בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא מילים מיותרות

הא ודא, אני ומה שביניהם.

*ראוי לציון - הדברים שאני מעלה בדר"כ נכתבו זמן מה אחרי ההתרחשות האמיתית... ככה שבדר"כ הם כבר לא אקטואליים במיוחד =) חוץ מאולי משהו אחד או שניים...
לפני 14 שנים. 19 בדצמבר 2009 בשעה 23:14

החלטתי לחגוג ולהעלות את הפוסט הבא לבלוג P=

ותודה לכל מי שהביאני עד הלום... (;

מחשבות על נשים

תסתכלו עליהן.
נשים.
איזה גוף מפואר.
באמת.
אני מסתכלת על נשים, במיוחד על היפות מביניהן, ומתפעלת כל פעם מחדש.
מקרקפת עד כפות רגליים, לגוף הנשי יש דברים שהגוף הגברי לעולם לא יוכל להתחרות בהם.
קימורים עגלגלים, שדיים שובבים כאלה... איך אפשר להביט בלי לחייך?
והן הולכות עם המחשופים חסרי הבושה האלה, שפשוט גורמים לך לבהות בהם, בשדיים המתקתקים האלה.
והמוח מתחיל להכנס למעין טראנס שכזה, וכל מה שעובר בראש זה מעין הדהוד "שדיים... שדיים... שדיים...".
ואז מתנערים, ומבינים שזוג השדיים המקסים הזה כבר נמצא הרחק הרחק.
אולי יום אחד גם לי יתנו לשחק עם זוג חמוד כזה.
לא עם שלי, זאת אומרת, שלי זוכים לתשומת לב מרובה.
ממני, כמובן.
אבל עם זוג אחר.
תמיד תהיתי איך זה, לשחק עם זוג אחר.
לנשק אותם וללטף, ולראות איך הם מגיבים למגע שלי.
אולי יום אחד אני אמצא זוג נחמד שכזה, שיסכים שאשחק בו...
אולי יום אחד..

לפני 14 שנים. 17 בדצמבר 2009 בשעה 20:44

בחורף, אני חייבת פוך. כי כל אופציה אחרת פשוט לא מחממת מספיק על מנת לאפשר לי להמשיך לישון ערומה בלילות.
אני שונאת לישון עם כל מיני בגדים מגבילים ומציקים. לפני השינה, אני פושטת בעונג בגד אחר בגד.
קודם את החולצה, אחר כך את המכנסיים. במידה והיה יום קר במיוחד, אחרי המכנסיים בא תור הגופייה ואחריה הגרביונים.
אני לא סובלת קור. החורף לא הותאם לילדי קיץ כמוני, אשר קופאים במהירות האור ודורשים חיבוקים ועוד שכבות ביגוד,
או כל פתרון אחר שירחיק את הקור הנורא.
אחרי הגרביונים אני כבר רועדת מקור, עומדת במקומי, מרגישה את שערותיי סומרות ומשקשקת לי.
בשלב זה, כשהפטמות כבר מזדקרות להן כאילו צועקות לי "הלו, גברת!! קר לנו פה!!",
אני מורידה את החזייה במהירות וזורקת אותה ממני והלאה, לאחר מכן מדלגת מתוך התחתונים,
קופצת לי אל המיטה ומתכרבלת עד מעל לראש בתוך שמיכת הפוך העבה שלי.
השלב הבא הוא השלב המציק והמרגיז.. השלב בו יש לחכות, עד שחום הגוף והשמיכה יעשו את פועלם,
וגופי המשקשק יקבל את החום שהוא כל כך רוצה. לאחר דקה או שתיים, אני מתרווחת לי,
מגרגרת בהנאה מהחום המקיף אותי, ומותחת את איברי העירומים.
זהו.
עכשיו יהיה לילה טוב.

לפני 14 שנים. 14 בדצמבר 2009 בשעה 13:57

יום אחד גיליתי שהכלוב מאפשר לי לשלוח לעצמי הודעות.
כמובן, הייתי חייבת לנצל את המצב, ולהגיד לעצמי כמה דברים, שהטרידו אותי כבר זמן מה.

להלן, התחלת ציטוט:

מאת Cypris(מתחלפת)
שיוווו!!!!
20:51 08/12/09

איזה כוסית סוף את!!! P=

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:53 08/12/09

תודה... ^^

גם את משהו משהו!! 😱

במיוחד השדיים האלה... מממ... הייתי רוצה ללקק אותם...

