לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לסגור את הכל.

לפני 12 שנים. 7 באפריל 2012 בשעה 23:29

&feature=related


שיר הנושא של הבלוג שלי מוקדש למישהו מיוחד:)


עוד מעט
ניגע באור
הדף חלק
תתחיל לספור

תפוס אותי
רחם עלי
בבדידותי
נברתי די

לא אז אני לא יודעת
כבר אין לי דרך לעצור

עוד אחד
זה לא נחשב
לטף אותי
בסוף נשכב

פגעת בי
אתה כמו נחש
אנ'לא בוכה
זה לא ממש

לא אז אני לא יודעת
כבר אין לי דרך לעצור


היהודים
(1998)





לפני 12 שנים. 4 באפריל 2012 בשעה 22:05

הוא מככב אצלי בסיוטים.
אולי יכולתי לחשוב מחשבות חיוביות על החיים,אבל כשהוא מגיע אני סובלת ממוות קליני.
רציתי לעשן סיגריות אבל הסרסור שלי אוסר עליי.
הוא קצת קשוח אבל מלא בכוונות טובות.
הוא היה רוצה לקחת אותי לאישה אבל שכבתי עם יותר מידי גברים.
ככה זה אצל יהודים.
הוא לא יכול כי ייצאו לנו צאצאים מנוולים.
אני מבינה את מקומי, כי זו אני- השרמוטה, הזונה.
זו שצריכה לקבל את הסטירות במקום הפרחים,
הקללות במקום התכשיטים,
הזלזול ולא את הרמונטיקה.
כי זונות טובות אל גברים ,
ונשים אמיתיות צריכות להתעלל בכם כי רק ככה אתם מתאהבים.
אז אני מבינה את מקומי ולעולם הוא לא ייקח איתי לאישה, אני היא הזונה של סרסורי.
אוי- וכמה שעינגתי אותו בגבולות האהבה.






להרגע, אני עוד לא זונה -ואין לי סרסור .
;)

לפני 12 שנים. 1 באפריל 2012 בשעה 17:19

וחייב להיות משהו דפוק בי אחרת למה כולם עוזבים אותי כל הזמן?
בטוח אין בי מספיק דברים טובים אחרת הייתי גורמת להם להשאר.
ואני יכולה להמשיך להתבכיין ולכתוב,
ולכתוב להתבכיין.
ולאכול ולבלוס ולהתגלגל במיטה.
כמו גלגל ענק אני מתנהגת.
ופתאום כשאמא שלי יצאה מהדלת נפלה לי ההכרה, שאני לבד בבית ויש כל כך הרבה ממתקים וחטיפים שעוד לא אכלתי.
הם סגורים ומוכנים לי שאסתער עליהם.
הרי אני עושה את זה כל כך טוב.
איתם, אין גבולות- אין פחדים.
הם לא יעזבו אותי לעולם.
אבל אני עוצרת את עצמי.
מחזיקה את עצמי.
אני מנסה להבין מאיפה זה מגיע ולמה?
ומה גרם לי להרגיש ככה?
אני צריכה ללמוד למבחן ואני קצת לחוצה כי הוא מחר ועוד לא למדתי כמו שצריך.
כן אז למה אני פה?
כדי לא לשבת במטבח על הרצפה ולבלוס עד שאני לא אוכל להכניס דבר נוסף.
זה כל כך שקוף שזה לא הוא שרציתי,
אלא רציתי שירצה.
כי כשכבר רצה ניסיתי לגרום שיעזוב כל הזמן.
ועכשיו כשעזב אני רוצה שיחזור.
נמאס לי מהמצב הזה.
אני כבר מתחרפנת.
ולמה היא ב-ד-י-ו-ק איך שהוא אוהב?
למה אני לא?
אני מרגישה שאין בי כלום.
שאני לא מספיק יפה,
לא מספיק מעניינת
אולי אפילו טיפשה,
ילדותית וקצת מפגרת.
בהמה.

