המסע שלי

מתמודד עם קשיים

פחדים

שברון

שברון

ועוד חצי שבר

מתקשר את אחד הדברים הכי קשים שהיו לי לתקשר לאחרונה 

ואת כל זה אני עושה בבית קפה 

כשאני רוצה לישון

אני עושה את כל זה כשאני משגיח מרחוק על אחותי

שפוגשת את בעלה שאנחנו לא סומכים עליו כרגע

חייב להגן עליה 

אני לא יכול להשאיר אותה ככה

אני מודע לזה ומדבר על זה, שזה ממש מצחיק שאני יוצא מפגישה שאני לא שומר על גבולות שלי ואני פיזית שומר עליה 

אני אפילו לא יודע למה אני מרגיש את הסוג כאב הזה

למה אני מרגיש ערבוב של תחושות מוזרות

שחלקן לא אמורות להיות נוכחות בכלל

שוב קרו כמה ימים מאוד מרוכזים שבהם קרה כל-כך הרבה

שוב אני רק רוצה לנוח

להירפא

לשקם את עצמי

לאחות שברים

מה נסגר איתי?

החטאים של העבר רודפים אותי 

הם לא באמת רודפים אותי אבל מידי פעם הם מגיעים פשוט 

ואני רואה אותם מולי 

אני עוד לומד 

אני עוד לומד להתמודד עם הטעויות שעשיתי בעבר אבל מה שאני יודע זה שאני לא בורח מהם.

את הדברים שאני עשיתי אני עשיתי והתחושות הרעות שיצרתי אני יצרתי אני כן יכול להגיד שלעולם לא באתי מכוונה רעה.

אני כן יודע שיש בי קושי מאוד גדול למחול לעצמי ולמרות שיש עוד המון אנשים סביבי שמחלו לי שסלחו לי, שאמרו לי שהם הבינו למה הייתי איך שהייתי.

אני לא מקבל את איך שהייתי אני לא אוהבת איך שהייתי בעבר.

 ני מפחד מאיך שהייתי בעבר.

עם כל היכולות הטובות שלי אני יודע שאפשר להשתמש בהם גם לרעה, כל המורים הגדולים שלימדו אותי חלקם ראיתי משתמשים בכוח שלהם פחות לטוב ולכן יש לי הרבה מודעות היום.

אבל פעם לא היה לי, פעם הייתי אדם אחר עם מינונים אחרים, כשאני פוגש באנשים האלה שבהם פגעתי, אני האמת מגלה שאני לא זוכר ומגלה שיש בי הדחקה מאוד מאוד גדולה

זה נורא מפחיד אותי כי יש לי שנים ארוכות בעבר שלי שאני לא מצליח לגשת אליהם וגיליתי את זה היום זה מפחיד אותי כל כך.

מצד אחד יש בי רצון ללכת ל-101 אנשים לשאול אותם איך הייתי למצוא הוכחות להתמודד עם הכל בצורה הכי גלויה, לבכות על הכל, להכות על כל חטא, בצורה הכי נאה שיש אבל לא בטוח שזה יעבוד.

לא בטוח שיש את כל ההוכחות ואת כל הדברים יכול להיות שיש דברים שישארו לנצח באפלה של ההדחקה שלי יכול להיות שלעולם לא אדע את כל הדברים שעשיתי 

אני יודע שאף פעם לא באתי מרע

אני יודע שתמיד באתי מטוב

אני יודע שלפעמים לא הייתי ממונן ועל הדברים האלה אני מתנצל

ואני לא יודע מי קורא את השורות האלה אבל אם יש לך או לך משהו לומר אני אוכל להקשיב אני מוכן להתמודד עם האפלה שהייתה לי פעם.

אני כבר לא כזה 

עברתי דברים גדלתי התפתחתי אני לא מחפש סליחה ומחילה

יש דברים שאני לא מוחל לעצמי למרות שאחרים מחלו לי 

אני לא יודע אפילו מה אני מחפש

אני פשוט חווה 

והיום חוויתי אירוע כל כך יוצא דופן שיש בו הרבה זיכוך שיש בו הרבה אור אבל כרגע הפנים שלי מופנות על החושך ואני אעבוד על עצמי כדי להפנות את הפנים גם לאור, לא בטוח שאצליח, אבל מה זה משנה, כי כרגע אני מרגיש שגם אם אעלם מהעולם הזה זה לא יהיה הפסד גדול.

אוקיי פאק

בשביל מה זה שווה?

