אוהבת שירה.

בשבוע שעבר פרקתי כל עול.
עם כל הנכונות שלי לראות במעשיי את הרצוי, עלי להודות: כאן הגזמתי.
ניצלתי שרב כבד, חצאית זעירה, אקדחי מים וערימת גברברים כדי להשתולל.
אז כרגע אין לי פנאי לפרט, אבל זה יבוא.
אנא, אם תוך חודש לא אכתוב על השערוריה שגרמתי, הזכירוני דבר.
עדיין מחייכת חיוך זימה,
פ'

לא יודעת מה אתם חושבים, אבל ההחלטה להעניק הכרה של ממש למרכז באריאל עשתה לי את היום.
מה זה את היום? את השבוע אם לא החודש.
למי שלא יודע, המרכז האקדמי באריאל הוכר כאוניברסיטה על כל המשתמע מכך.
מאחורי הקלעים, ולעיתים גם על קידמת הבמה, התחוללו מאבקים עזים.
מן העבר האחד אנשי המל"ג (המועצה להשכלה גבוה) שלא רצו שתקציבם יחולק למוסד נוסף.
אליהם חברו אנשי שמאל הרואים באריאל שטח שנכבש מידי בעליו החוקיים (ובמילים פחות מכובסות: השונאים כל מי שחי מעבר לקו הירוק אלא אם כן הוא מוסלמי).

מן העבר השני באו אנשים המעוניינים להרחיב את ההשכלה בישראל ואולי גם לרופף את אחיזת הבולדוג של המכללות בתעשיית ה"תואר-תמורת-כסף". אליהם חברו אנשים שהציונות מדברת אליהם ושבליבם נפש יהודית הומיה.

לא אכנס לנבכי הדיון (שהיה מרתק מן הבחינה האסטרטגית), אך אברך על המוגמר:
יש אוניברסיטה באריאל.
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

כמה עניינים שוטפים:

1. באמת זיכו את אולמרט? טוב, שוחד זו העבירה הקלה ביותר בה ניתן
היה להאשימו. עדיף שהוא יזוכה מאשמות שוחד, מעילה, לקיחת דבר במרמה
וכיוצ"ב. העם היושב בציון צריך להבין כי כל אלו מתגמדות מול הכוונה למכור את
קדשי ישראל בנזיד עדשים.

2. זה רק נידמה לי או ששלמה ארצי באמת מתכנן להכנס לפוליטיקה?
הוא משמיע קולות נבובים בדומה ליאיר לפיד.

3. הקיץ התחיל טוב, בטמפרטורות נמוכות ובלחות נסבלת.
אבל זה עבר לו...

4. נזכרתי בסיפור מצחיק מעברי הפרוע (כרווקה). אעלה אותו על הכתב בהקדם.
אם אשכח, הנה תזכורת לעצמי : תיאטרון בובות.

5. אקדחי מים פשוטים, שקל וחצי ליחידה. יום כיף ביחידה התפתח למשהו משוגע.
כמה עולה חולצת טריקו לבנה, פשוטה וצמודה?

6. סניף הבנק שלי שלח לי הזמנה להשתתף בהשקה של מכונית יוקרה.
לדבריהם, במהלך האירוע אוכל לרכוש אותה בהנחה של 100,000 ש"ח.
הם דפוקים בשכל, קודם שיביטו בחשבון העו"ש שלי. מה אני, אולמרט?

7. קלטתי שציפורי ה"מיינה" מטריפות ציפורים אחרות בחיקוי שריקותיהן.
ישבתי והתאמנתי וגרמתי למיינות לשרוק אלי. הן חשבו שאני שחרור.

8. אל תאכלו פשטידת כליות בקפיטריה שסמוכה למחלקה הנפרולוגית.

9. המשורר תדאוש מקסוף הכריז כי לא יכתוב עוד שירה.
זה העלה על שפתיי חיוך. זו אבידה כמו, כמו, כמו שיאיר לפיד
יפסיק לפרסם מאמרים באנליזה פונקציונלית.

אני עדיין לא כאן.
ליבי במזרח וערוותי בסוף מערב.
המממ... טוב, לא יפה להתלכלך על משוררים מתים.
אבל באמת, לא יוצא לי להכנס לכאן לאחרונה.
יוצא-להכנס, איזה תחכום ספרותי, פ', דוסטוייבסקי מוריק מקנאה.
למרות שהדרתי אצבעותיי מכניסה לאתר זה,עדיין אני ממשיכה לגלות הרבה צפיות.
מה קורה, אנשים? לא הפנמתם? ברחתי, הלכתי, אני לא פה.
האורווה פרוצה והסוסה ברחה, נשבר-החבל-ברח-סירה, קומפרנדו?
חודש ולמעלה מכך אני רלוונטית כמו גבינת קוטג' בת חדשיים, ואתם עדיין משחרים לפיתחי. מה יוצא לכם מזה, האל יודע. כנראה שזה קשור ל..... טוב, לא אזכיר סטיות.
זה לא מנומס.

