חומרים גזורים מחוויות שלמות

הכרתי את מיכל דרך חברים.
היא לא היתה אמורה להכיר את העולם הזה ואני ערוך להכרויות שצריך לעשות להן טוויסט בעלילה תוך כדי תנועה, בעיתוי מתאים.
היה לנו וייב דומה. הצנעתי את העדפותיי הקינקיות והייתי סקרן לדעת אם נוכל לקחת את החיבור המוצלח שלנו לחדר המיטות.

באחת הפעמים שזיינתי את מיכל הבטתי בעיניה וזיהיתי שחרור שכמו התיר לי להתחיל:
הקשבתי לאנחותיה, לשפת גוף. הרגשתי את הפתיחות שלה דרך תנועות גופה.
כשעברנו להזדיין דוגי, הצמדתי לה את הראש אל המזרון והרמתי לה את הישבן עם היד.
"ככה אני רוצה אותך!" אמרתי לה.
הכוס וחור התחת הטובים שלה היו פעורים יפה מאד בשבילי.

כל המיכל המתוקה שלי היתה עכשיו זוג חורים יפים מאד שאני יכול לבחור כיצד להשתמש בהם להנאתנו.

לפני שהיא הספיקה להבין לאן זה הולך לקחתי את ידיה, הצלבתי אותן מאחורי הגב.
כשאני אוחז בידיה התקרבתי לאוזנה ולחשתי לה "חור קטן שלי".

מיד לאחר מכן דחפתי לה את הזין עמוק בבת אחת בזמן שאני מקבע את ראשה עמוק בתוך המזרון באמצעות אחיזה אגרסיבית בשיער, נהנה מאד מהסיטואציה ומאנחה חזקה אחת של הנאה מהולה בכאב.

לאחר שהסקס הסתיים היתה לנו שיחה על התקרית. "אתה נהנה להשתמש בי כמו חור, אה..". היא אמרה בחיוך מופתי נוזלת ורטובה.
ליטפתי את פניה ואמרתי לה "אם כבר אני מזיין אותך, אני רוצה לזיין את כל מה שאת".

➖➖➖

חשבתי על זה. אם כבר אני חודר אל החורים של האישה שלי מדוע לא להפוך את כל האישה המדהימה שאני נמשך וחושק בה לחורים ולחדור אליהם? לזיין אותה דרך חוריה ללא ההפרדה בין הגוף שלה לבין האישה המשמעותית שהיא עבורי.  אני מחפיץ רק כשאני חושק באמת, שיש לי המון אישה בראש ואני רוצה להמיר ולדחוס אותה אל אובייקט מין מרוכז ועוצמתי - בעצם לוקח את כל האנרגיה שלה, את כל מה שהיא ומפסל ממנו חור לחדור אליו עמוק.

1. כבוד
2. משיכה
3. כימיה
4. תשוקה
5. בדסמ
6. אהבה

בסדר הזה.

ישבתי היום עם חבר בבית קפה וקשקשנו.

ספרתי לו לראשונה שאני מקרה אחר מבחינה מינית. ספרתי לו שגם היא וכל היחסים ההם. ספרתי לו איך הכרתי אותה. סיפרתי לו שקינקיות ובדסמ היה כבר משהו ששיתפנו בפגישה הראשונה, אבל בדיוק הגיע הקפה והיתה הפוגה קצרה. זמן קצוב להרהר עם עצמי ואז נזכרתי, כמו תובנה שחמקה, שהרבה לפני שנגענו בעולם הזה היה שם קול שאהבתי, היו צחקוקים, היתה שם פתיחות והיה גם כאב משותף.
היתה סקרנות. רק בסוף השיחה היתה נגיעה סוטה. אחרי שכבר הרגשתי משהו.
ואז קראו הדברים... בסדר הזה.

אחת ממשאלות לבי בקשר זוגי היא לשייך את הבחורה שלי ולשמור עליה משוייכת.
לגרום לה להתמסר אלי ולהשתמש באנרגיית ההתמסרות כרכיב להעצמת החוויה הזוגית-מינית.
הבעיה היא ששום קולר או רצועה לא תסייע לי לשייך את הבחורה. גם לא הוראה מנומסת של "סתמי ופשקי".

