TooT מהלב

אחרי שבועות ספורים כמעט בלי בדסמ ,הצורך החל להישתולל בתוכי ,לא חושבת שאהיה מסוגלת אי פעם לוותר על מקומי כאישה אבל כל כך צריכה שלסאבית שבי יהיה מקום .
הרבה מקום .

אז עכשיו יש את הסאבית , שבמהדורה הזו הפכה יותר כנועה, מקבלת ,שגוברת על הפחד ,שמוצאת את הכוחות להיות מה שהיא רוצה להיות ומה שאתה רוצה שהיא תהיה בשבילך... זקוקה שם לכל הבטחון שמוענק לי.
במצב החדש ,רוב הזמן אני מתחתיך.
רוב הזמן שאנו יחד אני תחת שליטתך.
האהבה מחזקת את ההתמסרות . הידיעה שאני בטוחה ומוגנת .עטופה במעטה שאתה נותן לי ,שם אני יכולה להיות הכל...
שם אני חשופה ,מקבלת , סופגת.
החשיפה הפיזית ,העירום שלי ,הגוף שלי שחשוף כל הזמן לעינייך , כשאני שותה קפה ,מסתובבת בבית ,מביאה לך דבר שבקשת,כל הזמן גלויה לעינייך ....
והחשיפה הפנימית שלי , של כל תחושה שעוברת בי - עלבון ,תשוקה ,עונג ,כאב ,בושה...
כל זה אומר שאני שלך וזו הרגשה משכרת ומדהימה ,לחוש את תחושת הבעלות שאתה חש כלפיי. אני אוהבת להיות שלך.

מידי פעם אני נדחקת אל קצה גבול יכולתי ,כמעט...
אל המקום הזה שבו אני מתפתלת בתוכי ,נאבקת במאבק עצמו. כשאישה אחת רוצה לזקוף ראש ואישה אחרת רוצה לתת את עצמה , להרכין ראש בכניעה אלייך .
שתיהן כל כך אוהבות אותך ,את האדם,האהוב והחבר הנפלא שגורם לי לחוש אושר גדול, ואת האדון שמצליח לקחת אותי ברגישות ובבטחון כל פעם רחוק יותר,מעבר לפחד ,למקומות שהיו חיים שלמים רק בפנטזיות שלי .

אני פוחדת .הפחד מבעבע ועולה מתוכי ,אני יודעת שזה מתוכי ולא מאיזה משהו חיצוני והגיוני .
הקולות הישנים מאותן מקומות אפלים התחילו להשמיע את קולם.
זה נמצא בפנים ,עמוק בבטן, ואני לא יודעת למה להאמין - אם זו תחושת בטן למשהו רע שעומד לקרות או אולי שוב השדים הישנים התעוררו משנתם ובאו להציק לי .הפחד הזה מרגיש כמו מועקה ,כמו איזו חבילה שאני סוחבת עמוק בתוכי ,היא כבדה לי ומצד שני אני מתעקשת להחזיק בה במקום להשליך אותה .
לא רוצה לפחד .
לא רוצה ... רוצה להרגיש מוגנת ובטוחה .
הפחדים האלו הביאו עלי לא פעם כאב גדול יותר מכל כאב שמישהו אחר יכול היה לגרום לי .
אני כותבת , לא יודעת אם אלחץ על מקש
"שמור פרסום",כבר קרה לא פעם שכתבתי ולא היה לי האומץ לשלוח .
אולי אני פשוט רוצה להיתפש כאמיצה וחסרת פחד ,אבל אני לא .
אני עמוסת פחדים ,ספקות ולבטים.
אני מפחדת מכאב ,מפחדת להיעזב ,מבדידות.... אבל הכי מפחדת להיות מאושרת ,לא כי אני לא רוצה ,אלא כי זה מסתיים .
יש אושר ניצחי ?
יש אנשים שלימדו אותי לפחד , יש אנשים יקרים שלימדו אותי אומץ ואמונה ,לימדו אותי שזה בסדר לפחד רק לא לתת לפחדים לשלוט בי .
אז אני מנסה... ואולי האומץ היחיד שיש לי כרגע זה רק לכתוב פה שאני פוחדת ולא לדחוק את הפחד פנימה .