אז מה המצב, מוצ'צ'וס? קה פאסה, אמיגוס?
אצלי החיים נחמדים, ואפילו נחמדים פלוס.
אוהבת, עסוקה, פעלתנית.
קיבלתי קידום בעבודה (שלא רציתי), ביקרתי בכמה מקומות מעניינים,
והצלחתי להושיב את עצמי ברצינות רבה יותר בכדי לכתוב פרוזה.
הולך לא רע, תודה.

ולפעמים, רק לפעמים, יש בי צביטת געגוע קטנה.
קטנטנה.
פיצי-פיצפונת.
אבל לכתוב את זה משמעו התגרות בכמה אנשים טובים שמצפים שאחזור לכאן.
אולי הם מטפחים תקוות שאפילו אכתוב כבימים עברו.
אויה, התקווה היא מידה מגונה מן החטא, כי הראשונה מפריחה את ניצניו של השני.
התקווה גרועה מן החטא בהיותה ממושכת ממנו.
בתקווה כל הגוף עומד דום, ובחטא רק הזין.
(השורות האחרונות אינן מקוריות שלי. מי שיצליח לזהות את הכותב לפי סגנונו, מוזמן לבשר על כך ברבים)

היו שלום, יקיריי
חושבת עליכם, טיפ-טיפה.

פ'

חוגגת היום יום הולדת. ילדה גדולה.
מצד אחד הכל בסדר.
נשואה באושר, מסודרת כלכלית, בריאה כשור.
מצד שני דאגות ועצבונות.
חבר יקר מת, אבא אינו בקו הבריאות, חוסר וודאות.

שולחת לכל החברים והחברות מהכלוב עוגה וירטואלית וחיוך אוהב.
נחמד לי שאתם בסביבה.

Stop all the clocks, cut off the telephone,
Prevent the dog from barking with a juicy bone,
Silence the pianos and with muffled drum
Bring out the coffin, let the mourners come.

Let aeroplanes circle moaning overhead
Scribbling on the sky the message He Is Dead,
Put crepe bows round the white necks of the public doves,
Let the traffic policemen wear black cotton gloves.

He was my North, my South, my East and West,
My working week and my Sunday rest,
My noon, my midnight, my talk, my song;
I thought that love would last for ever: I was wrong.

The stars are not wanted now: put out every one;
Pack up the moon and dismantle the sun;
Pour away the ocean and sweep up the wood.
For nothing now can ever come to any good.

כמה אודן היטיב לבטא את הדברים.

לא חידשתי את מנוי הזהב שלי בכלוב, ועם חלוף הזמן ואיתותי האזהרה הוא פג והתנדף אל צידו הידוע של ציר הזמן. הייתי מנויה, ואיני עוד.
לכאורה בעיה זוטא. אם הדבר מפריע לי, אני יכולה לחדש את המנוי תמורת שקלים ספורים (זה באמת לא יקר). אם אין הדבר מפריע לי, אני יכולה להשאר בלתי-מוזהבת.
אז מה הבעיה?
יש לי ידיד בכלוב, חומד של איש.
נשמה טובה של ממש.
אנחנו מתכתבים לעיתים תכופות, גם כשאני או הוא נמצאים בחוץ לגבולות הארץ.
ההתכתבויות האחרונות כללו תיאורים של ארץ אקזוטית (כל מה שמחוץ לאירופה הוא אקזוטי עבורי, קל וחומר אסיה) שנעמו לי מאד.
הבעיה היא שלאותו ידיד, נקרא לו י', אין מנוי זהב.
מרגע שפג מנוי הזהב שלי, אין ביכולתי להתכתב איתו.
הקשר איתו שווה לי הרבה יותר מדמי המנוי, כך שנראה שישתלם לי לחדש.
אבל...
אם אעשה זאת אצטייר כלהוטה מדי, וליידי אמיתית לעולם לא נוהגת כך.
חוץ מזה, למה שהוא לא יעשה מנוי זהב?
דילמה היא בעיה הדומה להסתערות השור.
הדוף קרן אחת, והשניה תפגע בך.
הדוף את השניה, והראשונה תנגח בחזך.
התעלם משתיהן, והגוף האדיר ירמוס אותך כקנה קש.
מה לעשות?

הצעות, משעשעות כרציניות, תתקבלנה בברכה.

את מוסף הספרות של "הארץ" אני לא קוראת.
יש לי בעיה עם העיתון הזה, וזו לא בעיה של חוסר צבע וסנסציות.
אז אני שומרת מרחק מהעיתון, וזה הדדי, וכולם חיים בטוב.

