כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

איך את מרגישה עם עצמך כשאני נוגע בך. בגוף או בלב. ואז בואי.

כי יש דברים ששווה להיכנע להם. ואם אי פעם היה הפסד מתוק, אם אי פעם הלב ביקש, או פעם שהגוף רצה, והגיע לו. בואי.

פעם הייתי צייד, פעם הייתי לוחם, פעם הייתי גיבור וחזק, היום אני ליצן החצר. 

אמרו לי שרק מאחרי היער האפל אמצא את שחפצה בו נפשי, אמרו לי שאני חייב לחצות נהר וים, לטפס על שביל והר, לנצח את האפלה, ושם, רק שם אמצא את שאני צריך.

אז כליצן אצילי מיד אחזתי במקל הנדודים, חבשתי לראשי כובע מחודד עם פעמונים ונעלים תואמות, (האמת לא הכי נוח אבל מבריח יתושים) ויצאתי לדרך.

הגשם הרביץ באכזריות, הרוח צלפה בעורמה, ואני בדרכי אלייך, אפילו שכבר הבנתי שדברים ביני לבין לשד עצמותי כבר לא ישובו לתיקונם.

ימים של הליכה כבדה ומאומצת, לילות של קור חודר עצמות, ואני בדרכי אליך אפילו שאני יודע שאני יודע שאינך שלי.

הדרך כלתה לה, כאילו התיאשה ממני, ההר הנעלם כבר כאילו לא היה, הגשם ויתר והלך לחפש מאוהב אחר, ורק הרוח עוד ניסתה, יודעת שתכף תידום.

עברתי בן הענפים האחרונים, היער ויתר לי, אולי חשב שאין לי סיכוי.

ואת היית שם, מביטה עלי מהצריח של הטירה, מוגנת כל כך, מסביב אגם רחב, ושדה ענק, ואני מריח דם יבש ובשר חרוך של אבירים אחרים, אני רואה מגינים שרופים ודגלים בחצי התורן, ואני רואה אותך, נסיכה קסומה.

אז מתקדם אלייך, ומרגיש איך יופי יכול לסנוור, מתקדם כסהרורי, מתמכר לחיוך שלך, מתעלם מהקסדות שזרוקות כמו אנדרטות לזוועות שקרו כאן, החיוך שלך, מתעלם מהכידונים והחרבות, החיוך שלך, מתעלם מהסוף שקרב.

פתאום דממה, הציפורים הפסיקו לצייץ, הרוח נדמה ונעלמה, אפילו הזבובים ברחו, חום לא ברור היה סביבי, ואני ידעתי שהיא שם, אז זנחתי את מקל, הסרתי את הכובע, הבטתי לך בעיניים והיה לך חיוך אכזר כל כך, היית כל כך יפה באותו רגע.

ידעתי כבר שזה הסוף, לא היה למה למהר, אז היה קצת חם, ויכולתי לראות את החיוך שלך עוד כמה שניות, ידעתי שהיא כבר שם אחרי, נקבת הדרקון.

עיניים אדומות, שרירים חסונים, היא ראתה כבר הכול, אבירים אמיצים, נושאי כלים עצומים ועלובים, מביטה בי לרגע, ליצן קטן שאני, ולא מבינה, אני לא בורח, לא מנסה להילחם, רק מחייך, ופתאום גם אני נפעמתי, לא היה זה חשש, לא היתה זאת אכזבה, רק ידיעה ברורה שהיא שם מולי, נקבת הדרקון.

היום היא שוכבת לה על שדה חרוך, גוף שרירי מרשים וענק, עור חסין וגמיש, נשימה לוהטת ששככה כבר, ולב שנדם.

הקללה שלי עוד כאן.

עכשיו אני מתקדם אלייך.

כשאני מתגעגע אלייך עוד לפני שהכרנו בכלל.

שאני מעולה בלקחת בכוח גם את מה שאת רוצה לתת לי.

