מיש

יום ראשון בכלבייה הצפונית

* וכל מילה נוספת מיותרת... (למרות שיש המון מילים להוסיף).

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ובעניין אחר,
זה כאילו פעוט ופשוט, מה שביקשת ממני לעשות, אבל זה נורא קשה לי, ואני אפילו לא יודעת למה.
הבטן שלי צועקת, תרתי משמע....

אורוגוואי – גאנה 1:1 בסוף ההארכה...

00:04:00 לילה טוב.
00:04:11 מי ניצח ?
00:04:15 תיקו - יש עכשיו פנדלים... (ככה קוראים לזה? נכון...?)
00:04:43 זה טוב ?
00:04:56 פנדלים זה כיף ... זה טוב כי יש יותר משחק
00:05:30 אז מי מוביל בתיקו ?
00:05:42 אלה עם הבגדים היותר שווים – שזה גאנה !!
00:05:58 דוגמניות ?
00:06:07 סוג של
00:06:22 טוב. מכיוון שאני מבין שאת בעדם
00:06:53 אני בעד מי שאתה ....
00:07:16 אני רוצה לראות זעקות שימחה על כל פנדל שלהם שנכנס וזעקות שבר על כל אחד שלא נכנס.
00:07:38 כמו אוהדת שרופה של גאנה.
00:07:47 כן אדוני
00:08:00 הסאונד אצלך מושתק ?
00:08:22 לא ענינך.
00:08:29 זה נכון
00:08:43 תעמדי ותתרכזי במשחק.
00:09:15 על אורוגוואי שמכניסים ?

דייגו פורלאן ניגש לבעוט את הפנדל הראשון, ימינה ולרשת. 0:1 לאורוגוואי

00:09:49 יששששששששש
00:10:13 את לא כוססת ציפורניים ?
00:10:33 טוב ...
00:10:34 להרוס אותם בשביל גאנה ? אתה נהנה ?

אסמואה גיאן ניגש לבעוט שוב, הפעם הוא דייק לחיבורים בצד ימין, 1:1

00:11:17 זו כל השימחה שלך ?! הקבוצה שלך תעלה לחצי גמר !
00:11:31 לקראת הסוף שמחים יותר... יש אפקט התגברות
00:11:47 אני רוצה לשמוע השתוללות אמיתית.
00:12:05 טוב

ויקטורינו מפציץ שמאלה, 1:2 לאורוגוואי

00:12:39 לבכות ? או שעוד לא ?
00:13:21 אם הם לא ינצחו את מקבלת עונש ! תתחילי לעודד אותם.

סטפן אפייה (גאנה) בועט בהצלחה שמאלה ולרשת, 2:2

00:14:33 תעמדי - אני רוצה לראות מה קורה אם הוא מכניס או מחטיא

סקוטי בועט ימינה ולרשת, 2:3 לאורוגוואי
ג'ון מנסה בועט חלש ימינה עבור גאנה, ומוסלרה השוער - עוצר בקלות
מקסי פריירה בועט גבוה מעל לשער, ורושם החמצה ראשונה לאורוגוואי
דומיניק אדייה בועט ימינה ומוסלרה שוב עוצר
סבסטיאן אבראו ניגש לפנדל המכריע ומקשית פנימה באלגנטיות
זהו, הפנדלים הכריעו... 2:4 לאורוגוואי שעולה לחצי גמר המונדיאל

00:15:36 מה העונש ?
00:16:44 אני רוצה פוסט עם תיאור הדרמה שהתחוללה במשחק הזה ועם סערת הנפש שאוחזת בך ברגעים אלו.
00:17:02 בבלוג ?
00:17:07 כן.
00:17:22 ואתה לא מפחד שיחשבו שאתה דום אכזר ?
00:17:25 אלא אם את מעדיפה בפורום ...
00:17:36 ושהכלבה שלך מאבדת את שפיות דעתה ? זה יותר גרוע מהזיות על זה שאתה פה...
00:18:39 כל כך התלהבת, אני חושב שזה חשוב לתת לך לפרוק את התסכול העמוק מההפסד הזה במקום ראוי.
00:19:14 אני אשמח לפרסם פוסט בבלוג שלי (כבקשתך אדוני)
00:19:29 לא בפורום ?
00:19:59 תראה... אני רוצה להתחשב בבריות...
00:20:42 כי בפורום אני בעצם פורצת לעינהם של קהל שוכני הכלוב (וזה יסבך אותי קשות עם איזו חתולונת)
00:21:09 זה מתחיל למצוא חן בעיני ...
00:21:46 "אלא אם את מעדיפה בפורום ..." - אני מעדיפה בבלוג...
00:22:11 התחלת לפתח העדפות ...
00:22:19 אתה שאלת...
00:22:43 כלבה עם העדפות אני מגדל לי.
00:23:16 טוב. סליחה. הכלבה הזאת עושה כל מה שהבעלים שלה מחליט, מעדיף, מורה לה
00:23:27 איפה לפרסם אדוני ?
00:23:35 בבלוג.
00:23:39 תודה

זהו... פרקתי את התסכול העמוק ש(לא)היה לי מההפסד של גאנה !

