חומרים גזורים מחוויות שלמות

שם בבקתת עץ בגליל מול חלון שמשקיף אל נוף פסטרולי חורית שרועה על הבטן ומפושקת.

היא  יודעת איך אני אוהב שהיא מפושקת והיא מדייקת היטב.

ידיה קשורות מאחורי הגב.
קשוב לנשימות שלה, להבעת פניה, לשפת הגוף.
מרגיש אותה היטב, נושם אותה לפני שאני מתמזג איתה בדרך שלי.
לוחש לה מה אני דורש ממנה ובלחישתי חורית יודעת לאן אני חותר.

אני מבקש לפשק את לחיי ישבנה כדי לחשוף את התחת שלה בשבילי.
"לשימושך אדוני" היא מסננת אל תוך הכרית.

ישבנה פעור בשבילי, צופה בו ונהנה מנוף פסטרולי שלא אמצא בגליל, בגולן או באירופה בכלל.
אני חדור מוטיבציה לחדור אליו וכעבור רגעים ספורים היא חדורה גם.
אט אט מאיץ ומתחיל לטחון אותו להנאתי, עמוק, חזק וללא רחמים, כמו שהיא אוהבת, כמו שאני צריך.
היא שלי עכשיו. כולה. אני שלה. כולי.

"מה את בשבילי?" אני שואל
והיא זונה את התשובה הנכונה.

מעל השפה, אני נושק לה בנמש.
נזכר בליל אמש.
לא נוטה לעשות לה הנחות,
לא תמיד מגיע לכלבונת.
עכשיו היא מזכירה לי,
שיש גם נסיכונת
והיא צריכה נגיעות רכות.

יושב איתה מול חוף גורדון, זמן שקיעה.
"עצמי עיניים" אני פוקד.
היא נבוכה ולא מבינה,
אבל סומכת עלי, הילדה החצופה.
יודעת שאני שומר עליה
כשהיא חשופה
היא עוצמת עיניים בשבילי.
"פשקי את הרגליים" אני דורש.
והיא מפשקת.
מנשק אותה רק כי בא לי,
מגיע לה אחרי כל מה שהיא עושה לי.
שולח אצבע אל בין רגליה המפושקות
אל מול החוף
היא תענש אם תתנגד.
תחטוף אם תתמרד.
היא לא יודעת מי רואה.
מי בהלם מהנוף.
מי חושב שיש כאן זונה, מי טועה לחשוב שהיא נסיכה
בזמן השקיעה היא מתכנסת בעצמה,
מסתתרת מאחורי המבוכה.
ואני מתכנס בתוך האישה
בנינו אוטוטו זריחה...

אני לוקח אותה לחדרון ההוא במסיבה, מוריד אותה על הברכיים ודורש ממנה לפעור את הפה. היא פוערת.

אני שולף את איבר מיני התפוח ומשחיל אותו עמוק אל תוך לוע האישה שלי, מזיין לה שם את גרון. היא מאפשרת לגרון שלה להזדיין על בלי די, לא עוצרת את עצמה, בטח לא אותי, נותנת לו להכנס עד לאן שהוא יכול להכנס, ולמלא אותה בתשוקה והתמסרות.

עד לאן הוא יכול להכנס, כמה עמוקה הבאר - אני אבדוק איתה ככל שהיא תאפשר לי. חונק אותה עם האיבר, לא נותן לה לנשום והיא מתאמצת ומראה לי שהיא יכולה ולא מוותרת לעצמה. אני בטח לא אוותר לה. אגיע עד נקודת השבר ואעצור קצת לפני לעטוף. אני חושק בה ומנהל אותה בסיטואציה הזו, מקצין ושומר. כוחות שונים ונפרדים זורמים בדמי בעת ההיא. דורש ממנה להסתכל לי בעיניים, מראה לה שאני גאה בה וממשיך להתגאות. היא יודעת שאם אתאכזב אז אעניש.  אם לא תהיה מה שהיא נדרשת להיות - זה יכאיב. זה יכאב.

