Quite A Lot Of Running

אני מיהרתי לאוטובוס אתמול וחברה (ש) רצתה לצלם ממני חומר לאחד השיעורים שלנו.

אני אמרתי: "צלמי מהר, אני צריכה לעוף!"

(ש) ענתה:" בסדר, בסדר" והיא רצה למכונת הצילום.

אני מחכה, הדקות עוברות ואני חוששת שהאוטובוס שלי ייעלם לי.

חברה אחרת (י) הופיעה ושאלה אותי מה אני עושה.

עניתי: "אני מחכה," והנה (ש) חזרה "לה".

(ש) אמרה ל(י), "נכון מתאים ל(קופסא) להיות מלכת סאדו"

(י) עשתה לה "שששששששש, אל תגידי לה את זה בקול רם".

איזה נחת מקבלים מחברים.

מאז שראיתי את הפרק הראשון של החידוש של דוקטור הו לפני חמש שנים יש לי פנטזיה.

בהתחלה זה היה סתם דמיון פרוע של מעריצה מטורפת. אבל כריסטופר אקלסטון היה פשוט משהו לא מהעולם הזה, גיחי, עם ז'קט העור שלו, והמראה שלו של נבל הוליווד - אני אוהבת כשהם "נראים רעים" אבל בעצם טובים, במובן הזה הוא מאש הזכיר לי את לאונרד נימוי, הלא הוא ספוק - שניהם נראים EVIL אבל הם פשוט נפלאים, טובים, רחבי לב... לפעמים חסרי רחמים, אבל כשצריך, צריך, נכון?

בכל אופן, הדוקטור עשה לי את זה. דמיינתי את עצמי בתור ה-companion שלו, מילה בעלת המון רבדים ומשמעויות. אבל כמובן, שלא כמו המתח המיני הבלתי פתור בינו ובין בילי פייפר (רוז החמודה) אנחנו פתרנו את המתח המיני. המון פעמים אפילו.

אולם, הדמיון שלי עושה דברים מוזרים ואני לא הייתי בחורה חמודה עם חמוקים מהממים וציצים גורג'ס. בדמיוני, הייתי בחור חמוד עם גוף נערי, טיפה שעיר... וזין כמובן (לכולם יש את החור השני כמובן).
הייתי מסתובב איתו, לפעמים ערום, לפעמים לבוש, לפעמים קשור ולפעמים אבוד בטרדיס.

הדמיון שלי לא יכל לתת לי פנטזיה טובה מזה.

עד שהגיע קפטן ג'ק.

אבל זה כבר סיפור אחר ל-ג-מ-ר-י.

הדבר הטוב בשם שלי זה שהוא יוניסקס, כך שלא הייתי צריכה לשנות את השם שלי בדמיון שיתאים לבחור.
הקפיצה המגדרית בחלום ובדמיון היא קלה... אני לא יודעת אם יש מונח להפיכת אישה לגבר כמו שיש מגבר לאישה (נישוי)... אבל תמיד כשאני בחור אני מעין... סאב כזה... גם אם אני חוצפן (פעם התחפשתי לספייק הערפד מבאפי שהוא אולי אחד הדמויות הסאביות הטובות ביותר אי-פעם!), אני תמיד עושה את זה כי העונש הוא פשוט נפלא.

אני לגמרי אוהבת להיות אישה. ה-default המגדרי שלי הוא זה של "אישה". אני כתבתי בהתחלה כאן על קילור תחתרה וקשירה עדינה, כי זו נקודת התחלה. אין לי נסיון. אני מנסה להתנסות.
הדמיון תמיד עולה על המציאות.
הקולר האולטימטיבי שלי הוא עניבה.
חליפה עם מתניה, חפתים ושלייקס... אלה הם המדים בהם אני מדמיינת את עצמי נשלטת.

באופן מוזר, עניבה, חצאית, חזייה מגונדרת או מחוך ותו לא (טוב, יש גם עם אביזרים) תמיד נראו ליכמו פריטי לבוש השליטה הטובים ביותר. אני שונאת נעליים וגרביים במצבים אינטמיים.