* אין ספק שלאורוגוואי הגיע לנצח ולעלות לחצי הגמר, ולבעלים שלי הגיע להנות מהכלבה שלו !

הוזמנתי למסיבה... יותר מדוייק יהיה להגיד, שהתבקשתי ע"י R (זו מהפגישה ברמת אביב) להגיע.
את הלוגיסטיקה והתיאומים היא עשתה מול הבעלים שלי, ונקבע שאני הולכת.

יום לפני המסיבה, שלחתי לו באחת האדומות:
שאלתי אתמול את R, אם באים לבושים למסיבה באופן רגיל ולשמחתי היא אמרה שכן.
שתפתי אותה בזה, שחשבתי לבקש את רשותך לבוא עם הקולר וזה מצא חן בעיניה.
אני בעצם שואלת עכשיו מה רצונך... אח"כ עלתה לי גם מחשבה, שאולי יש סיכוי שתגיע לשם...

שעתיים אחרי, אדומה ממנו:
קולר נשמע לי רעיון טוב.
תוסיפי לו דיסקית קטנה שתכיני ותכתבי שם: כלבה של גברים.

מצאתי בבית איזו דיסקית שהיה חרוט עליה משהו, ועל צידה השני רשמתי בטוש.
אבל לא הייתי מרוצה, זה נראה חובבני, לא מכבד את הכלבה ובוודאי שלא, את הבעלים.

בלילה שקדם למסיבה התארחתי אצל חבר ותיק ויקר, מישהו שמכיר אותי מהיום הראשון שלי כאן בכלוב... מכיר והרבה יותר מזה.
סיפרתי לו שאני מחפשת מישהו באיזור שיכול להכין לי חריטה על דיסקית.
כמבין עניין, הוא מיד נתן לי הנחיות היכן אני יכולה למצוא את מבוקשי.

יום למחרת, צהריים, שש שעות לפני המסיבה, יש לי שעתיים כדי להשלים את המשימה ולצאת למחויבויות משפחתיות אחרות.
אני מגיעה לחנות שאליה נשלחתי ומגלה שהדלת נעולה.
עכשיו אני כבר יודעת, זה מסוג הד(ג)ברים שכשאני רוצה, אני יכולה להפוך את העולם, עד שאני אשיג.
אני נכנסת לחנות הסמוכה ושואלת, אם ידוע להם למה סגור.
דרום ת"א, אווירת שכונה כללית, אני סומכת על אחוות בעלי חנויות של פעם... ולא מתאכזבת.
בעל החנות הסמוכה מספר לי שהאיש שאותו אני מחפשת יצא באופן חריג לשעתיים, ולא, הוא לא יודע על שום בעל מקצוע אחר בסביבה.
בנתיים, מגיע מישהו מהחנות שבצד השני ומנסה לעזור, הוא כבר מתקשר עבורי ומדבר עם המבריזן.
אני הופכת את העולם ואת כל התוכניות שלי (ושל המשפחה), כדי לסדר שבשעה 18:30 אני אהיה חזרה בדרום ת"א, אצל החרט לקבל את הדיסקית שלי.
"בנתיים" הוא מבקש בטלפון "תשאירי לי את הנוסח של מה שאת רוצה, אצל בעל הקיוסק הסמוך."
אני מוציאה פתק, רושמת את הניסוח ואת מס' הסלולרי שלי, מקפלת ומגישה לידיו של קשיש בן 70 לפחות, שאפילו לא טורח לקרוא מה יש בפנים.
אחרי שעה אני מקבלת טלפון: "שלום, זה יוסי מהחריטה, הפתק שלך אצלי..."
"אני שמחה" אני עונה "אתה מכין לי את הדיסקית?"
"כלבה של גברים ? זה מה שאת רוצה שיהיה חרוט על הדיסקית ?"
"בדיוק זה" אני עונה... ושומעת בעיקר את סימן השאלה בקול שלו.

אני מגיעה בשש וחצי, ומוצאת גבר מקסים, ממש לא מי שדימיינתי לי שיהיה החרט (מתנצלת על הדעה הקדומה), שהכין לי כבר כמה דוגמאות של דיסקיות, לבחור מתוכן.
"זה בשבילך ?" הוא שואל... "את הכלבה ?"
אני מסתכלת עליו במבט המום ושואלת: "אני נראית לך כמו כלבה...? קדימה, אנחנו מבזבזים את הזמן היקר שלך, בלי שאלות !"
הוא נותן לי מבט שמפשיט אותי בעיניים וממשיך לעבוד על הדיסקיות שלי. מציע לי כל מיני שידרוגים וזה יוצא כל כך יפה, שאני כבר מתרגשת. ואז אני רואה, שעל כל הדיסקיות חרוט בצד האחורי, הלוגו שלו ושל החנות.
"זה לא טוב, אני לא רוצה את הלוגו שלך חרוט כאן, זה צריך להיות נקי !"
"אבל על כל הדיסקיות שאני מכין, אני חורט את הפרטים של החנות, זה הפירסום שלי"
"אני אהיה הפירסום שלך, אם אני אהיה מרוצה, זה יהיה שווה לך הרבה יותר. עכשיו תכין לי אותו דבר, נקי - בלי הפרטים שלך."