היא מרגישה שאני לא מזיין לה רק את הגרון והיא מתמסרת אלי יותר. באותה עת שנינו יודעים שהגרון שלה הוא רק צוהר להכנס פנימה ולזיין את כל מה שהיא. אין נשלטת ואין בת זוג. אין הפרדה ברורה בין הנסיכה שהיא בשבילי לבין הזונה שהיא עבורי - היא הכל. 

____

החיים שלנו מורכבים מהחוויות שאנו חווים ומעצבים אותנו, לא פעם בניגוד לחוויה אחרת. הם מורכבים מהתפקידים שאנו מחויבים אליהם, אלו שדורשים מאיתנו להיות קשוחים ואחראים כמנהלים בעבודה, מכילים מול חברים, ורכים מול הילדים רק כמה שעות לאחר מכן. האישיות שלנו מורכבת מרבדים שונים ולא תמיד יש נקודות השקה. מתבונן בעצמי ולא תמיד מצליח לחבר הכל אל ישות אחת והוליסטית, גם שאני תמיד שואף לכך, גם שזה בסדר להיות מרובד ומורכב  ולתת רק לחוויה להיות שלמה.

היא מיוחדת לי. למעשה היא מיוחדת לי מאד. מאפשר לה ללמוד להכיר אותי. באותו זמן לומד להכיר אותה, כבת אדם וכאישה לפני הכל. סופח את חלקי האישיות שלה, המחוספסים לצד הרכים, הרגישות והפגיעות לצד הדעתנות. מקשיב, מייעץ, מוביל. לפעמים מחבק מבלי להוסיף מילה. גם את בקשת הסליחה כבר הזדמן לי לבקש. יודע שיש עת לעצב מחדש, יש עת רק לשמור ולעטוף. סופג את כל החלקים המובדלים זה מזה אל תוכי, נותן לרוחי להרכיב אותה מחדש אצלי, לחבר שם הכל. אישה, נסיכה, אמא, זונה, כלבה, ילדה שצריכה גבר שיהיה שם תמיד בשבילה.

____

שם בבר אני מזמין לנו דרינק. אי אפשר באמת לשמוע זה את זו, אז אני מתבונן בה, בשמלה שבחרתי לה, בתחתונים הזוהרים, מרגיש שהיא מתחילה להיות שלי ואני בהתאמה מתחיל להיות שלה. סופג עוד רגע מתוך עשרות אלפי רגעים שכבר ספגתי והיא יפה ומובדלת, אני מנשק את הנסיכה שהיא, האישה. אין אף אחד מלבדנו במסיבה הזו. יש רק ממנה, על כל חלקיה, יש ממני על מורכבותי המסועפת. לא הכל מורכב. דוקא בין שנינו מתקיימת תחושה ברורה, פשוטה ובסיסית שהחיבור בנינו יוצר. 

מבלי להודיע, אני מרים אותה ומניח את ישבנה הטוב על הבר, דורש ממנה לפשק. היא מפשקת, מובכת, מופתעת ולא מבינה.
היא אף פעם לא מפשקת רק את רגליה בשבילי. מוטב שתבין שהיא תמיד מפשקת הכל בשבילי.  אני מכופף את ברכיי ויורד למטה לטעום קצת מהזהות המגדרית שלה, מחבר את הגבר שאני לאישה שהיא - בדרך שרירותית שבחרתי סתם כי בא לי. היא לא ממש מעכלת. שלא תעכל. גם שלא תגמור, אסרתי עליה. לא הכל צריך להגמר. רק שתסתום ותחווה, הנסיכה הזנותית והמיוחדת שלי. לגנוח אגב מותר לה. 

עבדתי עם הלפטופ בפארק. נהנה מהשמש הנעימה והשקט. בחורה אטרקטיבית למדי מתמקמת בסמוך אלי ומתחילה להתקין דבר מה. היא חייכה אלי. חייכתי בחזרה. נראה לי שקרצתי. לא זוכר. לא יכלתי שלא לשאול אותה לפשר מתקן הרשת שקורם עור וגידים לנגד עיני. סיפרה לי שהיא מדריכת טניס והיא ממתינה לתלמיד שלה. הציעה לי להצטרף אליה עד שהוא יגיע. מה לי ולטניס שאלתי את עצמי - אז ברור שהסכמתי להצעה.

