אני אוהבת כפייה.
נכון שהמסגרת של יחסי שליטה היא שהדברים יעשו בהסכמה , אבל אז אני אוהבת את זה שלא שואלים אותי ,שאדוני מחליט לעשות בי דברים. הוא יכול פשוט להוביל אותי לאמבטיה להורות לי לרדת על ברכיי ואז כשנדמה לי שהוא עומד להשתין על פניי, מה שנעשה כבר לא פעם,הוא מסובב אותי משתין על רגליי ועל התחת שלי , ואז ממלא בקבוק בשתן שלו ,דוחף את פי הבקבוק לפי הטבעת שלי , מרוקן את תכולת הבקבוק לתוכי ,מחוקן אותי בשיתנו ואז מצווה עליי להיתרוקן לעיניו ולמרות שלא ראיתי את פניו באותם רגעים ,אני מנחשת שהבעת פניו היתה משועשעת מהרעיון שהוא יכול לעשות בי דברים כאלו .
התחושה הזו שאדוני עושה בי כרצונו היא בדיוק מה שאני רוצה וצריכה ,יותר מזה אני רוצה להיות לא מסוגלת , כשזה נעשה כואב מאוד ומשפיל מאוד ואז נדמה שאני לא יכולה יותר ,אני בכל זאת מצייתת.
להידחק לקצה .
אם ישאלו אותי למה אני צריכה את זה ככה,אני לא בטוחה שאדע מה לענות ,אולי זה פשוט בנפשי, עונה על צורך שנשגב מבינתי.
בדמיוני האדון שלי מביא סאבית אחרת ומכריח אותי להיסתכל כיצד הוא מזיין אותה ואם זה לא מספיק משפיל אז כשהוא מסיים הוא קורא לי לבוא ולנקות את איברו ממנה ואולי לנקות גם אותה ממנו.בפנטזיה הזו הוא מורה לי להדריך אותה כיצד לענג אותו , ללמד אותה מה הוא אוהב , ואני אראה לה איך ללקק את כף ידו או את פניו ,כמו שכלבה מלקקת . ככה הוא אוהב כשהוא מזיין.
הפנטזיה הזו לא מניחה לי ,היא מכאיבה ומטריפה אותי יחד .לפעמים אני לא יודעת מה יותר . יודעת שאכאב כשאראה עונג על פניו מגופה של אישה אחרת ,כאב בלתי נסבל. אז למה זה בוער בתוכי ?
לפני 19 שנים. 19 ביולי 2005 בשעה 18:39