שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אדומה

נקודת מבט מתכווננת
לפני 10 שנים. 15 במרץ 2014 בשעה 21:12

מאז שנעלם המטוס המלזי, החיים אינם חיים.

דבר ראשון כל בוקר אני חוטפת את הסלולרי, מכבה את השעון המעורר וישר מתחברת לחדשות.

אולי היום זה היום, אולי היום ימצאו אותו או את מה שנשאר ממנו.

כבר שבוע שהוא לא בנמצא, בדיליי מטורף שלא נראה כמותו, אפילו בסין.

 

לא יודעת אם כתבתי כאן על זה, אבל אני בחורה די סקרנית. רק מה, הסקרנות שלי סלקטיבית. אם יגידו לי שלמישהו יש סוד, זה לא יפריע לי במיוחד. אני כן אחתור לאט ובנחישות עד שאגלה, אבל אני לא אקפץ לי במקום ואסתקרן יותר עם כל שעה. אבל תנו לי מטוס שפוף! ונעלם, ואני שם ביג טיים. המסתורין שאופף את זה כנראה מתחבר לי לכל מיני ספרים שקראתי כשהייתי יותר נמוכה, ואני בטוחה שגם אינדיאנה ג'ונס תרם לסיפור.

הרי אם חושבים על זה, בעולם של היום, כשיכולים למצוא הכל בעזרת כמה קליקים, לא אמור להיעלם מטוס. ולא סתם מטוס, אלא 777, שהוא די גדול ומאסיבי. בטח עכשיו מצטערים על זה שלא הרשו להשתמש בניידים בזמן הטיסה, אחרת היו מאתרים איזה סלפי פה וסטטוס שם. מי יודע, הסינים (שהיוו רוב במטוס) יכלו בהחלט להחליט שאם כבר, אז הם ייפלו עם הסלולרי שלהם דלוק! לא שמישהו מדבר על התרסקות, כן?

היה לי דיון קצרצר על זה עם בנט, שבו לא הסכמנו על כלום. אז אמרתי לו שעוד נראה מי טעה ומי צדקה... למרות שבקצב הזה, שנינו היינו off course.

מה שכן, אני עם הפחד טיסה שלי, לפחות רגועה שזו לא הייתה תקלה טכנית. כי אם כן, על מה שאני אמורה לטוס עכשיו? איירבאס מתרסקים ועכשיו גם בואינגים??? אני מאלה שקראו את הדו"ח של ההתרסקות של אייר פראנס, התעמקו למה יש כיסי אוויר ועדיין, כשיש איזה רעד קטן אני מצטמקת בכיסא ואם יש רעד גדול, אני בכלל מתקפלת בין המושבים.

ולכן, מטוס 777 יקר, אולי כבר תשלח אותות ותפתור את העניין הזה? אני צריכה את זה בשביל השלמות הנפשית שלי, ואני בטוחה שגם אחרים ישמחו לדעת לאיפה סטית ולמה? האם היה עניין דחוף של שופינג לכבוד האביב המתקרב? האם התחפשת למשהו אחר לכבוד פורים? האם אתה מתבייש להודות שהשתכרת תוך כדי הטיסה ובטעות מצאת את עצמך במקום לא ידוע כשאין לך מושג איך הגעת לשם?

בידידות,

צינית סקרנית מאוד.

לפני 10 שנים. 1 במרץ 2014 בשעה 21:58

אני רוצה ולא רוצה לכתוב את הפוסט הזה.

אני רוצה כי זה מציק לי כבר זמן מה, לא רוצה כי יש לזה כל מיני פירושים.

בכל אופן, הרבה ממה שקורה לנו, בני האדם, הוא עניין של תזמון. חיות לא מבדילות בין היום למחר, חוץ משינויי מזג אוויר אבל אנחנו כן, לטוב ולרע.

חזרתי לישראל לפני שלושה חודשים. אשקר אם אגיד שהיו אלה שלושה חודשים קשים. האמת שהיו אלה חודשים מצוינים, שבהם התחלתי להתמיד כמו שצריך בחדר כושר, מצאתי עבודה במקום מעולה ואני מרגישה בת מזל לעבוד שם, התחלתי ללכת למפגשים מעניינים ואפילו סיפחתי חברה. אה, וגם נפטרתי מחברה אחרת.

העלייה המחודשת שלי לישראל עשתה לי רק טוב. אפילו יש מצב שאני עומדת בסדר הדברים שהצבתי לעצמי: עבודה, מגורים, בן זוג.

העניין של התזמון מתייחס לעניין בן הזוג.

