אוהבת שירה.

הוא:
את אוהבת ליקוק בכל הגוף מלכה אני משרת בבקשה
אני:
?
הוא:
את אוהבת ליקוק בכל הגוף מלכה אני משרת בבקשה
אני:
x,uo t, vpv j,hf, nyunyo akt hfuk kva,na cxhnbh phxue
הוא:
אני לא מבין אנגלית מלכה אני עבד נשלט מלקק בכל הגוף
אני:
az hakhayim shelkha mamash aloovim
הוא:
מלכה אני מתחנן עבד אנלי גם עושה הכל בשבילך
אני:
את אוהבת ליקוק בכל הגוף מלכה אני משרת בבקשה
הוא:
מה זה את זה אני כתבתי לך מלכה
אני:
מה זה את זה אני כתבתי לך מלכה

דממה מהצד שלו. סוף סוף.

שאלת משאל קטנה:
כשאתם בבריכה, מה הפעילות שאתם הכי נהנים ממנה?
שחיה, משחק במים, צפיה באנשים?
ארטיק במזנון? שיזוף?

ואם כבר: מה הדבר הכי פחות חביב עליכם בביקור בבריכה?

(אני יודעת שזה לא חשוב ולא מעיד על אינטליגנציה. בהרבה יותר חשוב לפתוח קבוצת דיון על בעיית הרעב בהודו,
או על דרכים להלחם ביצירת מוטציות סרטניות ברקמות פנימיות. בהרבה יותר אינטליגנטי זה לנסות להבין איפה הפאק בהוכחה של ההודי הזה - מה שמו, אני מסתבכת עם שמות הודיים - על השוני בין P ל-NP. אבל כרגע בא לי בריכה, אין לי זמן לבריכה, וכל מה שנותר לי לעשות זה לפנטז. אז בבקשה, תשובות)

התפנו לי כמה שעות באמצע היום.
ממש במפתיע, כי חשבתי שאצטרך לעבוד באטרף רציני.
אז יצאתי לריצה וכשגמרתי עברתי להליכה בפארק ליד הבית.
יש שם כמה מגרשי ספורט לשימוש הציבור.
היו שם כמה חבר'ה, גברברים בגילאי 25 פחות או יותר, ששיחקו כדורגל ושרקו אחריי.
נו טוב, אני רגילה.
ואז הם שאלו אם אני רוצה להצטרף אליהם למשחק.
נכון, אני לא יודעת מהחיים שלי בכדורגל, אבל מה רע? משחק זה משחק.
אז הצטרפתי ובהתחלה הם התלהבו. כאילו, בת יחידה עם 15 בנים.
אחרי כמה זמן הם אמרו לי שאולי עדיף שלא אשחק, כי אני נורא אגרסיבית.
אני!!! איזו חוצפה. איך הם יכולים להגיד זאת?
אז השארתי מאחוריי *12 טיפשים שישתעשעו בכדורגל.
שוביניסטים, בועטים בהם והם שוברים את הכלים.
אני לא מבינה את זה.
מה יש, אסור לבעוט שם? הרי קוראים לזה footballs.

* שלושה נוספים ישבו בצד, וניסו להתאושש.

זה הנמצא בעלמא, בעולמנו ובעולם החבוי מין העין, ברוך יהיה.
יתגדל אבל בשום מקרה לא יתקדש.
גם שלא יתקשקש.
ויצמח פורקנה ויקרב משיחה, כן, זה דווקא מדוייק.

ולמי שלא הבין, התקלקל לי הויברטור.

נכון, יש לי את הצד החנוני שלי, וניתן לצחוק עליו.
במה זה מתבטא?
בקריאה, ברגשנות, בלימודים לצורך הרחבת אופקים ולא רק לצורך תארים, בכל מיני.
אז יש לי את האנטי-חנוניות, הצד ה"קולי": אופנוע, קיק בוקס,מטווחים, בלונד.

אז מה, זה תיקו?

כנראה שלא. למה לא? כי מצאתי עצמי מתרגשת עד דמעות מזכייתו של פרופ' אילון לינדנשטראוס בפרס פילדס. סוף-סוף, גאווה אמיתית. לא איזה קופץ/חותר/ג'ודוקא שמצליחים לגרד מדליה, אלא אור לגויים של ממש.
אנחנו על המפה, ואנחנו חזקים בה.

כשלמדתי אינפי מתקדם, הסילבוס המומלץ היה סיפרו של אביו של הזוכה.
הוצ' אקדמון, ספר קשה עד דמעות של יורם לינדנשטראוס. אבות אכלו עמבה, ושיני בנים תצהבנה, משהו כזה.