בעוד שבועיים ה-בי.בי.סי מתחילים לשדר את העונה החדשה של "דוקטור הו" (עם הדוקטור החדש) ו"יס" כנראה יתחילו לשדר באותו זמן את הספיישלים העונתיים שיצאו שנה שעברה לפני שהם ישדרו את העונה החדשה עם מאט סמית'.

אני מתרגשת!

והנה ראיתם כיצד הפנטזיה המינית שלי מתערבבת עם הפנטזיה הבדיונית שלי.
זה די מטורף.
נו שוין.

כפי שרובכם יודעים, אין מילה טובה לאיבר המין הנשי בעברית.
חוסר היכולת לתקשר עם האיבר בעברית יצר אצלי חוסר יכולת לפנות אליו בגוף שלישי, אני תמיד אומרת "שם למטה".

כאילו, שיואו, מה אני, בת חמש?!

אבל אני שונאת את המילה "פות" עוד יותר מ"כוס".

אני אוהבת את המילה "זין", למרות האלימות הגלומה בו (ואולי בגלל), אפילו "פין" עדיף על "פות".

באנגלית יש גם את החוסר הזה - Vagina או Cunt. כן יש Pussy, אבל זה כבר קלישאה וגם זה אינו חמוד כמו "Dick".

יש כמובן את היידיש - "שלונג" בצורה חביבה, "שמוק" בצורה סקסית. "קניש", כי זה טעימי!

איפה הייתי?

אה כן, אין שם טוב בעברית. לפני שנה בערך אני וחברה שלי דאז שוטטנו ברחבי וויקיפדיה וחיפשנו מילים שיתאימו לנו. מיותר לציין שוויקיפדיה זה אתר מצויין לפורפליי, אבל גם מצאנו כמה מילים מאד נחמדות.
העניין הוא שיש לנתתי לאיברי שם אישי וכן פרטי. רק אני ומתי מעט יודעים אותו (לא לשאול, לא אגלה) ובכל זאת הייתי רוצה להתייחס אליו בגוף שלישי לפעמים - כלומר לא אל שלי באופן ספציפי אבל לדבר אודות ה... כוס? ואגינה, פודנדה (משמעות המילה הזו היא "בושה", הויקטוריאנים האלה, בחיי)?

עברית היא שפה עילגת מינית.

אמרו לי קוראים יקרים, אם אתם בכלל חושבים על זה, מה אתם קוראים לאיברים, זכריים או נקביים (אוי שאני לא אתחיל בכל הקשור ל"זכרון" ו"חור")?

אוי! איך יכולתי לשכוח, שמי שלי - קופסא, קופסת התכשיטים הידועה לשמצה - Box זה יופומיזם ידוע בבריטניה, מה שגרם לי, בין השאר, לחשוב על הכינוי הזה בשביל עצמי.

טוב הכותרת היא לא באמת נושא הרשומה, אבל חשבתי שזה ימשוך את העין.

זה גם נותן הצצה לנפש הפלצנית שלי, לא שהיה ספק, אבל נו, אתם יודעים.

אני לומדת את שפה הסימנים. זו שפה דינמית מאד, מאד עשירה, גם סקס-מניאקית כמו העברית, אבל יותר אינטואיטיבית. חוץ מכאשר היא לא.

יש כמה סימנים שבבירור באים מההגמוניה הסטרייטית. כלומר, זהויות של מיעוטים מיניים זה פשוט עלבון ואקט מיני. אבל נו, מילא. זה מצחיק, כאילו, ברור "הומו" זה עלבון ו"לסבית" זה לא-סקס.

השיעור שלי היה כבר ביום שני ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. העיקר בגלל שזה די הוציא אותי מהארון והמדריכה שלי אפילו לא חשבה שיש בעיה עם הסימנים האלה. זה טיפה מטריד. מה עם קווירים חרשים? הלא הם היו ממציאים סימנים אחרים?
או אולי אני פשוט משליכה את ה-issues שלי כשומעת על משהו שהוא בכלל non-issue לקווירים חרשים.