איך אדע כשאפגוש, שזה יהיה זה? איך אדע שזה לא הבחור הבא? או שאולי הייתי צריכה לתת צ'אנס יותר טוב לזה שלפניו?

או אולי בכלל, אני לא מתאימה לזוגיות.

ומהצד השני, למה אתה מחכה? איך תדע שלא פספסת אותי ביום? סה"כ יום?

האם באמת שווה לך רק לקרוא אותי ולחכות להזדמנות שאכתוב משהו שתוכל להגיב אליו וכך ליזום שיחה?

לא תתחרט על זה שכשכבר תגיב ותציע, אגיד לך שהכרתי מישהו, ממש לא מזמן. ואילו רק היית כותב לפני כן, זה היה יכול להיות רלוונטי?

 

לפעמים, אנו, בני האדם, לא יודעים לקום ולעשות מעשה. ואינני רק דיבורים, היו כמה פעמים בחיי שחיבבתי מישהו וניגשתי אליו ודיברתי איתו, פעם אחת אפילו הבאתי כרטיס ביקור... זה מאוד מפחיד, אבל אחרי שהלב מפסיק לדפוק כל כך חזק, הגוף מתמלא בתחושה של גאווה, שהנה, פעלתי על פי תחושותיי.

 

אינני מתיימרת למצוא חתן, במיוחד כשאינני כלה כלל וכלל. זה בעיקר נורת אזהרה קטנה לאלו שחושבים שאולי מחר, אולי בשבוע הבא, אולי כשתבוא הזדמנות, שזה יהיה נכון לעשות את זה. אבל מה כבר יקרה אם תעשה את זה עכשיו? תשמע "לא"? זה רק לא.

 

צדקת בנט כשאמרת שאם כבר יש הזדמנות, צריך לנצל. כי אין לדעת אם היא תקרה בשנית.

ואני שמחה שהיא נוצלה כראוי ;)

לפני 10 שנים. 28 בפברואר 2014 בשעה 9:12

זה יהיה ממש בקצרה כי אני חייבת להתארגן לצאת:


 


1. פיה! תמשיכי לכתוב. תמשיכי ואל תפסיקי. אני מודה שעד עכשיו קראתי את הבלוג שלו ולא הבנתי למה כולם מתעסקים לו בעניינים, אבל אני מאמינה מאוד בחיה ותן לחיות, דבר שהוא לא עשה ועל כן הוא נמחק מהמועדפים שלי. אני יודעת, למה מי אני? איזה צינית אחת שהוא בוודאי לא מכיר ולא סופר. אבל אני לא בעד בוליז, לא משנה באיזו צורה הם עושים את זה.


 


2. הודעה שקיבלתי היום:


כותרת: כן


תוכן:


קראתי כןחפרת במשך שעתיים לא באמת אמרת או כתבת משהו אמיתי מלאה בדרישות בלי תמונה ועוד שולחת לאיזה פקניג אתר בסין ?!!!!! 


אז אתה יקר, לא נאה, אל תיכנס. אף אחד לא מחזיק לך את הראש וטובל אותו באסלה שלי. בחרת לשחק בשירותים, אל תתפלא אם יש ריח.


בשבילי, הביצה הקטנה שלי היא ממלכתי, ואתה לא מוזמן לבקר בה. ואם בחפירות עסקינן, אני מציעה לחפור עמוק עמוק באישיות שלך על מנת להבין מה זה עולם תוכן. כנראה מבחינתך מדובר במושג זר ומנוכר.


 


היה שלום

לפני 10 שנים. 29 בינואר 2014 בשעה 19:17

באמת.

אני אשה של גברים.

אבל למה כשאני נכנסת לפרופיל של מישהו אני צריכה לראות את הזין שלו מולי?

בוא נכיר, נתכתב, נדבר. אחרי זה נראה מה קורה לך בין הרגליים.

זה תקף גם לגבי ציצים וכד'. לא בזין שלי להיענש ויזואלית כשכל מה שאני מנסה לעשות זה להרחיב את אופקיי, לפרוש את כנפיי וזה.

 

עד שנכנסתי עוד פעם לפטלייף, הכל זין פה וזין שם. די, בחיית.

ולא, אני לא אאשר בקשת חברות כשחמש מתוך שש התמונות שלך הן של החבילה שלך. בכל מיני צבעים.

 

מוגש כשירות לציבור על ידי מישהי יחסית שפויה שמחפשת משהו שפוי, בטוח ובהסכמה.

לפני 10 שנים. 20 בינואר 2014 בשעה 5:18

יום שישי עשיתי מסע כומתא לקניון מלחה.

 

חוץ מזה שלמדתי כמה דברים על איפור, למדתי שיש לליה לונדון מחוך מאוד מצודד שעולה כמו חזייה. במלים אחרות, לא בשמיים.

