Honeylingus

האיש שאומר "ג'חנון ומלאווח" במקום "כפתור ופרח" ישב במסעדה על שפת הקניון והביט אלפי מטרים מטה.
אולי הוא ישב בקצה של גורד שחקים.
אישה, מלצרית, או זמרת ג'אז, התקרבה אליו וביקשה ממנו תרומה לילדים נכים או חולי סי.אף.
"אני אף פעם לא תורם כסף," הוא אומר, "רק זמן."
האישה, עכשיו צוענייה, יורקת עליו ומקללת בשקט.

מונגולי בדיוק סיים לאכול את שיירי הבשר מעצמות הסוס.
הוא מכין את העצמות לשריפה ומפלח ערימת זרדים עם החרב שלו - סמל נייד של האלה.
עכשיו הוא מקריב חלב, אולי אפילו חמאה, לרצות את "אמא אש".
"אמא אש" מלקקת את שפתיה האדומות-דם ומצווה עליו לחתוך לעצמו את הגרון.

בגנין ובולוטניק, רגליהם מכוסות בבוץ ביצות, או דם של מכרסמים שחוטים, צורחים אחד על השני כי אוזניהם מלאות רפש.
"אני אומר שנאכל את הכבד!"
"לא! את הלחיים!"
הרוסלקה ששבו רועדת כשהם צוחקים.

"למה?" שואל האדם שאומר "ג'חנון ומלאווח" במקום "כפתור ופרח".
"למה?" המונגולי המפוחד שואל את האלה שלו.
"למה?" הרוסלקה הכפותה שואלת את בולוטניק המסריח.

"כי מישהו היה ילד רע."

---

הפרהיסטוריה הפכה להיסטוריה ברגע שבו הומצא הכתב.
כמה מהכתבים הקדומים ביותר מתארים את המלחמה העתיקה בעולם: המלחמה בין הטוב לרע.
אתה חייב לקבל את העובדה שאם טוב ורע קיימים מחוץ למערך המוסרי שמוטבע אצלך בראש - יכול להיות שהטוב לא ינצח.

---

שיפור עצמי זה ללוזרים שקונים כל שטות שמוכרים להם בערוצי הקניות.
הרס עצמי זה ללוזרים פסימיסטיים, שחושבים שהם אינטלקטואלים, וקונים כל שטות שמוכרים להם בסרטים.
למצוא פורנו איכותי באינטרנט - זה כבר הישג ראוי לשבח.

בפוסט קודם שבו הבאתי ציטוט משיר של דילן תומס - "למוות לא תהיה ממלכה", נפלה טעות.
אני טעיתי.
יש לו ממלכה, והיא לא קטנה, היא רק צומחת ולא מראה סימנים של היעלמות.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=3476&blog_id=5155

פתאום שמתי לב שהבלוג הזה כבר בן שנה (וחודש).
בסרט שראיתי פעם, "פרש" [1], שמואל יעקובסון אומר לגיבור, סוחר סמים ושחקן שח מחונן בן 12, משהו כזה:
"זמן זה לא כסף, וכל מי שאומר לך אחרת משקר.
כסף בא וכסף הולך, אבל זמן אף פעם לא יחזור אליך."

בטווח הרחוק, כך הובהר לא פעם, כולם מתים [2], אז כדאי לנצל את הזמן לדברים נעימים.

1:
http://www.imdb.com/title/tt0109842

2:
במקור מכאן:
http://www.theonion.com
לראות את המאמר בלי תשלום, אפשר כאן:
http://www.politikforum.de/forum/showthread.php?threadid=6051

השיער הרך שלך, כמו קורים, נדבק לזיפים שלי.
במקום להזיז אותו הצידה, עם היד, את מתקרבת אלי, כמו זבוב במלכודת.
את מסתכלת עמוק בעיניים המטעות שלי.
הידיים שלי מסביבך, סוגרות על הטרף.
אנחנו נוגעים, ואין דרך חזרה.

"המוסד לבירור המציאות, שלום. מדברת סימה, במה אוכל לעזור?"
"סימה, שלום, זה שוב Tem."
"מה המצב?"
"שפיר כמו גידול. יש לי שאלה."
"מהי?"
"למה?"
"למה מה?
"למה? למה. באופן עקרוני, למה. למה?"
"למה מה? למה אין שניצל מצה? למה פקונג ראש של פורד פוקוס נשחק מהר יותר במודל 2004 מ-2005?"
"לא, למה?"
"למה אי אפשר לשכוח בכוונה? למה פאי זה שלוש נקודה ארבע-עשרה, חמש-עשרה, תשעים ושתיים, שישים וחמש, שלושים וחמש..."
"לא! לא 'למה' ספציפי. 'למה'. בגדול. 'למה'."
"אה. זה. נדמה לי שהבנתי. חכה רגע, זה היה כתוב לי פה."
"מחכה..."
"כן, הנה, יש לי. אתה שומע?"
"כל-מילה-מיום-היוולדי-אבל-לא-מקשיב, דברי."
"ככה."
"חשבתי שזה זה. או זה, או 'למה לא?'"
"פעם זה היה 'למה לא?', אבל שינו את זה."
"תמיד הם משנים. טוב, תודה."
"בבקשה. ביי."