כבוד.
(פ' מחפשת בדירתה המבולגנת את כובעה, כדי שתוכל להסירו)

1. קרובת משפחה חכמה אמרה לי פעם כי אם אקפיד לעשות לפחות מעשה טוב אחד ביום,
אוכל לצבור לפחות שבעה מעשים טובים בשבוע. זה נשמע טיפשי, אך לעיתים אין צורך בחוכמה מתחכמת.
ויטגנשטיין הכיר בכך בטרקטט שלו. רק הטאוטולוגיות ראויות להיאמר, על השאר יש לשתוק.

2. אף אחד, כמה מאכזב, עדיין לא פתר את החידה הקטנה שחדתי אודות השיר המגניב בבלוג של חבקוק.
יש שם אקרוסטיכון (קריאה בתחיליות של כל שורה) המורכב מכל שורות השיר למעט האחרונה. תוכנו קונספירטיבי, אל תחמיצו!

3. לתינוק של השכנים יוצאות השיניים. קודם הוא בכה חודשיים בגלל גזים, עכשיו הוא בוכה נון-סטופ בגלל שיניים. בטח בהמשך הוא יבכה בגלל אהבה נכזבת. מה שלא יהיה, נמאס לי.

4. תובנה: גם אם מצפים אוכל בוואסאבי, הוא עדיין יכול להיות משמין.
הוואסאבי אינו מוחק את הערך הקלורי, אללי. בוטנים מצופים בוואסאבי, איזה טוב.

5. עולמי הוירטואלי התקרב עוד צעד אל חיי כבשר ודם. ערכתי שידוך מקצועי בין חברה בשר-ודם לבין חבר וירטואלי מהכלוב. הם כל כך מתאימים לסמביוזה שלא יכולתי להתאפק. אני רק מקווה שזה לא יוביל לכך שהיא תגנה את התנהגותי.

6. להפגיש שני אנשים כדי שיעזרו זה לזה, האם זה נחשב למעשה טוב אחד או לשניים? כמה צברתי?

7. הבית שלי נראה כמו אחרי פוגרום. חייבת לסדר. ביי.

כשהגעתי לראשונה ל"כלוב" לא עשיתי זאת מסיבות בדסמיות. חיפשתי, בדומה לצופה בראש התורן, לראות את היבשה מלב ליבו של הים. הייתי כתועה במדבר המחפש מעיין מים חיים, הייתי בחיפוש, בהליך של ציד, בתחילת הדרך למציאת האות.

ישנם מדענים בשולי קהיליית הרדיו-אסטרונומיה העוסקים בתחום הקרוי SETI ראשי תיבות של חיפוש אחר תבונה חוץ ארצית. מדענים אלה מכוונים את אנטנות הרדיו שלהם אל החלל ומחכים, כנגד כל הסיכויים, להופעת האות התבוני. חבריהם האסטרונומים הממוסדים יותר לועגים להם, אך הם בשלהם: מי שאינו נושא עיניו לשמיים, הם מצטטים יפני זקן, אינו תופס כוכב נופל.
אך כוכבים נופלים יש הרבה, אותות תבוניים – רק מעט, וגם זה מוטל בספק.
אני חיפשתי את האות שלי. את הסימן שמישהו השאיר עבורי. מהו אותו סימן, לא ידעתי. מה צורתו או מאפייניו, לא היה לי מושג. אך ידעתי כי כשאתקל בו, ידוע אדענו. דומה הייתי למאמין קשה-יום הנופל על ברכיו ודורש מאלוהיו אות וסימן. אך מהו אותו סימן? גשם בתמוז? פריחת חצב בחופשת הפסח? עורב החג מעל ראש המאמין וצווחתו מזכירה את הדיבר "אנוכי אלוהיך"? כיצד למצא רציונליזם במסר, מהי הדרך בה יכולתי להבטיח כי לא אראה אותות לא קיימים רק בגלל רצוני לראותם?
עד כאן כתבתי באורח מעורפל, וברשותכם אמשיך להיות בלתי מובנת בנקודה זו. את שחיפשתי, חיפשתי מסיבותיי אני. מושא החיפוש וסיבתו אינם מעניינכם. לא עליהם באתי לכתוב אלא על הליך החיפוש. ידעתי כי אי שם במרחב הבלוגים המטורף של הכלוב מסתתר מסר, ואין הוא גלוי לעין. נהפוך הוא, סמוי הוא ומוסתר היטב. מטרת המסר והסיבה להסתרתו נראות כמנוגדות זו לזו, אך לא כך הוא. המסר היה אמור להיגלות לעיניי בלבד. "שאל וייפתח לך, בקש – ומשמיים יענוך" כך נכתב בספר כלשהו, ואני יצאתי למרדף.
ציידים של פעם היו יוצאים למירדף אחרי טרפם כשהם חמושים בחנית, קשת ואשפת חיצים. ציידים של ימינו מחמשים עצמם במחשבים בעלי עוצמה. יצאתי כשאני חמושה במחשב קטן מידות אך גדול RAM, מוטיבציה אדירה וחופן כדורי מרץ. סרקתי עשרות בלוגים, בחנתי מאות פוסטים, הרצתי תוכנות סריקה על טקסטים ארוכים. אי שם, כך ידעתי, תמצא התשובה. אם רק אדע להיכן לכוון את האנטנות, לאן לייחד את התפילה, לאיזה כוון להביט בתקווה למצא פיסת יבשה.

