סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Signals

לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 17:35

אני ודאדי נכנסים לחדר,

התחתונים שלי אצלו בכיס

אחרי ששיחק איתי בדרך,

ושקית עם גלידה שקנינו.

 

הוא מוריד את הכתפיות של הגופיה,

בלי חזיה מתחת,

שולף את החזה ומוצץ

פטמה אחת, פטמה שנייה.

מרים את הגופיה למעלה 

והידיים שלי עולות גם,

ילדה טובה.

 

על הברכיים

בין הרגליים שלו

עם הזין בפה

כי דאדי צריך לגמור ראשון,

לפני שאני מתחילה...

ואני רק מחכה שיגמור

עליי.

זין בין השדיים,

זרע על החזה,

להרגיש אותו נוזל כל הדרך 

למטה.

 

דאדי לוקח אותי למקלחת,

מסבן ומנקה את הזרע.

פותחת את הרגליים 

כשהוא יורד על הברכיים

בשביל לגלח

את הכוס.

 

רוכבת עליו

על כורסת העור.

גומרת ברצף, חזק

הנוזל זולג,

נאגר על המושב מתחתיו

ואני גונחת

בין הטיפות.

 

אני אומרת שיש לי פיפי

לפני שממשיכים לגמור עוד,

והוא אומר לי לרדת על הברכיים

מעל פתח הביוב במקלחת

ולעשות.

כמה ריכוז זה דורש,

להתגבר על הבושה, על המבוכה

וכשדאדי נעמד מעליי 

ומכניס את הזין שלו לפה שלי

זה עוזר להשתחרר.

ילדה טובה.

 

אנחנו על המיטה, והוא אומר לי

להסתכל לו בעיניים, מלמטה,

כשמתענגת על הזין

והויברטור בתוכי, רועדת

מחכה שייתן אישור לגמור.

וכשהפקודה מגיעה,

הכל מתפוצץ חזק,

והמיטה תחתיי נרטבת

פעם, ועוד פעם, ושוב

ילדה טובה.

 

אני מורחת גלידה

שנמסה כבר כולה

על החזה, על הפטמות,

ומתיישבת עליו בג'קוזי 

שילקק.

זה נעים

זה טעים

העיקר שהוא נהנה

ושמח, ומסופק.

ואז אפשר לנוח

על החזה של דאדי

בזמן שהוא מלטף

את הילדה טובה שלו.

לפני חודשיים. 8 בספטמבר 2024 בשעה 15:11

אולי הגיע הזמן

להודות,

יש לי

דאדי.

 

דאדי כזה

שמעודד אותי בימים קשים

דאדי כזה

שגם סובל אותי באותם ימים.

 

דאדי שמכיר אותי

ויודע בדיוק מה לומר

כדי להבעיר אותי,

איך ואיפה לגעת

כדי שאצעק ואקלל

ואתחנן לעוד.

 

דאדי שמזכיר לי

כל יום

מה אני שווה

ולמה מי שמזמין אותי

לדייט ראשון/שני

אצלו בבית

לא שווה אותי.

 

דאדי שרוצה

שאכיר מישהו טוב.

מישהו שישקיע את הזמן

להכיר אותי,

ללמוד אותי,

לקבל אותי,

כמו שהוא משקיע.

ושידע גם לזיין כמו שצריך.

 

דאדי שמעודד אותי לצאת לדייטים

ולתת הזדמנויות לאחרים

בידיעה שיום אחד

הוא כבר לא יהיה

הדאדי שלי.

 

דאדי שאוהב אותי

אפילו שהוא יודע

שאני ורגשות

לא הולכים ביחד.

דאדי מפרגן

ששולט בי בכבוד.

 

ואולי זה כל מה שצריך.

ופה דאדי אומר שהלוואי, אבל הוא רוצה שיהיה לי יותר.

לפני חודשיים. 27 באוגוסט 2024 בשעה 13:07

אלה לא סרטי דיסני

או קומדיות רומנטיות

שיוצרים ציפיות לא ריאליות...

