סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני 7 שנים. 23 בנובמבר 2017 בשעה 10:57

היופי במשחק עם אטבים הוא שהם מכאיבים גם כששמים אותם וגם כשמורידים, בייחוד כשלא מורידים אותם בעדינות.

בין לבין הם שם, יוצרים תזכורת מתמשכת של כאב.

 

אנחנו מתחילים כשהיא משלבת ידיים מאחורי הגב, כף יד למרפק של היד השניה.

שילוב הידיים גורם מייד להבלטה של החזה קדימה, להגשה שלו אלי.

אני לוקח פטמה לפה, מוצץ, יונק, מגרה.

שומע אותה גונחת מעלי.

כשהפטמה קשה וזקורה אצלי בפה זה הזמן להרפות ולשים עליה מצבט מתכתי, כבד.

היא צועקת בגלל הניגוד החד בין העונג אותו היא חשה עד עכשיו ובין הכאב היוקד שהמצבט יוצר.

לא הרבה זמן עובר והפטמה השניה מקבלת את אותו הטיפול, הפעם היא מוכנה יותר, לא צועקת אבל כל הגוף שלה רועד כשהמצבט ננעל על הפטמה המגורה שלה.

המצבטים מחוברים ביניהם בשרשרת מתכתית.

אני עובר לעמוד מאחוריה, משחרר את הידיים שלה, מחבק ומשעין אותה קדימה. נותן לשדיים שלה להטלטל באוויר.

מולנו היא רואה את עצמה במראה הגדולה, היא כל כך יפה עם המצבטים עליה.

כואב לה. היא מתחננת שאוריד את המצבטים. אם היא הייתה יכולה לראות אותי היא הייתה רואה שאני מחייך.

אני שם את הידיים שלה על השרשרת, המשקל של הידיים שלה מושך את המצבטים למטה, גורם לה לצעוק שוב.

אני נעמד מאחוריה ומתחיל לתת לה ספנקים. כל ספאנק מנדנד לה את הגוף, מטלטל את השדיים, גורם לידיים למשוך בשרשרת.

כשהיא מתחננת שאוריד את המצבטים, אני מפתיע אותה - את יכולה להוריד מתי שתרצי, אבל רק במשיכה...

היא מבועתת, מנסה למשוך, בוכה, לא מצליחה להוריד.

ספאנק חזק במיוחד מאחור גורם לה למשוך חזק יותר, מצבט אחד משתחרר, היא צורחת.

אני לוקח את הידיים שלה בשלי ומושך את השרשרת עד שהמצבט השני משתחרר גם הוא.

היא בוכה, רועדת.

אני מחבק אותה, מנשק לה את הדמעות ולוקח שוב את פטמה לפה.

הגוף שלה קופץ, הפטמות רגישות אחרי ההתעללות שעברו, כל מגע מכאיב והגירוי של היניקה והלשון שלי קשה.

אחרי ששתי הפטמות שוב מגורות מגיע התור של המצבטים לחזור למקום, כל אחד לפטמה הכואבת שלו.

אני מחזיר את הידיים שלה לשרשרת ומזכיר בחיוך - את יכולה להוריד מתי שרק תרצי

והיא מרימה אלי מבט, בוכה אבל מחייכת, לא רוצה אותם שם ויודעת שהיא לא רוצה שיירדו.

ועכשיו עם ההבנה הזו, יש לנו עוד הרבה זמן לשחק :)

 

לפני 7 שנים. 29 באוקטובר 2017 בשעה 14:26

== Results from bdsmtest.org == 

99% Sadist 

93% Master/Mistress 

92% Owner 

92% Dominant 

72% Degrader 

69% Rigger 

63% Primal (Hunter) 

57% Voyeur 

54% Experimentalist 

52% Daddy/Mommy 

47% Vanilla 

37% Exhibitionist 

35% Non-monogamist 

32% Submissive 

31% Switch 

20% Rope bunny 

16% Brat 

11% Masochist 

3% Boy/Girl 

1% Ageplayer 

0% Slave 

0% Degradee 

0% Primal (Prey) 

0% Pet 

 

לפני 7 שנים. 22 באוקטובר 2017 בשעה 18:09

כמעט שנה אנחנו ביחד

שלושה סשנים בשבוע, כל שבוע

חגים, חופשים, לא משנה מה, חייבים להיפגש

אחרי שנה החלטתי שדי, אני כבר ילד גדול (וחזק בהרבה מקודם), יכול לשחק גם לבד

לקח לי זמן לשתף אותו, להגיד, לספר, לא ידעתי איך

וגם הבנתי, אחרי שטעמתי את הדבר האמיתי אני לא יכול באמת בלעדיו

אז דיברנו והסכמנו שאפשר להיפגש רק פעם בשבוע וביתר הזמן הוא ישלוט בי מרחוק, יתן לי משימות ותכנית מסודרת.