בשביל מה הלב שלי יצא החוצה מהמחבוא שלו, הרגשתי חיבור כמו שלא הרגשתי מזמן

מאז אנאבל לא פרפר לי הלב בכזאת התרגשות,

משהו אמיתי ועדין, כנה ועם פוטנציאל זוגי

מישהי פנויה שחושבת עליי באותם מונחים

ואז טעות אחת והכל התחרבש

הגלגל של הספקות שלה גדל וגדל ואחרי שהוא התגלגל בהר מתברר שזה כדור שלג

ועד שהוא הגיע לתחתית ההר

זה היה גדול מדי מכדי לעצור

אז הלב שלי קיבל את המכה

ושוב, הלב הזה שספג כל-כך הרבה

סופג שוב.

ונשבר שוב.

אבל מה שכן, תודה לך שהארת לי פינה שלא חשבתי שתואר שוב.

תודה שהראית לי עם החיוך המדהים שלך

שהלב שלי עוד יכול להרגיש.

הזאב הלך לאט, גופו רכון אל האדמה, חושיו מחודדים, הוא לא הרפה, הוא יודע שהוא עוד לא בטוח, הפרווה הקרושה מהדם שלו הציקה לו עם כל צעד רכון שהוא לקח.

בכל צעד הוא עצר לשמוע, אוזניו סורקות את האיזור, כל מה שהוא שומע היה את העלים שהוא מזיז בעצמו, גופו היה כבר גדול מדי לעשב, ולכן סמך על הצללים שיצרו פנסי הרחוב, למרות היותו בסביבה אורבנית, החושים העתיקים שלו עבדו יפה.

הוא הגיע אל קצה המדרכה, אין עוד בריכות של אפילה, הוא חייב לחצות את הכביש, הוא ידע ששם הוא הכי חשוף, אבל זאת הדרך לביטחון, הוא החליט לחצות בין 2 מכוניות, הוא ידע שהם יספקו לו מכסה, חלקי, למרות שבימים אלו הזאב הענק יכל להסתתר רק מאחורי משאית, כל המכוניות המשפחתיות מסביב, לא יקנו לו מחסה אמיתי, הניסיון שלו הוכיח את זה שהוא גדל.

ולכן כשהוא יצא אל בריכת האור המסוכנת והרחק מהצללים המגינים הוא זינק במהרה, הכפה הפגועה שלו צרבה על הבטון החמים, והוא רץ כל עוד נפשו בו, הדם הזרם בעורקיו במהירות, העיניים שלו היו שחורות לגמרי.

אחרי הזינוק והריצה הוא הצליח להגיע בין 2 מכוניות, ועצר לנשום לרגע ולסרוק את האיזור, הוא ידע שאין המחסה הזה מספיק והוא חייב להמשיך לרוץ, הוא כבר במקום בטוח עוד קצת, עכשיו רק לחצות את הכביש המואר.

הוא כופף את רגליו, הכין את עצמו כמו קפיץ וזינק.

באותן שניות האוזניים שלו קלטו, סכנה.

הוא שמע את השריקה של החצים, וניסה לבצע תמרון התחמקות אינסטקטיבי, הוא המשיך לרוץ, נגמר זמן המחבואים, אם תוקפים אותך הדרך היחידה היא להגיע למחסה, אמרו לו חושיו החדים.

הוא לא שם לב שחץ אחד מדויק פגע לו בכפה האחורית, הוא לא שם לב לדימום ולעקיבות דם שהשאיר אחריו, הוא רץ, פניו אל הדלת, הוא חייב להגיע למחסה.

חץ אחר ששרק מעליו פגע לו בגב העליון, את הצריבה הזאת הוא הרגיש ופלט יללת כאב, אך לא עצר.

הוא הגיע לדלת והלם את גופו בה.

הדלת נקרעה מהצירים שלה, ואיפה שהיה עד לפני רגע קיר נוצר חור ענק בגודלו בערך של הזאב, הוא היה ענק לעומת הבית ושבר הרבה דברים בכניסה אליו.

כבר כשראה אותה הוא קצת נרגע.

הוא לא ידע אם ישרוד אבל לפחות אותה הוא רואה.

עם 2 כפות כואבות, גב צורב, וקילוחי דם, הוא דידה אליה, היא ישבה על הספה, בשורטס, רגל אחת מקופלת על הספה מכוסה בשמיכה דקה, כשראתה אותו, לא נבהלה, לא מהדם, לא מהשברים של הקיר.

הוא דידה אליה, מכתים את הבית בדם כשהיא חייכה חיוך חם והדפה את השמיכה ממנה, חושפת את הירך שלה, הוא המשיך לדדות, עם כל צעד הוא נהיה קטן יותר, כשהגיע אליה היה בגודל של זאב בוגר, כבר לא המפלצת שהיה כשנכנס.

הוא הניח את הראש על הירך שלה, וסידר אותו ראשו, כדי שכמה שיותר ממנו יגע בכמה שיותר ירך.