השעה שבע כבר עברה, הוא כבר מזמן היה צריך לתת לי את הדיסקית שלי, לסגור את החנות ולצאת לפגוש את הדייט שלו. אבל שנינו עדיין שם, רוצים שזה יצא מושלם.
אחרי כמעט שעה שאני שם, נכנס חבר שלו והם מתחילים לדבר לידי, באיזה רגע החבר מעיף מבט על אחת הדיסקיות, מסתכל עליי, שוב על הדיסקית, שוב עליי... ואומר בלי היסוס בכלל: "זה בשבילך, הא ? את כלבה של גברים."
"כן" אני עונה לו, בפשטות ובנונשלנטיות, כשהחרט מרים מבט, מסתכל עליי במבט נעלב ואומר:
"שעה אני שואל אותך שאלות ואת לא מסכימה לספר לי כלום, הוא בא ושואל שאלה אחת ויודע כבר הכל ???"
"לפעמים הסבלנות משתלמת" אני אומרת לו "תראה אילו יצירות מקסימות יצאו לך, ואתה מוציא כאן כלבה... אה... לקוחה... מאד מרוצה הערב מהחנות."

אני ממהרת לביתו של המארח שלי, להתקלח, להתלבש, להתארגן.
לפני הכל מתחברת במחשב כדי לשלוח דיווח מצב לבעלים שלי, כשפתאום הוא מתחבר וקורא לי במסנג'ר.
שיחת וידאו: אני מדברת... הוא צופה בי במצלמה ועונה בכתיבה...

19:44:34 חמש דיסקיות ?
19:44:40 תראי לי.
19:44:52 בריצה.

~ אני ניגשת להביא אותן מהרכב שחונה ממש מחוץ לדלת ~

19:48:35 תראי לי שוב את הדסקית.
19:49:14 יהלום אותך.
19:49:25 (:
19:49:31 הוא זרם איתך.
19:49:52 (:
19:50:25 את מחייכת אותי.
19:50:49 הסברת לו את המטרה ?
19:51:12 תמתיני.
19:53:04 אז .. הסברת לו ?
19:54:21 (:
19:54:37 איפה עשית את זה ?
19:55:02 תעשי לי סיבוב בחדר.

~ המארח שלי נכנס ~

19:55:47 תמסרי לו ד"ש.
19:57:21 יפה
19:57:27 מתי את זזה ?
19:57:46 טוב.
19:57:50 תהני.
20:00:15 לילה טוב כלבונת.
20:00:21 }{
20:00:25 }{
20:00:32 ערב מקסים אדוני

20:25 - הודעה אדומה ממני, ממש לפני שיוצאת למסיבה:
התרגשתי לראות אותך (או יותר מדויק - להראות אותי).
כלבונת שלך, בעוד רגע (כשאהיה ברכב) עם קולר ( :
}{

במסיבה... ענדתי את הקולר האדום שהבעלים שלי אוהב, עם הדיסקית שהוא ביקש שאכין, והרגשתי שהוא איתי שם במסיבה... ובכלל.
והוא באמת היה.
את החוויה של מה שהתרחש שם בסלון, אני אשאיר לו, לי ולקומץ האנשים המקסימים שהיו שם איתנו בדקות הארוכות והמופלאות האלה.

למחרת בבוקר, בהודעה אדומה:
בוקר טוב כלבונת.
נהניתי ממך אתמול בערב.
}{

זה חמוד שסימנת גם את הרכב שלי ( :

והסביר גם את העובדה, שכל כך הרבה (גברים) ניסו לעקוף אותי במהלך הנסיעה היום...


* עכשיו הלכה לי כל המוטיבציה לשטוף את הרכב !

** לפי חישובי הזמנים שלי, הספקת לסמן אותו לפני שנכנסת ולפני שדיברתי איתך על הניקיון של הבית... ובחיי שלא שתלתי עליך צ'יפ...

המשמעות של התיקו אפס מאתמול בין אנגליה ואלג'יריה...

מעבר לזה שעכשיו הפכתי ל - ONE OF THE GUYS
זה אומר שאם אנגליה, שיש לה עכשיו שתי נקודות, מפסידה את המשחק הבא מול סלובניה (ביום רביעי), היא הולכת הביתה עם הקישוט היפה שלה (בקהאם) ועם הזנב בין הרגליים.

אם אנגליה מנצחת, אז יהיו לה 5 נקודות ואז היא עולה לשמינית הגמר.

אם יש תיקו אז סלובניה בטוח עולה.
אם התיקו הוא פחות מ- 2:2 - אנגליה הולכת הביתה...
אם התיקו הוא 2:2 או יותר, זה תלוי במשחק של ארה"ב מול אלג'יר:
ככל שהתיקו של אנגליה יותר גבוה, ככה הם יכולים להרשות לעצמם שהתיקו של ארה"ב ואלג'יר יהיה יותר גבוה ועדיין יוכלו לעלות (וזה בתנאי שההפרש הוא של יותר משתיים).
* בחיי שהבנתי את זה בזמן שהסבירו לי, עכשיו אני שוב מתחילה להתבלבל...