 

המטרה: המחוך.

 

האמצעים: לא כשרים.

 

הדד ליין: משכורת ראשונה.

לפני 10 שנים. 18 בינואר 2014 בשעה 15:57

X:

אהבתי את הפרופיל שלך
את שונה / איכותית / אחרת !!!

אשמח להיות ידיד / יזיז
עם כל המגבלות של נשוי, חושב שאני אחר ואת תאהבי...את שיכול להעניק
תשומת לב, רגישות ועניין
אם הגיל לא מהווה מחסום נוסף להיותי נשוי ...  :)

ו... אני אלמד אותך להזדיין ולחוות מאורגזמה של ממש כדי שתבקשי עוד...
מרשה לעצמי להתבטה ישירות, כגבר שרוצה וצריך... זאת התרשמתי שאת נבונה ויודעת לגעת בעיקר...
אשמח לתגובתך
שבת שלום
:))

 

הפרופיל של X:

דגם משופר !

49 

181

מהמרכז

גבולות! שמנות

 

התגובה שלי:

X יקר.

עד לפני שנתיים הייתי מה שנקרא שמנה.

בחיים לא אלך עם מישהו שזה אחד הגבולות שלו, גם אם עכשיו אני נראית מיליון דולר.

אנא אל תענה, כי אחרי שאשלח את התשובה אני חוסמת אותך.

לא בהצלחה.

לפני 10 שנים. 11 בינואר 2014 בשעה 16:47

נכנעתי ואני ממלאת את טופס הבקשה לאבטלה.

בסעיף של מספר שנות הלימוד הייתי צריכה לספור וספרתי 18 שנות לימוד. ז"א שרוב חיי, 60% פחות או יותר, אני לומדת.

הגיע הזמן להפסיק לאלתר!

לפני 10 שנים. 8 בינואר 2014 בשעה 13:25

הייתי מסמנת אותך לאורך ולרוחב.

פסים פסים, ענפים קטנים כגדולים היו נוחתים כנגד צלעותיך, על גבך, על אחוריך.

ואחרי כל הצלפה היית מודה לי. אם בלחישה, בצעקה, בנהמה.

היית נושק לכף ידי, על מנת שלא תתעייף, שתמשיך רק עוד קצת, עד לגבול הסיבולת, שנראה קרוב כרחוק, בין הצלפה להנפה.

היית מבקש עוד, גם כשכבר מאסתי, רק כי אתה מרגיש שלא מיצינו. רק כי הינך מודע שכשזה ייגמר, גם הזמן שלנו יגיע לקיצו.

 

השראה היא לא דבר של מה בכך, ולמרות שמדובר היה בעשרים דקות והיה לי קר, המח עבד שעות נוספות. לא בטוחה לגבי הלב...

לפני 10 שנים. 7 בינואר 2014 בשעה 9:20

אחחחח

קורות חיים של מלכה יש לי!

 

תודה רז  :)

לפני 10 שנים. 1 בינואר 2014 בשעה 18:22

איזה יום מתסכל. שבסופו המסקנה שאני לא רוסיה, אלא ישראלית ממוצא רוסי.

כבר ניסיתי את המשפט הזה על כמה, אבל היום הבנתי שזה יותר ממשפט, אלא תיאור מלא של מי שאני.

לא שותה וודקה, לא מעורה בתרבות הרוסית (חוץ ממה שאמא מתעקשת לספר לי תוך כדי "אמא, כמה פעמים כבר אמרתי שזה לא מעניין אותי איך קוראים לו, וזה שהוא נשוי למישהי שמבוגרת ממנו ב- 28 שנה וזה שהם שמרו את זה בסוד קרוב לעשר שנים וזה שנולדו להם ילדים מפונדקאית וזה שגם זה נשמר בסוד וזה שזה מהלך ממש חכם כי ככה הוא יישאר איתה").

לא מתחברת לפאבים בשם פוטין וחבריהם מסגנון מדבדייב.

לא לובשת הדפס מנומר ו/או זברה ו/או נחש. לא נועלת נעליים בצבע כסוף או זהב.

ועוד כל מיני דברים רוסים. וזה כי אני לא רוסיה. אני ישראלית. ממוצא רוסי.

 

חוץ מזה עכשיו אני בהתלבטות קשה עם עצמי אם ללכת לחדר כושר.

כן ללכת כי אני רוצה להיכנס לכושר,

לא ללכת כי אין לי כח.

כן ללכת כי זה עושה לי מצב רוח טוב,

לא ללכת כי קר שם בחוץ.

 

אני חייבת לשבור את הדפוס הזה.