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:53 08/12/09

אוי.... *מסמיקה* =$

תודה.... גם אני הייתי מוכנה ללקק את שלך.... =$

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:54 08/12/09

גרררר!!!!!
אצלי בחדר? עכשיו?

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:55 08/12/09

ממממ.... כןןןן.......
אני כבר באה!!!
חכי לי על המיטה.... בלי בגדים בבקשה.....!

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:55 08/12/09

*מתפשטת ורצה למיטה*

מאת Cypris(מתחלפת)
תגובה ל:שיוווו!!!!
20:56 08/12/09

*מתפשטת ופוקקת אצבעות כדי להכין אותן למה שהן הולכות לעשות...*

הנה אני באה ;)


רות סוף.
......

ובכן.... בסוף לא באמת אמרתי לעצמי את מה שרציתי.....

לפני 14 שנים. 13 בדצמבר 2009 בשעה 9:55

כי השיר הזה עושה לי כיף.... 😄

וגם המילים כיפיות.... 😉

Muse - Supermassive Black Hole
מהאלבום Black Holes and Revelations

[/url][url]
לפני 14 שנים. 12 בדצמבר 2009 בשעה 12:21

סנדוויץ'. מממ.... להיות הממרח של הסנדוויץ'. נשמע לי לא רע בכלל.... אולי, אולי בקרוב.
אני יושבת בכיתה ומפנטזת עליהם בלי בושה.
כשהמרצה קולט את המבט הריק שלי, הוא שואל "and what are your thoughts on this matter?", ואני בוהה בו וממלמלת משהו בלתי מובן.
"you're lost..?" הוא שואל בחצי חיוך.
"yes, yes…" אני עונה במהירות, כבר חוזרת למחשבות המלוכלכות שלי.
אני אהיה הממרח בסנדוויץ'. כן. אני אהיה ממרח טוב: כנוע וממושמע. ממרח שמכשכש בזנב כשאומרים לו.
אז מה אם אין לי זנב. אני אסתדר איכשהו.
אבל אני גמרתי אומר להיות ממרח טוב, אולי אפילו הממרח הכי טוב בעולם. אני אנסה, זה בטוח.
זה יהיה הוא מצד אחד, והוא מצד שני... מהאהאהאהא.... (ככה המחשבות שלי נשמעות כשאני חושבת משהו מלוכלך שגורם לי להיות מרוצה מעצמי ונלהבת. ובצד יש גם חיוך כזה שובב ועמוס זימה לעייפה).
כן!!! אני אהיה הממרח של הסנדוויץ' הזה!
עכשיו רק צריך ששתי פרוסות הלחם שלי יסכימו לעסקת החבילה הנהדרת (הו, כל כך נהדררררררת... מהאהאהאהאהאאאאא!!! ...אהמ.. כן..) שלי. 😱

לפני 14 שנים. 11 בדצמבר 2009 בשעה 14:10

**** חשוב לציין, שהניק "גולנצ'יק לשעבר" הוא ניק מומצא, וגם הבנאדם עליו מדובר בפוסט הזה לא מהכלוב בכלל.

:Says גולנצ'יק לשעבר
היי, מה הולך?

אני בוהה במסך. מה נראה לו שהוא עושה???

Dea Amabilis says:
שום כלום. מה איתך?

says:גולנצ'יק לשעבר
כרגיל, כרגיל. תקשיבי, לאחרונה התחלתי להתעניין בצד השני.
says: גולנצ'יק לשעבר
את יודעת, להישלט פעם, במקום לשלוט.
says: גולנצ'יק לשעבר
ואת נראית לי מישהי שמבינה עניין. היית מעוניינת לנסות את זה איתי?


גל של בחילה ואחריו דפיקות לב מהירות, אולי זו ההזדמנות לנקום?
מול עיניי עוברים פלאשבקים שלו, דברים שהוא אמר.


אם את לא גומרת, זה כי את לא נפתחת מספיק.

אני נרעדת.

הוא גורר אותי על הרצפה והחבר שלו מסתכל מהצד ולא אומר כלום.

שוב גל של בחילה.

הוא מגרה אותי, נוגע, גומר עליי, הולך לישון.