כששיחקנו יחד גיליתי שבתור חסר מושג בתחום - אני מאד נהנה מהמשחק הזה ואני לא כזה גרוע כמו שאני אמור להיות וזה מצא חן בעיני הכשרון המולד שהמצאתי לעצמי ולא בטוח שיש לי. בזמן המשחק שאלתי לשמה. נקרא לה ענבר. 

ענבר היתה בעלת מראה פראי-דומיננטי, אולי דומיננטי מדי. רוצה להמשך אליה אבל גם חושש שהיא צופנת אנרגיה מינית שאני עשוי לא להתחבר אליה, אז פשוט נהניתי מהנשיות היפה שלה שמאד מצאה חן בעיני. לא כל דבר צריך להסתיים בנסיבות שמועדפות עלי.

התלמיד הגיע ושיעור הטניס החל. חזרתי ללפטופ להמשיך בעבודתי. מדי פעם מציץ עליה, על שפת הגוף, הבעות הפנים, בוחן אותה באגביות, נהנה מהאישה שהיא. אחרי הכל היום הוא יום האישה הבינלאומי ואם לא הבינלאומי לפחות יום האישה המקומי והיא היתה אישה מקומית שלא יכלתי שלא להעריך את הנשיות שלה. לא אצור רושם כוזב של בחור עמוק מדי ואספר שבכל הרושם החיובי שהיא השאירה עלי שיקללתי גם את האגן היפה, הרגליים השריריות והארוכות ושפת הגוף הספורטיבית.

שיעור הטניס שהעבירה מסתיים והיא חוזרת להתמקם לידי להמשיך שיחה קלילה ואינטימית. מהר מאד היא זרקה איזו הצהרה לאויר: "אני בצד השני". עוצרת לראות את התגובה שלי.

זה הפתיע אותי כי אנרגיית הפלרטוט, לא הייתי כותב התאיידה, אבל התערפלה. הנושא ענין אותי אז העמקתי. סיפרה לי שהיתה סטרייטית סקרנית עד גיל 25. אז פגשה במקרה בחורה בפסטיבל ואיכשהו הקשר התהדק, התגלגל למשהו מיני, היא התאהבה בה, נכנסה איתה לזוגיות לסבית תשוקתית של מספר שנים. סיפרה שהיא חוותה משהו אחר. טוב יותר. עוצמתי יותר שגרם לה להבין מה היא צריכה. זה היה מוכר לי. לאחר שהשתיים נפרדו, לפני שנתיים, היא כבר לא יכלה לחזור להיות עם גברים, גם שניסתה לבחון. המיניות שלה מועצמת ברמה גבוהה במיוחד רק עם נשים ולכן היא מעדיפה קשרים וסקס לסביים.

לא יכלתי שלא להרהר על המבנה המשיכתי-נשי שמאפשר לנשים מסוימות לפתח משיכה אנרגטית למגדר חדש מבלי שנטיה מינית מוגדרת תנחה אותן. פשוט לאפשר  לחוויה האישית שלהן להכריע למי הן נמשכות. חוויה שמושפעת ממכלול גורמים מנטליים, נטולי העדפה מגדרית, שסביר מאד שחלקם בכלל לא מיניים. תופעה שלדעתי לא מתקיימת אצל גברים. אצלנו הנטיה המינית מקודדת עמוק במוח. זה אפילו לא דו-מיניות. זה דמי-מיניות: כלומר מצב שבו המיניות נקבעת לפי איכות חוויה הכרותית ספציפית ולא העדפה מובנית. זה ריתק אותי. לא ידעתי שיש בכלל נטיה כזו עד שהתעמקתי בנושא.

בזמן השיחה גיליתי איזה ניצוץ אינטלקטואלי שקסם לי ובשילוב המראה הספורטיבי הרגשתי שאני נמשך אליה. 