היא סידרה קצת את הרגליים שיהיה לו נח.

הוא הרגיש את החום שלה, והדם הקרוש החל להיעלם.

פרוותו חזרה לצורה היפה והאצילית שלה.

אבק היום נשר ממנו.

היא הניחה את ידה עליו, ליטפה את ראשו כשהיא מסתכלת עליו מחלים וקטן מול עיניה.

הפצעים נעלמו, לאט לאט עם כל ליטוף מעגלי שלה על ראשו

הוא פתח את העיניים קצת וראה את החיוך הקורן שלה ואת העיניים הטובות שלה.

הוא שוב הרגיש זאב צעיר, הפצעים נעלמו.

גודלו היה כגודל של כלב בינוני עכשיו.

היד שלה עברה לו מתחת לפה וגירדה גירוד אוהב

השברים נעלמו

היא ליטפה את האוזן שלו בחביבות כמו שהוא אוהב

הדלת חזרה למקומה

הוא הצמיד את הפנים שלו אל הירך שלה

המוזיקה שהיא שמעה פתאום הגיע לאוזניו

הכפות שלו הפכו לידיים

היד שלה ממשיכה ללטף

הכפות האחוריות הפכו לרגליים

היד שלה ציירה מעגלים על ראשו האנושי.

כשהושלם המהפך,

הוא תפס לה את הרגל בידיים והרגליים הצמיד את פניו לירך שלה ונשק קלות.

"טוב שבאת אהובי" היא אמרה "חיכיתי לך להתחיל את הסדרה"

אני לא מספיד את האפשרויות

אבל אני כן אגיד שאני מאוד מאוכזב...

חשבתי שאת אחרת ובוודאות את קצת לא מה שחשבתי

כבר נראה שיש לנו קושי בהתאמה

אני לא מוכן לוותר על האפשרויות שגלומות ביכולת שלנו ליצור חיבור מיוחד.

אבל אני מודה

שזה הולך ומתרחק.

ואני מבואס.

כי ציפיתי 

והתרגשתי.

ואני לא מפחד להגיד שכן

פאקינג התרגשתי

פאקינג ציפיתי

כי זה מי שאני,

הלב על השולחן

בכל מקום

כי אני לא מסתיר יותר, אני לא עושה את זה, אני לא חוזר לקונכייה שלי אני לא חוזר אחורה.

אני פה והנה הרגשות שלי, אני לומד לאזן אותם יותר ויותר עם הזמן

אבל אני לא מעלים אותם

ואם את לא יכולה להתמודד עם זה שאני מתרגש ממך

את כנראה לא מתאימה לי...

ואם את לא יכולה לתקשר כשמשהו קורה

הו לא את בוודאי לא מתאימה לי...

אני עדיין מאמין שאולי קורה משהו שאני לא מודע אליו, אולי יש הצדקה להכל, ואני מחזיק תקווה, כי זה גם מי שאני, סלחן, רומנטיקן, ואולי קצת דביל עם תקווה(:

המחיר של כל האנרגיות שהשקעתי בכולם הגיע

הגוף שלי תשוש, והתחלתי להיות חולה בקטנה

מקווה מאוד שזה רק להיום, אבל ריאלית כנראה יש לי איזה יומיים של בטטה...

הפניתי את כל האנרגיות כלפי חוץ, ויש על זה מחיר

ואני שמח לשלם אותו עבור המשפחה שלי, אם אני יכול להציל נישואין אז שווה את הניסיון.

היום שוב, שעתיים פחות או יותר של שיחות כואבות וקשות.

על רגשות, 

על החיים,

על בחירות,

על זוגיות.

אחותי בחרה שוב לישון אצל ההורים שלי, 

לוקחת לי חצי ממרחב המחיה שיש לי, ובדיוק בזמן שאני הכי רוצה להיזרק ולנח פשוט

אחותי צריכה מקום לברוח, מקום להרגיש מוגנת ובטוחה

ואני נחוש להעניק לה כמה שאני יכול את זה

אז לא אמרתי שיותר נח לי שהיא תישן במקום אחר...

אני עדיין מוציא החוצה

עדיין משלם מחיר

עדיין בסדר עם לשלם אותו, אבל לא בטוח שלעוד הרבה זמן...

אז בגדול המצב הוא כזה

היה לי יום זוועתי בעבודה, וכל מה שיכולתי לעשות היה להגיב

אני מתרגש ממישהי ברמות קשות ואני מפחד שאני עושה טעויות וחלק מסוים בי חושב שכבר איבדתי אותה

היא לא ענתה לי מ10 היום (ולא, לא שלחתי הרבה הודעות, רק אחת)  ואני קצת שונא את זה כרגע, שאכפת לי בכלל ממנה, שהיא נכנסה לי ללב בכזאת קלות, במגע קטן של רגל, לכל בעלי הפוט פטיש, לא זה ממש לא מה שאתם חושבים, סמכו עליי שזה היה מאוד ונילי.

