פרקליטו של השטן

מונגמיה מצחיקה אותי
מצד אחד האמירה העיקרית של מונוגמים
היא שהקשר הזה הוא לא רק סקס
יש פה הרבה מעבר לזה
מצד שני הכל קם ונופל על סקס

נשים
אתה יכול להתייחס אליהם כמובן מאליו
אתה יכול להתעלל בהם נפשית ופיזית
לשקר , לרמות , לזלזל
והם ימצאו את הדרך לסלוח לך
אבל לזיין מישהי אחרת
יהרג ובל יעבור

מגוחך בעיני

ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך
לכאורה משפט שמגדיר היטב את מעמד האישה
מעמד נחות ונמוך שעיקר תפקידו הוא למלא אחר רצון הגבר

אולם זוהי פרשנות צרה שמוציאה אותו מהקשרו
המשפט המלא הוא
"הרבה ארבה את עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך "
ושבוחנים אותו בדרך הזאת הוא מקבל משמעות אחרת לגמרי
אין הכוונה שהגבר שולט באישה והיא נתונה למרותו
ואין המשפט הזה נותן רשות לגבר לכפות את רצונו על האישה

האישה מקבלת עונש מידי האלוהים

הרבה ארבה את עצבונך והרנך ובעצב תלדי בנים

כלומר מילוי התפקיד הביולוגי והחברתי של האישה כרוך בסבל רב

אולם מכייוון שהאישה בת אנוש היא
ויכולה לבחור לא למלא את התפקיד המיועד לה
הוסיף אלוהים את התנאי הבא

ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך

למרות הסבל הרב שנגרם לאישה מעצם החיבור עם הגבר
תשוקתה לאיש מושלת בתשוקתה להמנע מכאב
ולכן החיבור מתאפשר

השליטה באחר אינה קיימת במשפט הזה
אלא שליטה של רצון אישי על רצון אישי אחר

השליטה של הגבר באישה אינה גזרה משמיים
ואף לא גזרה תרבותית
אלא אשלייה מטופשת ופחדנית

מונוגמיה , פוליגמיה , פוליאמוריה
הבעיה מתחילה שמנסים להגדיר את מערכות היחסים
ובכך גם את האנשים השותפים לה
דרך מספר האנשים שאיתם הם שוכבים

מונוגמיה היא תירוץ לפחד נטישה ולבטחון נמוך בחוזק הקשר
פוליגמיה היא תירוץ לזיין אנשים אחרים
ופוליאמוריה היא פשוט מילה יותר יפה לפוליגמיה

ויותר מהכל
פוליגמיה חד צדדית היא פשוט חוצפה בלתי ניתנת לתירוץ

אז מה הפתרון ?
כמו תמיד
חופש
בכל אחת מהשיטות הנ"ל יש אשליית חופש
אבל עצם ההגדרה דרך האידיאולוגיה נוגדת את מהות החופש

אני אהיה מונוגמי שארצה
ופוליגמי שארצה
ובעיקר אהיה אדם שמחזיק בעקרונות
ולא עקרונות שמחזיקם באדם

הכל מתחיל ממפגש של שני סובייקטים
שתי תודעות עצמיות
שני רצונות

אולם כל רצון זה מהווה הפרעה במרחב של השני
הפרעה שלא ניתן להתעלם ממנה
הפרעה בעלת שתי קטבים
מחד אותו רצון מהווה איום מכיוון שמטבעו תובע הוא כי יתחסו אליו לא כאל אובייקט
מצד שני הוא מהווה פוטנציאל
פוטנציאל של תיקוף
עד למפגש כל מה שיש לרצון היא אינטואיציה חזקה של היותו קיים
אולם אינטואיציה זאת חסרה את התיקוף שהרצון האנושי כל כך זקוק לו
בנקודה הזאת נכנס הרצון השני
רצון שמכיר , רצון שמתקף

מרגע זה מתחילה מלחמה
מלחמה בין רצונות
המפסיד במלחמה זאת הוא זה שהוכיח לעצמו ולאחר
שהוא ייותר כבול לגשמיות
שהוא יותר מפחד למות
שהרצון שלו פחות חופשי

הרצון המפסיד הופך לעבד הרצון המנצח
האמת המנצחת הופכת להיות האמת שלו
והתיקוף שלו מגיע מאותו רצון מנצח
במסגרת הזאת העבד יכול להתפנות ליצירה ולעשייה למען האדון
ובנקודה זאת העבד מגלה את כוחו הגדול
את הכח להתפתח

והצד המנצח
הוא נח על זרי הדפנה ובכך מאבד מכוחו הגדול
מכח ההתפתחות
הוא קיבל את התיקוף שהוא רצה
אולם על ידי מי התיקוף ?
על ידי רצון חלש ממנו
זאת הכרה של החלש את החזק
וזאת אינה מספיקה לו
ולכן באופן טבעי שואף האדון לרומם את עבדו
לקרב אותו אליו
ולקבל את התיקוף הראוי לו
( לרוב יש שלב ביניים , השלב שבו האדון מנסה למצוא לעצמו תיקוף על ידי נצחון של עוד ועוד רצונות עד לנקודה בה הוא מבין שזה לא מביא לו את ההכרה הרצויה )

