בלשון ציווי!

הפרדוקס הוא שאת צריכה לקבל את מה שאת אוהבת וגם לשנוא את זה במקביל. 
לאהוב את הרובה אבל לשנוא את המלחמה, אם להשאיל מיצחק שדה.

בכדי שהשפלה תעבוד.

כי כדי שהשפלה תעבוד את צריכה לדעת שמה שעושה לך טוב זה רע. ולשנוא את זה ולשנוא קצת את עצמך כדי לזכות בריגוש.

כדי שהנוזלים בין הרגליים שלך ינזלו. כדי שהדופק שלך ידפוק. כדי שהפה שלך יתייבש והברכיים ירעדו.

את צריכה לקבל את זה שאני בזוגיות, ועדיין לפגוש אותי, ולשנוא את עצמך על זה. את צריכה לשנוא את טעם הזרע ועדיין לטעום אותו. להגעל ממה שנעשה ולהתחרמן מזה.
לדעת שאני משתמש בך לצרכי. לשנוא את הכאב ולדעת שהוא עובד.

את צריכה לקבל את הפרדוקס שאת סובלת כדי להנות. לרדת על רצפה קרה בברכיים חשופות ולפתוח את הפה ולקבל כל מה שיכנס אליו בלי לשאול שאלות, וקצת לסבול כדי להנות.
להסתובב ולתפוס את התחת שלך ולהפריד בין הלחיים כמה שאת יכולה כדי שאוכל להכנס בקלות, עם מה שלא אכנס, ולא לתהות אפילו מה נכנס, בין אם זה מרגיש חם או קר או רך או נוקשה. לקבל את היעדר השליטה על מי ומה שאת. להשתחרר מהדימוי הזה של מכובדות ורצון ולשנוא את עצמך קצת על כך שבמקום הזה את מרגישה חופשיה וחזקה וטוב.

ואז לאהוב את עצמך על הכוח להיות שם.

ולהתכווץ שוב מכאב או מגועל או פחד. ולגמור.