לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המסע שלי

לפני 4 שנים. 2 במאי 2020 בשעה 6:53

בתחילת השבוע אני ואנאבל-לי היינו בדירה שלי, בחלק מהמאמצים המשותפים שלנו לשפץ אותה לאט לאט, כל הדברים שלי מצטופפים יחד בחדר השינה מכיוון שהרצפה הייתה צריכה להיות פנויה לשיפוץ, המיטה הדבר היחיד שנשאר פנוי, ללא סדינים אפילו כי הם היו בכביסה.

בין לבין העיסוקים שלנו אנחנו מצטופפים בחדר ההוא, כשאי אפשר בקושי לדרוך על הרצפה, ואנחנו מתחרמנים, מתמזמזים אחד עם השני, הידיים שלי מבלות הרבה זמן על התחת שלה (What can I do, I'm an ass man) אני מועך אותו, מנשק אותו בתאווה, מפריד מדי פעם את הפלחים ומוציא ממנה אנקות גם כשהיא בכלל לבושה, הפרצופים שלה, הנשימות שלה מוציאים ממני עוד ועוד.

ואז היה רגע של שפיות קצת מעין הרגע של "טוב צריך להתארגן ללכת" היא נעמדה כשאני עוד יושב על סף המיטה, התחת שלה מול הפנים שלי ופתאום עלה לי רעיון.

מכיוון שאני זה שהכנסתי אותה לבדסמ אני יודע שהיא לא מכירה איך זה להיות עם סימן, ואמרתי לעצמי שבא לי.

אבל באותו רגע אני לא טלר, והיא לא בל, (עוד אסביר על החוקים בינינו מתישהו) ולכן אני צריך לבקש ממנה אישור להכאיב לה או לעשות אקט בדסמי.

אז אני מציע לה "אני רוצה לעשות לך סימן בדייייייוק, פה" ונועץ אצבע בתחת הזה שלה, "את מרשה לי?"

בשניות הנשימה שלה משתנה היא תוהה מה יקרה ואומרת "כן" בקול שקט וקצת מלא חשש.

אני מוריד את הטייץ חושף את השלמות הזאת בצורת תחת, משעין אותה על הארון, אני יושב על המיטה והתחת שלה בדיוק מולי, אני מתחיל ללקק ולנשק, לסגוד, לגנוח בעצמי, כי וואלה זה לנשק תחת, זה תמיד טוב.

ואז השיניים מתחילות להופיע, בהתחלה נשיכה קטנה, כרסום, סתם אקט שמוציא גניחה, עוד נשיקות, ליקוקים, בדיוק באותו אזור, ופתאום יותר שיניים, סוגרות יותר על הבשר העסיסי הזה, הגוף שלה מתכווץ, הידיים מתהדקות על הארון, אנקת כאב נפלטת, ושוב ליקוק, נשיקות, גניחות בלבול שלה, ואז נשיכה חזקה פלוס מציצה, השינים נסגרות ואני שואב את הבשר, יודע שהאקט הזה מעלה קצת דם לפני העור וישאיר לה סימן יפהפה, אני מחזיק את השיניים ככה כמה שניות, היא קצת נבהלה, כאב כזה של נשיכה הוא חד וממוקד וקשה יותר להתמכר אליו והיא פלטה "צהוב" מילת הביטחון הבינונית שלנו.

הפסקתי מיד.

נישקתי את האזור ואמרתי "כן... זה בהחלט כואב יפה שלי, את צודקת", המשכתי לנשק את האזור הידיים שלי עולות במעלה הגוף שלה, תפסתי אותה ונשכבתי אחורה, גורם לה ליפול עליי, התהפכתי עליה וחיבקתי אותה חזק, ידעתי שהיא צריכה איסוף אחרי מילת ביטחון, אני יודע מה זה מעלה אצל הצד הנשלט, חיבקתי חזק חזק ולחשתי לה "אני כל-כך גאה בך שאמרת את זה"

והיא מתוך הבלבול וגל הרגשות "באמת?"

