המסע שלי

שוב אירוע חברתי 

שוב לא נשבר

שוב רוקד (ואצלי זה נדיר!) 

שוב בזכות אותה אחת... 

תודה(: 

ויש את הרגע הזה, שאני מציב את עצמי במקום מסוים, כדי שיהיה לה את האפשרות להשתמש בי... 

היא יכולה לבקש, היא יכולה להיעזר, היא יכולה לרמוז, אבל היא גם יכולה להשתמש. 

ויש בזה משהו נעים אבל עוקץ במקצת... 

התוכנית מוכנה, ברגע שהיא תאמר אני יודע מה אני צריך לעשות מה להכניס לתיק, איך ללכת ומאיפה לנסוע... 

ואני פה מחכה להודעה 'בוא'... 

ביום כזה, 

שיש בו המון צער,

הכל מתערבב,

הלבד

והיחד

תחושת הבדידות,

ותחושת היחד,

השוואות לשנים קודמות,

התלבטויות כאלה... 

אם אגיד לא, לא תאמינו ותחשבו שאני רוצה כן. 

אם אגיד כן אולי אתאכזב.

אני שונא ימים כאלה... 

בא

לי

לומר

לכולם

סתמו. 

בא לי שיסתמו לי את הפה. 

בא לי לסגור את הפלאפון ולזחול מתחת לאבן... 

או מתחת לירך נעימה, 

ביום כזה בא לי להיות כלום, אבל גם בא לי להיעלם לכולם,  חוץ מבודדים ואיתם בא לי להיות פיזית, עד שהתאריך יעבור... 

מוצף... 

הידעתם?

רוק כולל בתוכו מספר סגנונות...

ולכן, לא בכל רוק נ' רול יהיה גיטרות צורחות ותופים רועשים...

לפעמים רוק נ' רול יהיה רק מוזיקה נעימה שעושה טוב על הנשמה... ועל נשמה של אחרים...

אין ספק שאני צריך ללמוד לבקש,

אני לא הכי טוב בזה, אני לפעמים מוצא את עצמי נבהל מהרצונות של עצמי נכנס ללופ ומנסה לקבור אותם כדי שלא תדעי, כי שלא אובך מהם אבל הרצון שם, ואני כל-כך פותח לך את הנפש שלי שאת תראי גם את המערבולת. בשלב הזה אני יודע שאת רואה את המערבולת ואני עוד יותר מתכווץ בתקווה שתביני, המסכות משתלטות עליי ואני נהיה משהו שהוא לא אני, ואת לא רוצה אותו, את רוצה את האני האמיתי...

ולכן אני עובד על זה, על איך לבקש, על לדעת לבקש, על לדעת לזקק את הרצון שלי ולהביע אותו, אבל גם לשתוק כשזה לא מתאים, ובעיקר לומד לקבל גם לא לפעמים, כי בכל זאת, לא אני מחליט.

אבל את יודעת מה...

גם זה כל מה שאת צריכה לעשות, אין ספק שאת יודעת לבקש ואת אפילו טובה בזה ועושה את זה בצורה מדליקה למדי, אבל כל מה שאת צריכה זה לבקש...

כי אני אעשה...

ככה אני מרחיב את היכולות שלי, ככה אני מגלה לאיזה מקומות אלך בשבילך ולמענך, ככה אני לומד אותך וככה אני אזכור לפעם הבאה.

נכון, אני יכול לעופף לפעמים ולא תמיד לזכור לפעם הבאה אבל אני יכול להבטיח שאני תמיד מנסה להשתפר ולהיות יותר... ולפעמים אולי גם אצטרך שתבקשי שוב, כי אני לא מגיע מאה אחוז אפוי, אני צריך עוד קצת הכנה או אילוף, איך שתרצי לקרוא לזה, אבל אני מבטיח לך שבתוכי יש את הדברים שגורמים לי לצאת מגדרי כדי למלא את בקשותייך בצורה המלאה ביותר.

אם הבקשה תתקל בהתנגדות מצידי, אראה לך את ההתנגדות ואביע מורת רוח אבל אעשה את הכל כדי לבצע.

אם הבקשה תהיה תתאים לי באותה שנייה אזנק לבצע בשמחה ואצטער שאין לי זנב כדי שתראי כמה אני מרוגש ומקשקש בו, ובעצם... העיניים שלך רואות לי כמה שכבות בפנים אז אולי כבר עכשיו את רואה.

אם הבקשה תהיה לי קשה מנשוא, אני אתקרב אלייך במבוכה, אחבק אותך חזק חזק, כדי שתראי שזה קשה לי למרות שאת כבר יודעת, ואולי אפילו אוודא אם זה באמת מה שאת רוצה, אבל אחרי שאשאב ממך כח לפרוץ בעצמי גבולות, אקום ואבצע את הטוב ביותר שלי.

כי כשאת מבקשת אני מוצא בעצמי כוחות להתקרב לגבולות שלי, לשחק לידם קצת לראות מה אני מרגיש, והרבה פעמים לגלות שעכשיו הגבולות שלי השתנו קצת לאור הבקשה שלך ולאור זה שאני רוצה להעניק לך את זה...

ואם תחשבי על זה, אני לא מדבר רק על בקשה מפורשת, עם הזמן אלמד לראות בעיניים שלך בקשה ולבצע מיידית, אני כבר עכשיו מזהה תנועות קטנות ומסיק מה את צריכה ורוצה...

ואני תמיד רוצה להעניק לך את זה...

הדברים בדירה החדשה

הדירה החדשה נקייה... 

יש הרבה מה לסדר..

אבל כרגע כמה שאני מותש וכמה שבא לי להישכב על המיטה... 

אני צריך להרכיב אותה... 

