|
|
|
אז כל מה שאני רוצה היום זה לקחת מכחול שכזה...
לטבול אותו בשמן ולצבוע אותך במבריק.
לשמוע את הסיבים הגסים והשמן החלקלק טועמים אותך.
ואני יודע שאת רגילה למגע אחר, כואב יותר. אבל היום אני רוצה בדיוק את זה.
להרגיש איך הנשימה שלך מכילה את כל הבלאגן שזה עושה לך בגוף.
ואני לא אפספס אף נקודה בגוף שלך, ויהיו נקודות שיקבלו טיפול מיוחד.
אני רוצה לדבר עם התאים שלך בשפה שלא ידעת שבכלל קיימת.
ומה אם אני צריך גם וגם.
גם חזק, וגם עדין.
גם לאהוב וגם להכאיב.
גם להיות איתך וגם לא.
גם לכבוש את העולם, וגם לזרוק אותו חזרה לים.
אז אני נבל.
כי את הדברים שאני לוקח לך אי אפשר להחליף.
את הנזק שאני משאיר בתוכך אי אפשר לתקן.
ואני לא באמת שייך לכאן, כי אני לא עושה את זה בלב שלם.
אני נבל.
אני רוצה הכל, וכל הדברים שאני נותן עושים לך טוב...
על חשבונך.
זה השלב שאני מבולבל קצת.
אני עומד מול בופה של אתגרים.
מעמיס לצלחת כמו ישראלי בארוחת בוקר באילת, כל כך הרבה דברים שאני יודע שאני לא יכול לאכול.
רק כי זה נראה טעים. או כי מגיע לי.
כל ארסנל הפנטזיות צועק עלי לתקן דברים מהעבר, להשתולל.
והלב, הוא רוצה חופש גם.
והזין שלי מחייך חיוך ענק רעב והתקפי.
אבל בתוכי בפנים בפנים אני כבר מכיר במציאות שלי.
אני שוב אמצא את אותה אחת שצריך לשמור, את אותה אחת שתיתן לי את כולה בלי חשבון.
את אותה אחת שתשבור לי את הלב...
שאני דפוק.
כל השאר בונוס.
אני לא צריך להכיר אותך.
ולך לא יהיה זמן לשאול שאלות או לבדוק.
תהייה שניה אחת של נבוכות, שהחרמנות מיד תעלים.
אני אפתח את הרוכסן, ועוד לפני שאני אשלוף אותו לגמרי את תקרבי את הפנים שלך.
כשאת שם למטה, היד שלי תחזיק את השיער שלך.
אני לא באמת צריך לדחוף לך את הראש למטה, את יודעת לבד שאת צריכה להשתדל.
יהיה שלב באמצע שאת תעזבי את הזין שלי, תרדי אל הביצים שלי, אני אוהב שאת מלקקת שם.
ואת אוהבת לרצות, גם אותי.
את תבלעי.
ואז אני אלך...
וכבר במדרגות למטה אני אתכנן את הפעם הבאה.
לוקח את מה שמגיע לי.
משתלט.
מפעיל.
מחלק הוראות.
זה כמו טבע פנימי, אני לא מתכנן דבר.
זה פשוט קורה.
ובסוף.... את מקבלת בדיוק את מה שרצית.
וגם אני!
רק ששמתי לב למשהו לא ממש טוב....
אם כל הזמן קורה מה שאני רוצה, אז חסר לי משהו...
חסר לי את ההרגשה המיוחדת הזאת שאת רוצה אותי!
זונה יכולה להיות כזאת שעובדת ברחוב, המחיר יהיה זול, זה יהיה מלוכלך ורקוב.
או שהיא יכולה להיות דוגמנית בבית מלון, ואז בטוח צריך להיפרד מעוד כמה שטרות והכל יהיה מפלסטיק.
הזונה תגיד לך מה אתה מקבל, ומה לא, או בעצם כמה יעלה לך כל חור.
אז לכל זונה יש את המחיר שלה.
ומיקי, מיקי הוא מלאך, הוא לא יקח כסף מילדים חולים, הוא גם יקים מחלקה לתפארת.
לכל זונה יש את המחיר שלה.
ומיקי המלאך, הוא לא יבקש דבר לעצמו. זה הכל בשביל הילדים, בשם הטיפול.
מלאך.
לכל זונה יש את המחיר שלה.
לפעמים היא מודה בזה שהיא זונה, ומבקשת כסף, לפעמים היא מתחתנת איתך ומבקשת כסף, לפעמים רושם זה מה שהיא רוצה, לפעמים כבוד, או ריבועים בבטן.
ושלא תחשבו שמדובר כאן רק על נשים, כולנו זונות.
לפעמים נמכור את עצמנו תמורת זיון עם מכוערת, לפעמים נמכור את הכבוד שלנו בשביל מחשוף עמוק מדי או בשביל העלאה בשכר, תפקיד יותר טוב, רכב מהיר.
ומיקי, מיקי הוא מלאך.
הוא לא ימכור את עצמו תמורת כסף, הוא לא! הוא מלאך.
אבל אם זה בשביל אגו, כי יש מולו איזה זונה גדולה ממנו, מנהל בית החולים, אדם חצוף, גאוותן, טיפש, שמעלה בי בחילה. מהסוג המאוד מוכר,זונה שיודעת שהיא זונה. ומבקשת תשלום גבוה מדי.
אוי אז מיקי המלאך יעטה גלימה שחורה.
או בעצם אז יחשוף המלאך ישבן עסיסי.
כולנו זונות.
אצל אחד המחיר נמדד בכסף, אצל השני בכבוד שלו.