"באמת" אמרתי "זה רק מראה לי שאת מסוגלת לומר את זה וזה גורם לי לבטוח בך יותר"

 

קצת אני מאמין על מילת ביטחון: סורי, אני לא מתחבר לשולטים שמוסיפים לאמירת מילת הביטחון שמץ של אכזבה, לדעתי האישית זה יכול להוביל שליטה למקום רע וזה לוקח את כל עיקרון "ובהסכמה" וקצת זורק אותו לפח, אם הצד השולט יראה לצד הנשלט שהוא מאוכזב ממנו לאחר אמירת מילת ביטחון, זה רק ירחיק את הנשלט מהאפשרות לומר זאת שוב, כי עכשיו לא רק שאני צריך 'להודות בזה שקשה לי' יש פה גם 'השולט יהיה מאוכזב ממני'.

בשליטה שלי, מילת ביטחון תמיד תגיע עם תחושת גאווה גדולה, הצד הנשלט חייב להרגיש כמה שיותר ביטחון לומר את מילת הביטחון, להפסיק לרגע לנשום או לומר אני חייב לעצור את הכל, ואני יודע את זה מהחוויות האישיות שלי כנשלט.

ומעבר לזה שזה נכון, שרק ככה אני יכול לבטוח בצד הנשלט שהוא במקום טוב, שהוא יכול לספוג את המשך הסשן.

יום יבוא ואולי אכתוב על זה יותר בהרחבה.

חזרה לסיפור המקרה

 

אני מחבק אותה, והיא מתכווצת עליי, מלאת רגשות מאמירת מילת הביטחון בפעם הראשונה, מהכאב המפתיע ומאוד ממוקד בתחת (המהמם) שלה, לאט לאט הכלתי את כל הרגשות האלה, כשאנחנו לא בסשן אז אני מחבק מאוד, מנשק המון, עושה קצת הלוך חזור כשאני מדליק אותה עם נשיקות בעורף ומרגיע, מחזיר אותה למציאות, וכל הזמן הזה אני מלטף לה בעדינות את התחת הכואב, ואומר לה כמה היא עושה לי טוב, לאחר שהרגשות ירדו הלכנו יחד לראות את הסימן, נקודה אדמדמה במרכז התחת, אני ידעתי שזה יכחיל ויישאר יפה כמה ימים.

והיא קיבלה משימה, בכל יום היא צריכה לשלוח תמונה לטלר, עם הסימן ולהוסיף את התחושה שלה לגביו.

לאט לאט הגיעו התמונות, התמונות הראשונות היו עם תיאור גאווה שהיא נושאת את הסימן שלי עליה, ואני התפלאתי באיזה מהירות היא התאהבה בסימן, ובאיזה מהירות היא במקום התמסרותי כזה של לאהוב את הסימן שלי עליה, אני יודע שאני כנשלט לגמרי ככה, חולה על סימנים אבל לקח לי קצת זמן, היא, הגיעה לשם ממש מהר.

התמונות הבאות הביעו באסה על כך שהסימן הולך ונעלם, ובתמונות ההם התיאור גם הגיע עם תקווה לעוד סימנים.

התגאיתי מאוד בבל הנשלטת החדשה שכל-כך התמכרה לסימן.

 

ואז כמה ימים אחרי, כשהסימן נעלם לגמרי, ושוב היינו באותו חדר שינה דחוס, רציתי לתת לה את האפשרות לבקש ממני עוד סימן, נתתי לה את האפשרות וזה הוביל למשהו שלא ציפיתי לו, אבל זה לפעם אחרת...

או המשך יבוא או משהו כזה.

לפני 4 שנים. 1 במאי 2020 בשעה 10:26

בכלל לא תכננתי (נשבע שלא) להכאיב לה

אבל היא ביקשה כלכך יפה! מהממת שלי! 😍

לפני 4 שנים. 25 באפריל 2020 בשעה 18:42

קצת על אנאבל-לי

פגשתי אותה במקום לא צפוי,

פגשתי אותה במקום של כנות, של חשיפות ואהבתי את מה שראיתי,

העזתי בשלב מסוים להבהיר את הכוונה שלי, והיא בעצמה שלחה הודעה והבהירה לי מה הכוונות שלה.

