קשה לתת לאנשים צ'אנסים.
אני יכולה להיות שולטת עד מחר או אפילו שבוע הבא אבל כשאני צריכה לעמוד מול בחור שאני מחבבת ולשאול אותו מה הוא מרגיש, קשה להוציא את המלים מהפה.
זה לא שאני מחבבת אותו חבל"ז או סוף הדרך או ברמות קשות. פשוט מחבבת. רוצה לראות איך הוא ייראה עם קולר ורצועה. איך הוא מגיב כשכואב לו ועד כמה הוא יכול להתאפק כשאני רעה אליו.
אז אמרתי לו מה אני רוצה, ועל חוסר הוודאות לאיפה אני אהיה שנה מעכשיו כי אני בעצמי לא יודעת מי אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. אני רק יודעת שאני רוצה שזה היה קשור לסין ולסינית.
קשה להיות כנה עם מישהו שאת מחבבת ואת מרגישה שמשהו שם חסר. איזה מזל שיש אינטואיציה.
עכשיו יש לו יומיים שלושה לחשוב על זה ואז זה כבר לא משנה מה הוא רוצה.
אחרי כל השנים האלה אני מרגישה שאני מוכנה להכניס מישהו לחיים שלי וזה היה (או עדיין הינו) הניסיון הראשון שלי. ויחסית לפעם הראשונה אני חושבת שאני בסדר. לא הכי מוצלחת שיש אבל לפחות ניערתי אבק.
טוב, אני די באפיסת כוחות. מעייף לצאת בהצהרת כוונות.