פחדתי, אבל הסכמתי

אחרי שניסיתי הבנתי כמה חזק נפלתי, כמה הנקמה שלו מתוקה.

 

אתם חייבים להבין, מאמן כושר אישי זה עולם אחר, אחרי שטועמים אי אפשר באמת לחזור חזרה.

הוא ריכז את כל התרגילים הקשים שעד עכשיו התפזרו על פני שבוע לאימון האחד שבו אני אצלו

אחרי פעם אחת כזו לא זזתי יומיים

ונתן לי תכנית לביצוע עצמי שיותר דומה ליום טירונות במסלול של סיירת, רק בצורה מרוכזת לשעה של אימון

 

וכשהוא שחחרר אותי לדרכי הוא חייך, חיוך גדול מאוזן לאוזן

סאדיסט

לפני 7 שנים. 16 באוקטובר 2017 בשעה 18:51

היא לא תדע למה לצפות.

תחשוב על כיוון מסויים ואני אפתיע עם אחר.

 

ואני?

אני מכור למגע, ויש מעט דברים שאני אוהב יותר ממסז' ארוך וטוב.

אתה יודע שזכית למסז' משובח כשאתה נרדם במהלכו ומתעורר כשהמגע נגמר או משתנה, פשוט כי אתה נמס לתוך התחושה.

מוסיקה מרגיעה מוסיפה לתחושה, מעצימה ומרגיעה.

 

לכן,

היא תשלב ידיים מאחורי הגב ותבליט את החזה היפה שלה.

תרים את הסנטר ותסתכל לי בעיניים כשאני קושר כל שד בנפרד, הדוק הדוק.

כשהם יהיו קשורים, יפים, זקורים ואדומים יגיע הזמן לקשט אותם באטבים יפים וצבעוניים.

לכל אטב מחובר פעמון קטן.

ובכל צעד שהיא תעשה החזה יקפוץ, יכאב, ילחץ והפעמונים יצלצלו, ינגנו ניגון משלהם.

 

ואני?

אני אתפשט ואשכב על הבטן

אעצום עיניים

ואהנה ממסז' ארוך, עמוק, איטי, מתמסר

עם מוסיקת רקע מרגיעה של צלצולי פעמונים

לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2017 בשעה 18:27

מדהים מה שאפשר למצוא כשמחפשים כרית חדשה בד"ר גב

מגיע עם שתי מהירויות

ולכבוד החג זה גם בהנחה... רק 140 ש"ח

לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2017 בשעה 13:32

היום אני רוצה מגע.

פשוט לשכב לי על הבטן ומדי פעם להתהפך על הגב.

להרגיש אותה עוברת על כולי עם ידיים חזקות, לאט ולעומק.

עם שמן, בלי שמן, עם הפה שלה עלי או בלעדיו.

שעתיים, שלוש או ארבע של מגע זה מה שאני רוצה היום.

לא רוצה לגמור מהר, נראה אותה משאירה אותי מגורה ומרחף כל הזמן.

וכשאהיה מסופק, היא תקבל את המגע שהיא צריכה חזרה.

לפני 7 שנים. 24 בספטמבר 2017 בשעה 20:50

אני אוהב את התחושה של שד מלא אצלי ביד.

אוהב להרגיש את המשקל, את הרכות.

אוהב להרגיש את הצמרמורת שעוברת בגוף שלה כשאני מכניס פטמה לפה ויונק.

כשהכל מגורה אני אוהב לקשור את השד, ללפף טוב סביב הבסיס ולהרגיש את השד מתמלא, מתקשה, מאדים.

אוהב להזקיר את הפטמה עם האצבעות והלשון שלי וכשהיא מוכנה כל כך אוהב להסתכל בעיניים כשאני שם עליה את המצבט ועוזב, נותן לו ליפול.

הכאב בפטמה תמיד שולח גלי הלם בכל הגוף, גלים שמועצמים כשהשד מתנדנד, קופץ ומוצלף.