שיחק בי כבשלו
כמו שרק רצה
רוכנת על ארבע
או עומדת עירומה וגלויה לפניו
ראשי מורכן
מחשבתי מכונסת
גאוותי נרמסת
מובלת עד הקצה
שם תהום עמוקה לפני
משתקפים שם פחדיי

והעלבון שניתז בפניי
ניגר
אני מחרישה
בולעת את הכאב לתוכי
ואתה שולח יד ומערבב דמעותיי
עם הרטיבות האחרת
הנוטפת ממני
ובתקיפות שאתה משליט רצונך
נפשי וגופי
נכנעים לך
ואדוניותך
מכתיבה תנועותיי
מקצביי רגשותיי
חושף להט תאוותי
ומשחק בהם כבשלך

בסופו של לילה
אני גאה ושלמה
מצאתי שבכוחותיי לתת לך רצונך
אם בכאבי או עונגי
לגרום לך הנאה .

אני נשלחת להביא את התיק וכוס קרח ,משהו בבטן זז בניגוד לסשנים מזדמנים שחוויתי במועדון . זה הסשן השני שלי עם אדוני במועדון ואני יודעת שכמו כל סשן איתו ,יהיה לי קשה ,רמת הכאב הפיזי עולה מסשן לסשן ,החלקים המנטלים דורשים ממני את מלוא האמון שקיים בי כלפיו .
הוא מסמן לי לפשוט את בגדיי, הפעם בלי מילים, קצת יותר קל מהפעם הקודמת ובכל זאת אני שולחת מבט מסביב ,עדיין נבוכה מעט .
העיניים מכוסות ,הידיים נאזקות ואני מופנית עם פניי לצלב כשכל יד מוצמדת לקצה אחר . ההצלפות הראשונות מהממות אותי בעוצמתן ,הכאב חזק מידי . שיתן לי להיתרגל אני אומרת לעצמי . אני מרגישה את המקומות המוצלפים בוערים ,כאב שורף .אני מסתובבת הצידה עד כמה שאני יכולה בכדי לא לחטוף את ההצלפה הבאה אבל ללא הצלחה ובנוסף אני זוכה לסטירה קלה . עולות בי דמעות כשאני מבינה שמיותר להילחם בכאב . מידי פעם תחושת ההקלה והעונג כשהוא מלטף את המקומות הכואבים או מצמיד אותי אליו בחיבוק ,מנשק אותי .
אני מתחילה לחוש אט אט איך הגוף שלי נכנע לכאב ומקבל אותו כמעט ללא מלחמה ,אטבים מוצמדים אלי ,שעווה נשפכת עלי ,הצלפות ,קרח ,יריקה לתוך פי ,ליטוף ,נשיקה ,רטיבות בין הרגליים ...
בשלב כלשהו אני מסובבת עם הפנים כלפיו ,הוא לוקח את כפות ידיי לשרשרת שעל הצלב ,הידיים לא נאזקות אך הוא מסמן לי לאחוז בשרשרת .ברור לי שאצטרך להחזיק ולא להרפות מהשרשרת ולא משנה מה יקרה . הוא מצמיד מצבטים לפטמותיי ואטבים לשפתיי התחתונות .
מבעד לכיסוי העיניים אני מציצה ורואה אותו מוסיף משקולות ,שקית מלאה ג'ולות ובנוסף שרשרת ברזל כבדה . אוחז בי פחד שגורם לי לרעוד ואז הכאב מהמשקל הרב על שדיי מגביר את הרעידות. קצה החוט שנמצא בידיו שולט על כובד המשקולות וכמו בכמה וכמה רגעים אני מרגישה שאני מגיעה לקצה גבול יכולתי ושם בנקודה הזו כל כאב נוסף שאני מצליחה לעבור הוא מהסיבה היחידה שזה רצונו . לרצון של האדון שלי יש כוח עלי . אני יודעת שהוא גאה ביכולת שלי לחוות מה שברצונו שאחווה וזה גורם לי אושר.
אני רועדת בצורה בלתי נשלטת ,זה מטריף אותי .
החוט נדחף לתוך פי ואני אוחזת בו בשיני ואז אצבעותיו נדחפות בין רגליי ,לתוכי . אני מופתעת , נסערת ,מושפלת ורטובה .
אני שוכחת מהחוט והוא נשמט מתוך פי לרצפה ,אין לי מושג למה אבל אני בוכה . שוב החוט שמחובר למצבטים שעליי נמצא בידיו והוא מושך אותו למעלה בחוזקה אני מתרוממת כמה שאני יכולה ,זה כל כך כואב......אני לא יכולה יותר .
זהו .
בבקשה די ,אני אומרת לעצמי ואז הוא מתקרב אלי ,ידו נשלחת לתוך תחתוני.
אני כבר יודעת, הוא רוצה שאגמור לעיניי האנשים במועדון .
אני נצמדת אליו ,כובשת את פניי בכתפו ונותנת לאצבעותיו לשחק בין רגליי .
אין אנשים,
אין פה אף אחד אני אומרת לעצמי ,
אני שומעת אותם אבל
רק הוא שם באותו רגע והחרמנות המטורפת שאני מרגישה ,
נדמה לי שהוא אומר לי משהו ,לא זוכרת מה אבל שניות אחר כך זה קורה ,אני מרפה מהמעט שליטה שעדיין החזקתי ,מתמסרת למגע האצבעות שחופרות בין רגליי ,משפשפות...זה טוב....ברגע זה גם אם הייתי נלחמת בגלים שמשתלטים ומתגברים בתחתית הבטן שלי זה היה מועד לכישלון -
אני גומרת .