* השיעור שקיבלתי התקיים במהלך אירוע משפחתי. אם מישהו מהאנשים שנמצא כאן (חברים או משפחה) מבקר בכלוב ויקרא, עשיתי לי אאוטינג טוטאלי עכשיו... ויהיה מאד מעניין (ואולי קצת מביך) במפגש המשפחתי הבא.

* משפטים שנאמרו לי במהלך השיעור (ע"י בני משפחתי החורגים והיקרים):
"לכי לחדר ותעשי שיעורי בית"
"רגע, תחזרי על זה שוב" (על השינון בע"פ של המשחקים ליומיים הבאים)
"אנחנו צריכים להחזיר אותך למקום"

* הגברים כאן בחבורה, מאד מרוצים מההתעניינות הפתאומית שלי במונדיאל !! אפילו קיבלתי הצעה לבוא לצפות ביחד....

האדון שלי החליט שהוא רוצה שהכלבה שלו תלמד ליהנות מכדורגל.
אז, היא צריכה להיות מעודכנת (לזכור בע"פ) במשחקים ליומיים קדימה, וגם בתוצאות המשחקים שכבר היו.

לפעמים היא צריכה לעדכן בזמן אמת בהודעה, על התפתחויות מיוחדות כמו שער או כרטיס אדום.
לפעמים היא צריכה לעדכן שיש שער, אבל לא לגלות של מי, כדי לא לקלקל לו את הצפייה במשחק המוקלט.
לפעמים היא שולחת הודעות שבהן בכותרת יש מידע כללי, וההודעות נפתחות רק אחרי המשחק, כי בתוכן יש את המידע המסווג שכולל: של מי השער, קבוצה ושחקן, והדקה המדויקת (לבעלים של הכלבה הזאת יש את יכולת האיפוק הכי גדולה שהיא ראתה בחייה).

למשל במשחק שמתרחש ברגעים אלה (ויש בו אקשן בשניות אלה ממש)... היא קיבלה הוראה, לא לעדכן בשערים, וזה לא קל לה - לדעת משהו ולא לדווח... אבל הוראה היא הוראה... והכלבה הזאת מאד ממושמעת לבעלים שלה.

בונוס מיוחד, הוא מקבל גם חוות דעת על האמירה האופנתית של המדים של כל קבוצה...
מסתבר שהמדים של השוער תמיד יותר מושקעים !
בכל זאת, משהו צריך להיות מעניין בד(ג)ברים האלה שמתרוצצים על הדשא ( :

הקדמה

כבר כמה חודשים שיש לו מפתח לבית שלי, כשהוא בא הוא פשוט מכניס את עצמו.
וזה קורה מידי פעם. בלי הודעה מראש, בלי שאוכל להתכונן.
כבר התרגלתי לרעיון שאני לעולם לא לבד, שיש לו גישה חופשית ומוחלטת לחיים שלי, לבית, למיטה, לגוף, לנשמה...

השבועיים האחרונים קשים לי מאד, יש לי סרטים בראש, ומצבי רוח משתנים בלב.
אני עצובה, כבויה, כואבת, פסימית, ומה שמוזר, אין שום סיבה ממשית לזה.
אחרי שדסקסנו בנושא לא מעט, הסכמנו על ההגדרה שלו "שיש משהו באוויר"
(שבשבילו זו הגדרה יחסית מאד אמורפית, הוא אדם מאד פרקטי וריאלי).
אני מסתובבת עם התקווה שבחמישי לחודש (לדעת הידעונית שיש לה קשר עם המידע קוסמי) הכל יסתדר.
הוא אומר לי שכשהוא קורא את ההודעות המצוקתיות שלי בימים האחרונים, אפילו הוא מוצא את עצמו חושב: 'טוב שהחמישי לחודש מתקרב' (ולמרות שזה הדבר האחרון כמעט בעולם שסביר שיחשוב).
עברו יותר מעשרה ימים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. זה נדיר שעובר כ"כ הרבה זמן.
הוא עסוק, אני לא ממש יודעת במה, עולים בי פחדים, חרדת נטישה, לא משהו ששכיח בחיים שלי.
האוטומט של שלושים ומשהו שנות חיים לגבי התנהגותם של גברים – מאד חזק.
אני מנהלת עם עצמי דיאלוגים, שבהם אני מזכירה לעצמי – מי הוא הבעלים שלי, לאיזה אדם אני משויכת, במה הוא שונה מהגברים האחרים שהכרתי בחיי, באמון המוחלט שיש לי בו, בזה שאני מכירה את הנשמה שלו... ובוטחת...
כבר כמה ימים ששולחת לו הודעות כבדות. משתפת אותו בכל מה שעובר עליי, בסרטים, בפחדים, בתחושות, בעצב, בכאב, בגעגוע, בדיאלוגים הפנימיים.
חלמתי חלום קשה בלילה. התעוררתי עם מצב רוח רע במיוחד.
ביומיים האחרונים, התקשורת שלנו מוגברת ומשודרגת בצינורות שלא היו בעבר.
נראה לי שזה בגלל שהוא יודע שאני זקוקה לו עכשיו, שיאסוף אותי כשאני מרגישה שמתפרקת.
הוא קרוב, הוא מרגיש, הוא תמיד וכל הזמן כאן ואיתי, גם כשאני לבד.

