דלת ברזל שחורה וכבדה קידמה את פנינו, האוויר היה מזוהם והרחוב נראה מוזנח עד מאוד. הרובע השחור של אמסטרדם לא היה מקום החביב על תיירים. עוברי האורח המעטים הגיעו לצרכי סמים או סקס זול. הרגשתי כפושעת המחפשת להשביע את רעבונה, כנמלטת מזרעות החוק, כמבקשת מפלט בחיק האופל והרשע. תחושת חוסר נוחות החלה מכרסמת בי. עיניה של תמר נישאו לעבר אשנב קטן, בצידה הימיני של הדלת. מן האשנב הציצו זוג עיניים תכולות יפיפיפיות, כשל נערה צעירה ורעננה. מבלי לראות את עיקולי פיה, עינייה חייכו וקרנו בהביטה עליי ועל תמר. דלת הברזל נפתחה בצליל חורק ומורט עצבים. התחושה הייתה כאילו מישהו חורק עם ציפורניו על לוח או על משטח כלשהו. תמר משכה אותי פנימה ושוב צליליה הצורמים של הדלת, שנסגרה מאחורינו, הדהדו באוזניהם של כל השוהים בחדר.
הבטתי על תמר, בציפייה שתגיד משהו, שתוביל היא את רצף האירועים העתידים לבוא. חדר קבלה עם 3 כורסאות עור בלויות ו3 תמונות נוף תלויות על קירו הדרומי- אחת מעל כל כורסא. בצידו האחר, שולחן קבלה, שאבד עליו הכלח שהרי מזמן היה צריך להזרק החוצה. רק דמותה של הפקידה תכולת העיניים שיוותה למקום מראה אחר- מרגיע. חיוכה חשף שיניים לבנות וכאשר פצחה בדיבור, גוון קולה היה רך ממש- " ברוכות הבאות למוזיאון. אנא התלוו אחריי". תוך כדי כך, נטלה מידינו את תיקנו ופשטה את מעילנו. נקישות עקביה היו הדבר היחיד ששבר את השקט, חדורת מטרה הובילה אותנו אל פאתי מסדרון ארוך. בראשיתו, עמד שומר עב כרס וגדול מימדים אשר מיהר לפנות את הדרך כשהבחין בנו. " יש כאן מס חדרים, כאשר בכל אחד מהם מכשירים שונים , אביזרים שונים, ייעוד שונה. מכאן, אשאיר אתכן לבד". מיס עיניים כחולות עזבה את המקום, בדרך לחשה דבר מה לאדון שומר והמשיכה בדרכה. בלעתי את הרוק ופניי בערו מחום והנה נכנסנו, אני ותמר, אל החדר הראשון.
שני אנשים, לבושי מסכות ישובים על כסאות ובמרכזו של החדר נצבת מכונה ענקית ואימתנית- מכונת זיונים! לא האמנתי למראה עיניי, הבטתי על תמר, שחייכה חיוך רחב-שבעת רצון מהמתרחש. קול חד וברור תבע מאיתנו להשיל את בגדינו. תמר הייתה הראשונה שהסירה את בגדייה ואילו אני נשארתי לעמוד,במקום, עדיין לבושה. "נו כבר, תתפשטי!" הפעם הייתה זו תמר שהורתה לי להתנתק מבגדיי, שעה שהיא מושכת בחולצתי. חשתי מבוכה רבה, מודעת לקיומם של זוגות עיניים צופות. פשטתי את בגדיי ועמדתי עירומה כביום היוולדי, מנסה להסתיר בידיי אזורים אינטימיים. הידיעה כי ישנם אנשים נוספים, שנוכחים בחדר וצופים בכל המתרחש הקפיאה אותי במקומי. המבוכה לבשה צורה של סומק בלחיים.
תמר סימנה לי לשכב ונטלה את חומר הסיכה, שהיה מונח סמוך למכונה. טיפסתי מעלה, על משהו שדמה לשולחן ושכבתי על הגב. ידייה של תמר פשקו את רגליי וללא הודעה מוקדמת, היא החלה לשפוך את חומר הסיכה על הכוס שלי, תוך שהיא מעסה את האזור בעזרת אצבעותיה. לא ידעתי איך להגיב לזה, פשוט שתקתי, מגע של אישה היה זר לי ויתרה מכך, מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו. אצבעותיה הרכות הוסיפו לעסות ולמשש את הדגדגן, לפתע החדירה אצבע משומנת לתוכי. השתיקה הפכה לקול עמום של הנאה ומצאתי את עצמי גונחת וגונחת בזמן שתמר מזיינת לי את הכוס עם אצבעותיה. הרטיבות שלי נמהלה עם חומר הסיכה ועתה היו הם לחומר משומן אחד. עצמתי את עיניי, כנאחזת בכל כישורי הריכוז שלי להפיק הנאה מקסימלית מן הנעשה... "מוכנה?" שאלה ברוך. ""כן" השבתי ברעד. קרבתי את חלציי לעבר כלי הזין שהיה מחובר למכונת ענק, שהרי ברור לכל שזו אחראית להזיזו בקצב ובמהירות. המכונה הייתה מצויידת בכלי, שהיה לתפארת ולחלומו של כל גבר. במילים אחרות, מר רובוט התברך בציוד גדול יחסית אבל לא כזה שלא אוכל להכיל. הודות לנהר הנילוס שזרם לי בין הרגליים, ינקתי אותו פנימה ללא קושי. זה מילא אותי והגיע עמוק מאוד. תמר, שהייתה אמונה על קצב פעולת המכונה וזאת בעזרת שלט קטן, החלה להפעיל את המכונה. פנימה עמוק ואז החוצה, פנימה-החוצה! עמוק עמוק ושוב יוצא ושוב נכנס. המהירות מתגברת, הקצב עולה.... אני מתפוצצת מבפנים, מרגישה דפיקות עמוקות בקיר הפנימי שלי, נקרעת באגרסביות.... צורחת כמו שלא צרחתי בחיים! תמר לא מרחמת ומגבירה את הקצב יותר ויותר. זה מהיר מידי, היא מחלישה טיפה.... זרמים, ויברציות וגלים של הנאה הציפו את גופי. דקות ארוכות הלמה בי המכונה ואני כאילו מרחפת בעולמות אחרים, על סף עלפון חושים. אני מרגישה איך אני נרטבת יותר ויותר, פשוט מטפטפת... ושוב הגבירה תמר את הקצב ושוב צרחתי וגנחתי בחוזקה. עמוק-חזק-בפנים..עד שלא יכלתי יותר ונסגתי לאחור, מנתקת את גופי מהמכונה וממשיכה לרעוד, ללא שליטה. ויברציות ורעידות שלחו אותותיהן לעבר חלציי, נשימותיי קצרות- כאילות רצתי ריצת מרתון. וואווווו זה היה מטורף, פשוט מטורף!!!
תמר התקרבה אליי בחיוך וכממתיקת סוד לחשה באוזני: "מוכנה לחדר הבא?"