את במיטה שלך, חולצת מורמת השדיים בחוץ הפטמות עדיין עומדות, בלי תחתון, את שוכבת על הגב, כפות הרגליים על המיטה, הרגלים עדיין מפוסקות והאזור רטוב אמרת לי לילה טוב סגרת את העיניים, איזו טעות, את יודעת שאני חייב לגמור שלוש פעמים בלילה, אני מביט בך דרך האפלולית רואה את הפטמות עדיין עומדות, ויודע שאני לא הולך מפה עכשיו, אני מסיר שוב את המכנסיים והחולצה בשקט,לוקח צעיף וקושר אותו לידים שלך בעדינות, את עוד ישנה, לא מרגישה את הסערה שעתידה לבוא,אני דואג להדק את הקשרים, ואז כאני בטוח שלא תזוזי אני יורד לך שוב, הפעם ברכות, כי את ישנה עדיין, אני רואה בזוית העין את החיוך המטופש של נעים לי נמרח לך על הפנים, ואני יודע בדיוק על מה את חולמת עכשיו, אני אמשיך בתנועות סיבוביות, כשתתעוררי זה יהיה מאוחר מדי, הגוף כבר לא יגיד לא, אני מרגיש אותך בפנים עם הלשון מוודא שאת רטובה מספיק, טעימה,את פותחת את העין כי חם לך ונעים לך ומרחיבה את החיוך, ואני עדיין עדין כל כך, עכשיו את ערה, והגוף שלך דורש עוד, את כועסת ולא יכולה להפסיק אותי כי את קשורה, כי את רוצה כמו שלא רצית אף פעם לפני כן, אני מתחיל עם השיניים עכשיו, ואת לא מאמינה שאפשר שוב, ההבדל שבין ללקק למצוץ אותך יכול להיות מדהים, אז אני מרים את הרגלים שלך וחודר אלייך בבת אחת כואב לך את נאנחת אני מסכל את רגלייך כשאני בתוכך מעל כתפי הימנית, וכל אזור הנרתיק שלך מתכווץ, אני מחזיק אצבע על ידידי הורדרד, ודוחף בקצב שלי לא שלך, את מרגישה אותי חזק מאוד מהתנוחה ואני דוחף בכל הכוח ........

אני ביישן אז לא מגלה לך את ההמשך, אבל תגלי הבנה אם קשה לך לשבת כמה ימים.

תזייפי לי.

מושלמות תמיד הייתה קרה וכבדה יקירתי.

אז תזייפי לי....

כשאני יושב על כיסא המלוכה, מאסטרו, שף או סתם חבר.

תזייפי לי.

השאלה והבחירה תמיד עולה במצבים של מצויינות,דיוק, מושלמות או ריגוש.

ואני, חלול שאני, תמיד בחרתי בריגוש.

אז תזייפי עבורי.

אני מול קהל, הכול יכול להיות מדוייק, אבל משהו שם ברקע התקלקל, ומסך שחור אחריי, את כבר יודעת שאני אתן לכולם לחייך, ואת גם יודעת שמקומך עדיין מובטח, אני לא אפטר אותך.

תזייפי לי.

תוכנית טלויזה מיותרת,  המציגים מתחלפים, תמיד יש שופט אחד רע שיקרע למישהו את הלב והתקווה, מישהי יפה, ואיזה חנון שנפל לשם בטעות. ואז זה שוב קורא, את על הבמה, הכול על כף המאזניים, את תבלעי רוק במקום הלא נכון או אפילו תזייפי, אני מבטיח להתעלם מהכול, ולחיות את פרץ הרגשות שלך ושיקפצו לי השופטים.

תזייפי לי.

את מולי חנוטה בשמלה מרשימה, הפנים צבועות שהקהל ירגיש גבות, עברת הרבה להגיע לכאן, שנים כבר חלפו, וקולך היה פעם אומנות אסורה,והיום הוא כבר יבש, אני מרגיש אותך מזייפת, לא כי את רוצה, אבל גם מרגיש משהו אחר,חשוב יותר מהכול, את הרגש שיש בך, את המאמץ, הדרך, ואת הגיל, תזייפי לי אני מסמן לך עם העיניים, את יודעת שהם ידמעו בכול מקרה עבורך, הרגש תמיד מנצח את המושלמות.

אז תזייפי לי.

יש בחיים כל מיני סוגים של זיופים, כאלה רעים שבהם אנחנו מזייפים את עצמנו, וכאלה טובים שבהם אנחנו פשוט לא עושים דברים בצורה מושלמת, מזייפים קצת, אלה יש בהם מיוחדות מקסימה, צריך אותם בחיים, מושלמות תמיד הייתה מרוחקת וקרה, ואני תמיד הייתי סאקר של הדבר האמיתי.