זה התנפץ בינינו מהר רגשות ותחושות, והקורונה לא עצרה בינינו.

בפגישה השנייה כבר אמרתי לה הכל, אמרתי לה זה מי שאני ובוא נראה מה את חושבת, לא היה פה יותר מדי סיכון, כי ידעתי.

ידעתי שיש בה את הניצוץ הזה, היא דיברה איתי על האהבה לקיצון, ואני הצעתי לה דרך לחוות את זה בצורה בטוחה.

ואנחנו מגלים את זה לאט לאט.

קצת על בל

הסשן הראשון קרה ביום מיוחד, יום ההולדת שלי.

היא הופיעה כל-כך יפה, בדירה החצי מאורגנת שלי, כלי הבדס"מ שלי ממש לא במצב שהייתי רוצה ואוהב, אבל זה מה שהיה, היא הייתה מלאת חשש אבל מלאת התמסרות, השיחות שלנו בתור שולט נשלטת הפכו להתנפצות פיזית, נגעתי בגוף שלה איך שטלר אוהב לגעת, חפנתי הצלפתי, מעכתי, איך שאני אוהב, חיטאתי את הציוד בין לבין מבלי שהיא תראה, כשהעיניים שלה סוגרות והראיתי לה את התחושה של 2 מהשוטים הרבים שיש לי, והיא הגיבה כל-כך יפה!

התגובות שלה מהממות, הגניחות שלה בולעות את הכאב, היא הייתה שם מלאת רצון ללמוד נכונה לציות מתוך ערבוב של רגשות שיצר התמסרות כל-כך כל-כך יפה.

ביקשתי ממנה לספור בקול רם כשהיא עם כיסוי עיניים, רק כדי שהיא לא תשמע שאני שם קונדום, היא ספרה, והסתכלתי עליה שוכבת על מזרון המשחקים שלי, העור שלה סומר משילוב של קרירות והתרגשות, הכוס שלה פתוח ונוצץ מנוזליה.

ואז הפכתי אותה, חושף את התחת המהמם שלה, נתתי ספאנקים עם הידיים והיא ספגה את הכל, לימדתי אותה לנשום לכאב וכבר הגוף שלה הגיב אחרת, ופתאום חדרתי אליה, ההפתעה, הגניחות, פאק כמה עונג היא הסבה לי.

ואז הגיע הרגע של התחשבנות, היא חרגה עוד לפני שנפגשנו והיה עליה לשלם מחיר מסוים.

הוצאתי את השוט השני, קצת יותר כואב אבל ידעתי שהיא תעמוד בזה, אמרתי לה מה הולך לקרות, וראיתי את הגוף שלה נדרך, הרגשתי את שינוי האווירה, יש משהו אחר בתגובה למעשה אסור, הענקת כאב אחרת, אני לא יכול להסביר בעצמי אפילו מה ההבדל, ידעתי שזה יהיה סוף הסשן.

היא הכילה את הכאב כל-כך יפה, הכאב הכי חזק שלה (עד היום... זה עוד יעלה), ומיד לאחר ההצלפה האחרונה נשכבתי לידה וחיבקתי אותה, הורדתי את כיסוי העיניים וראיתי דמעות, זה היה מרגש כל-כך עבורי, קצת הכתה אותי בבלבול, לא ציפיתי האמת שהיא תגיע לרמה הזו של ההתמסרות, לא ציפיתי שהיא תצליח לקבל ככה את הכאב, והופתעתי לטובה, הכאב שהגיע מהמקום האחר חצה לה את החומות והגיע למקום היפה כל-כך, אני מכיר את המקומות האלה בעצמי, הנשלט שבי מכיר, והערכתי אותה כל-כך על המקום הזה, מיד שלפתי את השמיכה וחיבקתי אותה תחתיה, היא נצמדה אליי כל-כך יפה, פורקת עליי את כל התחושות, עברנו לספה, והיא המשיכה להיצמד אליי השיחה בינינו הסבירה לי שהסיבה לעומק הרגשי זה דווקא כי הכאב הגיע ממקום אחר.

סשן ראשון ובל שלי הייתה כבר במקום של התמסרות כזה, שלא רצון להיות כל-כך טובה.