תחושת השייכות אצל האישה, כך אני מאמין, היא מצב תודעתי מנטלי עדין ושברירי שנבנה בהדרגתיות לאורך הזמן ויכול לקרוס כל רגע ולהשאיר את הגבר עם נשלטת נטולת מחוייבות מנטלית ובמידה רבה נטולת מוטיבציה להמשיך להשלט על ידו.

פעם באמצע סשן קשרתי לבחורה רצועה, הורדתי אותה על ארבע, משכתי אותה אלי ומיקמתי אותה מתחת לזין הזקור, חוצה לה את הפנים לשניים.
סיטואציה יפהפיה לכל הדעות (או לפחות לרובן).

"של מי את, כלבונת יפהפיה?" שאלתי ומבטי מוכוון עמוק אל עיניה הפעורות.
"שלך..." היא ענתה כשהיא מביטה בי עם ניצוץ סקרנות מהול בחשש.

אני זוכר היטב שבאותו רגע לא יכלתי לדעת  את אשר שרר ברוחה והטריק שבו השתמשתי הוא בכלל סוגסטיה קלילה שמטרתו לגרום לה להרגיש שהיא משוייכת אלי.

לצערו של השולט תחושת השייכות היא מצב מנטלי עמוק ושברירי והשולט לא יכול לתבוע ולדרוש אותו גם אם ישתמש בטכניקות מתוחכמות.

אם השולט לא יתמסר לנשלטת לבטח לא יוכל להרגיש שהוא שייך לה. בהמשך לכך לא באמת יוכל להרגיש שהיא שייכת לו.

למדתי על לבי המצולק ששייכות אמיתית נחוות בעוצמה הראויה רק ששני הצדדים מסורים זה לזה, כל אחד בדרכו היחודית.

רק כאשר הרגשתי אני מסור לקשר ולבחורה, יכלתי להרגיש את התמסרותה בעוצמה המירבית ויכלתי להנות באמת ולעומק מכלל חוויית השליטה.

ניתן לספק לבחורה חווית שליטה איכותית באמצעות טכניקות שליטה שונות, אבל אם לא יתמסר גם הוא - חוויית השליטה יכולה להיות דלה מאד מבחינתו.

זוהי קריאה אישית להתמסרות.

אודה ואומר זוהי קריאה שיותר משהיא דורשת קולר - היא דורשת ביצים.

מגיל שלושים בערך סיימתי לראות בשליטה כמושג צר שמתמקד במתן מענה לצרכים מיניים או מנטליים שלי או של אחרות.

הצרכים שלי התפתחו והתחדדו. התחלתי ליצוק, אולי בטבעיות, את כל הגבר שאני אל תוך ההכרות הבדסמית ואולי הקשר שיגיע. מבלי שאני פועל ליצור את ההפרדה המלאכותית בין עידן האדם לבין עידן השולט.

זה לא שרציתי שזה יקרה. פשוט הרגשתי שאני מתאמץ מדי לארוז או אפילו להתחבא מאחורי דמות השליטה, מצמצם את עצמי ולא מאפשר לגבר שבי להתבטא ולצאת החוצה ולבטא עוד רבדים שלא קשורים לסשן הספציפי או לשליטה בכלל. רבדים רומנטים ואינטימיים אצלי שקשורים לאדם השלם שאני רוצה לבטא, גם ביחס לבחורה שאיתי.

פעם אחת דחפתי לה, מישהי מקסימה ויקרה, זין עמוק לגרון. כשהיא על ברכיה דרשתי ממנה להסתכל עלי ולהגיד לי מה היא מרגישה כשהזין ממלא את פיה והריר ניגר על הריצפה באסתטיות שכזו. היא גרגרה לי משהו. לא הבנתי כלום. ידעתי שלא אבין. זה היה חלק מהענין, לתת לה להתאמץ ככל שהיא יכולה להשיב לי גם שהדבר לא אפשרי. היא היתה צריכה את האתגר הזה.

באותה פעם הרגשתי שאני דוקא רוצה להבין אותה, שכן חשוב לי לשמוע מה יש להגיד. אז בסיום הסשן התלבשנו ולקחתי אותה לסושי מון בבוגרשוב. ישבנו  על פוטו-מאקי והקשבתי לה. דברנו וצחקנו, כאדם אל אדם. כגבר אל אישה. זה היה נהדר. הרגשתי שאנחנו מתרחבים זה אל תוך זה.