"אני לא אוהבת שאתה משאיר עליי סימנים וכתמים כחולים" אני מתלוננת.
"למה? זה יפה לך" הוא עונה ומגחך.

הוא קושר אותי להסקה, גומר לי בפה, ומשאיר אותי לפתוח את הקשרים לבד.

אל תצפי שירדו לך, כי רוב הגברים בכלל לא אוהבים את זה.


אני עוצמת עיניים ונושמת עמוק.


Dea Amabilis says:
לא. לא תודה. אני לא חושבת שזה מתאים לי.

לפני 14 שנים. 8 בדצמבר 2009 בשעה 8:11

יש לו חברה. למי אכפת? למי אכפת?? למי אכפת?????
אחרי שנתיים וחצי שהוא יושב לו ולא עושה כלום, ולא מתחיל כמעט עם אף אחת (חוץ מאולי איזו מישהי אחת או אולי שתיים), יש לו חברה.
אז הוא הראה לי תמונה שלה, והיא אפילו נראית לא רע. אולי גם יותר טוב ממני.
ואז הוא הסתכל ושאל "באמת כל כך רע לך?", כשראה שתי דמעות זולגות מצד העין.
משיכת כתפיים. מזיזה את הפנים לחלון. אידיוט.
שקט. אני יודעת שהוא לא יודע מה לומר. אני מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת שהוא זז מצד לצד בפנים, חושב מה להגיד. כאילו שאני צריכה את הרחמים שלו בכלל.
"אולי תספרי לי מה קרה?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שקט, כשראה שאני ממשיכה להביט החוצה מהחלון. אז ספרתי לו. שכבר שבוע אין מצב רוח. שכבר שבוע אני תמיד עייפה לא משנה כמה שעות ישנתי. שכבר שבוע אני בקושי אוכלת. שהבוקר אפילו אבא ואמא שמו לב שמשהו לא בסדר, וכשאמא חבקה אז התחיל לרדת לי דם מהאף.
"תלכי לרופא" הפטיר כשסיימתי למלמל את דבריי.
"כן.... אולי בתחילת השבוע הבא, אם המצב לא ישתפר" השבתי, ונזכרתי בכל הדייטים הנוראיים שיצאתי אליהם, בזמן שהוא ישב לו בבית ועשה ביד. ויש לו חברה.
"עד מתי את נשארת?" שאל אחרי כמה זמן.
"כנראה רק עד מחר" עניתי בחוסר עניין.
"טוב... הייתי מזמין אותך... אבל את יודעת.. אולי זה לא מתאים עכשיו, שיש לי דייט איתה" הוא אמר בחצי חיוך, חצי התבדחות.
"לא לא, מה פתאום... אתה יוצא עם מישהי, מה תזמין אותי..." עניתי מייד.
"בדיוק" הוא ענה "את יורדת בתחנה הבאה?" שאל והתחיל לאסוף את הדברים שלו.
"לא, בחדשה".
"אה, בסדר. אני יורד פה" הוא אמר, מרים את התיק שלו מהרצפה.
"אני יודעת" עניתי, ובאמת ידעתי.
"תרגישי טוב" הוא אמר ונתן לי מעין חצי חיבוק צולע ונשיקה מהירה על הלחי "להתראות".
"להתראות" עניתי אני והעפתי בו מבט אחרון כשירד מהאוטובוס.
"להתראות" הוא אמר שוב וירד.
יש לו חברה.

לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 16:12

דאה אמביליס, נעים להכיר
מתחלפת בכל מובן המילה
הגברת שכבר לא לבושה באדרת
מתהדרת במחוך סימני שאלה

יום אחד היא כועסת
יום שני מבינה
ביום השלישי בעצמה מתכנסת
ברביעי בשאט נפש מתחילה הפגנה

לעיתים היא רכה ומרצה כשמנת
לעיתים קוצנית ורעה כסרפד
לעיתים לתשומת לבך מתחננת
לעיתים תובעת את כולה ומיד

פרובוקטיבית חסרת בושה
או ביישנית, עדינה, מסתתרת
מתעקשת להראות – היא אישה
או מתחבאת ומכחישה, משקרת

לפעמים חתלתולה עדינה מתלטפת
לפעמים כלבה, נובחת ונושכת
לפעמים את נפשה בפניך חושפת
לפעמים את דמך לאדמה היא שופכת

זוהי דאה אמביליס, נעים להכיר
מתחלפת בכל מובן המילה
הגברת שכבר לא לבושה באדרת
מתהדרת במחוך סימני שאלה


**** יש לציין שזה נכתב לפני שהחלפתי כינוי.... =)

לפני 14 שנים. 30 בנובמבר 2009 בשעה 22:51

לי יש כרוב.. לך יש מלפפון... בא לך לעשות סלט...?