 

אלה דווקא ספרי הזימה

פנטזיות בדסמ.

עם המיליונר החתיך

שנדלק על הבחורה הרגילה

ורואה בה כל מה שהיא לא.

עם רכושנות וקנאה

ומבטים נוטפי סקס.

עם כאבי בטן

מרוב חרמנות.

 

ואיך דברים כמו

תשוקה

תמיד נמצאים שם

כשבמציאות,

זה נדיר.

 

ואז,

יוצאת לדייטים

וכולם משעממים

וכולם תפלים

ונגמר החשק...

להכל.

 

חוזרת לזיכרונות

לימים של פחות לבד

ויותר ערפול.

 

דאדי שואל

אם אני לא מקבלת 

את הדברים שקוראת עליהם

ואולי יותר...

נראה שכן,

פשוט לא בדרך

שדמיינתי בראש.

 

נראה שהחיים 

הם אף פעם לא

מה שמדמיינים בראש.

ואולי הכי פשוט

זה להשאיר את הציפיות

על הכרית.

לפני 4 חודשים. 15 ביולי 2024 בשעה 19:05

דאדי אומר

"תשחקי עם הדגדגן"

ואני עושה.

בסיבובים,

לאט.

מרגישה איך הוא מתנפח

מתחת לכרית האצבע.

הכל נהיה

רגיש יותר

קצת.

"עכשיו תכניסי את הויברטור"

הוא כותב לי, ומתקשר כמה רגעים אחרי.

 

אני אוהבת שדאדי שומע אותי

מאוננת, גונחת, נדלקת מהמילים שלו

מהקול שלו, מהפקודות.

אוהבת שהוא מכיר את הראש שלי, 

את הסטיות,

ויודע איך

להפעיל את הכוס בשניות.

מספר מה הוא רוצה לעשות לי,

איך לשחק איתי

פשוט להשתמש

בילדה שלו.

 

וכשכבר לא יכולה יותר,

ומתחילה להרגיש רעידות בירכיים

מבקשת אישור לגמור,

ומחכה.

 

דאדי לא מרשה לגמור ישר.

הוא אומר

"תגמרי בעוד XXX",

והכוס נכנס למצב עונג-כאב.

סופר אחורה עד שמותר לגמור

ובזמן הזה הכל רגיש וכואב.

מתאפקת לא לתת לגמירה לברוח

אבל הדגדגן פועם חזק 

והירכיים מתכווצות.

נאבקת שלא לתת לכאב לגנוב את הרגישות,

או לצאת מריכוז ולאבד את הגמירה.

 

כשהספירה מגיעה ל-0

ודאדי נותן פקודה לגמור

הכל מתפוצץ ונרטב

אפשר לצעוק ולקלל

להשתחרר ולנשום.

 

כל הסדינים רטובים 

כי שוב שכחתי מגבת

ובכלל לא חשבתי שאגמור

כל כך הרבה,

ברצף,

בשלוליות.

והכוס עייף וכואב

מכל הפיצוצים.

 

אבל זה לא משנה

כי כל פעם

נדלקת מחדש

כשהוא אומר

"ילדה טובה

תגמרי שוב"

והכתם הרטוב ממשיך לגדול.

לפני 4 חודשים. 7 ביולי 2024 בשעה 11:20

איפה מוצאים

שוגר דאדי

בכלכלה

של היום

?

 

סך הכל רוצה לק ג'ל בלי למכור כליה

 

ואולי שישחק לי בכוס

לפני 4 חודשים. 27 ביוני 2024 בשעה 21:14

יוצאים לדייט

וזה מרגיש טבעי.

בכל פגישה

הרוגע שלו,

מאזן.

 

הוא קורא לי משוגעת

בקטע טוב,

אבל הוא

"ילד טוב".

 

הוא זורק לי הערות

"כולך 50 גוונים של אפור"

אפילו שהנושא מעולם לא עלה

ואני מתפללת שאולי גם הוא

קצת.