אני מנסה לנשום ולקבל קצת אוויר, אבל מסביבי לוקחי אוויר, אנשים מנסים לתת לי אוויר אבל אין להם דרך, אף אחד לא יודע, או אלה שיודעים לא רוצים כרגע לעשות את זה.

רציתי יום אחד להתלהב קצת ממי שאני וההצלחות שחוויתי ונכוויתי קשות, לא בצורה משמעותית אבל בצורה שגרמה לי לפקפק בכל-כך הרבה דברים בי.

אני התחלתי לעלות חזרה למעלה, באמת שהתחלתי, אבל אז השדים שלי קיבלו יותר מדי זכות דיבור ומשם דברים השתבשו שוב, כמו שלדברים יש נטייה לעשות.

אני נותן כרגע אנרגיות למשפחה שלי, כמה שהם צריכים כי וואלה, אני יכול לעזור, וגם אם זה אומר שאני שוחק את עצמי קצת, אני עוזר לאחותי להציל את הנישואין שלה, ואם אני צריך לשלם מחיר כדי שהאחייניות החמודות שלי יישארו בבית אוהב ושמח ולא יעברו את הגירושין של הוריהם אז למה לא.

ואם ההורים שלהן יתגרשו, אני אדאג לאחותי וארעיף עליה כל-כך הרבה אהבה והכלה עד שהיא תתחזק, כי יש חיים גם אחרי הגירושין, אני עושה ויתורים כואבים למען הדברים שאני צריך כי לפעמים יש תקופות שזה מה שעושים בחיים, ופשוט עושים את זה.

אבל פה, פה אני רוצה להתפרק, פה מותר לי פה זה המקום שלי.

פה אני יכול להיות חלש

פה אני רוצה להיות חלש

פה לא אכפת לי

אז מה אם מי שתהיה איתי בסוף המתחלפת המושלמת שאני אתאהב בה יום אחד תקרא את זה, כי אם היא קוראת את זה ובגלל הרגישות שלי בוחרת לא להיות איתי, אז היא לא ראויה לי, והכל ממש בסדר

אבל את... מי שלא תהיי...

בין אם זאת את שכבר הכרתי ולא קוראת את השורות האלה, ובין אם זאת את שקוראת את השורות האלה ואני לא יודע שזאת את,

אז אני אומר לך, אני רוצה להיות חלש, אני רוצה להיות קטן, אחרי ששלטתי כל-כך הרבה ביומיים האחרונים, הובלתי כנסים, הנחיתי אנשים, הענקתי פרסים, הבאתי טיפולים, הרגעתי אנשים, הכלתי רגשות, שמעתי סיפורים, טיפלתי בתקלות, הרמתי דגלים, עשיתי המון מהצד השולט...

עכשיו הנשלט מת לקצת שקט, הנשלט שבי מת להישען על הירך שלך, לגרגר בשקט

להרגיש את היד שלך מלטפת לי את הראש ולא לחשוב על כמה טיפשי אני נראה

שתסובבי אותי להצליף בי או פשוט שתשתמשי בי,

כי ככה אני שקט, כי את יודעת שאני צריך קצת כאב

כי את יודעת שאני צריך להרגיש הכי קטן בעולם

כדי להרגיש כמה את איתי...

פה מותר לי להודות שאני מותש

אני מותש

פה מותר לי להודות שכואב לי

כואב לי

שם בחוץ, אני אעשה הכל למען האנשים שאני אוהב

שם בחוץ אני אהיה חזק לעוד כמה ימים, כי צריכים אותי ואני יכול

אבל פה מותר לי לבקש שיקחו ממני את כל השליטה...

היה לי דייט, היה מושלם ברמות,

ברמות של אמאלה

ברמות של לבלות איתה מ1400-2100

ברמות של לרצות עוד ועוד האחד מהשנייה

היא מתקשרת! היא מבטאת דברים, וואו כמה התגעגעתי לזה, היא הייתה מקסימה ומדהימה ואני כבר לא יכול להפסיק לחשוב עליה...

ואוווווו

החלטתי לשתף את אחד המסעות שאני עובר גם פה,

מכיוון שאין אפשרות להעאלות וידאו אחד יש גיפים של שיפוץ שהחלטתי לעשות בחדר ילדותי.

אם אתם חברים שמכירים אותי אישית בטח כבר קיבלתם את הסרטון המלא ועדכונים בלייב...

אבל השיפוץ הושלם ואני הכי מבסוט בעולם