התמכרות

אני לא יודעת למה אני עושה את זה
תמיד אני מרגישה רע עם עצמי לאחר מעשה, אבל לא מסוגלת להפסיק
זה התחיל כנראה בסוף התיכון, כשהקורבן הראשון היה המורה להיסטוריה
היו לי שני קורבנות גם בשירות הצבאי - נגד מבוגר בשירות קבע ואחריו קצין צעיר ומתלהב מעצמו.
הקורבן הנוכחי הוא אחד המנהלים בחברה בה אני עובדת - בן 30 פלוס, נשוי ואב לשני ילדים קטנים
בחור שאפתן ונמרץ שעובד קשה מדי וכנראה זוכה למעט מאד אהבה בבית. הבנות במשרד חושבות שהוא חתיך
זה התחיל לפני שבועיים, ישבנו יחד עם עוד הרבה אנשים בחדר הישיבות. באותו יום הייתי במצב רוח סקסי בבוקר, אחרי השיזוף של חוף הים בחרתי במכנסים קצרים, חולצה לבנה עם כפתורים המאפשרים הצצה לחלק השזוף של החזה וכמובן סנדלים - מהזן החדש עם הרבה רצועות וקישוטים. בניגוד לחלק מחברותי אין לי כל בעיה עם עקבי סטילטו דקים (התאמנתי מספיק בשנים שגרתי בהולנד)
קצת השתעממתי ועשיתי את עצמי מעיינת בריכוז רב בניירות שלפני, ואז בפתאומיות הרמתי את מבטי ותפסתי אותו על חם.
הוא ניצל את העובדה שאני עסוקה בקריאה ולטש עיניים מורעבות אל הרגליים שלי. למדתי להכיר את המבט הזה. מן תשוקה מיוסרת של כלב מרייר כשמנפנפים מולו בנתח בשר מגרה.
קלטתי אותו מיד, אבל השארתי ארשת פנים קפואה והעברתי את מבטי ממנו. עוד לא הייתי בטוחה למרות שהחושים שלי לא הכזיבו אותי בעבר.
נעצתי שוב את עיני בניירות בראש מורכן והפעם התחלתי גם לכתוב הערות בעיפרון. כעבור כמה דקות הרמתי שוב את הראש במפתיע ותפסתי אותו - שוב מרוכז כולו בבחינה מדוקדקת של הלכה האדומה שעל ציפורני אצבעות הרגלים שלי.
"תפסתי אותך" אמרתי לעצמי.
מאותו יום התחלתי לשחק איתו משחק, הבעייה היא שהוא לא יודע שאני משחקת איתו משחק. האמת היא שהוא נראה לחוץ ועצבני בנוכחותי וממש אובד עצות.
המטרה של המשחק היא למוטט את כל חומות ההגנה שלו - גבר, נשוי, אבא, מנהל, קצין במיל' וכו'. לחשוף את תשוקתו אלי בצורה הכי מבזה שניתן לדמיין, ואז אני כמובן מסרבת בנימוס והוא מרגיש כמו אידיוט מושפל - שח מט.
הדרך בה אני משחקת את המשחק אכזרית - אני מנצלת כל הזדמנות אפשרית כדי להזין אותו ברמיזות מיניות מגרות, תוך שימוש מכסימלי ברגלים והסנדלים שלי, המוציאים אותו מדעתו. מאידך, אני שומרת על דואליות מושלמת, כל תנועה ומילה שלי המכוונות אליו יכולה גם להתפרש במקביל כנורמלית לחלוטין. אתמול לדוגמא ישבתי מולו במשרד, התכופפתי להרים מהשולחן את כוס הקפה ונעצתי ברגלו את החרטום החד של נעלי העקב השחורות שלי. כמה שניות אחרי זה פנה אליו המנכ"ל בשאלה והוא ממש גמגם. הייתי מבסוטית לאללה.
משחקים.