את תוצאות החיפוש מאז אני שומרת לעצמי. הן אינן רלוונטיות למה שאני רוצה להראות. אך כתוצאה מאותה תקופה אני נוהגת, מחמת ההרגל, לסרוק רבים מהטקסטים שאני קוראת, בתקווה למצא בהם אוצרות חבויים. ראשית אני קוראת באופן הרגיל, אחר כך מחפשת מושגים משונים או רעיונות שנראים כתמרורים למחפש. אם גם זה מעלה חרס, אני מתבוננת באורך השורות, במספר האותיות בכל מילה, בשכיחות אותיות החורגת מהמקובל, מנסה לקרא את הטקסט בדילוגי אותיות, ועוד ועוד.

מאז החיפוש ההוא, לא מצאתי דבר. שממה, אף לא קול אחד הקורא במדבר ליישר מסילות. אך הנה, לפני ימים מספר, הגיע האות המשעשע. אין ספק, סימן מחללית זרה. יוסטון, מצאנו חיזר והוא דורש גם לפגוש את מנהיגנו וגם דיאט קולה, משהו כזה.
תוכנת הסריקה נעצרה על טקסט ארוך של "חבקוק", אדם נבון לכל הדעות, והתריעה על חריגות: שכיחותן של האותיות ג' ו-פ' בעברית (כולל ף) קטנה מאד.
שכיחות ג' היא 1.25% ושכיחות פ' ו-ף' יחדיו היא קצת פחות מ- 2%. בטקסט של חבקוק האותיות הללו מתפרעות בחדווה ומופיעות הרבה יותר מדי פעמים. כך גם האות ז', אך זה טבעי בהתחשב בכך שהוא כתב על זיתים (כמו שטקסט בנושא ייצור מטאטאים יכיל הרבה ט', וזה מובן מאליו). מתברר כי למופעים המרובים של שתי האותיות הללו יש גם מיקומים יחודיים, כאלה שסבירותם הסטטיסטית אפסית. מה זה אפסית? הסתברות הקטנה מהסיכוי שלי לזכות בלוטו ובטוטו באותו שבוע. אז כמובן שבדקתי את הטקסט בעוד כמה אמצעים, קצת יותר מתוחכמים. אני אוהבת חידות מהסוג האיכותי.
לא אפרט כאן את כל מה שגיליתי, לא כרגע בכל מקרה. אני לא רוצה להרוס חידה נפלאה לאלה מכם שאוהבים אתגרים לפיצוח. ארמוז כי ניתן לגלות מסר משונה מאד על ... עיזים.
אבל דבר אחד כן אכתוב, כי הוא קצת קשה יותר לגילוי, ואני חוששת שגם חדי העין מביניכם היו מפספסים אותו. שימו לב לסיומת של הפוסט:

"עזרי לי אתחנן
יפהפיית שני
זמרי שיפעת טובך
יפהפיה מוזהבת
מזגי לגופי חוכמתך..
הזיני גידיי בתשוקתך
שליטה אדמדמה כציפורן
ואשירהלל
תורתך
ואשיר הלל
תורתך
שירה ארגמנית נעימה, עדינה.
מלאת
נחמות
מלאת
פתרונות. ברוגע
לימדיני עורמתו הנהדרת הלבנה של החוק
יפעת ניחוחו
צפונותפילאו
ונשפי לראותיי יפתי
תפילה נדירה טהורה בפרוס עולם.
עקשי בי כפנינה
שנתפלל ונאהב בכל שיח וסיג בכל הגיג
נשיר הלל ועוד הלל וכך
ביחד, בעונג ובחום."

עכשיו, מנקודה מסויימת ואילך, אבודד את סופי השורות. בהתחלה אות אחת, ומשם ואילך שתי אותיות אחרונות.
את העמודה שמשמאל יש לקרא כשאות רגילה ואות סופית חד-הן, ומבלי להתייחס לפסיקים ולנקודות שהופיעו במקור, וחייבים לחייך:

לימדיני עורמתו הנהדרת הלבנה של החו ק

יפעת ניחו חו

צפונות פיל או

ונשפי לראותיי יפ תי

תפילה נדירה טהורה בפרוס עו לם
.
עקשי בי כפני נה

שנתפלל ונאהב בכל שיח וסיג בכל הג יג

נשיר הלל ועוד הלל וכ ך

ביחד, בעונג ובחו ם."