16:25 הודעה אדומה:
"אני רוצה אותך על הרצפה, ליד המיטה. כורעת כמו הכלבונת שאת. עד חמש ורבע. לא עושה שום דבר אחר. יש ?"

שולחת חזרה: "כן אדוני"

קמה מהמחשב ולוקחת איתי את הטלפון הנייד. הולכת לחדר השינה, יורדת לשטיח ושמה את השעון מולי על השידה.
בחדר, כורעת על שש, מקפידה לא להביט בשעון, לתת לעצמי פשוט להיות. כלבה.
מרגישה את הספייס עוטף אותי, מידי פעם רעידות בגוף, מתפלאת שהגוף לא כואב, שהברכיים לא מציקות, יודעת שהכימיה של הגוף עובדת.
שקט... מסביבי קולות וצלילים מהרחוב, גם מדירות אחרות בבניין, מרגישה את הנשימות שלי, את הצמרמורת.
ואז... שומעת אותו נכנס, שומעת שהוא פה.
צעדים קטנים ושקטים, מפתח שמונח על השולחן בחלק האחר של הבית.
שוב שקט.
מנגינה לא מוכרת של טלפון, שבאה מתוך הדירה, מקשיבה לו מדבר, לא מזהה את המילים אבל כן – את הקול שלו.
שוב שקט.
הוא פה ? היה והלך ? אולי מחכה לי בסלון ?
הזמן עובר. לא זזה. שקטה. בספייס.
כבר כמה דקות אחרי חמש ורבע ולאט לאט אני קמה.
נעמדת, מחזירה לגוף שלי את התחושה, לעצמות את היציבות ויוצאת למסדרון.
הבית ריק.
אני קצת מבולבלת... מתיישבת מול המחשב ואחרי שלוש שניות הודעה אדומה נכנסת:
"בואי"

מחזירה: "באתי"

"לסקייפ"

[17:25:27] *** שיחת Skype אל Gv, משך 38:55. ***

אני עם אנשים בחדר אז שבי לך בשקט. את רואה את מה שאני כותב ?
כן אדוני
הוא שוב חזר ?
מי ?
המצב ההוא של הרוח ?
הסרט ? החלום האיר לי קצת על המציאות
אני מקשיב
לבד, זקוקה לחיבוק, עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותך ונגעתי ,הוירטואליות מכאיבה לי, מתגעגעת
אני יודע. וגם אני. בפעם הבאה את לא צריכה להרשות לי לנסוע לכל מיני חופשים כאלו.
היה לי נדמה שהיית פה. הזיתי ?
מתי ?
עכשיו
אני שם כל הזמן. בפנים.
היה נדמה לי שהיית אצלי בבית. כשהייתי בחדר. הזיתי ?
מה גרם לך להרגיש את זה ?
שמעתי רעשים, שמעתי אותך, אם זו הייתה הזיה, מצבי באמת קשה
}{ את מתוקה.
השאלה, האם אני שפויה או שיש לי הזיות
את שפויה. לגמרי. אבל אני לא באמת שם ...
עכשיו אתה לא. אבל היית כאן ?
מה שמעת ?
די בבקשה, אני מתחננת
לא הייתי. מה שמעת ?
אז אני מאבדת את שפיותי ואני שומעת קולות
תעני לי.
דברים בבית זזו, צלצול של טלפון שאני לא מכירה (חוץ משלי שצלצל ולא עניתי), את הקול שלך מדבר, מפתח
מתי שמעת את כל זה ?
כשהייתי בחדר על שש
יכול להיות שנמנמת ?
לא
ושמעת את כל זה בבירור ?
כן. אם אתה לא היית פה - אז סימן שאני הזיתי
מה אמרתי ?
לא שמעתי מילים, רק את הקול שלך
(:
את בסדר גמור.
אז היית פה
לא.
די, בבקשה
אני לא מנסה לשחק איתך. אני מתכוון שדמיינת וזה בסדר.
זה לא בסדר, בכלל לא בסדר, ממש לא בסדר, ממש ממש לא בסדר
מיש. תרגעי.
לא יכולה
תרגעי. אני כאן ואני איתך. הכל בסדר. תסבירי לי שוב מה בדיוק שמעת.
זה כבר לא משנה, דמיינתי
אני יודע שדמיינת אבל אני רוצה לשמוע.
אין מה לשמוע. חשבתי ששמעתי אותך נמצא פה. חשבתי ששמעתי דברים זזים בבית. חשבתי ששמעתי צלצול של טלפון שאני לא מכירה. חשבתי ששמעתי אותך מדבר בחלק המרוחק של הבית. חשבתי ששמעתי. זהו
אני בטוח ששמעת את כל זה. זה רק לא הייתי אני.
טוב
אולי מהשכנים. אולי מבחוץ.
אולי. אני רוצה ללכת לשכב
טוב.
לסגור ?
כן
תודה
תהיי זמינה.
בנייד ?
כן. טלפון.
אני יכולה ללכת לעשות פיפי קודם?
כן.
תודה. אני סוגרת
}{

18:04:35 *** שיחת Skype הסתיימה ***

אני במיטה. שיחת טלפון.
מבקשת מהבעלים אישור להיפגש עם A - האקס.... ומקבלת.
וההמשך... בפוסט שלמטה...