ואז, עם מבט רצוף עמוק לתוך העיניים שם יד אחת על החזה שלה לייצוב ועם השניה מושך לאט את המצבט אחורה עד שהוא קופץ לי לתוך היד, בזמן שהיד השניה מרגישה את כל הגוף שלה רועד. המבט בעיניים באותו רגע שווה הכל.

כל זה רק בשביל ללוש קצת את הפטמה הדואבת, לשחק בה עם הלשון, להזקיר אותה מחדש, לפני שהמצבט חוזר לסיבוב נוסף.

לפני 7 שנים. 21 באוגוסט 2017 בשעה 9:21

לא אוהבת קניונים היא אמרה לי כבר בשיחה הראשונה, גם לא מרכזי קניות או כל מקום עם חנויות.

גם אני לא חובב של מרכזי תרבות הצריכה ולכן שמחתי על כזו הבהרה.

עבר הזמן, נפגשנו, הכרנו ולהזדמנות לפגישה נוספת שנינו המתנו.

פתאום יום אחד מגיעה אלי הודעה - ממש במקרה, אני מגיעה למקום שלא רחוק ממך, רק עוד כמה ימים, אולי ניפגש בקניון נלך לשירותי הנכים.

אני מצידי מופתע - זה מה שהיא רוצה בפעם הראשונה? מכל המקומות בעולם דווקא שירותי נכים בקניון?

הסתירה מהפגישה הקודמת מעניינת ואני מצידי מחליט לוודא שאחרי פעם אחת בקניון היא תבין ותזכור - גרסאות צריך לשמור.

הקניון לא קטן בשביל עיירה לא גדולה אשר בנויה מזה עשורים כולה סביב רעיון מרכזי יחיד, מזל לפחות שהיא נמצאת על כביש ראשי.

ההוראות שלי היו פשוטות וברורות - בשעה 14:30 בדיוק בשירותי הנכים בקומה השניה עליה לחכות ערומה, על הברכיים. את הדלת אמרתי בפירוש - תשאירי פתוחה, אני אגיע מייד אחרייך.

14:00 אני חונה ונכנס, עובר בנונשלנטיות את השומר בכניסה - חמוש? אני? מה פתאום, גם לא מצפצף בכניסה. נכנס ומתמקם בנוחות בבית קפה שמשקיף על השירותים.

14:15, יפה היא מקדימה, עוברת לידי במהירות, רואים שהיא מתרגשת, לחוצה. נכנסת במהירות לתא.

אני מחייך וקם, מזמין עוד קפה, לוקח את העיתון ובשלווה ורוגע יושב לפתור את עמוד התשבצים.

14:30 - תשחץ מאחורי עוד שלושה לפני, ויש גם סודוקו, קשה. 

14:42 - מרים מבט - הדלת נפתחת עין מציצה ונסגרת שוב בחזרה. היא בלחץ אני חושב וחוזר בזריזות לקפה והתשבץ.

14:47 - רואה אישה דופקת בדלת, מסתקרן לראות מה יקרה. אבל כנראה שהיא קיבלה מבפנים תשובה והיא עוזבת והולכת לחפש מקום אחר.

14:58 - משלם חשבון, משאיר טיפ מכובד והולך לדלת לאט לאט. בפנים היא לחוצה לא יודעת אם אבוא או מתי, מפחדת כל הזמן מאורחים לא רצויים.

את הדלת אני פותח במהירות, בלי לדפוק, בלי לשאול ונכנס, מחייך, היא על הברכיים כפי שצוותה ועל פניה תחושה ברורה של הקלה.

היא שולחת בזריזות ידיים אלי לרוכסן, הפה כבר פתוח, מחכה. אבל כל כך מהר זה לא יקרה.

תופס את הידיים ומרים אותה במהירות, חבלים מהתיק יוצאים בקלות, חבלים יעילים במיוחד בקניון אחרי הכל בלי מתכת אין צפצופים.

רתמת חזה נקשרת ביעילות, מרים כל שד בנפרד ומלפף בחבל לאט ובהידוק. הקשירה מעמידה את החזה זקור יפה ומוחזק.

התחתונים והחזיה נכנסים אלי לתיק ואותה אני מלביש בחולצה וחצאית. החולצה צפופה והדוקה בקושי עולה על החזה הקשור, העומד.

מוריד אותה חזרה על הברכיים ומזיין בכוח את הגרון. היא נחנקת, משתנקת, הרוק שלה צמיגי, נוזל החוצה ומכתים את החולצה היפה שלה. פתאום, היא שולחת יד מנסה להשתחרר, רוצה לנשום. התגובה שלי מהירה - סטירה מצלצלת והבהרה - לנשום את יכולה כשאני בתוכך, לאט ומסביב לאיבר. אחרי ההבהרה החשובה אני חוזר לפמפם בקצב, מתרגש וכשהסוף מגיע משתחרר עמוק בתוך הגרון שלה ויוצא.