אז תזייפי איתי.

הגעת כבר לכאן, וזאת לא המנוחה והנחלה, אולי רק המנוחה, קחי אתנחתה קלה, את הכוח שיש בך אף אחד לא יכול לקחת  או להעלים, את בתחילתה של דרך חדשה, לאושר שלך, את תביני שמותר לזייף, מותר לטעות, לפעמים גם רצוי, תחייכי ותמשיכי, האושר הוא בתוכך, וזה שאיתך לא יכול לקחת לך את זה יותר, אף פעם, זה שלך הפעם.

אז תחייכי כשאת מזייפת.

מכונת יבוש לפנייך, ושום דבר טהור לא יכול לעבור לך בראש יותר, את יודעת דבר אחד לפחות, כשאנחנו הכי אמיתיים בכל הזיופים האחרים שבחיים, כאן על מכונת הייבוש אין שום צורך לזייף, כאן באינטמיות שלנו, בייחוד כי את יכולה לזייף בכל השאר, אולי בגלל שגם אנחנו קצת טעות מיוחדת, זיוף שכזה, את יודעת את זה בעצמות שלך, כאן אין לך צורך לזייף בדבר האחר,הדבר שלקח את כולן לקרוא כאן.....

במיטה שלנו את כבר יודעת שאת אף פעם לא תזייפי,פשוט לא צריך.

לסיכום אומר שהחיים הם כמו דקדנס של שוקולד עם פלפל שחור, טעות שאפילו גאון לא יכול ליצור בכוונה, אז תזייפי יקירתי, תזייפי בכל דבר שיעלה בך חיוך, מלבד את האושר שלך איתי, שם תהיי את, לא צריך דבר מעבר, גם זה לפעמים מספיק בשביל לשרוף מעגלי חשמל אצל מחצית מתושבי העולם, או אצל סאקר של רגשות אחד.

נשיקות יקירתי, של זייפן מאושר.

פעם, אבל ממש פעם, הייתי עם שתי אחיות, ביחד, חשבתי שהרעיון מדליק, דרשתי מהגדולה תביא את הקטנה להצטרף, רציתי שתספר לה כמה טוב אני, תשבור לה את מחסום הבושה, תרטיב אותה בתיאורים, רציתי להרגיש אותה רועדת רק מלראות אותי, האמת זה די עבד, רק שלא כל כך לטובתי.

הן באו ביחד, לבושות בקמצנות, ביקשתי מהגדולה להתפשט ולעמוד עם הגב אלינו, ידיים על החלון, הרגלים פסוקות מעט, מהקטנה ביקשתי להצטרף אלי למיטה, הכול נראה מבטיח עד לכאן, הפשטתי אותה לאט, ביקשתי מאחותה שלא להסתובב, אני חושב שהיא ראתה הכל, חלונות לפעמים מתחפשים למראה,ועדיין היא עומדת לה שם, כפופה קדימה עם רגלים מפושקות, ורטיבות מלאה רגשות אשמה שם באזור האסור,הערב היה שלי, אני קבעתי את החוקים, ועכשיו היה הזמן שלי עם הצעירה, הפשטתי אותה, החזה שלה היה כל כך צעיר, כל כך בתולי, נשכתי אותה קלות, ושמעתי אותה נאנקת, כאב לה, הרגשתי איך אחותה מתגרה.

הידיים שלי טיילו על עורה הרך, השכבתי אותה על הבטן וירדתי עם האצבעות שלי לאורך חוט השדרה שלה, לאורך העמק של ישבנה, עד שהרגשתי חום ורטיבות, באותו הזמן שלחתי את ידי השנייה לאחות הגדולה, רק בכדי להרגיש אוותה חמה ורטובה גם, יד לכול אחות, רק מבחוץ, רק להרגיש שחם ורטוב שם.

סובבתי את אחותה על הגב פיסקתי את רגליה, וליקקתי באיטיות את פנים ירכה הימנית, היא שוב נאנחה, אני חשבתי שאני הולך לגמור בעודי לבוש, ובכל זאת הייתי חייב להיות בתוך אחת מהן, לפחות עם האצבעות שלי, התחלתי עם הקטנה, ליטפתי אותה על השפתיים, בידי, בלשוני, ביקשתי ממנה לעזור, ביקשתי ממנה להשתמש בידיים שלה, לפסק לעצמה את השפתיים, ואז היה כל כך קל להניח את הלשון שלי על הדגדגן שלה, רק לרפרף, ללטף, למצוץ מעט, הכול עוד נראה לי בסדר אז, הלשון בתוך אחת, היד בתוך השניה.