לפני שהלכה שאלתי אותה "אז מה דעתך להפגש בהמשך?".
היא חייכה "להפגש למה?".
הסתכלתי בעינה ואמרתי לה בחיוך זדוני קליל "למשהו" כי באמת מה שרציתי זה להיות ולחוות איתה חוויה מינית אחרת. לא לשלוט בה, לא להוביל אותה, אפילו לא  לזיין, אלא לחוות חוויה אקספרמנטלית עם בחורה שמעדיפה בכלל נשים וליצוק את המיניות שלי לקונספט שהוא זר לי וליצור עבורי התנסות מינית חדשה.
"למשהו?" היא שואלת ומחייכת. "אפשר להפגש למשהו כאן..." חייכה והמשיכה ללכת לאחור כשהיא מתבוננת בי.
"בכיף" עניתי בחיוך סמי-מאוכזב. לא יצא לי להתרחב קצת כמו שרציתי.
הוספתי "שמחתי להכיר, ענבר" וחייכתי אליה.

דייקנית, נועזת, מעוררת הערכה והשתאות.

כשאני מרגיש שיש לי נשלטת מטכ"ל,
אז אני מרגיש כמו חמ"ל.

כשהיא ג'ימס בונד,
אני הבמאי.
לפעמים גם הקהל:
עומד בסיום, מוחא כפיים,
מורשם מאד, כי לא היה לה קל.

וכשהיא מסיימת, כשהיא גומרת,
אוסף אותה בסיום הסרט,
אל הבית, אל המיטה,
אל מה שאנחנו - בני אדם.
מריח אותה ונרדם.

בערב ההוא הגענו למצב המנטלי הנכסף ההוא שהראש רוצה לעשות הכל.
עשינו עד עכשיו לא מעט: היא איפשרה, היא התמסרה, היא נפתחה, הוחרבה מינית ונוסדה בשבילי מחדש.
בטירוף הזה הרגשתי שאפשר היה לסיים באותו הדרן קסום שהיא כבר מכירה.

בקשתי שתרד על הברכיים. אני אוהב את הרטיבות שלה נוטפת על הריצפה ולא נמרחת. אז פישקתי את רגליה קצת. התחלתי ללטף את פניה.

היא נעימה לי וזה תמיד כיף לעצור את המזימות שלי ולהנות ממנה סתם ככה.

בקשתי ממנה לפתוח את הפה. מיקמתי את חלציי מולה. היא פתחה את הפה והוציאה לשון ארוכה ומתמסרת.
התכופפתי קלות, התקרבתי לאוזנה. השתהיתי, מנצל את ההזדמנות כדי להאזין לנשימותיה.
ואז לחשתי לה "קצפת...". היתה שתיקה.

"לא... עידן, היום אל תעשה לי קצפת... פליז! לא מסוגלת. פירקת אותי..."

הבטתי בעיניה. אני לא מעניש על חוסר רצון או יכולת. רק נישקתי אותה על הראש ועשיתי את הליכת ה"התבאסתי ממך אבל את כאילו לא רואה" שלי ויצאתי אל הסלון.

"אני הולך להזמין לנו משהו לאכול"

לקחתי את הטלפון והתחלתי לתור אחר מנה מוצדקת להזמין.

---

בהנחה שאתה אדם הגון ולפי ההגדרה היבשה:
שליטה מתרחשת כשיש יחסים של הסכמה בין שולט לנשלט.
לאחר שברוב כריזמתך הצלחת למצוא וללטש נשלטת השליטה שלך לעולם תהיה תלויה בהסכמתה להשלט על ידך.

בכל סיטואציה היא יכולה להגיד "חלאס".
חורכת את המסילה בה דהרת רגע קודם אל הגהינום.

איזו מין שליטה היא שליטה שכפופכה כל העת להסכמתה?

---

ואז ככל שחשבתי על זה הבנתי ששליטה היא לא הכוח לקבוע באופן בלעדי.
שליטה היא לא עליונות מוחלטת נטולת אתגרי החיים.