* הערה לקוראיי המסורים: ה"כישוף" אכן הסתיים בחמישי לחודש (שתיים בלילה ליתר דיוק) ואני חזרתי לעצמי ( :

מחכות לאישור פירסום.

כשפתחתי את הבלוג, שאלתי את מס' 1, האם להעביר את הפוסטים לאישורו לפני פירסום.
הוא ענה שאין צורך, שהבלוג הוא המקום שלי ויש לי בו יד חופשית.
שהוא קורא, לומד ונהנה.

את הפוסט המדובר בחרתי להעביר לאישורו, מכמה סיבות שלא יפורטו כאן.

אז... אם אתם קוראיי האהובים, מסוקרנים... אתם מוזמנים לפנות אל הבוס...

( :

מסנג'ר:

הזמנתי את Y למחר...
למתי הזמנת אותו ?
אחת
תדחי אותו לערב ואני אחשוב על זה.
בערב קבעתי עם חברים בXXX...
בשש עם חברים ובתשע פגישת חצי עבודה עם הבחור... שסיפרתי לך עליו
דיברתי אתמול עם HQ חידשנו קשר אחרי שנים של נתק ומכיוון שאני כבר נפגשת עם הבחור, אני מאחדת את הכול
אולי אני אגיד שלום גם ל-A
זה הלו"ז למחר...
נחמד...
יכול להיות שהתעלמת ממה שאמרתי ?
התעלמתי ממה ?
ציטוט: "תדחי אותו לערב ואני אחשוב על זה."
הגבתי בלהגיד שעשיתי תוכניות לערב, אז אני לא יכולה לדחות אותו לערב
סליחה אם נראה שהתעלמתי
לא יכולה ?
יכולה הכול
עשית תכניות אז את לא יכולה ?
יכולה לבטל ולשנות את כל התוכניות
אם ככה תורה לי
תדחי אותו לפעם אחרת.
את Y ?
כן.
טוב
ומחר ב 11 את מחכה לי מול המסך.
טוב
אחרי מקלחת ולבושה יפה.
טוב
וזו פעם אחרונה שאת מנסה לנווט אותי.

--------------------------------------------------------------------

11:00 - למחרת: הודעה אדומה בכלוב "תהיי כאן שוב ב- 11:45"

11:45 - אני יושבת מול המחשב.
מקולחת, לבושה בשמלה (כמו שהוא אוהב), הסנדלים לידי, מוכנה לכל תרחיש אפשרי (שעולה על דעתי).
צלצול בדלת. אסור לי לקום. אסור לי לעשות שום דבר אחר ללא אישור כשאני מולו, זה הזמן שלו. אני צריכה לחכות מול המחשב.
אני מתלבטת מה לעשות. נלחמת עם עצמי. יכול להיות שזה הוא ? בדלת ??
מעולם לא נתתי לו את הכתובת שלי, או פרט ברור אחר, שיאפשר לו לדעת בדיוק איפה אני גרה...
זו בטח אחת השכנות או סתם מטריד אחר ?
ומה, אם בדיוק כשאני אקום, הוא יקרא לי במסנג'ר ?
צלצול נוסף בדלת.
אני נקרעת בתוכי... המחשבות והחישובים טסים בראש, הלב דופק חזק...
לבסוף, אני לא יודעת למה, משהו מקים אותי מהכסא.
אני נעמדת.
ניגשת לדלת (ממהרת כדי שאוכל לחזור מהר למסך)
בידיים רועדות פותחת את המנעול ואת הדלת.
והוא שם.
מסתכל עליי עם החיוך הקטן שלו.
עוברות 3 שניות ואני מתעשתת.
לוקחת צעד אחד אחורה ויורדת מיד לרצפה. על שש. לרגליו.
מתרגשת. כלבה שהבעלים שלה בא אליה במיוחד. מרחוק. ככה באמצע החיים.
הוא פה. אצלי בבית. בהפתעה. הוא הגיע.

תמונה הזויה עבורי.
אני בבית שלי*, זה שאני מנהלת, אחראית, עצמאית...
עכשיו על שש, זוחלת, כלבה. לא זזה בלי אישור, לא זזה בלי הוראה.

* כן אדוני, אני כותבת "שלי" רק לטובת צופינו שלא מכירים את הטרמינולוגיה, כי אם אכתוב "שלנו" או "שלך" יחשבו שאנחנו גרים יחד (רחמנא !!).

חמש שעות אחרי, הוא יוצא מהבית, אני רק מתחילה לקלוט מה היה.
מוצאת בכלוב הודעת פרגון אדומה על הטוסט שהכנתי לו (שנשלחה ממנו בעודו אצלי...).