זכיתי בה.

עוד על אנאבל-לי

בוקר אחד, אנחנו מתעוררים, אני ואנאבל-לי, אני נצמד אליה, כי היא כזאת סקסית זין שלא אצמד, אנחנו מתגפפים וזה פתאום עולה בי, הרעב...

שאלתי אותה אם אני יכול, מכיוון שכשאין עליה את סממן השליטה מסוכם שאני שואל אותה.

היא אמרה כן

הפכתי אותה, חשפתי את התחת שלה.

ונתתי כמה ספאנקים עסיסיים,

אוח איזה יופי זה היה.

ואז קמנו והכנו, וכשהיא התעסקה עם כוסות הקפה שלנו קלטתי את המחזה.

התחת המדהים שלה, באור הבוקר העדין, חצי אחד אדמדם עם סימן היד שלי, חצי שני נקי ועסיסי.

הייתי חייב לצלם ולשתף(:

 

לפני 4 שנים. 25 בפברואר 2020 בשעה 21:16

געגוע

יש רגע אחד שלא יוצא לי מהראש

רגע של אינטימיות אמיתית,

ואחד האחרונים גם, אם לא האחרון של אינטימיות אמיתית.

אני מתלבש ללכת לעבודה,

היא מנמנמת, אני מכסה אותה,

אוסף את הבגדים שלי שמפוזרים בדירה מליל אמש

נכנס שוב לחדר להתלבש,

היא,

זורקת את השמיכה הצידה,

גופה העירום נגלה לפניי שרועה על המיטה,

הלב שלי מחסיר פעימה,

היופי שלה עוד מפתיע אותי כל פעם מחדש,

בעצימת עיניים ונהימה קטנה,

היא עושה את הפעולה החמודה ביותר בעולם,

מושיטה ידיים לחיבוק,

אני רוכן ומחבק אותה,

החום שלה מורגש דרך הבגד שהספקתי ללבוש על עצמי,

אני מנשק אותה ומותיר אותה לישון,

מכין לה שועל מאוריגמי ומחביא בתיק שלה, שתהיה לה הפתעה להמשך היום.

ואני יוצא מהדירה שלי, נועל אחריי, משאיר אותה לישון.

האקט הזה היה לי כל-כך נעים, להשאיר אותה לישון בדירה שלי כשהיא מצוידת במפתח לנעול אחריה, חיבוק של מישהי מנומנמת שבאמת מביעה רצון של "אל תלך", היופי המושלם שלה שרועה על המיטה שלי.

הרגע הזה רודף אותי,

שוב ושוב אני רואה אותו,

השמיכה מועפת,

הידיים באוויר,

גופה העירום,

אינטימיות.

ושוב שמיכה, גוף עירום.

ושוב ושוב ושוב.

כואב לי, אני מתגעגע לקטע הזה... אני מתגעגע לאינטימיות.

 

לפני 4 שנים. 19 בפברואר 2020 בשעה 20:39

אז אני שיכור בטירוף. תכלס זה בגלל שמכונת הכביסה התקלקלה וזה עיצבן אותי אז הכוס ויסקי הייתה במקום... אני מתגעגע, לקונספט ההואלקונספט של מישהי שתישן איתי חבוקהשמישהי רוצה את המגע שלי. אוף זה מציק, לחוות את זה ואז לאבדולמה התהליך החלמה לא פשוט יותר? טוב שאלות שאלות, אז אני שיכור ביום רביעי אקראי, ולמחר אני מצפה..ואולי הגיע הזמן להפסיק את הכלוב ואיך מחפשים אהבה אמיתית? ומה עם כל מה שליד? אז מה קורה? טוב אני שיכוררר

לפני 4 שנים. 17 בפברואר 2020 בשעה 11:54

צף

הכל עומד במקום

אין תנועה חוץ ממה שאני חייב

בלבול עצום, מה מו מי? 

מה קורה סביבי בכלל? 

כולם אומרים לי להיות קצת עם הכאב, ודאמט זה כואב... 

לאט לאט... 