 

הוא אוהב לגעת, לחבק

ולא מפסיק לומר

איך הוא רוצה להרגיש אותי

קרובה.

 

אבל בפעם הראשונה 

שאני מתפשטת מולו,

שום דבר לא קורה,

לא משנה כמה אני מנסה.

 

מבליגה, מכילה.

נאבקת לא לשפוט.

אנחנו שוכבים שעות במיטה

עירומים

והוא נוגע בי.

 

מדברים

על כלום,

והיד שלו מלטפת את הגוף

שנצמד אליו חזק

כדי שלא ירגיש את הריחוק.

 

אני מכוונת אותו

איפה לגעת

בין הרגליים

לאט, עמוק.

גונחת כדי שהשתיקה

לא תהיה כל כך רועמת.

 

הוא מנשק את הצוואר

והכתף,

אבל אני בוהה בקיר

מנותקת.

 

מנסה להדחיק את

חוסר האונים.

גם בפעם השנייה,

אולי קצת מזדיינים.

אולי, כי אני לא נהנית

לא גונחת.

 

שונאת את עצמי

כי חשבתי שאולי הפעם

ארגיש משהו.

וכמה זה נורא,

להאשים מישהו אחר.

ועוד יותר שונאת

את השכנוע העצמי

שאולי זה

הכי טוב שיש.

 

אבל למה אני צריכה לרוץ הביתה לצעצועים שלי?

לפני 6 חודשים. 21 במאי 2024 בשעה 19:07

אני אוהבת

איך הוא מתרגש

כשאני שולחת הודעה.

איך הוא מגיב

כשאני אומרת שרוצה שיבוא.

איך הוא עונה

בלבבות והתחנפויות.

 

יודע שלא הצליח

בפעם האחרונה

ולכן לא הוזמן.

 

אם אתה לא גורם לי לגמור

אז בשביל מה אתה טוב.

 

"רק בשביל זה אני טוב,

זונת הירידות שלך.

רק תגידי ואני בא

בכל יום ובכל שעה."

 

וכשהוא בא,

יודע בדיוק לאן ללכת,

יודע איך זה עובד.

מתפשטים בחדר

הוא נשכב על המיטה

ואני עולה עליו.

 

איפה כדאי לי להתחיל,

פה או זין?

 

הוא תופס את האגן

ודוחף למעלה

שאתיישב על הפנים שלו,

והידיים שלו תופסות חזק את הירכיים

שלא אקום

אפילו שרק התחלנו.

 

הוא יודע שאני חסרת סבלנות,

יודע שאין מה לדבר איתי

לפני הגמירה.

ולמרות שלוקח זמן,

רק אחרי 3, 4, 5 גמירות בפה שלו

ואותה כמות על הזין,

אפשר רגע לשכב,

לנוח, לדבר.

 

אבל הדיבורים

הופכים מהר ללחישות

כשהשפתיים שלנו נוגעות

והלשונות משחקים.

אני גונחת בפה שלו,

בזמן שהוא משחק עם הפטמות,

שמעדיפה את הפה שלו שם

אבל הוא יודע, הוא רוצה להתעלל.

 

וכשהוא יורד שוב בין הרגליים שלי,

אומרת לו בדיוק מה לעשות

כדי לגמור כל כך חזק

שהרגליים נסגרות על הראש שלו,

הידיים מושכות את הסדינים,

וכל הגוף רועד.

 

הוא נעמד על הברכיים

ופותח את הרגליים

כדי להיכנס עמוק

כדי שאתחנן שלא יפסיק

כדי שאצעק לתוך הגוף שלו

כשהגמירות מגיעות

אחת אחרי השנייה.

 

ובסוף,

אנחנו בוחנים

את כתם הרטיבות

על הסדין.

 

"ככה אני יודע

שעשיתי עבודה טובה"

לפני 6 חודשים. 17 במאי 2024 בשעה 20:19

הוא אומר לי -

אולי את צריכה נשלט

שיהיה שלך. באמת שלך.