אין מה לאמר, מושלם.
Take me to your leader
סופסוף נמצא האישור לכך שהצלחות המעופפות אינן פרי הדמיון, אלא מציאות קרובה...

לפעמים העיקצוץ מגיע אלי במפתיע.
סליחה, אני מרמה. הוא תמיד מגיע במפתיע. אני לעולם לא מצפה לו.
העיקצוץ האהוב הזה, של נבזות טהורה.
הרגע בו אני אומרת לעצמי כי צריך לשבור את הכלים, כדאי לנקוט בשיטת פעולה מפתיעה, לנצח במשחק הפוקר על ידי בעיטה בשוקו של זה שמעבר לשולחן.
אי אפשר להיות מוכנים לתחושה, זו ההשראה הנוחתת במפתיע, מתגנבת על כפות חתוליות,
נמהרת ופוחזת, מסתחררת במערבולת של חיוך ומסתורין.
הרגע הקסום.
זהו העיקצוץ השולח אותי, באחד מאופניו, לשגר את הרץ הלבן שלי לאיום מטופש לכאורה, מלכודת למעשה, הגמביט הקלאסי.
זהו העיקצוץ האומר לי שבמקום להסביר למתרימים הקתוליים שאני לא ממש מזדהה עימם, אני יכולה לגרשם חיש מהר בהרמת שולי חצאיתי.
זהו העיקצוץ האומר לי כי בתחרות ריצה אני יכולה להכשיל את יריבי בהדיפה אלימה על גדר.
אני מתה על העיקצוץ הזה, הוא חברי הטוב המלווה את צעדיי ושנותיי.

ועכשיו הוא הגיע והוא מכה בי בלי רחם, שולט אכזר.
הוא אומר לי כי עלי להתנהג "לא יפה", ואני מהנהנת בהכנעה. בעצם לא בהכנעה, בשימחה.
העיקצוץ אומר כי היעד הולך לאכול הרבה קש, ואלי גם קצת זכוכית לקינוח.
למה?
כי הוא עיצבן אותי, כי הוא חלאה של 24 קאראט, כי הוא מקלקל לי את הנוף, מה זה משנה! כי דמו מותר.
אז העיקצוץ אומר לי, פ' חביבה, אל תילחמי בהוגנות, היי מלוכלכת.
מישכי שיער, בעטי במפשעה, החדירי אצבע לארובת העין. ואחר כך, רק אחר כך, התחילי להלחם בצורה באמת נבזית.

יש לי מישהו על הכוונת, וחיוך רחב-רחב. הציפורניים שלופות וריח הדם באוויר.

יש בכלוב כותב הנקרא חבקוק.
בדרך כלל לא הייתי טורחת להמליץ על הבלוג שלו (שהוא טוב, אך יש עוד בלוגים טובים), אך הפעם אעשה זאת בפה מלא.
הפוסט האחרון שלו, 16/8/2010, נקרא בדסמ וזיתים.
למראית עין מדובר בפוסט תמוה, בלתי מובן ומלא בציטוטים מקראיים.
במבט בוחן יותר, מתגלה שם עולם ומלואו.

הפוסט מומלץ ל:
1. אוהבי מקורות היהדות.
2. לחובבי זיתים ושמן זית.
3. לחובבי צפנים וחידות.

במילה אחת, מבריק.
זה לא בשביל הקהל הרחב, אך הקורא האיכותי ילקק את שפתיו.

מאחר וקיבלתי כבר שתי הודעות אדומות המברכות אותי על האייקון החדש,
ומאחר ושני המחברים חשבו בטעות שזו אני, אעמיד דברים על דיוקם.

המצולמת היא מכרה שלי, זו לא אני.
סתם מישהי שעובדת איתי במשרה חלקית.
לא צריך להזיל עליה ריר, היא בכלל לא נחמדה.
היא בוסית, שתלטנית, קולנית ומתנשאת.
אז אל תריירו.
למען ההגינות אכתוב שיש לה ריח גוף משכר, גוף טוב ואינטליגנציה גבוהה.
אבל זהו, שום תכונה נוספת הראויה לציון חיובי.
אולי אחת: היא שנונה.
טוב, עוד אחת, היא מאד נאה.
היא גם אוהבת סקס, מאד, אבל ניתן להתווכח אם זו תכונה טובה.
חוץ מהדברים האלה, אין בה שום דבר טוב.
והיא די מכשפה.
אז למה לעזאזל שכבתי איתה, למה?