אז עוד פוש אחד קטן, רק מיטה ולישון... לא עוד תישן על מזרן על הרצפה... רק מיטה.. עוד מאמץ אחד

שלב הנקיון הסתיים,

הדירה נקייה בסטנדרטים שלי (לפחות הרצפה חח)

כמה משימות קרצוף נערמו, כמה דברים נוספו לרשימת הקניות...

שלב האריזה החל ואני הולך לחפש קרטונים... 

אז אם אתם רואים תמהוני שמחפש קרטונים בת''א עם חולצה רטובה... בואו לומר שלום! אל תהיו כאלה(: 

אני נכנס וממפה את המשימות שהצבתי לעצמי, 

לא קצת... יש מה לעשות. 

אני מנקה...אני אוהב לנקות, בתנאים שלי ובדרך שלי אני מת על זה, זה מזכך אותי מהכל... מותיר אותי נקי כזה... 

ועכשיו אני מנקה את הדירה החדשה שלי, גר פה לבד, מה שאני לא אעשה לא יעשה... ההבנה הזאת מבגרת מאוד, הפעם אני אדון לעצמי, אני אפתח את המקום הזה עוד ועוד.

קצת קשה לנקות כשהמטרה היא אתה עצמך... קל לעשות את זה בשביל אחר/ת אבל זה תרגיל מעניין שאני מציב עצמי מולו, להמשיך עם הפרפקציוניזם שלי בשבילי עצמי,

אבל מצד שאני אני גם חושב על האורחות החשובות שיתארחו פה בעתיד... מאוד רוצה שזה יהיה מקום נעים...

יאללה די כלוב, חזרה לעבוד... 

שיהיה לי בהצלחה

'למה אני מרגיש ככה?' אני שואל אותו כשהדמעות יורדות ללא שליטה.. 

'כן, באמת זה ההפך מכל מה שתיארת על הסופ"ש' הוא מחזיר בקולו המרגיע 'זה בסדר, תשב רגע ותשאל את עצמך את זה...' 

אז אני כהרגלי סר לבית הקפה הקבוע, מאושר שיש לי את המקום הקבוע, וחושב, שואל את עצמי למה בכיתי? 

מהר מאוד הבנתי שזה התפרצות רגשות רצינית, הטוב שנפל עליי בסוף השבוע הזה, הגבולות שפרצתי וההנאה שחוויתי אל מול הצער והכאב שתמיד קיים, והכל קצת גאה ועלה על גדותיו בשיחה הזאת ופשוט התפרץ ויצא... 

אני מסתכל על סיכום הפגישה ומריץ אותה בראשי, מתרגש שוב נרגע יותר... חוטף צמרמורת ומרגיש חלקי גוף רגישים יותר... 

ואני מבין שמה שאני חווה גורם לי רצון להתכרבל חזק חזק, להיצמד חזק חזק, רצון להיות שפל ולהרגיש קצת כלום, מדמיין בראשי את עצמי עושה את זה... מדמיין ונרגע.. 

ואז

אני שם לב לאחמ''ש החדש שהבין שאני אושייה מכובדת בבית הקפה הזה ואחרי פעם אחת ידע כבר מה המנה האהובה עליי,

המלצר שמחייך אליי חיוך ספק פלרטטני (או שאני חיב''ס),

ואושר קטן שמפעפע בתוכי, כמו קרן שמש שממלאת אותי לאט לאט ומציפה אותי... והשמיים הכחולים נראים שוב... 

לא יודע איך לקרוא לזה, אין לי מושג מה המינוח המתאים לכל אחד אבל זה מה שאני...

אני כל-כך טעון עכשיו, אני כל-כך רוצה, אני מרגיש את זה איתי יום יום, שם בין הרגליים,

הצורך להתפרק באמת, הצורך הגנטי הזה שיש לגברים לשפוך,

ואני נושא את זה איתי במשך היום, וכל פעם כשאני שם לב לזה אני נזכר מה הסיבות שאני במצב הזה

ולא משנה כמה אני מתפרק לבד, זה לא עוזר, לא עונה על הצורך, להתפרק עם מישהו,

מישהו שיעניק לך את זכות לגמור, מישהו שישאב הנאה מההתפרקות שלך,

למרות שאני מבין למה יש נטייה לא לאשר גמירה לגברים, אבל עדיין אני מחשיב את עצמי מתנהג קצת שונה אחרי גמירה מהגבר הקלאסי,

אני כל-כך דלוק/טעון/חרמן/רעב, שכל דבר גורם לי לבעור

לא משנה אם זה דבר שראוי הידלקות, כמו ביטוי שעוד לפני שהמח מפרש מה שמעת אתה יודע שזה פרט לך איפשהו מבפנים

בין אם זה פנטזיה שעולה לך לראש שמעלה גניחה לא רצונית

בין אם זה תחת איכותי שאתה רואה ברחוב

בין אם זה זיכרון שאתה לא מצליח להוציא מהראש, וגם לא כל-כך רוצה להוציא מהראש,

וגם אם זה דברים קטנים,

ירך שמציצה משלט חוצות כמעט גרמה לי לעצור בצד,

קליפ שראיתי גרם לי ללכת לשירותים בעבודה ולהתפרק

ודברים פיצים,

כמו קריקטורה שהדליקה אותי,

כן כן, דמות מצוירת עם תחת מצויר בתנוחה אינטימית מצויירת עשתה לי את זה...

אז איפה הדמות הלא מצוירת?

שתאמר לי דברים אמיתיים, 

שתגשים איתי פנטזיות,

שתשתמש בגוף שלי כרצונה,

ובשיא שלה, וכשאתקרב לשיא שלי אבהה בה בעיניים רעבות

ואשאל

"אני יכול?" 

רק להגיע לשלב הזה אני רוצה...

(שתי התשובות יגרמו לי אושר)