ואז הגיע הטעות, אז הרסתי מה שהוא בעצם חלום פנימי של כל גבר, וביקשתי מהגדולה להסתובב, כשהיא החזיקה בחזה של אחותה, עוד לא הערכתי את הנזק, גם כשליקקה לאחותה את הפטמות לא הבנתי, אבל כשהחלתי להתפשט, ותאמינו לי שעשיתי את זה מהר, מצאתי אותן ב 69, ניסיתי לדמיין שהן לא אחיות, כדי להתגבר על הרגשת הבחילה שצצה לה פתאום, וגם הרי תמיד רציתי שתי בנות יחדיו, אז נכנסתי לקטנה, כי שם עוד לא הייתי, היה צר, רטוב והיא צעקה קצת, אחר כך ניסיתי לגמור לגדולה בפה, הצלחתי כשהיא רעדה מאחותה, היא גמרה גם, ולא ממני, מאחותה, הצלחתי להתאפק עם הלהקיא עד השירותים, אני חושב שמיציתי לגמרי את הקטע של שתי בנות יחדיו.

כלל היסוד הוא אסור שיהיו אחיות, כלל נוסף הוא שלרוב אנחנו בקושי מספיקים לספק אחת, אז ותרו על העיניים הגדולות, אחת זה לפעמים יותר מידי

אני אטפס על האוורסט בהליכה לאחור.

אני אלמד לעוף.

אוביל את נבחרת ישראל לגמר מונדייאל ואנצח שם.

אסדר דייט לליברמן וחנאן עשרוואי.

אני אשחה אל הירח.

אני אשתה את הים.

אני אגע בך ואכאיב, אבל לא אפגע.

כול מה שרק אני יכול, וגם מה שאני לא יכול.

רק תחייכי יקירתי, תמיד היתה לי חולשה לנשים יפות שמחיכות.

אני כאן בשבילך, בגללך אולי, בקרוב אפרוץ החוצה, בקרוב אברח, עכשיו אני כאן וכל מה שמפריד בינינו היא מחיצה דקה ושברירית, אני לא אשבור אותה, בגללך, אני אעבור דרכה כשתביני, אני כאן סופר כבשים, חולם על ארוחת איכות, והחזירים סביבי מזכירים לי שלא כל בשר ראוי לאכול, אני נושם אותך מכאן, חוש הריח תמיד היה חביב עלי, מכאן מגיעה האובססיה שלי לגבי ניקיון, אני  אוהב את הזיעה שלך נקייה, אני רוצה להרגיש אותה טרייה, זולגת לך בתמימות של בוסר כשאת מקשיבה לי, אני יודע שהיא שלי, את עדיין לא מבינה, מהלחי שלך היא נוטפת לרצפה הקרה, ואני שומע אותה מתרסקת לאלפי רסיסים, אני שומע אותך בולעת רוק בהסתר, אני משיר מבט אלייך, ושואל אם את מפחדת ממני, אני יודע מה תעני, אין לך ברירה.

את אומרת "לא" והקול שלך נבלע, נשבר משהו, לא אמין מספיק, ואני מרחוק כבר מריח דם, חולשה, אני מתענג על הרגע, מתעלם מהתשובה שלך ואומר לך להירגע, אני לא רעב היום, ויש בינינו כמה מכשולים, אני שוב מוצא את עצמי מתמקד ברקה הימנית שלך, אני מרגיש אותך מזיעה, פוחדת, אני מודה לך בליבי על המקלחת שעשית לפני שהגעת אלי, אני כל כך אוהב את הריח הנקי הזה, ממש מעורר תיאבון, אולי זה טוב שאני עוד קשור כאן, אולי זה מזל שנפגשנו כך, אני לא בטוח של מי.