כולי בספייס, נוסעת לXXX.
עוברת לביקור אצל האקס שלי A שלא ראה אותי שנה ומשאירה אותו עם הלשון בחוץ.
----------------------------------------------------------------------------------

שלושה וחצי חודשים אחרי... (כבר עמוק בתוך השייכות)

יום חמישי האחרון, אחרי ימים של מצבי רוח מוזרים, הפעם רכבת הרים רגשית...
ימים לא קלים...
הוא רואה אותי, את המצב שלי, מרגיש, תומך, עוקב, איתי. מבין את המצוקה.
אני מבקשת אישור להיפגש עם A.
כן, אותו A מלמעלה, זה שקיבל ביקור חטוף אז לפני שלושה חודשים,
האקס שלקח אותי את הצעד הראשון הקטנטן בדרך להיות כלבה, ושמשם כבר מצאתי את עצמי כלבה של גברים.
אני מקבלת אישור... כוללני... מקיף... לעשות מה שאני רוצה עד יום ראשון, שבו, הוא הודיע, יגיע אליי.
אישור ? גם לסקס ? עם A ? מה שאני רוצה ? .... וזה מפחיד. כבר חצי שנה שאני עושה מה שהוא רוצה. וטוב לי, שקט, בטוח, אוהב.
ונכון שכבר כמה חודשים אני מחכה לאישור הזה, ופתאום כשהוא מגיע, אני לא יודעת מה לעשות איתו.
"כן, מה שאת רוצה, מה שאת מחליטה."
ואחרי שאני נלחצת מהחופש הפתאומי והמטלטל הזה, הוא מוסיף "את יודעת מה ? אלא אם אני אודיע לך אחרת... טוב?"

שלוש שעות אחרי... A כאן... חבר אמיתי וקצת יותר... המאסטר היחיד שהיה לי לפני הבעלים שלי.
מקשיב, מחבק, המתח בינינו מטורף, המתח שנמצא אצלי (גם בלי קשר אליו) עצום.
SMS מהבעלים שלי: "תתקשרי"

אני מיד מתקשרת ומספרת לו שבדיוק A כאן.
"אז אני לא אפריע לכם" הוא אומר עם החיוך הקטן שלו שאני שומעת בצד השני של הקו.
"תפריע ?? אתה ?? בחיים ולעולם, אתה לא מפריע !" אני ניגשת עם הנייד למטבח ומבקשת ממנו אישור מפורש.
"את לא צריכה אישור. אמרתי לך שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה והתכוונתי לזה, טוב?" בקול כ"כ עדין ואוהב – שאני פשוט נמסה.
"אבל אני רוצה. אישור. בבקשה."
"לא, את לא צריכה אישור. תעשי – מה – שאת – רוצה"
נפרדים בטלפון ואני חוזרת ל-A.

אחרי חצי שעה, חיבוק חזק וארוך והוא הולך...
שולחת SMS לבעלים שלי: "הלך. לא שכבנו. הוא השאיר לך פתק."
מיד תשובה: "תתקשרי"

"אז? מה קורה?" הוא שואל בכזאת נונשלנטיות, בכזה בטחון, בכזאת אהבה, בבעלות מוחלטת.
לא יכולתי, אני עונה, פשוט לא רציתי. אני שלך. לגמרי שלך. כולי שלך. כמה שזה היה קרוב, לא יכולתי ! לא רציתי !

עבר סוף שבוע שלם שבו קיבלתי חופש לעשות את כל מה שכבר חצי שנה אני מקבלת רק עם אישור (וגם... בדר"כ לא מקבלת).
לאונן, להזדיין, להיפגש עם מי שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה...
ותאמינו לי, כל האקסים פתאום התעוררו ויצרו קשר, כל ההזדמנויות קפצו לי לכיס, רק לקחת, רק להגיד "בוא"...
ולא עשיתי עם זה כלום. כל מה שרציתי, זה שיגיע כבר יום ראשון !

אז יום ראשון הגיע. וגם הוא הגיע.
תודה שבאת.
ראיתי שלקחת את הפתק שהושאר עבורך על השולחן.
אוהבת,
מישלך
}{

נ.ב.
בפוסט הבא, על השעתיים ההזויות שעברתי לפני שקראתי ל-A לבוא...

הודעות אדומות:

12:12
נושא: הערב.
נא רשמי לפנייך - מרגע קריאת ההודעה ועד לערב ... חל איסור על אכילת אוכל מכל מין וסוג שהוא

14:40
גורל...
קמתי בסביבות 12:00 ושתיתי קפה.
בזמן שהגיס שלי הכין לנו ארוחת צהריים, הדלקתי את המחשב וקראתי את ההודעה.
אז זהו, לא אכלתי כלום... מאז אתמול בלילה...
רק מיידעת...

* הערה לקוראים, לא פשוט להמציא תירוץ לעובדה, שאני לא אוכלת בשר משובח שמונח מולי על השולחן...