לפני 12 שנים. 28 במרץ 2012 בשעה 21:26

&feature=related


זה שונה לחלוטין.
אין שום דבר מאחורייך.
כשאתה מאחוריי.
הוא לא כל כך גדול כשאני מדברת על הקשיים.
אתה כזה קטן בהלקשיב.
יש לי ריח של אלכוהול מהלב.
זו הרי תופעה נפוצה בימינו,
הכל מתמוסס בדם והופך לרעל שזורם לנו בעורקים.
בא לי קצת זרע ישר לפנים.
שיטפטף נוזל החיים על גופי שסובל מגסיסה בטרם עת.
בטרם עת התבגרתי,
והתמוטטתי וגססתי וקמתי לתחייה,
בטרם עת,
בעיקר הזדיינתי.
אז גם גדלתי במימדיי... עד שלא יכולתי לראות את הילדה הקטנה,
כמו כבשה שחורה ,
כי זה כמו הדוד החרמן שמגמיר את התינוקת של אחיו.
כמו רועה הצאן שמזיין את הכבשה הכי דשנה.
בסוף גם תחתוך אותי ותגיש אותי לחברות שלך.
כי התמוטטתי בטרם עת,
וחזרתי לחיים.
ועכשיו אני בעיקר נמצאת כאן.
מנסה להתאושש.
מנסה להתגבר.
ורוב הזמן אני אפילו לא מבינה על מה.


&feature=endscreen&NR=1

...

לפני 12 שנים. 26 במרץ 2012 בשעה 22:11

קדימה,
נתחו אותי אנשים משכילים.
אצייר לכם פרפר, אצייר לכם כלב,
אצייר עץ , פרדס שמש ופרחים..
ספרו לי אנשים חכמים.
ספרו כדי שלא יהיה לי קשה כשהכאב הזה נכנס לעורקים.
ספרו לי מדוע אני מעיפה את הטובים לי.
הסבירו מדוע הרגשתי צורך לא מוסבר לטחון את תכולות הארונות בביתי?
אשב על ספה אדומה ובוהקת,
בזמן שתדמיינו איך אני על ברכיי מוצצת ..אספר את רחשי ליבי ואתם תספרו שבגלל שהייתה מלחמה ורוב הזמן ינקתי מבקבוק יש לי תסביכיים אוראלים ולכן אני אוהבת לינוק מזין כל הזמן.
קדימה,
נתחו בשקל.
זה ייתן תשובות וסיבות לזה שאני כל כך מתוסבכת.
איך זה משרת אותי?
ספרו לי כי לעצמי אני לא מצליחה.
איך הוא היה מדהים אליי בתגובות,
איך לא התייחסתי?
מה איכפת לי הגובה למען השם?
גובה של בן אדם גורם לי להתרחק ממנו ?
למה אני לא טובה לעצמי יותר מזה?
קדימה,
אתם משכילים יותר ממני אתם אובייקטיבים. קדימה ספרו, הרי בסך הכל אני זו שמשלמת.

לפני 12 שנים. 21 במרץ 2012 בשעה 22:54

אם רק היינו חיים בעולם ללא מחלות,
הייתי חייה באורגיית ענק ומתפרנסת ממציצת זרגים.

לפני 12 שנים. 14 במרץ 2012 בשעה 10:06

לפני 12 שנים. 11 במרץ 2012 בשעה 17:57

&feature=related

כאילו אין בי מה לאהוב.
לפני 12 שנים. 4 במרץ 2012 בשעה 8:11

חשבת שיהיה לך קל.
סכינים בליבך פצעו את נשמתך.
סרטים וחלומות שקריים הוליכו אותך שולל.
את בשנות העשרים לחייך ומסתכלת אחורה לשנותייך כילדה,תמימותך לא אבדה אך ייחלת לאבדה עוד מזמן.
היית מצליחה בלעדייה.
את עומדת לבדך למרות שיכולת לעמוד ביחד.
זה בכלל לא משנה עם מי.
וזה בכלל לא קל.
אולי חשבת שהם יהיו קלים.



מפיקים ממך הנאה ונהנים מגניחותייך.
אלה הם החיים מותק,
תחזיקי את ההגה חזק כי היום,כולם נהגים מסוממים.

לפני 12 שנים. 1 במרץ 2012 בשעה 19:09

&feature=related