להתעלל בו,

להתעלם ממנו,

לשנוא אותו,

או לאהוב.

 

שיחכה לך

בזמן

שתלכי לנצל אחרים.

בזמן

שאחרים ישתמשו בך.

בזמן

שתשתגעי.

 

וכשימאס לך מהכל

הוא יבוא

יצטופף לידך

יניח ראש על הברכיים

שתדעי שהוא שם.

 

אם תרצי להכאיב,

תכאיבי.

אם תרצי להתענג,

תתענגי.

אם תרצי לדבר,

הוא יהיה האוזן הקשבת.

ואם תרצי לשתוק,

הוא יחבק.

 

וכשתרצי להמשיך הלאה,

ויתחשק לך משהו חדש,

כשחוסר התחושה ישתלט

ורק תרצי למלא את החלל

בחוסר משמעות,

 

הוא יחכה

שתחזרי.

לפני 6 חודשים. 27 באפריל 2024 בשעה 15:38

על הברכיים

חצאית שחורה

חוטיני שחור

גופייה לבנה.

 

מחכה לדאדי

כמו שהוא ביקש,

בכניסה לחדר

מול הדלת.

 

מזכיר לי שאני שלו

דרך

ההצלפות 

הנשיכות

הנשיקות

הלשון

האצבעות.

דרך השליטה

באוויר

בכאב

בגמירות.

 

איך אני אוהבת

ירידות טובות.

ודאדי, שפותח את הרגליים בכוח

כשהכל מתחיל להתכווץ ולרעוד,

מחכה שאגמור בפה שלו.

 

וכל הדברים שדאדי יודע

שמדליקים אותי

עמוק במוח הסוטה

מתממשים לאט.

 

תרחיב אותי דאדי,

תכניס את כל היד

תגיד לי שאני ילדה טובה

גם כשכואב.

 

ואז דאדי

תזיין אותי בתחת,

בלי לשאול

גם אם אני מייבבת מלמטה

שלא רוצה.

כי לצעצוע אין דעה,

כי הכל שייך לך.

 

תחזיק את היד

שמנסה לדחוף אותך

כי כואב,

אבל התחת

מתרומם ונצמד

אוטומטית.

 

ואז נלך למקלחת

כדי שתקלח אותי

ותגלח אותי דאדי,

בין הרגליים.

ברור שסומכת עליך עם הסכין,

זה הכוס שלך שעלול להיפצע.

 

תתן לי לגמור עליך

כשאני רוכבת על הזין

ללא הפסקה.

עד שהמיטה ספוגה

עד שהכל מחליק

עד שאני נופלת

מותשת

ואז קמה

לגמור שוב.

 

תסתכל עליי

כשאני מאוננת

זה בשבילך.

ואני משועממת

על המצעים הרטובים.

אני יודעת

שלא יכולה לגמור 

בלי רשות.

לפני 7 חודשים. 9 באפריל 2024 בשעה 16:47

אני קלישאה.

הקלישאה הכי קלישאתית.

הסתרתי אותה

בפינות הכי חשוכות

וכיסיתי בהדחקות,

עד שכבר לא נשאר מקום

שבו אפשר

להתחבא.

 

וכשהכל מתפרץ

אין לאן לברוח,

וזה לא משנה

למי אני שייכת

או עם מי מזדיינת.

כולם ממלאים

תפקיד

זמני.

 

כבר לא יכולה להבדיל

בין מציאות לבין פנטזיות

בין צרכים לבין חשקים

בין הרצוי למצוי.

 

הכל מתערבב בראש

הכל משחקים מעושים.

הכל חסר משמעות

או

המקום הבטוח.

 

וגם אם אני שלך

רק לכמה רגעים

בסוף אחצה את הגבול

כי למתוח לא מספיק

ואז

תצטרך לשחרר

כדי שאני לא.

 

והכי כואבת היא ההבנה

שבסוף

הבאתי את זה על עצמי

ואין את מי להאשים.