. אני לא יכולה לשבת במקום יותר מ5 דקות.

אז הגעתי למקוצע אחר. שאני די סגורה עליו. חשבתי שאחרי צבא אני אעשה פסיכומטרי,אעבוד קצת ואז אסע ל י-ם ללמוד.

אז חשבתי.

היום, אני יודעת שאני מתחילה ללמוד בקיץ. בפתוחה. אפשר להמשיך לעבוד, ללמוד ועדיין להגיע לאותם הישגים.ואולי בהמשך לעבור לאוניברסיטה רגילה :). תודה לאיש יקר שעזר לי להגיע למקום הזה.

מה שאני מנסה להגיד בחפירה אריכאולוגית הזו היא שתמיד צריך להסתכל חיובי. תמיד צריך למצוא את חצי כוס המלאה.גם במשבר הכלכלי שאופף אותנו, אני אומרת כל מה שיורד חייב לעלות. אז ייקח טיפה זמן אבל בסוף יהיה יותר טוב.
אז כן אני אעשה תואר- בדרך שלי.
כן אני אצליח בחיים- בדרך שלי
ויהיה לי אושר כי גם אושר הוא בעיני המתבונן....