שולט הוא לא פרסונה חד-מימדית או תפקיד שקובע באופן אבסולוטי כי אזו הוא בהכרח מקטין את עצמו.
שולט הוא לא מה שהאחר חושב שאתה.

שליטה היא יכולת אישית שלי מול עצמי קודם כל לשלוט ככל הניתן בסיטואציה.

באותו ערב לא הצלחתי להביא אותה לתחנה האחרונה ברכבת, אבל היו עוד שעתיים וחצי עד חצות.
לא רק שאעשה לה קצפת, היא גם תפתח את הדלת לשליח כשהיא מוקצפת.
שכחתי להוסיף ששליטה היא גם יכולת לשלוט בסיטואציה בעיתוי הנכון 😈

הייתי עמוק בשינת בוקר שבת שלא רוצה להגמר והיא שרועה לצידי. ענדה תחתונים ותו לא.
לפני שהספקתי להתעורר הרגשתי את הישבן שלה מתחכך באיבר מיני החשוף, מפרה את שינתי הטובה.
"הקם להשכימך - השכם לזיינו". היה המוטו שלי באותו רגע.
הפשלתי את תחתוניה ולא עבר זמן רב עד שענדתי אותה על איברי.
חצופה כזו.

תוך כדי שאני חודר אל גופה פערתי לאיטי חור בישבנה עם אצבע תועה ואגבית.
(האמת היא ששום דבר לא היה תועה באותו בוקר, אבל חשוב לי להכחיש במקרה שאחשף).
"רועי, מה אתה עושה, תוציא את האצב-". ניכר כי נחשפתי... סעמק.
אמרה ולא השלימה.
התחלתי לנשקה כהוגן.
אוהב אותה מלמעלה,
חודר אליה מלמטה.
ואט אט לראשונה בחייה חדרתי אל אחוריה עם איברי העיקש.

לאחר פרק זמן לא ידוע, יש יגידו תקופה, כבר הייתי עמוק בתוך עכוזה והיא היתה כואבת והמומה,
אנחותיה שירה
והיא אחרי גמירה
לראשונה.

ככה כשהיא מטפטת זרע מהחור ההוא, נותנת לי גב וחיבוק, התחלנו את השבת הקדושה,

מופתעת מעוד גבול שנחצה ואני מסופק בחלקי במצב.

---

מעולם לא הגדרנו את עצמנו בקשר שליטה, אבל אכשהו היא מצאה את עצמה פעם אחר פעם חסרת אונים כשהיא מתמסרת לי לחלוטין, בגופה וברוחה. חצינו ופרצנו גבולות, מבלי שמילה זו הוזכרה. מוביל אותה בשם חיבור רומנטי עמוק אל מחוזות אפלים שבו היא על ארבע מפושקת בשבילי ואני הכי שלה, בשבילה. יודעת שלא משנה כמה היא תצלול, כמה תקצין - ביחד תמיד נעלה חזרה.

--

לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה. שאלתי מדוע אנחנו מתקשים להגדיר את עצמנו: שולטים, נשלטים, מתחלפים. מדוע אנו מתקשים להגדיר העדפות וגבולות? ולפני שהספקתי לחשוב, נזכרתי באופן שבו התחלנו ולנקודה אליה הגענו. עם חיבור נכון, בטוח ואיכותי של שני אנשים שכל הפחות מכבדים זה את זו - אני לא חושב שיש טעם להגדיר העדפות וגבולות.  נראה שעם הפרטנר הנכון הגבולות היחידים הם חוקי הפיזיקה.

אנחנו לא יכולים לדעת מה אנחנו ולמה אנו מסוגלים עד שאנו פוגשים את האדם הנכון.
גבול הוא מצב זמני שמוגבל על ידי גבול המחשבה. גבול המחשב מתרחב תמיד עם חיבור נכון. 

יש כאן אחת מיוחדת שנתקלתי בבלוג שלה ומצאתי את עצמי קורא בו בעיון, צורך אותה ומתחבר לטקסטים היטב.
היא הצליחה להקסים אותי.