היא על הברכיים, רועדת, מנסה להסדיר נשימה. רוק צמיגי מעורב בזרע נוזל מהפה שלה על החולצה.

מרים אותה על הרגליים ומנקה לה את הפה והחולצה עם נייר, שוטף לה את הפנים ומחבק.

היא רוצה להינמס לתוך החיבוק, להרגע, אבל החזה הקשור שלה כואב מתחת החולצה מקפיץ אותה כשאני נצמד ומחבק אותה חזק אלי.

אני מחייך אליה ואומר - כבר צהריים ואני רעב :)

משלב איתה יד ביד ופותח את הדלת, החולצה המוכתמת שלה לחוצה לחזה הקשור, הכאוב.

הולכים ברחבי הקניון, הלוך וחזור, מחפשים מקום לאכול. אני יודע שכל צעד מקפיץ לה את החזה, מכאיב.

אבל היא לא מרגישה את הכאב, רק את הפחד, מה אם מישהו יראה, יבין, החולצה הצמודה משפשפת את הפטמות הזקורות והחבלים בולטים.

בוחר שולחן פינתי בבית קפה, מושיב אותה לידי ומשחק בה תוך כדי הארוחה, פעם מחדיר אצבע מתחת החצאית ומפמפם ופעם, כאילו בהסח דעת, מועך את החזה הקשור.

היא יושבת לידי, מתפתלת, רועדת, כואבת.

תאכלי אני אומר, האוכל יתקרר.

זו תהיה ארוחה שהיא לא תשכח.

בפעם הבאה אני אומר - תבחרי מקום פרטי יותר :)

לפני 7 שנים. 16 באוגוסט 2017 בשעה 9:48

ידיים למעלה אני אומר.

היא בצייתנות מהירה מייד מרימה, גבוה גבוה, כאילו מנסה לגעת בתקרה.

מסתובב סביבה, שולח יד ועוד אחת, עובר על כולה לאט לאט.

מלטף, שורט, מפשיט, חופן, צובט.

הידיים מתחילות לרעוד, היא מתאמצת, אבל משתדלת.

נעמד מאחוריה, נצמד, יד שמאל שלי משחקת עם שד ימין שלה, יד ימין שלי מפשילה את השמלה וחודרת לאט לתוך התחתונים.

היא גונחת, ספק מעונג, ספק מהכאב הבלתי נסבל שמצטבר בידיים שלה שהולכות ומאבדות תחושה, רועדות מעלינו.

לא יכולה עוד היא אומרת, מתחננת לאפשרות להוריד את הידיים, לנער.

אני בשלי, ממשיך לשחק בה, לא מאפשר. היא רועדת, מתפתלת.

פתאום בלי התראה, הידיים שלה צונחות מטה חסרות תחושה.

התגובה מיידית וחריפה, הידיים שעד עכשיו עינגו מתחילות להכאיב, צובטות בכוח, מכות בישבן, בשדיים, בין הרגליים.

היא צועקת, בוכה, מתחננת, אבל יודעת - הפעם השליטה לחלוטין בידיה - למטה כואב ולמעלה מענג.

לפני 7 שנים. 14 באוגוסט 2017 בשעה 13:46

היא עסוקה, עובדת, לומדת, אמא לילדים.

בחודש הקרוב היא אומרת - אין לי זמן.

ואני מצידי, מבין, מכיל מאפשר.

החודש אין זמן.

אבל איך אפשר בלי בכלל?

לכן, בכל יום מול המצלמה תגעי בעצמך כמו שאת אוהבת.

עם שעון מעורר לצידך, בכל יום רק שתי דקות יותר.

ביום הראשון 5 דקות.

ביום השני 7 דקות.

ביום השלישי 9 דקות.

רק כשהשעון מצלצל את מפסיקה, לא רגע קודם ולא רגע אחר כך.

ומה עם האורגזמה המיוחלת היא שואלת?

והתשובה פשוטה, ברורה, אורגזמה היא מתנה שאפשר לקבל, רק באישור שניתן בתוך החדר.

ולכן, בכל יום שתי דקות יותר ואת הסרטון תשלחי אלי מהר מהר.

מי יודע מתי שוב ניפגש, החודש עמוס, גם לי אין זמן :)