לפני 7 שנים. 1 בינואר 2017 בשעה 18:07
רציתי לכתוב פוסט שמתאר פנטזיה שטותית שלי.
רציתי לפרט איך היה לי בסופש (פרץ חרמנות שהוביל אותי לדחיפת אצבעות עצמית).
רציתי להתבכיין על הקלקול כיבה שחטפתי.
אבל בבדיקת הבלוגים שאני עוקב אחריהם נתקלתי בפוסט מאת Arch Angel שמתאר התאבדות של חבר.
זה כיבה אותי, החזיר אותי לשקט שלפעמים מאפיין אותי כשאני נתקל במקרי דיכאון למיניהם,
אולי לראות את המילים האלה כתובות שחור על גבי לבן ולהבין מה אני הייתי קרוב כל-כך לעשות לפני כל-כך הרבה שנים.
מה יכולתי אני לגרום לאחרים להרגיש... זה קצת החזיר אותי להסתגרות שלי עם עצמי.
רציתי כל-כך להשתתף בצערה ולנחם קצת אבל לא נראה לי שיש משהו שבאמת מסוגל לעשות את זה בזמנים כאלה.
אז אני אשאר בשקט הזה עוד כמה זמן.. זכותי ממילא לשתוק.