לפני 14 שנים. 28 בנובמבר 2009 בשעה 13:29

יום אחד, כשהייתי בת 18, מיהרתי לתפוס את קו האוטובוס למרכז העיר. האוטובוס היה מלא עד אפס מקום, ובקושי הצלחתי לתפוס מושב קרוב לסוף. ישבתי לי והבטתי סביב בחוסר עניין, כשלפתע האוזניים שלי החלו לקלוט את השיחה של היושבים מאחורי. העפתי מבט מהיר אחורה, ומיד התברר כי מדובר בשני גברים כבני 50+. החזרתי את מבטי קדימה, אבל האוזניים הפעילות שלי המשיכו להקשיב לשיחה.
"קניתי ויאגרה" אמר האחד.
"באמת? זה טוב?" שאל השני.
"תשמע, זה מעמיד לך אותו ל5 שעות." ענה הראשון, בנימה זדונית קמעה.
"וואללה? 5 שעות?" התלהב השני מיד.
"5 שעות, 5 שעות" אישר הראשון.
האוטובוס נעצר בתחנה והאישה שלידי רצתה לרדת. קמתי בנימוס ונתתי לה לעבור, ואז חזרתי והתיישבתי במקומה, ליד החלון. האוזניים השובבות שלי מיד התמקדו שוב בשיחה שמאחורי.
"תשמע, אתה יודע מה הכי טוב? בחורות בנות 18" אמר קונה הויאגרה.
הרמתי גבה, והתחלתי להקשיב באופן פעיל יותר, תוהה למה בדיוק הוא מתכוון.
"כן," אישר מיד המתלהב "אין כמו סקס עם בנות 18. הן גורמות לך להרגיש צעיר שוב. כאילו אתה מקסימום בן 20".
"אין, בנות 18 זה הכי טוב... הכי טוב, אני אומר לך. ויש להן כל כך הרבה מרץ! בגלל זה טוב לקנות ויאגרה. תאמין לי, בחורה בת 18, כדור אחד של ויאגרה, ואתה מסודר ל5 שעות.".
האצבעות שלי התחילו לתופף על ברכיי מעצמן. תהיתי לעצמי אם הם יודעים אילו עוד דברים יכולה בת 18 לעשות. תהיתי אם הם מסוגלים לדמיין לעצמם שהבחורה בת ה18 שיושבת כרגע מולם, שוקלת למשוך את הלשונות המלוכלכות שלהם החוצה, ולהדביק אותן לגב המושב שלה. או אולי יותר טוב, להכריח אותם ללכת איתה על ארבע ברחוב, קשורים ברצועה.
"נשמע טוב, מה אני אגיד לך. היה מתאים לי עכשיו איזו חרמנית קטנה אחת, בת 18 כזאת. ואתה יודע איך זה היום, כל הבנות האלה מלוכלכות, אתה לא תאמין איזה דברים הן מוכנות לעשות" המשיך המתלהב את השיחה.
קונה הויאגרה צחק "בטח, זה לא כמו שאנחנו היינו בני 18. היום הן רק מחפשות את הגבר שיזיין אותן".
בלי בגדים. ללכת ברחוב על ארבע בלי בגדים. אחרי שהם לקחו ויאגרה. ואולי גם נתקע להם איזה חבל בתוך התחת, שינסו לקשקש קצת בזנב לכל בחורה בת 18 שעוברת לידם ברחוב.
האוטובוס נעצר שוב בתחנה, ואני קמתי וירדתי לאיטי, כשמאחורי אני שומעת את שני החרמנים המזדקנים שלי ממשיכים לצחוק ולברבר על ויאגרה ובחורות בנות 18 שאוהבות למצוץ לגברים מבוגרים. אולי יום אחד הן יפגשו בת 18 שתחנך אותם כמו שצריך.