עברה תקופה והיא נקשרה אלי. אני נקשרתי אליה. בסופו של דבר גם אהבתי אותה, את כל האישה שהיא. עטפתי אותה ודאגתי לה כגבר שדואג ליקירתו. לעיתים כשמעדתי גם לא היססתי לבקש סליחה. במצב הקשר הכנה והחשוף הזה יכלתי באמת לתת לה הכל. לא רק את השולט שבי, אלא את כל מה שהיה לגבר שבי להציע.

מאז הבנתי שאני עם שליטה לשם השליטה סיימתי. סיימתי להגשים פנטזיות לי ולאחרות.

שליטה יכולה להיות אבן דרך בהכרות בנינו, יכולה להיות קטליזטור לקשר, היבט חשוב במיניות שלנו, אבל אני לא רוצה שזה יסתיים בעולם העוצמתי והמענג הזה. יש באישה כל כך הרבה לתת, יש בי כל כך הרבה, ואילו שליטה, רק שליטה מצמצמת אותי ושולט אמיתי לא נותן לאף אחד לצמצם אותו.


נ.ב.
הפוסט הזה נכתב ברוח תקופת הקורונה וברוח הקורונה אדם מתכנס אל תוך עצמו

אגב המשפט שהיא אמרה לי, רק לאחר מכן סיפרה לי, הוא  "אני רוצה יותר, עידן".

שלושת שלבי החיבור המוחלט הן חווית השליטה ממשפחת חוויות הריכוז המוחלט (hyper focus). חוויה זו דומה או זהה לחוויה שחווים צייר או אמן שממוקד ביצירה או ליטוש היצירה שלו ולא חווה דבר אחר מלבד אותה יצירה. ובענין זה אישה היא אולי קנבס ריק שמתפקידי להפוך ליצירה אישית באותה פרק זמן ספציפי שבו מתרחש סשן.

שלב 1: הכנות לחיבור
היא היתה ישובה על ברכיה כשאיבר מיני הזקור עמוק בתוך פיה ואני מתבונן עמוק אל תוך עיניה.
מוביל אותה באמצעות הוראות. נמשכתי אליה, כיבדתי אותה אבל לא אהבתי אותה.
רוצה לומר שחוויית השליטה לא מחייבת להיות חוויה רגשית כלל וכלל ולתפיסתי אין זה מחייב שהרגש יהיה מעורב (למרות שבהקשר אחר, הוא תמיד מוסיף ומעשיר - אבל זה כבר פוסט אחר: "רגש ושליטה").

שלב 2: ניסיונות החיבור
בזמן שמבטי ממוקד במבטה ומבטה ממוקד במבטי, אני עוקב אחר הבעותיה ושפת גופה, מנתח בהבזק את תגובותיה ומחליט אינסטנקטיבית כיצד להמשיך להוביל אותה, להקצין יותר, להוסיף רכיב חדש, לתת לנסיבות קיימות להמשיך להתבשל.

האנליזה וההחלטות בעקבותיהן הן לא מודעות או רציונליות. אלו תהליכים מחשבתיים ותת-הכרתיים עמוקים שמתייחסים לפעילות באזורים המהירים של המוח.

שלב 3: השלמת החיבור וחווית ההיפר פוקוס
לאחר מספר דקות ספורות של מיקוד בעיניה ומעקב אחר תגובותיה נוצר חיבור. הוא נוצר בהרף ומשתלט על כל החוויה הסובייקטיבית שלי. מבחינת מיקוד אני רואה רק אותה ואין דבר אחר שמעסיק אותי. מבחינת שליטה: יש תחושה שהיא  נתנה לי את המנדט לשלוט בה ואני מוכן לקבל אותו ולהשתמש בו ואם מתאים אז גם בה. 

משלב זה מתחיל סשן השליטה במלוא הדרו.

מבחינתי במצב זה אין משמעות לאקט הפיזי שנעשה במסגרת השליטה. אני מעצם היותי מחובר אליה שולט בה לחלוטין. תפיסתית אני יכול לעשות בה ככל העולה על רוחי ואני יכול גם לבחור לא לעשות בה דבר.  אולי רק להתבונן בה כשהיא על ארבע, כאשר ישבנה מופנה אלי - מורם ויפה. צופה בגופה היפה ומעמיק את משיכתי אליה. מלטף את שפתיי פותה.