אני לא יודעת.

שפת הסימנים היא הרבה יותר מורכבת ממש שחשבתי, במיוחד כיוון שהיא כוללת את הפנים בתור ניואנס של "טון" ואת הגוף בתור דגשים ועוד אמצעי מסמן.

עכשיו אני רוצה לשאול את המדריכה איך מסמנים" עבד" ו"אדון". אני מדמיינת שעבד זה סימן של "קולר" ואדון זה סימן של "שוט", אבל אלה הסימנים של המיינסטרים והשפת הסימנים היא הרבה יותר יואנסית.

מה שכן, אם יודעים איך לסמן את ה-safe word, סתימת פה נראית לי הרבה פחות מפחידה.

אה כן, ויכול להיות שמצאתי מישהי שתחנך ותחנוך אותי. פרטים על זה ברגע שאני אדע אותם.

אוי כמה קשה כשעושים לי "ריגשי".
אני יכולה להתמודד עם כל דבר חוץ מ"ריגשי".
שמה הקיום הוירטואלי שלי יעליב או ישעמם או יאכזב את אותם ביטים במרחב.

לא כתבתי וחבל, כך נאמר לי ואת/ה יודע/ת מי את/ה.

אני לא אלשין כי אני לא שטינקרית, אבל החיים אינן קלים ואולי עדיף שכן אצור לעצמי קיום טיפה יותר רציני כאן.

באתי ללמוד וכיצד אתקדם אם אמשיך לשבת בשורה האחרונה ואקשקש לי במחברות מבלי דעת.

כן, קשה בלימודים. זה לא ייגמר לעולם.

התחלתי עם בחורה מהלימודים ונדחתי לאתר וחבל כי אני שווה. שווה הרבה. אבל היא רוצה מישהי גדולה יותר בגיל, מישהי שתוכל לתמוך בה, מישהי שהיא לא צעירות קטנה וחסרת נסיון בעולם הגדול.

אוף.

זה מבאס. זה מעצבן. כי די, די. אני רווקה מאז ספטמבר וההיא לא תחזור. אני גם ככה ביישנית (כאשר מדובר במערכות יחסים) אז בכלל לאזור אומץ להגיד לה שאני מעוניינת זה קשה.

אולם אני לא כאן כדי להתלונן ולהתאונן אודות מעללי הרומנטיים (או שלא) אלא להראות לאותו/אותה אחד/אחת שעש/תה לי "ריגשי" שאני כאן.

יש לי רעיונות בנוגע למקום שלי כאן, מחוץ לבית שמציצה אל תוך "הסלון", והאוניברסיטה.

צריך לחשוב, לשקול ולאזור אומץ.

אללי.

הרבה זמן לא כתבתי וזה לא שהייתי כאן כל כך הרבה זמן, אבל זה מה שקורה כשיש חיים מחוץ לקופסא.

כדי לחזור לעניינים אולי כדאי שאדבר קצת על סקס.
סקס זה תמיד משהו שכיף לדון ולקרוא - בעיקר אם נמצאים בתקופת יובש. מבאס, אבל גם סולו זה סוג של ביצוע.

אמנם בפרופיל שלי כתוב שאני איני מתעניינת בגברים לקשר מיני ו/או שליטה אבל זה נובע מהרבה נסיבות שאינן קשורות להיותי לסבית. בעיקר בגלל שאני לא. לסבית, כלומר.
אם אני טכנית, אני מגדירה את עצמי כביסקסואלית, למרות שאני שונאת את המילה. מילה כל כך רפואית ורוויה בסטיגמות מעצבנות שאני צריכה להסביר כדי לגרום לאנשים להרגיש בסדר עם הקיום שלי. מה גם שיש בה את המילה "סקס" וזה מדרדר את כל הדיון לזה ולא העובדה שחיי זה לא רק עם מי אני מזדיינת.