שקט.
אחרי כל הרעש ,פתאום שקט . זה הרעש שבתוכי שפסק ואז הרעש שמבחוץ חוזר לאט לאט .כמה רגעים עד שאני מרימה את מבטי אליו. אני מרגישה מה שלא ניתן לתאר במילים וקצת מיותר לנסות. ברור לי שלולא האמון הרב שיש לי באדוני לא הייתי שם כמו שברור לי שלולא האמין שאני מסוגלת ויכולה ,לא היה מנסה לקחת אותי למקומות שהגעתי אליהם.

תודה לך .




******************************************************
כל מה שקורה לי לאחרונה הוא שילוב של הדברים אותם רציתי וכמהתי באותה מידה שמהם אני פוחדת . בתהליך של היחשפות הולכת וגדלה, הולכת ומעמיקה לא פעם אני משילה מעלי עוד שכבה ,נחשפת וחצי ממני מתענגת על התחושה של החופש וההתמסרות שבמילים מאוד קשה לתאר אותם ובחציי אני רוצה לשלוח יד לקחת חזרה ,לכסות את המקומות שבי שנחשפו .
כל פעם אתה לוקח אותי עוד צעד קדימה ועל אף הפחד אני ממשיכה למקום שבו שאתה רוצה אותי ,לא בלי אותן מלחמות פנימיות שלפעמים אין להם כלל ביטוי ,אבל הן קיימות ,
הן חייבות להיות .

אני גוף עכשיו
-----------------

בשממה החסרה
נותרתי אני
מלמעלה שמיים
מתחתיי אדמה
מפעם לפעם
אחייך חיוך כתום ומאושר
שלא יעיד
שלא ידאיג
רק לעת לילה
אשבר אל החושך
ומשבריי שלי יפצעו ידי
להיות רק גוף עכשיו -
מנותק.

אני מביטה לאחור ,רואה את הדרך שעשיתי ומעל כמה בורות עמוקים בהן טמונים הפחדים הכי עמוקים שלי עברתי בגוף רועד . הפכתי הרבה אבנים והבטתי בייצורים השוכנים תחתן ואפילו התידדתי עם כמה מהם כך שאני חשה כמעט ובנוח בחברתם .
הבוקר הבטתי בעצמי במראה ושאלתי את עצמי כמה שאלות :

למה אני רוצה בזה ?

למה אני צריכה את זה ?

ולמה אני כל כך אוהבת שמכאיבים לי ?

לא ,אני לא שונאת את עצמי .
אני אפילו די אוהבת ומעריכה את מי שאני . מפחיד אותי לדעת שכל פעם שאני הולכת עוד צעד קדימה הוא הפך להיות מאחורי והצעדים הבאים צריכים וחייבים להיות קשים וכואבים מאלו שהיו.
אין לי תשובה לכל השאלות שאני שואלת את עצמי ,אבל ברור לי שכשאני כואבת אני מרגישה מלאה ,אני מרגישה קיימת בכל מובן ויותר מבכל רגע אחר .

