בלשון ציווי!

"מתי תכתוב על זה?"
"מי אמר לך שאני הולך לכתוב על זה?"
"מה זאת אומרת, חשבתי שאתה כותב על כל מי שאתה מסשן"
"אני כותב על מה שבא לי. ובכל מקרה, אני לא כותב על כל דבר מייד אחרי שהוא קורה. לפעמים עוברות שנים, עד שחוויה מסויימת מתאימה למשהו שאני רוצה לומר. אם בכלל".
"אז אתה לא תכתוב על זה?"
"לא יודע.מה זה אכפת לך? גם לא שיש ממש על מה לכתוב"
"מה זאת אומרת, לא נהנית?"
"היה סבבה, אבל לא היה פה משהו מיוחד. אני לא כותב על כל פעם שאני קושר מישהי, מפליק לה קצת בתחת ומזיין אותה".

(פאוזה)

"אז בשביל מה עשיתי את כל זה?"
"מה זאת אומרת בשביל מה?"
"מה זה שווה לי אם אני לא מונצחת בבלוג שלך באיזה סיפור שיחרמן את הקוראים"
"בשביל זה עשית את זה? בשביל הפרסום בבלוג שלי?"
"לא רק בשביל זה, אבל זה תמריץ לא רע".
"את יותר פסיכית ממני"
(צוחקת) "אולי בכל זאת. בשבילי"
"את מחמיאה לעצמך"

ובכל זאת, הנה כתבתי.
בטח זה לא מה שציפית.