I

לפני 4 שנים. 16 בפברואר 2020 בשעה 7:52

I think about you

... Only all The time

לפני 4 שנים. 14 בפברואר 2020 בשעה 23:10

שמתי היום את כד המים האחרון שיש לי בדירה על מתקן המי עדן... 

כל דבר קטן מזכיר לי אותך, 

דברים טובים עולים

דברים רעים עולים

ושירים תקועים לי בראש...

 

לפני 4 שנים. 14 בפברואר 2020 בשעה 14:32

אז ראיתי אותך מתקרבת, ליבי החסיר פעימה, הודיתי לאל על מזלי הטוב שהחלטת לסגור עד הסוף את הג'קט שלך, כנראה ריחמת עליי.

נכנסת אל הרכב וראיתי את פנייך, הוכיתי תדהמה, הקושי התחיל, את כל-כך יפה... והאינסטיקנט הראשוני הוא לחבק אותך, ואז ההיגיון נכנס לפעולה, ונזכרתי במצב שלנו.

פתחת בדיחה כהרגלך בניסיון להקל על מצבים קשים.

אמרת "אני מצטערת" והדמעות שלי החלו לעלות, אולי התחלתי לקלוט שזה באמת קורה.

שתקנו המון, ודיברנו המון, העזתי לומר לך דברים ששמרתי בפנים, אמרתי לך את האמת, אמרתי לך שבאמת נפגעתי, שבאמת האמנתי לך ולעצמי שזה זה.

זה לא קורה לי בדרך כלל, זה לא קרה לי כבר שנים ארוכות, ופתחתי את הלב באמת, שאלתי אותך אם אי פעם הרגשת כלפיי משהו ואמרת בכנות שאת לא בטוחה, אבל את יודעת שזה לא הגיע למקום גבוה, התחלתי לבכות, הכאב היה קשה מנשוא, ניסיתי שלא, אבל זה יצא.

עברו לי המון מחבשבות בראש על כל הדברים שעשינו ולא סיימנו, על מה יהיה מעכשיו, על הבדידות הגדולה שמחכה לי בבית...

ביקשת לחבק אותי וכשהיד שלך הונחה עליי הרגשתי שאני נשרף, הייתה לי מודעות כל-כך גדולה ליד שלך שעליי, מודעות על זה שזאת הפעם האחרונה, רכנת אליי לחיבוק והתחבקנו, הריח שלך מילא את אפי, הגוף שלך היה בין ידי שוב וזה היה יותר מדי, הרגשתי את גופי מתפורר לרסיסים ורציתי שקט... רציתי להיות לבד, אבל לא רציתי שזה ייגמר.

התחלתי לרעוד כשאת בידיים שלי והדמעות לא הפסיקו לזלוג, כשחשבתי על המפגש הזה פחדתי כל-כך מהרגע שנתחבק כי ידעתי כמה זה יהיה קשה, כל-כך קשה היה לי לדעת שזה החיבוק האחרון.

אז נאמרו עוד דברים, הצטערת שוב, אני אמרתי את הדברים שלי שוב.

ויצאת....

נשארתי לבד, והתפרקתי לגמרי...

נסעתי בבכי, נרגע אבל מתפרץ מדי פעם "זה לא הוגן" "באמת התאהבתי בה" והרבה פעמים "אווווף" לא רציתי לזוז, רציתי להישאר במקום, אבל הגעתי הביתה.

נתתי לכאב את המקום שלו, ידעתי שעכשיו מתחיל התהליך הקשה ביותר...

ההחלמה,

למצוא את עצמי בלעדייך,

לראות מי אני אחרי השינוי בלעדייך...

אז עוד יום יומיים אני נותן לעצמי לכעוס ולכאוב, ואחזור למחוזות החיות שלי...

 

לפני 4 שנים. 13 בפברואר 2020 בשעה 21:01

נכתב לפני יומיים

אין לי ממש מושג מה לכתוב ומה לומר.

יש בי משהו שרוצה לצעוק, "לא תצליחי לשבור אותי, אני חזק מזה" אבל לעולם לא ניסית לשבור אותי.

יש בי צד שכועס על זה שנפתחתי אלייך, אבל זאת הייתה המטרה

יש בי משהו שרוצה להישבר לרסיסים, אבל המחשבות המיואשות כבר לא קיימות אצלי, אני כבר לא מסוגל לומר דברים כאלה.

