אטליז

איפשהו בכיתה ט', השנה הראשונה של התיכון, הבחנתי שאין יותר מדי שינוי בין התלמידים איתם נהגתי לבלות מבית הספר היסודי. בית הספר התיכון אורט ספיבק בחולון, היה הג'ורא שאוסף אליו את כל פליטי מערכת החינוך לדורותיה, וגם למוסד החינוכי הזה לא הייתה שום כוונה להשתפר. דוד ליטמן היה הסגן מנהל של התיכון, כמה שנים אחר כך, אחרי שרדה בי, אחרי שגמר לנסות להוכיח לי שגם מאגוז קשה לפיצוח כמוני, יש מה ללמוד ולהשכיל ואפילו להצליח בחיים ולהיות קוסמטיקאית - הוא הבין שיהיה לו הרבה יותר קל לשכנע אותי למצוץ לו. וזה מה שהיה. במשך תקופה ארוכה אחרי שאחרון התלמידים הבריז מבית הספר, כשלא נותרה בו אפילו נפש חיה אחת, כולל הספרנית עם בעיות הדיקציה הלכה, הייתי יורדת על ברכיי ותוחבת את הזין של דוד לתוך הפה שלי ויונקת עד שהוא היה גומר לי בגרון. זה היה סידור מצויין, עד שהבנתי שזה לא יהיה האקט שימנע מדוד להזמין את אבא שלי לשיחות מוטיבציה, ויחד הם ינסו לרקום תוכנית שאמורה לרתום אותי חזרה לספסל הלימודים ולהקדיש את חיי ללמידה של מקצועות היופי והטיפוח. אז הפסקתי למצוץ לו וחזרתי למצוץ לתימני הגרום מכיתת ספרות, זה שמאוחר יותר יהיה מנהל השיווק וההדרכה של שוקי זקרי אקדמי. מלי ואני נשארנו חברות, למרות שהיא עברה לתיכון סירקין, תיכון הרבה יותר טוב מספיבק. הסיבה שהיא עברה אליו הייתה בגלל שהמנהלת פחדה מאמא של מלי, שזרקה עליה כסא ואמרה שהיא הולכת להביא לה את כל החברים של מלי מגו'אריש והם ידאגו לפורר לה ת'תחת ולא כמו שהם מפוררים לבת שלה ת'תחת, אלא באמת יפוררו לה אם היא לא תקבל אותה. הפרידה ממלי גרמה לי להתמכר לאכילה כפייתית, היה לי משעמם ומלי הייתה יושבת ראש התחום היצירתי בחברות שלנו. היא הייתה אומרת ואני הייתי עושה, פעם התגנבנו לכיתה בהפסקה וגנבנו לילדים את האוכל שלהם. היה לנו רעיון לפתוח גזלן בחצר של בית הספר, אבל במקום זה ישבנו באמצע הכיתה ותקענו את הסנדביצ'ים שלהם. באופן מפתיע לאור הגנטיקה של מלי, היא לא השמינה הזונה הרקובה הזאת ואני הלכתי ועיצבתי לעצמי צורה עגולה וטפוחה ולרוע המזל לא גבהתי כמעט, ככה שרוב השומן לא תורגם בשום צורה לאורך רק לרוחב. גמדה שמנה וזעופה, זה המודל האידיאלי להפרעות אכילה מהסוג האגרסיבי ביותר, מי אם לא מלי לימדה אותי לתקוע אצבע עמוק בגרון ולשחרר את השומן החוצה. כבעלת אופי מתמכר, התמכרתי להקאות וככה הצלחתי להנות מכל העולמות - גם לאכול ינעל העולם, וגם לרזות. אבל אני גולשת מהסיפור, כי אם לא הפרעות אכילה באתי לספר, באתי לספר איך יצאתי מדיכאון מג'ורי ובתמורה נדבקתי בקונדילומה.
אחרי שההורים שלי תפסו אותי מקיאה, אחרי שהבחינו שהבת השמנה שלהם הופכת להיות רזה בצורה קיצונית, הם החליטו לאשפז אותי במרכז להפרעות אכילה בתל השומר. מרוב שחפרו לי בנפש, כל שיחה עם הפסיכיאטר גרמה לי לחשוב שאני הולכת לשים קץ לחיי, זה רק החמיר את מצבי והדבר היחידי שהיה מרגיע אותי זאת שינה טובה ועמוקה. אז בכל הזדמנות הייתי תופסת תנומה, לבין לבין הייתי מנשנשת משו קטן, מקיאה אותו ואחרי ההקאה הנהדרת הזאת הייתי מרגישה את הגוף שלי רוטט מרוב אושר. עד היום, גם אחרי עשר שנים ללא הקאות, אני אומרת לכם - אין דבר מרטיט יותר, מאשר להציל את עצמך על ידי מעשה פשוט של תחיבת אצבע לגרון וההתבוננות של תכולת הקיבה שלך בתוך האסלה.
אחרי הגמילה מההקאות לקיתי בדיכאון מג'ורי, זאת הייתה תקופה חשוכה וקשה שבה לא ניהלתי קשר רציף עם מקורות הגיינה, יותר נכון לומר שלא ניהלתי איתם קשר בכלל. הגוף שלי הסריח כמו פיגול רקוב בשמש של הודו, שלושה חודשים רצופים שלא התקלחתי, לא צחצחתי שיניים, לא גזמתי שיער מיותר, לא החלפתי תחתונים, גם לא סדינים ולא יצאתי מהבית. זה לא הפריע לי, אני אוהבת לחיות בג'יפה, כי זאת הגי'פה שלי. זה כמו ריח של נודים, אנשים חולים על הריח של הנודים שלהם, אני הייתי הרוסה על הסירחון שלי. הייתי מעבירה יד בכוס המסריח שלי ונהנית להריח את היד, כי זה ריח הגוף שלי שאני מייצרת ויש בזה אני מודה, קצת מהנרקסיזם. כמובן שכמו כל נרקסיסט, אני הייתי לגמרי לבד בסיפור הזה, אף נפש חיה לא הייתה שותפה לתחושות שלי וכשם שכך ובגלל שהסירחון הפך אותי לנערה די בודדה, נכנסתי לאבטיה והורדתי את שכבת הסירחון שהגנה עלי מהעולם המסריח הזה.
עת סיימתי לרחוץ באמבט, החלטתי שאם כבר ביד אז עדיף בתנועה, שינעתי את עצמי לוולדה החבר הרוסי מספיבק, כיתת חשמל, שהיה מכוער להחריד אבל עם זין ענק שידע להסוות את כל הפגמים האחרים בגוף הצנום והמחוצ'קן שלו. אני לא הייתי הכי בררנית ממה שאתם מצליחים להבין מהטקסט, לא חצ'קונים מוגלתיים יעצרו אותי מלבוא על פורקני ובטח לא כיעור סובייטי כמו של וולדה, שנראה יותר כמו מבוקש מקלסתרון. הוא היה מסריח בדיוק כמוני בתקופה שלפני האמבטיה, אבל אני הייתי חרמנית וגם די מסוממת אז נתתי לו לזיין אותי.
כמה שבועות אחר כך למדתי שהכיעור של וולדה, הסירחון, החצ'קונים, הצורה של רוצח סדרתי והזין הענק שלו - אלו בעיותיו האחרונות. הבעיה היותר דחופה, אם תשאלו אותי לדעתי הייתה הקונדילומה שלו. אבל את זה,לצערי, לא יכולתי לדעת.