היכולת שלה להתנסח בפוסט אחד גם כפרסונה נשלטת וגם כבת אדם רגישה ועדינה ולחבר בין שתי הדמויות השלמות שמתקיימות בתוכה במין הרמוניה סימביוזית מבלי לסלף את האישה שהיא, מבלי להסחף עם פנטזיית הנשלטת, מבלי שיהיה גבול ברור, כל כך עוצמתית ומוערכת בעיני. 

קריאת בלוג כזה משולה בעיני לצוללן המתחיל לצלול מתחת לפני הים ויורד מטה אל המצולות מבלי שתהיה נקודה שמבהירה מתי מתחילות המצולות ובמידה רבה מבלי שהדבר יהיה משנה. הים הוא אותו ים, רק כאן הוא עמוק יותר. ככה היא מרגישה לי.היכולת של אדם לבטא היבטים שונים באישיותו, לפעמים מנוגדים או צורמים, ולחבר ביניהם באופן הרמוני יכולה להתקיים בעיקר אצל אנשים אותנטיים.

אותנטיות מבחינתי היא מבסיסי החוויה הקיומית האישית וגישה אישית שאימצתי.
אני פועל, ככל שאני יודע ולא תמיד אני יודע, לחדד את האותנטיות שלי ולבטא את עצמי כמו שאני חווה ומרגיש עמוק בפנים, גם אם זה כאב וחולשה. מהצד השני לאפשר ולהעצים אנשים אחרים להיות אותנטים כלפי עצמם ולהתחבר לאותנטיות שלהם דרך האותנטיות שלי, לחוות אותם כפי שהם מבלי לשפוט או לבקר אותם, גם בנות זוג, גם אלו מעולם השליטה.

הגישה שלי לקשר חדש שמעורבת בו שליטה היא תמיד ליצוק בו את עצמי כבסיס לקשר ולא דוקא פרסונה של שולט, שכן שולט מתקיים רק כשיש לו נשלטת וכשאני מכיר אותך כל מה שיש לי זה אדם וכל מה שאני בפניך הוא אדם. הנחת עוגן אנושי כבסיס לקשר מאפשרת לנו לחזור לנקודה אישית ואנושית כל פעם שצריך לכוון.
הוא מחייב אותי להיות קשוב יותר, מוסרי יותר, אדם שלם עומד מאחורי המסע הזה שאני יוצר אצלך, להרחיק ולהקצין מהנקודה הזו, להפוך אותך לאישה שלי, לזונה שלי, אבל תמיד גם לתת לך חיבוק מהאדם שאני.
אם להיות אינטרסנט ואני כזה הוא גם מאפשר לי לחוות את הקשר, התהליך והחיבור בעוצמה גבוהה יותר.  
בסופו של דבר אם אני רוצה לחוות משהו אני חייב קודם להיות אני.

היא לא צריכה סבלנות כשהיא מחכה לי ישובה על הברכיים עם הגב אלי, מפושקת קלות על הריצפה.
יודעת שעוד מעט אגש אליה ולמלאכה.

אני לא צריך להמתין בסלון לפני שאני נכנס לחדר, ניגש אליה ומתחיל לרקום לנו אקט של חיבור מסוג מסוים מאד.

בזמן הזה, ימשך ככל שימשך, ששנינו לא עושים דבר אנו עושים את הדבר החשוב ביותר - נערכים מנטלית.

                ---

סבלנות, ככל שחשבתי על זה, היא הזדמנות אישית ליצור מצב מנטלי שבו אנו יכולים לסנכרן את עצמנו לתוצאות מיוחלות, להבשיל לאירוע שיקרה.

סבלנות היא זמן יקר שבו אנו מתכנסים בתוכנו, מייצרים בפנים את מה שאנחנו צריכים כדי להתייצב בפני המציאות הקרבה.

סבלנות היא הזמן היחיד שיש לנו כדי להערך ולחבר את עולמנו הפנימי למציאות שאנחנו רוצים לייצר.

אל תחכו. תנצלו היטב את הזמן שבו אתם ממתינים.