כי יותר משאני רוצה לזיין לה את הצורה
אני רוצה לזיין את כל עולמה.

השמלה המתוקה שאת לובשת לפני שאנחנו מתחילים הוא אביזר המין המועדף עלי.

בסבב הזה של השימוש באתר אני מתכתב עם משתמשים וקורא יותר בלוגים.

חלקם מרתקים . חלקם מפוכחים מאד. מודעות רגשית אישית חדה היא אחד ההיבטים הבולטים בקרב משתמשי האתר.
יחד עם זאת, אני מקבל רושם שישנם משתמשים שתפיסת הבדסמ שלהם נגועה בעולם פנטזיה עשיר עד כדי ניתוק מהמציאות.
דוקא אותם אלו גם מראים אינדיקציות למצבים רגשיים ומנטלים בעייתיים או לכל הפחות בעיות דימוי עצמי, בטח כשבאים לתקשר איתם.
מה קורה פה בעצם?

גלי הפנטזיה
נראה כי אותם המשתמשים רוכבים על גלי הפנטזיה אל האינסוף האוניברסלי, מתרחקים שנות אור מהחיים בפועל שהם באמת מנהלים, בכזה אופן שאפשר להרגיש שקיום המציאות רק מפריע להם, הופכים להיות דמויות שבינן לבין מה שהם במציאות יש קשר רופף.
חלקם מגדילים לעשות ומעוותים את תפיסת המציאות כדי שתתאים לחוויה הסובייקטיבית הפנטזיונרית המתרחשת ברוחם.

פרדוקס ההזנחה הפושעת
באופן פרדוקסלי ככל שהמשתמשים משתמשים בבדסמ כדי להתרחק מהמציאות ולהתמודד עם מה שהם, הם בעצם מזניחים היבטים טעוני שיפור אצלם, בין היתר ככלי להעצמת הפנטזיה. כאשר נוצרת אינטראקציה שיחתית במציאות, נניח התכתבות איתי, אותם היבטים מוזנחים מקבלים ביטוי מועצם, כמו ילד שהוזנח ודורש כעת תשומת לב יתרה או טיפול נמרץ, בחלק מההמקרים, דהיינו הפנטזיה מתפוצצת להם בפרצוף. בטח כשמדובר בשיח אנונימי בו משתמשים לא צריכים לקחת אחריות על ליקויי האישיות שלהם.

המלצות והנחיות להמשך

אין לי באמת המלצות. אני גם לא יכול להצביע על משהו שפסול או בעייתי באופן גורף בנסיבות האלה. לא מכיר לעומק את ההיבטים התראפים של פנטזיה שליטתית וההשלכות שלה. מעדיף שלא לשפוט מצב בעל אופי מגמתי.
"הסיפור שלא נגמר" הוא דוגמה מצוינת למישהו שהלך הכי רחוק עם הפנטזיה שלו ודוקא הצליח לו + רכב על כלב מעופף (או מה זה היה). אז תעשו מה שמרגיש לכם ועדיף שזה יגרום לך להרגיש טוב. אם מישהו אימץ תובנה המפוסט הזה - אשרייו.

ואני, מה איתי
אני חושב שעוצמת החוויה המציאותית, גם אם היא בסיסית, גם אם היא צופנת פוטנציאל למפח נפש, מצדיקה את מאמץ החתירה לעברה.
לפעמים למשל בא לי לקשור אותה בידיים, למקם אותה ארגונומית כמו שאני אוהב ולדחוף לה את הזין הכי עמוק לגרון. כי כשהיא יושבת עם הגופיה והתחתונים שלה לידי - היא מתוקה לי לאללה. ובא לי להחדיר בה מעט אהבה בדרך שלי.
לאחר מכן אולי גם נצפה בסרט ביחד, לא כי בא לי לראות סרט, כי אני אוהב את הריח שלה.

אנשים מסתתרים מאחורי האנונימיות של הפלטפורמה הזו כדי לפנטז על מה שהיו רוצים להיות.
במקום להתאמץ עוד קצת ולנצל אותה ולהיות מה שבאמת הם יכולים להיות.

ברשותכם,
מתעלם כרגע מאלה שחושבים שאנונימיות היא הזדמנות לבטא היבטים נלוזים של האישיות שלהם,

זו שהם מתאמצים להסתירבמהלך היום.