17:32
שש וחצי באותו מקום.
תאשרי ותשלחי לי שוב, לכאן את מספר הטלפון.
--------------------------------------------------------------------------------
שיחת מסנג'ר:

17:37 שלום...
17:53 הי
* נתתי לו לחכות 16 דקות תמימות ??
17:53 רגע
17:54 אני לא אספיק להגיע עד 18:30
17:54 אוי ואבוי.
17:55 אני מוכנה
אבל ייקח לי יותר זמן להגיע...
17:55 את מקבלת עונש.
תרשמי מספר.
17:56 050-XXXXXXX
שלחתי לך קודם SMS...
17:56 03XXXXXXX
17:57 תתקשרי לשם ותזמיני לנו מקום.
לשבע.
17:57 טוב. איזה שם להגיד ?
17:57 גברים ( :
17:57 טוב
17:57 מישלי.
17:57 תחליט
17:58 מישלי.
17:58 תתקשרי עכשיו, נוודא שיש מקום.
17:58 אני ממתין.
17:58 יש
17:58 יופי.
17:59 את יודעת להגיע לנמל תל אביב ?
17:59 כן
17:59 ילדה גדולה...
המסעדה נקראת XXX.
18:00 תפגשי אותי שם בשבע.
18:00 בחוץ או להכנס ?
18:00 תכנסי ותבקשי שולחן אינטימי.
18:00 טוב
18:00 מה את לובשת ?
18:01 טייץ שחור וטוניקה בצבע טורקיז
18:01 את יפה ?
18:01 כן
18:01 ( :
18:02 תביאי גם את מעיל. את המעיל הארוך.
18:02 טוב
18:02 ביי.
18:02 ביי.


18:02 הודעה אדומה:
אנחנו אחרי המסנג'ר...
אז שבע בנמל.

----------------------------------------------------------

מגיעה, נכנסת, מחפשת שולחן... אין פה שום שולחן אינטימי, מרחב יותר פתוח מזה – לא יכול להיות !
בוחרת את הכי פינתי שקיים, מקווה שהבחירה שלי תהיה לשביעות רצונו.

19:00 SMS ממני: "אני פה"
19:08 SMS ממנו: "כנסי לשירותי גברים תתפשטי שימי את המעיל ודווחי לי"

נשימה עמוקה.
קמה מהשולחן שבו התיישבתי, לוקחת איתי את התיק (כדי שיהיה איפה לשים את הבגדים).
נגשת לקצה השני של המסעדה ושואלת איפה השירותים, כדי שיהיה ברור למארחת שאני לא הולכת ושתשמור על השולחן.

בודקת שאף אחד לא מסתכל ומתחמקת לתוך שירותי הגברים, מודה לאלוהי הבדס"מ שלאף גבר לא לחצה השלפוחית באותו רגע.
נכנסת לתא האחרון וסוגרת את הדלת (בלי לנעול).
מתחילה להתפשט.
'מעניין למה חם לי... לא אמור להיות לי יותר קר ?'
ערומה עם מגפיים שחורות, לובשת את המעיל עליי וכועסת על עצמי שלקחתי דווקא את המעיל הארוך הזה...
הוא עשוי מחומר, לא מאד ידידותי לעור החשוף.
אם אהיה עדינה בתיאור, דביק משהו, בעיקר עם ההתרגשות וההורמונים, הזיעה והרטיבות שמעידה חד משמעית – שאני מגורה !

שולחת SMS שאני מוכנה, פותחת חריץ בדלת ומחכה.
שעונה על הקיר, נשימות עמוקות, כבר נמצאת בדרכי לתוך הספייס.
עובר זמן, אין לי שמץ של מושג כמה, ואני שומעת צעדים... שקטים, מחושבים, ממוקדים, מתקרבים לכיווני.
הוא פה.
הדלת נדחפת בעדינות לכיווני ואני מפנה לה מקום להפתח, מפנה לו מקום אצלי.
הוא נעמד, מסתכל, החיוך הקטן שלו מופיע, נראה שהוא מרוצה.
"תסתובבי."
הוא מציץ בלי להתקרב כדי לראות את המחשוף של המעיל (שאף פעם לא שמתי לב שהכפתור העליון ביותר שלו – ממש לא עליוני).
מבט מרוצה.
"בואי."

חוזרים לשולחן, אני מובילה (אירוע נדיר במחוזותינו) לשולחן ששמור לנו.
הוא דואג שאני אשב כשהפנים (ולא רק) מופנים לקהל הסועדים היוקרתי, מאחוריו יושב זוג, הגבר לא מפסיק לשלוח אליי מבטים, כנראה שהדייט שלו - קצת פחות מעניינת מאיתנו.

אוכלים, מדברים, מבטים, חיוכים.
זו אמנם רק פגישה שנייה, אבל אנחנו כבר עמוק בתהליך האילוף, עדיין לא כלבה, אבל לומדת.
מתחילה להכיר את המסגרת, הגבולות, הכללים, ומה שלא יודעת - הוא מוודא שאלמד, שאפנים, שאתרגל, שאוהב.
הוא כזה עדין ונינוח אבל שלא תהיה פה טעות – תובעני, קשוח ולא מתפשר על מה שהוא רוצה.
אוכלת רק כשמקבלת אישור, שותה רק באישור.
מיד פעם המלצר בא לבקר, מאד שירותי... גם אני מאד שירותית, בעיקר מהזוית שבה הוא יכול ליהנות מהמחשוף שלי.

והכי חשוב... שהיה שם סטייק !!