טיפות גשם דקות עפות עם הרוח, קר אבל אני עטופה היטב במעיל צמר ארוך, מגפיים, צעיף, כובע צמר סגול. אנחנו שועטות על מדרכות האבן, ערב יום שישי, שבת בבוקר? בוודאי אחרי חצות. לפני זה ישבנו במסעדה איטלקית וזללנו פיצה דקה עם נתחים של פרשוטו ופטריות. היה חם ונעים שם, עם הריח המגרה של שמן זית ושום קלוי. ישבנו צפופים בכוונה כשכל המעילים והצעיפים בערימת בלגן אחת על הכסא בראש השולחן.
את בריט פגשנו בתחנה הקודמת בסיור הלילי שלנו, בבר נוצץ מראות בו הורקנו בירה הייניקן קרה ושוטים של וודקה קפואה, הן הכירו לפני מספר ימים כשקארינה ביקרה בחנות אותה ניהלה בריט, היא היתה הלקוחה היחידה בחנות הקטנה בצהרי יום ב' גשומים והשתיים שתו קפוצ'ינו יחד. כך לפחות הסתבר לי מהן אחרי החיבוקים. סטפן היה הידיד של בריט - הומו מוחצן ונשי, בליין מושבע, מצויד בכמות ראויה של פירסינג וקעקועים ושיער צבוע בלונד.
כמעט נרדמתי בישיבה במסעדה האיטלקית, החום העלה לי את האלכוהול מהבטו. ואז אני מתעשתת ורואה מולי את בריט מסתכלת עלי ואומרת משהו בגרמנית לקארינה. קארינה מקשיבה משועשעת ומתבוננת בי. "מה?" אני שואלת אותה והיא עונה לי מיד:
"בריט שואלת אותי עם יש לך ראש פתוח"
אם יש לי "ראש פתוח"? לפני שנתיים הסתובבתי במדי קצינה ונעלי עבודה גבוהות בבסיס צה"לי מאובק בנגב. עכשיו אני יושבת במסעדה איטלקית באמסטרדם עם מטען עודף של אלכוהול בדמי. אני לא יודעת עם יש לי ראש פתוח, לא יודעת בשלב הזה עם יש לי ראש בכלל. כל מה שיש לי זה את קארינה. זו הטריטוריה הביתית שלה, היא כאן הלביאה, שליטת הג'ונגל, ואני איתה, באש ובמים. את זה פחות או יותר אמרתי לה בתשובה ושתיהן צחקו, ואפילו ההומו הפסיק לרגע לפלרטט עם המלצר השחרחר ששיחק אותה איטלקי אבל נראה לי יותר כמו ערבי.
דהרנו ברחובות בטור עורפי כשהפעם בריט מובילה, אני אחרונה, אוחזת בידה של קארינה. הגענו לחנות אופנת פטיש באחד הרחובות הקטנים שבין רובע האורות האדומים וה"ניו מרקט". חלון הראווה היה חשוך והחנות היתה סגורה, אבל בריט לחצה על כפתור הזמזם ונראתה בשליטה גמורה במצב.
הדלת נפתחה ונכנסנו פנימה לתוך החנות. הבחורה שפתחה לנו חיבקה את בריט וקישקשה איתה בהולנדית. היא הובילה אותנו לקצה המרוחק של החנות שהיתה מלאה בבגדי עור, לטקס, מגפיים, שוטים, רתמות וכדומה. היא פתחה לפנינו דלת והובילה אותנו במדרגות למרתף שמתחת לחנות. שם נכנסנו להפתעתי הגמורה לעיצומה של מסיבת בדסמ.
לפני 14 שנים. 26 בינואר 2010 בשעה 13:43