בסופו של התהליך עומדים שתי סובייקטים שווים
שהאינטרס של כל אחד מהם הושלם
ואז כמובן הכל מת
ומתחילים הכל מהתחלה

שתי הערות
1. השליטה עצמה היא אשליית קיום של האדם , אין לנו באמת שליטה על כלום פה
2. כל הקשקושים האלו עושים אותי חרמן , נראה לי אני אלך להרביץ למישהי 😄

לאנשים פה יש קונטציה מאוד שלילית למילה משחק
כאילו משחק הוא עניין לא רציני
או פחות אמיתי
ואני אומר
הכל משחק
אנחנו לא באמת יכולים להיות עצמינו
אנחנו רק יכולים לשחק את עצמינו
לבחור לעצמינו דמות
לבחור לעצמינו השקפת עולם
ולשחק לפיה
אדם אמיתי ללא מסכות ?
אין דבר כזה
השאלה היחידה היא אם האדם באמת יכול לשחק את הדמות שהוא בחר לעצמו

אלפית קסומה וזנותית אמרה לי שאני נשמע לה בחור רציני
זה די הצחיק אותי
ואז חשבתי

לא משנה כמה עוד עסקים אני אפתח
לא משנה כמה עוד תארים אני אעשה
לא משנה כמה עוד בחורות אזיין
לא משנה כמה עוד אהבות אני אוהב
לא משנה כמה עוד אכזבות אני אנחל

בעיני אני תמיד אשאר ילד בן חמש שרק עכשיו עושה את צעדיו הראשונים בעולם

אוי כמה שאני אוהב קרטיב לימון
קליל מרענן זול
וככה בדיוק אני אוהב את הנשים שלי
זונות , שרמוטות , ילדות שכונה
אני יכול להריח את החרמנות מקילומטרים
זאת לא אהבה לשם השימוש
זאת אהבת אמת
זה גם לא אומר כלום על האישיות שלהן
הן יכולות להיות באיכות גבוהה מאוד
הן יכולות להיות ידידות שלי , חברות נפש , בנות הזוג שלי
או סתם הצעצוע שלי
הן היחידות שמצליחות לרגש אותי
הרטט שעובר לי בלב שאני נתקל באחת כזאת
( ואני יכול לזהות אותה מתןך קהל של אלפי אנשים )
המפגש של העיניים שלנו
היא יודעת שאני מזהה אותה
היא גם יודעת שהיא תהיי שלי
יחידות סגולה
אני מעדיף אותן מעט מבוגרות
מעט שחומות
עם תחת משגע
אבל העיקר שיהיו קרטיב לימון
:)

ממממ ....
לבזבז את החיים לשוא
וכי ניתן לעשות עם החיים משהו אחר מלבד לבזבזם לשוא ?
הרי לא בדברים תמצאי את המשמעות
אלא בראשך בלבד
מעולם לא עשית משהו בעל משמעות , רק חשבת אותו כבעל משמעות
מעולם לא עשית משהו רק חשבת שעשית

( כישרון הכתיבה מתבזבז פה באתר העלוב הזה :))

משעשע אותי שאת חושבת שמי שמחזיק במושכות הוא בהכרח גם זה שנוהג
:))

כשאני משתמש במילה
אמר המתי דמתי בלגלוג מה

פרושה הוא בדיוק הפירוש שאני בוחר לתת לה
לא פחות ולא יותר

השאלה היא
העירה אליס

אם מותר לך לתת למילים כל כך הרבה פירושים שונים

השאלה היא
אמר המתי דמתי

היא מי פה האדון - זה הכל

אני הולך ונעלם
נמוג בחזרה אל אור הגיהנום
הבנאליות שברה אותי
השימוש חסר האחריות במילים
הבריחה מאחריות
הבריחה ממחשבה

אני מסתכלך על העולם שלכם
ותחושת זלזול וגועל ממלאת אותי
זאת לא אשמתכם אני יודע
זאת אשמתי בלבד
אני רוצה יותר מידי
ואולי אפילו רוצה לא נכון

אוזני אינם רוצים לשמוע שוב את אותם משפטים שחוקים
את אותם התירוצים
עיני אינן רוצות לראות שוב את אותן דמויות מטושטשות
את אותם השקרים

איך זה שלא נמאס לכם מעצמכם ?
מהפחדים שלכם
מהדמויות העלובות שאתם מציגים בפני
בפניכם

כן סביר להניח שאתם בסדר
וזה אני המשוגע
הרי זה אני שכבר לא רוצה יותר כלום
לא ממני
לא ממכם

עומד בלי עולם
בלי שייכות
מהמר

האם לצלול שוב לתוך הזוהמה
האם לעצום עיני שוב אל מול הכחש
האם לנסוק למעלה
אל תוך הבדידות האינסופית
לבהוק באור הבדידות

צללים אני רואה
דמויות דהויות
עצמים מטושטשים
מושגים ללא תוכן
הלא כלום ממלא את עיני

די
היו שלום
נתראה בגהינום