אבל... כשידיד שלי אמר שאני מוכרחה לקרא מה פורסם שם,
חשתי לראות הכצעקתה. ואמנם, פואטיקה משובחת.
לדעתי זו כתיבה שמהווה יהלום במדמנה הספרותית של ישראל כיום.
מין שילוב בלתי אפשרי של רחל שפירא עם אהרון אמיר ועם אברהם חלפי.
למרבה הפלא מדובר בילדון בן 22.
אמנם הכתיבה אינה מנוקדת (ואני מצרה על כך), אך ניתן להתרשם מהכשרון האדיר גם כך. אני מצרפת את אחד השירים, להנאתכם.

שיר תולדות אדם / עמרי שרת

אדם צריך, לפני הכל, לכאב מאד. מתוך ורידיו.

בטרם האדם יקרא שמות לכל-שדיו

עליו לנשך את-הטרשים, את-הדממה, את השקיעה

העקבה מדמדומים, המקיזה את-הדמעה

אשר רותחת על-הלחי מרב תפארת ובושה,

מרב בדידות ואהבה וגעגוע לקדשה - -

אדם צריך להיות גזיר-עץ דועך בתוך קמין:

להאמין ואז לכפר בכל ושוב להאמין

ולעלות בלהבות מתוך צלילות ההכרה

שאין לנו לאן ללכת, כי אם-חזרה.

אדם צריך לחיות מאד ואז למות מאד

ואז לנתוץ את-מצבתו ולהתחיל סוף-סוף ללמד

איך להקיא פרי עץ הדעת ולשכח רע מטוב -

אדם צריך ראשית לחזר,

ואז יוכל לכתב.

רציתי לכתוב משהו אחר לגמרי.
היו לי תוכניות ברורות על מה לכתוב (ת'אמת, משהו מעניין, אבל זה יחכה).
בפועל, אנצל את הפלטפורמה המכובדת הזו בכדי להיטיב את חייהם של חובבי הקריאה שלא משתמשים ב"מועדפים".
בקצרה: שפחריפה חזרה לכתוב!
בקצת פחות קיצור: הכותבת הכי מוכשרת בסביבתנו העלתה לאויר את הבלוג המיתולוגי שלה, ואף הוסיפה פרק חדש.
לאלה שמכירים אין צורך להסביר את גודל החגיגה.
לאלה שלא, נו, למה אתם מחכים?

1. לא כתבתי כאן 42 ימים. למרות שניתן היה לשער כי אחזור אחרי 42 יום
(משמעות החיים, וכדומה), לא זו היתה הסיבה להיעדרותי. פשוט, עסוקה.
מתנצלת, זה לא יקרה שנית.
2. טוב, אולי זה כן יקרה. מה תעשו לי?
3. באמת?! מבטיחים שתעשו?
4. לא סיימתי לספר את אירועי החתונה. בקרוב, אם תרצה השם.
כן, תרצה, בלשון נקבה. מה יש, אסור? הדרת נשים?
5. עניין אחר: הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם. יש ספר כזה, באמת.
קראתי (מתורגם לעברית). המלצה חמה: שימרו מרחק. איכס.
6. מישהו קרא את הכתבה בידיעות אחרונות על יפה ירקוני?
נכתב שם שהתבטאויותיה הפוליטיות החלו בגלל מחלת האלצהיימר שלה.
כמה דיוק יש במשפט אגבי אחד, כמה דיאגנוסטית יכולה להיות כתבה. נפלא.
7. תה הקמומיל-וניל-דבש של סלסטיאל-סיזונינג. שומר נפשו ירחק.
שלא תגידו שלא התרעתי.
8. בקרוב יצא לאור בעברית ספר של שוטאן אגנייק הנריק,
אפלה קולנית הוא עתיד להקרא בתרגומו לעברית. מומלץ מאד.
9. מישהו יודע איזה סוג צבע מתאים בכדי לצבוע משקוף שיש עליו טפט?
אני מדברת על טפט חלק וכהה יחסית שממש לא בא לי טוב בעין.
מובן שאפשר להחליף משקוף, אך חשבתי לצבוע. אקריל? שמן? פוליאור?
10. נניח, היפוטתית, שאני משלבת ויברטור עם אורגן אורות. רעידות ולצידן
סאונד המתחלף לפי הפלוקטואציות הגסות ואור התחלף עם הפלוקטואציות
העדינות. יש להדגיש כי מחולל הצלילים, הרמקולים והפנסים הם חיצוניים
כולם, ומחוברים לויברטור על ידי כבל או בחיבור RF, טרם החלטתי. יש ביקוש?
11. זה רק היפוטתי, יא סוטים.
12. או שלא.