יש בי משהו שרוצה להתעצבן עלייך ולשאול אותך למה אני? למה לעזאזל הראית לי כזאת נכונות, כזאת נכונות שהוציאה אותי מאיזור הנוחות שלי, שעצרת את כל הבלאגן והשטויות שעשיתי, כל-כך הרבה נכונות שפתחתי את הלב וחזרתי אל המגרש האמיתי של הזוגיות, למה עשית את זה אם את עדיין תקועה עליו? למה זה מגיע לי שפתחת לי את הלב מבלי למלא את החור?

בא לי לכעוס עלייך, לצעוק עלייך אבל את גם לא אשמה, בא לי לצעוק אבל על מי?

המקום שאני נמצא בו כרגע כל-כך מבלבל את מבינה?

 

מצד אחד התחלתי שינוי שהוא לא היה קשור אלייך בכלל, התחלתי לצאת מהקונכייה שלי, בתחילת הדרך היית 'זאת שאני יוצא איתה' בשיא הדרך היית 'הבת זוג שלי' בשלב מסוים כבר אמרתי 'חברה שלי' וכשעמדתי מול חבורת אנשים ובפעם הראשונה בחיים שלי הודיתי שאני חושב על ילדים זאת את שהיית בראש שלי. 

איך זה קרה? איך כזה קשר מהצד שלי נתקל בכזה ריק מהצד השני?

ולמה זה תמיד קורה לי? למה תמיד אני מעניק כל-כך הרבה ולא מקבל מהצד השני? למה אני מוצא את עצמי רודף אחרי כל בדל של תשומת לב ממך, ואת שמה לב אליי רק כשאני נעדר ליום שלם? 

 

אז היית שם אבל לא היית השינוי, מה שעברתי לא היה תלוי בך אבל את היית שם, ופתאום אני מסתכל על הכל והנה הרגע לקחת את כל הכלים והחוזקות ולהתמודד, ולצאת עם זה הלאה?

אבל איך?

מלא משפטים, הבחנות, מתודות רצות לי בראש על איך להתגבר, איך לעשות, מה הדברים שאפשר אבל אין לי יכולת כרגע, המח שלי תקוע על הדברים שהיו איתך, וזה בסדר, אני תמיד אומר לאנשים לחוות גם את הכאב ואני גם נותן לעצמי.

הרגע בבוקר האחרון שלנו שביקשת חיבוק לפני שאעזוב לעבודה, והיית כל-כך יפה, וכל-כך חמודה וחיבקתי אותך בהתרגשות,

הרגע בו הכנתי לך אוריגמי קטן של שועל מחייך והחבאתי לך בתיק בתקווה שתראי בהמשך היום ויעלה לך חיוך אבל לא ידעתי שאני לא בטוח אראה אותך אחרי אותו היום.

הסטנדאפ שהתחלנו לראות מכורבלים ועצרנו כי נרדמתי עלייך.

אז יש כאב ויש רגרסיה, אני מוצא את עצמי חוזר למקומות ההם ששם פגשתי אותך אותם מקומות חשוכי משמעות ושואבי זמן, מקומות בהם האנשים לא כנים ותחמנים וזה פשוט גועל, מוצא את עצמי חושב על לעשות קצת שטויות ולהתפרק קצת.

ואני בכלל לא יודע מה אני רוצה ממך,

האם להילחם על אדם שלא בהכרח נלחם חזרה?

האם אני רוצה לפגוש אותך שוב, לעמוד מולך, להריח את הריח שלך שהתמכרתי אליו כל-כך...

מי אני עכשיו עם השינוי שחל בי, עם החיות המטורפת שלי עם המקל שהבאתי לעצמי... אבל בלעדייך?

מה עושים מפה? לאן הולכים מפה? 

כרגע אני נותן לעצמי להיסחף, ברור לי שלא נשברתי לרסיסים, אלא רק כואב לי, ברור לי שזה ייגמר, אבל כרגע כואב לי, ומעצבן לי, ו....

את חסרה לי.

פאק...