אז על כסף הוא יכול למחול.
מלאך שלנו מיקי.
זה רק הכבוד שגרר אותו לכביש.....
פתאום כשילדים מתים, נראה לי שאני מבין למה אני ומלאכים אף פעם לא הסתדרנו.
צדקנות תמיד גרמה לי בחילה.
זה גם לא מספיק להגיב לפוסט.
זה לא מספיק לשלוח אדומה.
וזה לא מספיק לתת את הגימייל.
זה לא מספיק אפילו אם ניפגש.
וזה לא מספיק שאגע בך.
זה לא מספיק שאחדור לתוכך ולא רק לגוף.
וזה לא מספיק שאכאיב לך או שאכבוש אותך.
כלום לא מספיק.
אולי בגלל שאת לא באמת כאן.
את רק לרגע. רק ללייק, רק לתגובה, רק לאדומה, רק לגימיל, רק לפגישה, רק למגע, רק לחדירה, רק לכאב.
הלוואי והיית לא רק.
הלוואי ופשוט היית.
או... הלוואי ולפחות הייתי יודע להסתפק.
הם על במה, וחמישים אלף איש שילמו הון לא קטן לראות אותם, המוח רץ אחורה, לתקופה שהייתי צעיר יותר, הם בדיוק עשו אז קאמבק, וכבר אז הם היו מבוגרים, זאת להקה שהוקמה בפאקינג שנת 1970.
הם נראים כמו איזו כמו קבוצה שברחה מהבית אבות, המתופף, מתמודד עם עצירות עם פה פתוח, הגיטריסט, יש לו מקרה חמור של שיזוף יתר, והשאר, השם ירחם, אבל הם נהנים, הם כל כך נהנים, שאני מצליח לחייך לעולם, להרים אצבע משולשת יחד איתם.
ואז יש את סטיבן טיילר שעומד שם עם חיוך של "אני לא באמת צריך את בר רפאלי", זיינתי טובות ויפות ממנה.
אז בדקתי, סטיבן טיילר עבר את גיל 69 והבן זונה על הבמה, קופץ, רוקד, מריץ, מעשן, מאחורה בטח מחכות לו מעריצות, אחת כבר מצצה לו, כדי שהזין יכנס למכנס הצמוד שהוא לובש.
ואני נזכר גם בקלאוס מיינה הסולן של סקורפיונס, 68 אגב, ומייק ג'אגר 73, ורוג'ר ווטרס מפינק פלויד, גם 73.
ואני לא מצליח לראות אותם שוכבים במיטה ואיזה מטפלת קשת יום צועקת להם שהכוס שלהם מסריח.
אז אולי סקס סמים ואלכוהול לא באמת יגרמו לנו למות.
אולי השיעמום, השיגרה והפכחות מסוכנים הרבה יותר.
אבל היום היא צצה אצלי.
ראיתי תמונה של הנסיך צארלס, עם אמא שלו, והם דנים במלוכה, כיצד למתג אותו כמלך הבא...
אבל אני לא קינאתי בכסף שיש לו, לא בנכסים והארמונות, לא קינאתי במעמד, לא בילדים שלו, לא קינאתי בחיים עם האהובה, לא קינאתי אפילו בזה שהוא תכף הופך למלך.
קינאתי רק בזה שהוא עם אמא שלו... מבוגרת ככל שהיא, 91 אני חושב, והוא יכול לדבר איתה, לחבק אותה, להקשיב לה.
קינאתי.
אני לא צריך לבדוק את סף הכאב שלך, ספים אחרים הרבה יותר חשובים לי.
הכאב שלך לא קובע את הערך שלי אצלך, או אצלי.
הוא רק שם בצד, מלווה את הצורך של שנינו, לפעמים.
בפעם הראשונה שלי על רכב עתיר כוחות סוס, לחצתי על הגז קצת, להרגיש איך הרכב ואני נצמדים.
היו גם יותר מדי פעמים אחרות של ממש להשתולל, שהגוף כולו יזיע, שלא יהיה ספק אם אני יכול לשלוט בכל כוח סוס שם.
עשיתי כל כך הרבה דברים, היו מירוצים בכבישים מפותלים, מירוצים על כביש רטוב, מירוצים של להגיע ראשון, הכי רחוק שאת יכולה.
ולפעמים גם היום אני רוצה לדעת שיש שם את הקיק הזה, אז לרכב שלי תמיד יש המון כוחות סוס, ואני לוחץ קצת ברמזור.
אבל הפעם יש בו ריפודי עור נעימים, יש בו מערכות בטיחות, ואני עצמי כבר יודע שהחיים הם לא רק מירוץ מכוניות.
אין לי מה להוכיח.
לפחות לא לעצמי.
האמת שאף פעם לא הבנתי למה צריך לסמן, לכער, לפצוע, משהו יפה.
כאילו נפלתי לתוך תבנית שכזאת של ילד מתלהב מדי פעם, די לי עם זה.
הפסדתי כל כך הרבה רגעים של חיבה, מבטים של אהבה.
הכאב הוא חבר, שלי ושלך, רק חבר, נוכח כשאנחנו מזמינים אותו, והולך כשדי לנו בו, כשאנחנו רוצים לבד.
כשאדם לא נותן מקום לידו, לשמש לזרוח, אז הוא פשוט לבד בחשכה.
החשכה נוחה לי, אבל לא מספיקה לי יותר.
אז מהמקום הזה שבו אין כבר מה להוכיח, במקום הכי נכון לי במירוץ של החיים.
אני יודע שהייתי שם כבר, עשיתי את זה מזמן, ונמאס לי.
אני רוצה דברים אחרת היום.
