לפני 7 שנים. 20 בינואר 2017 בשעה 8:56
אדם צריך רק מראה לפניו, תאים אפורים יצירתיים, אומץ, והמון מזל.
ולי תמיד היה מזל.
אז אני שומע את גלגלי השיניים של התאים האפורים שלי חורקים התחלה של קסם.
ומייד אני חושב עלייך.
כשהכל לא מתאים, ויש כל כך הרבה איסורים, במקום הברור הזה כשאנחנו יודעים שמגיע לנו יותר מהעולם,
אז שם במקום הכי עמוק והכי רחוק, במקום שאף רגל לא דרכה בו במקום שאף לב לא ביקר.
שם יש שדות ענק של נרקיסים, שם יש עננים שרוקדים, שם יש תקווה וחיים.
יש רעש של שבירה דקה מאוד כשנוגסים בפרלין שוקולד איכותי, ומיד לאחריו התפוצצות של כל תאי הטעם שמגיעים מקצה הלשון ועד קצה הזין או הדגדגן, והגנאש הרך שפנים כובש את כולך.
יש ריח מתקתק ועדין ליד תנור שאופים בו חלה מתוקה, ריח שמחבק אותך מבפנים וחודר למקומות נידחים בתוכך מטייל ומעיף אותך למקום חמים ונעים.
יש רגעים נדירים בחיים, שבהם אפשר לשלב הכל, בודדים האנשים שיכולים להעיר בתוכך את כל הפוטנציאל שקיים בך, ולא פחות נדיר זה למצוא טיימיניג נכון, ואומץ לקפוץ לתוכם.
כי האמת היא שאין דבר מפחיד יותר מאהבה, אין דבר מסוכן יותר מרגש, אבל אין תא אחד בגוף שלי שיתן לי לוותר על זה.
עסקה עם השטן היא רק עסקה מול עצמך, כשאתה מול המראה, יודע בדיוק לאן אתה הולך, כמה אתה הולך להכאיב וכמה להישבר בעצמך, עסקה עם השטן זה החלק שבו אתה מחייך באמת, רוקד עם עננים בשדה של נרקיסים, עסקה עם השטן זה הרגע שבו הגוף והנפש שלך מתחברים עם הגוף והנפש של מישהי אחרת, ושם נעלם כל העולם, נעלמים הערכים, האמת והשקר, נעלמים אנשים אחרים, נעלמת המציאות.
עסקה עם השטן זה המקום הכי רחוק ואפל בעולם, והמקום הכי מאושר.
(מחביא את הקרניים האדומות הזנב והקילשון)