Into My Arms" nick kave"

I don't believe in an interventionist God
But I know, darling, that you do
But if I did I would kneel down and ask Him
Not to intervene when it came to you
Not to touch a hair on your head
To leave you as you are
And if He felt He had to direct you
Then direct you into my arms

Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms

And I don't believe in the existence of angels
But looking at you I wonder if that's true
But if I did I would summon them together
And ask them to watch over you
To each burn a candle for you
To make bright and clear your path
And to walk, like Christ, in grace and love
And guide you into my arms

Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms

And I believe in Love
And I know that you do too
And I believe in some kind of path
That we can walk down, me and you
So keep your candlew burning
And make her journey bright and pure
That she will keep returning
Always and evermore

Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms, O Lord
Into my arms

סשן יכול להביא לסאב ספייס, כאב פיזי שמביא למעיין ריחוף מעל הכאב עצמו, מעל הפיזי.
הכאב לא נעלם בזמן הזה ,הוא שם ,זו לא חוסר תחושה .
היום הבנתי שהבאתי עצמי למעיין סאב ספייס גם כשמדובר בכאב נפשי ,רגשי . למדתי לעשות את אותו הדבר עם הכאב האחר,למדתי לרחף מעל הכאב שבלב ,להפיק ממנו משהו טוב .שלמות פנימית ,ללא מאבק.
ישנם נקודות שבעבר הייתי נשברת בהן וכמו שאמרת לי ,היום החיכוך שלי עם עצמי,היכולת להביט פנימה מאפשר לי להמשיך הלאה מנקודה זו לאחרת עם אמונה מלאה בעצמי ובכוחות שלי .
אבל לא רק זה .
זה יומרני מידי ומפחיד אותי לחשוב שאלו רק כוחותיי שלי.
היכולת להרים מבט למעלה ,אל השמיים ולבקש כוח והנחייה, או להביט בעיניי חבר טוב ולבקש חיבוק,כי אני זקוקה לכוח, זה הכוח האמיתי שלי והוא מצוי וניתן לי בשפע מאנשים אותם אני אוהבת . אתה הוא אחד מהם.

נשאבת למקום אחר ,
אנשים מדברים והקולות מגיעים כאילו הייתי עטופה במים
בשלב הזה כל הצלפה לקחה אותי רחוק יותר .
התמכרתי לתחושה כבר לא נלחמת בכאב ,מתמסרת לו .
מידי פעם נשאלתי לשלומי ....את בסדר ?
אני בסדר.
תמשיך.
אני בסדר.
נוזל חם נשפך עלי ,תחושה מענגת .
חם ,אני עטופה במים ,אני קרובה ורחוקה כאחד ,אני שם ולא שם ,אני מרגישה הכל ולא מרגישה דבר .
האם אני שוקעת למטה למעמקים ,שטה ,או מרחפת מעל ....לא יודעת אבל יודעת
שטוב לי ,נעים לי ,מרגישה עטופה .
הרגליים רועדות ,הידיים מחליקות ,לא מצליחות לאחוז בצלב.
שתי הידיים מורמות מעל הראש- נאזקות .
רגלו מפסקת את רגלי .הברך שלו בין רגליי.
מרגישה אותו חוסם את פי ושוב כאב חד ,צורב ,כל כך כואב שהרגליים מתקפלות לי מאליהן .
ידיו מרימות אותי שוב למצב עמידה ,מצמידות אותי אל הקיר המחוספס .
את לא זזה ...הגוף מציית.
שוב ,את בסדר? ...תבקשי עוד .
מבשקת עוד .
עוד.
הצלפה אחת אחר השניה ,יד מחליפה הצלפת שוט בעוצמה מתגברת .
אני מלוטפת ,ידיו מלטפות, מעסות ופתאום צובטות בחוזקה ובכאב מפתיע.
העיניים נעצמות מאליהן,
אני רוצה עוד ,
לא רוצה לצאת ,
טוב לי שם .
הלב שלי מחייך
אני מחייכת מבפנים,
אני רואה את זה מבחוץ.

פתחי עיניים .עכשיו !
אני לא רוצה , רוצה להישאר ,טוב לי ....
את פותחת עיניים .עכשיו !
פותחת עיניים . הקיר המחוספס ,הצלב .
מסובבת מן הקיר אל החדר.
חיבוק.
איפה היית ? הוא שואל ומחייך , טיילתי קצת ,אני שומעת את עצמי מודה לו .
עיניי פוגשות עיניים ,חיוכים ,מרגישה רכות .
חוזרת בחזרה לעולם מטיול במחוזות רחוקים.

לא כמו שהורגלתי
אני באה מלמטה
לא בגלל חולשתי
מושפלים מבטי
לא בגלל כאבי
דמעותי
כמו לוליינית מהלכת בגבהים
עיני ממוקדות במבטך
אין אחיזה
רק האויר מגן עלי מנפילה
הפחדים גוברים
בצעדים חוששים
מסתמכת על חושי
בוטחת בך

אתה שם?