את ניראת כל כך לבנה, וכן לבן זה יפה, אני מרגיש אותך קרובה אלי, בפעם האחרונה שהרגשתי כך, היא הייתה טעימה כל כך, אני שומע כמו בסרט אימה את הנשימות שלך, מרגיש איך הלב שלך פועם, מתחבט בתוכי לגבי הצעד הבא שלי, את שואלת שאלות, ממש אמיצה פתאום, אני יודע שאם רק אתחיל את עלולה להתפרק מולי, את כל כך עדינה מבפנים, כל כך שברירית, אוי שאני הולך ליהנות מזה, אני כבר מרגיש אותך נמסה לי בין הידיים, והריח, שוב הריח, תמיד התייחסו לחוש הטעם שלי, הם לא באמת יודעים שהכול מתחיל באף, כמו יצור צרפתי נתעב, אני מרגיש קודם את הכול באף שלי, אני רואה ברוחי את שאני רוצה לאכול מיד לאחר שאני מריח אותו, מספרים שהריח הוא חלקיק קטן של המקור, ואחר כך מתנהגים כאילו אני איזה סטייה של הטבע, וחלקיקים קטנים מותר לצרוך?

הריח שלך שוב מנער אותי מהרחמים העצמיים שלרגע ניגנו לי בחלל הראש, ואני שוב משחר לטרף, ואין שום זכוכית משוריינת שתעצור אותי, אני ממש נהנה ממך, יש במפגשים שלנו משהו כל כך ארוטי, יש להם קצב כל כך איטי ומענג, מעין ריקוד מוחות חושני ואכזרי כאחת.היום, שנתיים אחרי, אני עדיין מרגיש את הלחות ברקה הימנית שלך, אני מרגיש אותך נרטבת, זולגת זיעה כשאת נזכרת בי, אני יודע שגם את מרגישה את זה, בייחוד כשחשוך, את מרגישה איך הקול שלי חודר לך לעצמות, את מרגישה איך השערות שלך מצטמררות כשאת נזכרת בי, וכן, פעם את תחקרי איך זה שפחד וחושניות משלימים זה את זה ברעות ארוטית מטורפת.

אני חייב לדבר איתך, אני רוצה להרגיש אותך שומעת את הקול שלי בטלפון, ערב טוב קלריס אני אגיד, והקול שלי יזרום לך במעלה הגב, אני ממש יכול להרגיש אותך מצטמררת, איפה אתה? את שואלת, אני כרגיל מתעלם מהשאלה ומסביר באותו קול עמוק שמגיע אלי מישהו לארוחת צהרים, אחרי הכול אני חייב לאכול מתישהו, ואת הרי לא כאן, ואז אני שואל אותך, האם את גם אוהבת את הבשר שלך רייר.......את שומטת את הטלפון מביטה מבועתת לצדדים, ויודעת שאין לך לאן לברוח.

הקיצר, אני מטורף לגמרי, דיסלקט, וכישרוני להפליא כאחת, אני תמיד בעד האמת, גם אם היא כואבת, אני רואה את העולם מהרגש של אחרים, וכן אני יודע שלא הבנת את המשפט האחרון שלי, אבל פעם, אולי תביני וזה מספק אותי.על אף עובדת היותי מטורף לגמרי אני לא מזיק כמעט, אני טוב לאגו, מהנה לשימוש, וקשה לפיצוח, או סתם קשה לפעמים. אני לא באמת יודע למה,אבל אפילו שיודע שוניל היא מלכת הגלידות, אני תמיד מוצא את עצמי עם יד על הצוואר שלך, ואותך כואבת ומאושרת גם יחד, כאילו בלי אביזרים אני תמיד באותה תבנית וגם את.

אני מסתובב במסע מטורף, מנסה להבין מה היקום רוצה ממני, לפני זמן לא רב דנתי עם עלמת חן מקסימה אפשרויות שונות לעתידי, שם גם הצהרתי שכנראה הולך להיות לי חם שם בעתיד, היא לא בדיוק הבינה אותי, היא שייכה את ההצהרה שלי, שאני כנראה מיועד לרדת למטה למסדרונות האפלים והחמים במקום להשתובב לי למעלה בין העננים, כאילו זה קשור אליה, למערכת היחסים שלי ושלה, ואני לתומי הסברתי לה, שמקולקל נולדתי, ומקולקל אמות, היא לא יכולה לתקן או לקלקל אותי, היא שוב נעלבה, אל תיקח לי את זה, אני יכולה לקלקל כל אחד, בכל מצב, היא זעקה, בלתקן אף פעם לא הצטיינתי, אבל לקלקל, בזה אני מומחית.