שוברים 4 מצות לחתיכות קטנות.
משרים כ-10 דקות בשני-שליש כוס חלב, ושליש כוס דם של ילדים נוצריים.
מוסיפים שלוש ביצים, מלח ופלפל.
יוצקים עם כף למחבת עם שמן רותח.
כל כף - לביבת מצה מסורתית.
בתיאבון!

לפני שנים שכבתי על הגב והקשבתי,
לדשא, לצרצרים, לאישה שלידי, לרוח.
היא דיברה ואני הקשבתי.
ובעיקר שכבתי על הגב, על הסדין, על הדשא, על קצה הגבעה הכי קרובה לשמים.
בלילות חסרי עננים כמו הלילה ההוא, ככל שמביטים יותר, רואים יותר כוכבים.
בלילות עם רוח מתגנבת כזו הקימור של כדור הארץ פתאום נהיה מובן.
פתאום זה ברור כמה ענקי הכדור הזה צריך להיות כדי שבמשך הרבה זמן יטעו לחשוב שהוא בכלל שטוח.
הנצנוצים הרחוקים בשמיים משמשים להזכיר את זה שהכדור הזה קטן וזניח.
די מהר אתה מגיע למסקנה שאתה לא גדול כל-כך כמו שחשבת.
כשאתה קצת חסר נשימה, ומבין את החשיבות של כל מה שתעשה, כל מה שתראה, וכל מה שתדע אי פעם,
בדיוק אז,
מרחפת אמת ישנה מול העיניים שלך:

אין סוף למה שאתה לא יכול לעשות.





זה היה הזמן לנשיקה.

יום אביבי אחד טיילתי לי בנחל, צד דגים לארוחת ערב, כשדג צהוב נפל לי לרשת.
"אדוני, אדוני, חוס עלי, אני דג צהב." אמר הדג במבטא מזרחי.
"לחוס עליך?"
"כן, אני יכול למלא שלוש משאלות, מה שתרצה, רק תחוס עלי." הוא התחנן.
"שלוש משאלות?"
"בטח, רק תמהר, אני כמו דג מחוץ למים."
"כן-כן-כן, אני מכיר אתכם. אני אבקש משהו, אתה תבין משהו אחר, מכיר, מכיר."
הדג מזייף מבט פגוע ואומר "אז מה אתה מציע?"
אני שולף פיסת נייר מהכיס ומקריא:
"הסכם שיפוי לעניין שלוש משאלות בין Tem לבין הדג המתקרא...?" אני מביט בו.
"הרצל." הוא משפיל מבט.
"הרצל?" אני תמה.
"כן, למה מה קרה?" הוא כועס.
"כלום, אם היה לי דג לא הייתי קורא לו הרצל. לא משנה. איפה היינו? כן,
בין Tem לבין הדג המתקרא הרצל..." אני ממשיך לקרוא.

...

"ולראיה באנו על החתום. תחתום פה." אני מושיט לו את הדף ותוקע לו עט בפה.
הוא חותם, לא בקלות, ויורק את העט.
"אתם האשכנזים..." הוא מסנן.

כבר שני-קילו זמן מתסכל אותי לבחור עגבניות.
אני לא מוצא עגבניה ראויה, כזו עגולה, ויפה, עסיסית, אדומה, בשלה.
רק כדורים אדומים-לבנים-ירקרקים, מעוותים קצת, עם צדדים שטוחים מלחץ העגבניות האחרות בארגז ועל הטעם אין מה לדבר.
אבל זו תהיה טעות להתמקד בעגבניות הלא מוצלחות, כשכל כך קרוב אליהן יש מלפפונים נהדרים.
בצבע ירוק כהה, מבריקים קצת וקשים קצת, בשלים גם בקצוות.

שלא ישתמע מזה פוסט-מודרניזם שאין בזה, כן?
זו תהיה גם טעות להניח שיש איזון.

קהילה - קבוצת אנשים בעלי דעה או מטרה משותפת.
קהילת BDSM - קהילה שהנושא שמאחד אותה הוא העניין והעיסוק ב-BDSM.
קהילת ה-BDSM הישראלית - לא יודע.

לטעמי, אם יש דבר כזה, הנושא היחידי שצריך לגבש אותו הוא מלחמה בדברים כאלו:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=4400&blog_id=826

איך שהדברים לא יעמדו, אני לא רואה את בעצמי כרגע חלק מהקהילה הזו.
זו הסיבה השנייה שבגללה אני לא בא למועדון.