קוויר זה הרבה יותר טוב, כמו כל המילים שבאות לתאר את הקהילה גם זו מיובאת ובארץ, שלא כמו בעולם דובר האנגלית, אין בו את המשקעים השליליים שגורמים לו להשמע כקללה.

בכל אופן, כל סקס שאני עושה, סולו, דואט או אנסמבל, הוא סקס קווירי.

אולם, חוויותי עם גברים סטרייטים נעו בין "פושר" ל"משעמם". אמרו לי שלא מצאתי את ה"גבר הנכון".

יאללה יאללה.

לעומת זאת כל סקס שהיה לי, שביצעתי, שעשיתי עם אישה היה מהמם.
אין לי היסטוריה ענפה במיוחד והייתי רק עם מספר גברים סטרייטים ונשים לסביות.
אולי אני צריכה גבר קוויר מסוג שהו, או להשיג סטראפ-און בשביל הבחורות - כי אני אוהבת זין, במיוחד אם הוא עטוף גומי.

יש לי ידיד שאני אוהבת מאד. אני והוא מדברים על סקס הרבה, בעיקר שבתוך מעגל החברים המצוצם שלנו אנחנו לנו יש הכי הרבה נסיון. זה נחמד, הבחור לימד אותי איך למצוץ (עם בננה וקונדום, כן, החיים הם סרט) ואני מאמינה שגם אני לימדתי אותו משהו... תהרגו אותי אם אני זוכרת מה.

הייתי מתה לזיין אותו. להיות על ידיים וברכיים. שהוא ירגיש איך זה דוגי-סטייל עם כוס.

המממ... אולי צריך להציע לו מתישהו.

אחרי חופשת הסמסטר.

עכשיו צריך לחזור למאמרים המשעממים.

טוב... אולי אחרי ביצוע סולו.

וואו, שלחתי מייל.

שלחתי מייל למישהי.

יווווו, אני מתרגשת.

טוב, טוב, די.

נשימות עמוקות. קודם נדבר, אבל מקווה שיתקיימו מעשים במהרה.

אולי זהו איזשהו חסך שהיה לי לאורך השנים ובגלל זה אני רואה בונדאג' בכל מקום, או רוצה לראות בונדאג' בכל מקום.

כשהייתי קטנה - גילאי 5-7 הייתי מבקשת מבני דודים שלי, כאשר שיחקנו את משחקי הפיראט, או האקס-מן או וואטאבר שאני אהיה השבויה ויצטרכו להציל אותי.

אז הם קשרו אותי בכל מיני צורות.
אח"כ הייתי הולכת לחדר שלי וקושרת את הברביות שלי ומשחקת את הפנטזיה שוב ושוב ושוב.

במבט לאחור ועם התעוררות מודעות פמיניסטית, כל הקטע חרה לי מאד.
מאד מאד.

למה שאני ארצה להיות כלואה ושבויה?
למה שאני ארצה שמישהו אחר יציל אותי כשאני יכולה להציל את עצמי?
אני לפעמים תוהה ביני ובין עצמי (ועכשיו כאן אתכם), אם כל הקטע הפאסיבי הזה גרם לי לדחייה מהרעיון עצמו, כיוון ראיתי בזה חולשה ושעתוק של "המצב הנשי" בעולם.

כן, כן, יאללה יאללה, בלה בלה בלה, whatever.

וכעת, לאחר שלושה חודשים שאני רווקה ואני חושבת לעצמי טוב; כבר אין חברה שאני מפחדת לנסות איתה דברים, כי למעשה גם היא פחדה לנסות דברים ובכלל היה פחד מ"לנסות דברים".
אני עדיין, אתם יודעים, חוששת; כי אני חשדנית, פרנואידית, וכל זה.

אולי בגלל כל זה אני רוצה שמישהי תקשור אותי ותגיד לי: "צאי מהג'ננה שלך ותהני קצת מהחיים, בחיאת רבאק".

נכון לפני כמה שנים בריטני ספירס הייתה אורחת ב"וויל וגרייס" והדמות שלה יצאה מהארון: