שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלומות בהקיץ

בלוג למטרת הנושא לשמו התכנסנו...
לפני 13 שנים. 15 בדצמבר 2010 בשעה 17:53

היום הלכתי לעבוד עם חבר שעושה טיולי ג'יפים והפקות במדבר,
עשינו הפעלה לאיזה קבוצת היי-טק, אי שם בנחל עמיעז היפיפה, מתחת למישור.
כשראיתי אותם מגיעים עם האוטבוסים הממוזגים,
חמושים במשקפי שמש וקסקט חדש לכבוד הארוע, עבר בי מין פרץ נוסטלגיה,
באופן טבעי שאלתי את עצמי אם הייתי רוצה לחזור לשם,
הרוח הסיטה קצת את הענף של השיטה מעליי, וזה גילה לי את התשובה,
חייכתי בליבי כשחשבתי שהיום הייתי חוזר להיי-טק,
אם הייתי יכול לשים את המחשב מתחת לאותה שיטה, הסתכלתי על המקום הקסום שהייתי בו,
והחיוך מהלב נמתח לי לשתי האוזניים, איזה תענוג של מקום.
הכי כיף זה שרוב היום סתם היינו שם, הגענו, הקמנו את התחנות והעמדות,
ורבצנו במדבר ממתינים לשיירת האוטובוסים על התברברויותיהם,
כולם קיטרו כל הזמן על איך נמרח היום, נשרף על שעתיים פעילות שהם מתים להעביר וללכת,
ורק אני חשבתי לעצמי, שיתברברו, נהנה מעוד לחישה של אבן, בעוד יומיים היא מתכוונת ליפול,
ברגע אחד שהייתי ממש מאושר אמרתי לחבר שלי ההוא שזה ממש שחיתות לשלם לי,
מתי שמעסיקים אותי במדבר, קשה לי להאמין שגרתי כל כך הרבה שנים רחוק ממנו,
אבל זאת עובדה, ואפילו לא יפתיע אותי במיוחד אם שוב אתרחק ממנו בקרוב,
בכלל היום כבר קשה לי להפתיע את עצמי, מזל שאת נכנסת לחיי ולקחת אותם.
כבר כתבתי פוסט שלם על היום הנפלא שעבר עלי, וזאת מבלי להזכיר אפילו,
שאת כל הכיף הזה עוטף עוד כיף, הרבה יותר גדול, עוטפת שייכות, עוטף גורל,
עוטף אושר, עוטפת שליחות, עוטף עזה, טוב נסחפתי 😄
אבל אני בהחלט מרחף באויר בכל מקום שאני נמצא בו מאז אני לרגליה,
ותוסיפו לזה נקודה מדברית חדשה לעיניי, ביום חורף שטוף שמש וציורי ענן,
התחלתי לחפש מלאכים נשבע לכם.
ומחר אנחנו נפגשים סוף סוף, איזה כיף, ואנחנו גם הולכים לפגוש עוד זוג,
שההררכיה בינהם דומה לשלנו, החיים הנכונים, זה מעניין ומסקרן אותי מאוד,
אני גם מרגיש שבא לי להרגיש את מקומי הטבעי לרגלי גבירתי גם ליד עוד אנשים,
ולהרגיש טבעי ונוח עם זה, אבל זה גם פחות משנה לי, אני כל כך רוצה להיות לידה כבר.
זה מה שחשוב לי באמת עכשיו. את כל כך מרגשת אותי גבירתי בכל רגע ורגע,
רק המחשבה עלייך גורמת לי תחושות לא נתפסות, ואני לא מפסיק לחשוב עלייך,
אוהב אותך כל כך גבירתי, עולמי, חיי, אלוהיי,
תודה על יום מוווווויייייי כיף

לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 17:31

יום סוער היה אתמול, גם הבוקר המשיך ככה,
אבל היום ניקיתי. עזבתי את הבית מבריק ביום חמישי,
עם חלון פתוח בחדר השינה לתועלת אחשלו, וחלון קטן במטבח שרק הרשת סגורה בו,
כשחזרתי אתמול הבית נדמה כאילו עברה בתוכו דיונה, וחצי ממנה החליט להשאר,
למעשה היה הבית תאור מדויק של סערת רוחי אתמול, זה לא הפתיע אותי,
בטח שלא היה לי כוח להתעסק עם זה, אך היום בנפש רגועה, ובהדרכת המופלאה,
ניקיתי את הבית ואת הנשמה, תודה לך שהחזרת אותי למקומי.
קיבלתי שיעור היום, היא מאלפת את נימי נפשי בחכמתה, ולה אין קץ.
היום הבנתי לאשורו כי היא יודעת יותר טוב ממני מה טוב לי,
מזהה לחלוטין כל מצב שאני נמצא בו. מדהימה.
היום היא שלחה אותי לטייל בשמש, עוד לפני שסיימתי הכל,
ילד לא יגיד לא לסוכריה, רצתי להרים, עשיתי כמה דברים,
ואחר כך שכבתי בשמש, המחשבות עפו,
והראש היה נקי, נקי כמו השמיים אחרי הגשם.
היא ידעה בדיוק מה הייתי צריך.
חזרתי הביתה, ולא יהיה עוד בית כרגליה.
אוהב אותך מתמיד, מאמין בך מתמיד, בוטח בך מתמיד,
שייך לך, תודה לך גבירתי

לפני 13 שנים. 13 בדצמבר 2010 בשעה 19:05

יום מדהים, כזה אחד שלא שוכחים.
התחיל די קשה היום, התעוררתי במרכז עדיין, הדבר הראשון שהבחנתי בו היה שתי הודעות מגבירתי, ושהפון שלי על שקט, הראשונה הייתה הוראה שפספסתי, השניה הייתה הרגעה, נרגעתי. בכל זאת שלחתי התנצלות בברכת בוקר הטוב היומית, והכל נדמה רגיל, אבל זהו, שכבר אז הכל נדמה לא רגיל.
אני חושב שזה התחיל בכלל מהשפעת הפוסט האחרון של גבירתי אמש, היא הצליחה לגעת בנקודות עמוקות מאוד, אפילו לפני כשאני חושב על זה, כל יום האתמול, חשתי מין תחושה שהבטחתי לשתף אותה בה כשהיא תבוא, מצחיק שרק עכשיו אני מבין אותה לאשורה. לא משנה, אני קצת חופר ומבלבל היום, הפוסט הזה בעיקר לעצמי ולגבירתי כמובן, אבל כמו שאמרתי הפוסט של גבירתי נגע במקומות כואבים מאוד, וגם מעוררים בצורה מדהימה, קראתי אותו לא מעט פעמים אתמול והיום, וזה לא הפסיק לעורר, וזה לא הפסיק לכאוב, אני מניח שזה גם קשור לאותה תחושה.
ניסיתי היום להבין עם עצמי אם למרות הכאב אוכל לתת לה את זה, באמת שלא הייתי בטוח, לא ידעתי אם אוכל לעמוד בזה, והיום הזה שבא עוד היה מוזר מאתמול, ואולי זה גם קשור לחוסר התקשורת ביננו היום, שאני מקווה עדיין שנובע מהרמה הטכנית, חח דווקא מידיעותיי האחרונות חוסר התקשורת קשור לזה.
נמרחתי עוד קצת במרכז, קפה, מקלחת, ארוחת בוקר, מעביר את הזמן, יודע שיש סיכוי קטנטן שניפגש, אבל בפנים משהו כבר בער בי לזוז הביתה, יצאתי ב11, והגשם לא הפסיק לרדת עד קסטינה, מוסיף לחוסר הנוחות שלי מהיום הזה, טוב אבל משם זה התחיל להשתפר, והשמש התחילה לצאת מפעם לפעם. הייתי חייב לעבור בבאר שבע אבל לא התעכבתי, לא חברים, לא שכטה, כבר רציתי להגיע, כבר כשהבחנתי בבית מלמעלה, בראות צלולה ובהירות מטורפת, התחלתי להבין למה, עשרים דקות אחר כך כשהגעתי למרפסת, העונג כבר היה מטורף, ועדיין הרגשתי מוזר.
החברים שלי מרגישים אותי הרבה פעמים, זה לא הפליא אותי ששלוש דקות אחרי שנכנסתי הביתה התקשרו שניים מהם, החלטתי להקדיש להם את הצהריים, אחרי שבתקופה האחרונה אני לא פנוי הרבה זמן, וגם הערב אני מקווה לא להיות פנוי. הגיע חבר, ועוד חברה אחר כך, תוך כדי שאני איתם לא איתם, ואנו נפעמים מעוצמות המראה לפנינו, הבנתי פתאום שזה התחיל להתגלגל, זה היה כל כך ברור פתאום, כשהיינו לבד דיברתי איתה על זה, היא הבינה אותי לגמרי, ואפילו התגברה על התנגדויות ראשוניות וטבעיות שהיו לה, זה לא הספיק לי, הרגשתי פתאום מוכרח לעלות להרים, הם הלמו בליבי, והייתי חייב לקבל תשובה, לאורך רובו ככולו של הזמן הזה, חוסר התקשורת עם גבירתי נמשך.
הצעתי להם לעלות, הם לא רצו, זה דווקא התאים לי, עליתי לבד, התקדמתי במהירות ותוך עשרים דקות הייתי בפלטו, החצר האחורית. הוצאתי בקבוק מים מאחד הכוכים והתיישבתי לקחת אויר. מתחת לעננים מצויירים באופק נגלו לפני הרי אדום, כפי שלא ראיתי אותם מימיי, חדים עד רמת האבן, בהירים וברורים, עונים לי על כל שאלה, והאדמה לרגליי מסבירה את תשובתם, והבנתי, וברור לי הכל, עכשיו אני יודע, רגוע מכל.
חזרתי הבית, קצת אחרי הירידה השנייה התחיל להציק לי איזה זבוב, ושוב בצורה מאוד מוזרה, הוא התיישב לי רק על האף, וככל שהעפתי אותו, ואפילו פגעתי בו פעם אחת עם ידי, הוא חזר, לאותה נקודה על האף, פתאום הבנתי, עצרתי, מה שכחתי? נזכרתי, חזרתי לרגע למעלה ועשיתי את שהייתי צריך, הזבוב עזב אותי מרגע שנזכרתי, עכשיו אני שוב כאן בבית, עדיין בחוסר תקשורת עם גבירתי, אבל עם זכרון ער מתמיד.
והבנה, אני צריך את שתי האצבעות גבירתי, אם וכאשר זה יקרה,
אין כאב שלא תקבלי ממני גבירתי, על מגש של זהב.

לפני 13 שנים. 12 בדצמבר 2010 בשעה 22:01

אנחנו נכנסים לחדר, גבירתי כבר מחכה שם, על כורסת הבימאית שלה,
חיוך עולה על שפתיה למראה העלמה, הן מחליפות שלום בינהן,
והמבוכה ניכרת באותה אחת, מבוכה שעוטפת גרוי פנימי,
אני נצמד אליה מאחור ומנשק את צווארה, יש לה ריח טוב שמעורר בי תאבון,
ואני מתחיל לטייל לאורך הצוואר עם לשוני, עובר לאורך נקודת המפגש של האוזן והראש,
ביד ימין אני מתחיל ללטף את פלחי ישבנה ועובר די מהר לאחיזה חזקה יותר, יציבה,
אני שומע את קול אנחותיה והתאבון גובר, כעת שיני נכנסות לפעולה ואני מתחיל לנשוך את צווארה נשיכות קלות,
יורד לכיוון הכתף, ידי עוברת קדימה במקביל ונכנסת מתחת למכנס, החרמנית כבר רטובה לגמרי,
ואני ממולל את דגדגנה בשתי אצבעות, נשימותיה נעשות כבדות וקולותיה מתחזקים,
מעוררים בי טורף רדום, אני יודע שעלי להזהר שלא לנשוך חזק מדי, והרצון לקרוע בשר הוא קדמון,
אני מוציא את ידי ומקרב מתחת לאפה, היא מרימה את פיה כדי למצוץ, אך אני מרחיק ממנה,
מצייר עם רטיבותן על צווארה ומלקק, היא טעימה הזונה, כעת אני מסיט את פניה לעברי וחודר אל פיה עם לשוני,
אותה היא מקבלת בתאווה, לשוני חוקרת את פיה, ואנחנו נסחפים למערבולת של תשוקה,
אני נזכר שאני נמצא פה ככלי ומגניב מבט לעבר גבירתי, נדמה כי מרוצה ממה שתראה, מחורמנת בעצמה,
קשה לי שלא לתהות אם אקבל יחס דומה לאחר מכן, והאיבר שלי כבר מבקש לקרוע את המכנס,
אני מנצל את הנשיקה הלוהטת כזמן התערטלות, פותח את כפתורי מכנסיה ומפשיל אותם,
היא קולטת ועוזרת לי, מפשילה אותם מטה עם רגליה, ידי עוברות מתחת לחולצה, ממוללות את פיטמותיה,
צובטות חזק כשצריך שומרות אותה על אש גבוהה, היא מתחילה שוב לגנוח, ומנסה להוריד את מכנסיי,
אני לא מפריע לה, רק מעיף את חולצתה מעליה וממשיך לבדוק את תגובות גופה למגעי,
כשאנו ערומים אני מוסיף את מימד השמיעה לשימוש, בואי, אני אומר לאוזנה, בקול מייחם,
ומוביל אותה לעבר המראה, אני מכופף אותה לעבר השידה, חוזר להתעסק בלשוני עם צווארה וכתפיה,
גם השחמות לא נזנחות, אצבעותיי מרפרפות על ירכיה, בין רגליה, מביאות אותה לפיסוק מבקש,
אני מחליק עם הזין לאיטי מעליה, בין פלחי ישבנה, מנשק את פיה שוב ונושך ללשונה,
אני מביט בעיניה העצומות דרך המראה ורואה שהיא כבר בעולם משלה,
יותר רחוק במראה, אני רואה את גבירתי, ונדמה כי היא מאוד נהנית, היא מחייכת לעיניי ומסמנת לי להמשיך,
אני מוריד את עיניי ומחדיר לשון לאוזן, מסתבר שהיא מאלה שמסוגלות לגמור מזה, אנחת הנאה יוצאת ממנה,
ואני מכוון את הזין אל חורה המייחל, פותח עם שתי אצבעות, ונכנס כאחת, מוציא ממנה זעקת הפתעה מהולה בעונג,
כעת אני מתחיל לתת קצב, בתחילה לאט, אבל משחרר את החיה מהר מאוד, והופך למכונת דפיקה בסלד גבוה,
היא צועקת לשמיים, כן כן כן, צעקות שרק מטריפות אותי להגביר את הקצב, די מהר אני מרגיש שאני צריך לגמור,
אחרי הכל אני עמוס לעייפה, אני נעצר לרגע, נותן לו להרגע, היא רועדת, לא קר כלל וכלל, ואני מחבק אותה,
עוטף אותה בחום, טוב לך? אני שואל רטורית, כן היא עונה בהחלטיות ומסובבת את פיה אל פי, אנחנו שוב מתנשקים,
הזין שבתוכה קצת נרגע ומתחיל לצאת, את רוצה להמשיך? אני שוב שואל, כן כן היא עונה, אבל תראי מה קרה,
אני אומר לה ושולף את מה שעוד נשאר בתוכה, מציג את אברי הרגוע, את חושבת שתוכלי לעזור לי עם זה?
היא יורדת על ארבע בתגובה ומתחילה למצוץ בפראות, עיניה נעצמות שוב בעונג, הוא נעמד תוך שניות, ואני מתחיל לזיין את פיה,
ההההמממ, אני שומע את גבירתי מאחורי, מסובב את ראשי והיא פוקדת בלי קול, נמסה דרך הכוס,
בואי, אני מרים אותה ומוביל אותה אל המיטה, נותן לה ליפול על הבטן, על ארבע, אני אומר, היא ממש ממושמעת הכלבה,
את רוצה שאני אבעל אותך עכשיו? אני ספק שואל ספק אומר, בטח, היא כמעט צועקת, אני משחק עם פלחיה היפים בידיי,
מעביר אצבע על רטיבותה הרבה, ושוב חודר אליה כאחת, אך הפעם נכנס למוד טורבו מבלי להשתהות, היא צווחת בהנאה גמורה,
שוכחת שיש מישהי בחדר, שיש מישהו בעולם הזה, אני מביא אותה לרצף גמירות וכמעט גומר בעצמי, אני שוב מרגיע,
ופונה אל גבירתי במבט שואל, היא מהנהנת באישור, תוך כדי שהיא אומרת שוב בלי קול, בחוץ, ואני שוב מזיין אותה קלות,
אבל מקפיד להכנס עד הסוף, כמה שאפשר, במקביל אני משחק בדגדגנה עם אצבעותיי, והיא שוב חווה סדרת רעידות לא רצוניות, רעידות של עונג,
אני שוב מגביר קצב, נדמה שהיא רוצה שאגמור בעצמי, היא משחקת בישבנה, רוקדת על אברי, ומנסה להביאני לשם,
אני פונה אל גבירתי ומסמן על הפה, בשאלה אם אפשר לגמור שם, גבירתי מאשרת בחיוך, תביאי מציצה חמודה אני אומר,
וזאת ניגשת בתאווה את הזין, מבקשת להודות לו, אני מתחיל לזיין לה את הפה אבל אני כל כך חרמן שאני גומר תוך שניות,
קצת אל תוך הפה, הרוב על פניה ומעבר להן, אני נופל על המיטה לידה, אנחנו מחייכים אחד לשניה, תתנשקו חמודים,
אנחנו שומעים את גבירתי, ומתנשקים ברוך ובלהט, אני טועם את טעמי בפיה ועל פניה, טעם שלמדתי לאהוב,
אבל לא אהבתי אותו כך מעולם, אנחנו ממשיכים להתלטף וגבירתי מצטרפת אלינו למיטה,
זה כבר סיפור אחר.

לפני 13 שנים. 11 בדצמבר 2010 בשעה 17:26

שבת גשומה וחורפית סוף סוף,
טוב לפחות בשביל כמה זה סוף סוף, אני לא כל כך מתגעגע,
אולי רק מפחד שלא אוכל לחזור הביתה מחר בגלל השטפונות,
אבל מה? ישבתי היום לארוחת צהריים עם גבירתי, וזה שווה לי הכל,
כל כך כיף לי איתך, לנשום את אויר הפסגות שלידך, לזכות במבט עינייך,
את עושה לי כל כך הרבה טוב, אני כבר לא יודע איך להגדיר את זה,
ביחס למה שאני מרגיש ממך יחווירו כל המילים, יתפוגגו לחלל של עונג צרוף.
נכון, יכול להיות קשה איתך, צריך לדעת לציית, צריך למצוא מה קשה לנו,
כדי שנדע במה לעמוד, צריך לכאוב כדי להוסיף לחיוכך, אוי איזה כאב ענוג זה,
בידיעה שהוא מוסיף לאושרך, קיבלתי עוד מטלה היום, על הפשוט למצוא זיון,
טוב זה על הפשוט, לא מסובך בכלל, אבל לך תעשה את זה תוך הסבר שזה חד פעמי,
ושזאת שליבך בידיה תהיה שם ותצפה בכל המתרחש, זה קצת מסבך את העניין,
אבל אני מאמין שיש מספיק בנות קינקיות שאוהבות להנות, ושאמצא אחת שיעניין אותה הסרט,
אני יודע שמה שאת גורמת לי להרגיש זה הרבה מעבר לזיון, למגע, לתחושה כל שהיא,
דיברנו היום על משחקים עם המוח, ואני כל כך אוהב את המשחקים האלה,
בכלל, כל כך אוהב להיות מעורטל בפנייך לגמרי, לדעת שאין דבר שלא תוכלי לדעת,
לדעת שאין מקום שלא תוכלי לגעת, אני כל כך שלך, עד כדי שאני מעז לפעמים להרגיש,
שאנחנו אחד, אותה יישות, מבוטאת בצורות שונות, ואין על ההרגשה הזאת,
כווני אותי גבירתי, שחקי בי ועצבי, עשי את כל מה שעושה לך טוב,
כי זה בעצם מה שטוב לי, מרגע שגרמת לי אותך לאהוב.
אוהב אותך כל כך יוצרת עולמי, זאת שתשוקתה זורמת בדמי.
שבוע נפלא לכולם, מאחל לכם להרגיש כמוני :)

לפני 13 שנים. 11 בדצמבר 2010 בשעה 11:02

מישהי. מישהי שאוהבת סקס.
מישהי שאוהבת סקס חייתי וטהור,
עם פרא-אדם שיגרום לה לשכוח לרגע את שמה,
ויביא אותה אל מחוזות של עונג,
ואורגזמות עוצמתיות נטולות מוסר אנושי.
מישהי שתדע להנות גם כשהיא תהיה שם,
גבירתי, בימאית ההצגה, צופה עלינו,
ורגשותינו מחלחלים דרך עיניה,
מישהי שתשמח להיות השחקנית הראשית.
מישהי שיודעת להנות מהרגע, לקבל את מה שהוא מציע,
מבלי לבקש להנציח אותו, פשוט להנות כאן ועכשיו,
מישהי שמבינה את שינויי החיים וזמניות הפסגות.
אשמח להודעות, כאן או בפרטי

והנה כמה מילים ממני, גבירתו 😄

אתמול שחררתי אותו לזמן קצוב מהחבל, שחררתי אותו לספק את כל גחמותיו ככל שתהיינה.
הוא שאל מה זה כולל, ועניתי שזה כולל כל גחמה או רצון שעולה בראשו.

הבוקר שאלתי אותו מה עשה אתמול, והוא ענה:
"שום דבר מיוחד גבירתי, בעיקר שכטה. ניסיתי להתחיל בכלוב אבל לא יצא.."
בחנתי את התחושה, זה ריגש אותי. מינית. 😄

אז עניתי: "להתחיל עם מי, אפרוח? ולמה זה לא יצא? ואיך אתה הבוקר? פתאום ריגש אותי לחשוב עליך מזיין מישהי, בגללך אני הופכת סוטה. אין ברירה, אני אעניש אותך גם על זה."

והוא: "איזו יפהפיה מהכלוב גבירתי. לא ענתה פשוט. נדמה לי שהניק שלה היה "בכוח המוח"

ואני: "אוי, היתה לי צביטת קנאה לרגע.. הנה יש לך מטלה - יש לך 10 ימים למצוא פרטנרית לסקס. אחת שלא מתרגשת מזה שאני גם בסביבה במקרה. זיון ונילי לחלוטין, אני רוצה לשמוע אותה נמסה כולה דרך הכוס."
**

בואי. יהיה כיף 😄
אפשר גם לפנות אלי בפרטי.


לפני 13 שנים. 9 בדצמבר 2010 בשעה 15:54

סוף סוף הוא הגיע, יום חמישי המיוחל, והנה בא ומתקרב הלילה,
ובו אפגוש את גבירתי, ועוד מי לא אדע, ועוד לא אדע, כיצד אשמש לאדוניתי בלילה הזה,
הסרטים שרצים לי בראש הם אין סופיים, מגרים ומפחידים כאחד, יותר מגרים כמובן,
אני סומך על גבירתי בצורה מלאה, והפחד הוא רק שאכזיב, שלא אהיה ראוי לה.
קמתי בבוקר בידיעה שבא היום, ומחכה לי בסופו הפתעה חדשה מגבירתי,
אין לי מושג מה היא מתכננת לי הפעם, אני יודע שיהיה שם עוד גבר,
אני יודעת שאני צריכה להיות מוכנה, מבריקה בכל החורים, כרגע, אני מרגישה מוכנה להכל...
ויחד עם זאת אני יודע שיכאב לי היום, אני יודע שיהיה קשה, אולי אפילו בלתי נסבל,
ואני כל כך רוצה את הכאב והסבל הזה, שתוציא ממני גבירתי את הרגשות האלה,
לתועלתה, הנאתה ושעשועיה, והרי לשם כך קיים אני, כל חלק ודמות בי, הערב גבירתי תעשה שימוש בכלבונת.
כבר אמרתי לך גבירתי אהובתי שאני מרגיש אותך בכל רגע? והיום חשתי בדאגתך לי,
שלא אפחד, שארגיש טוב, שאהיה רגוע ומצפה, וכנראה מהלחץ שנוצר בי לאורך הימים,
עשיתי היום טעויות וחטאתי לגבירתי,וזאת ברוב חסדה רק דאגה שאהיה רגוע,
זה אולי מוזר, אבל דווקא הדאגה הזאת של גבירתי מלחיצה אותי יותר, וכי מה?
כל כך נורא מה שמצפה לי? מה כבר יכול להיות כל כך נורא כל עוד אני במחיצתה?
אני לא יודע, וזה אולי הדבר הכי נורא:)
מצחיק גם שכותב את זה מישהו שרק בפוסט הקודם התפאר כמה הוא אוהב את חוסר הודאות,
אבל כבר למדתי קצת להכיר את גבירתי, ואני יודע שרחוק ככל שאוכל לדמיין,
היא מכינה לי משהו קצת יותר קשה ומורכב, אבל אני גם יודע זאת,
אני יודע שיש לי גבירה מדהימה, חכמה ועוצמתית, שאני סומך עליה בעיניים עצומות,
אני יודע שגבירתי עשתה אותי מאושר, ואהיה מוכן לעבור כל סבל או כאב,
על מנת לרצות אותה, להוסיף לאושרה היא, להיות קיים בשבילה,
הקיום בשבילך גבירתי הוא דרגת האושר הכי גבוהה שלי, ייעוד חיי,
וכל עוד זה קורה, ואני קיים בשבילך, הכל קטן עלי (אני מקווה 😄 ).

לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2010 בשעה 19:05

עוד יום עבר בדרך לחמישי המיוחל, המרתק, המפחיד, שמצפה לי.
אין לי מושג מה הולך לקרות איתי מחר, ואני כל כך אוהב את התחושה הזאת, מכור לה ממש, אולי בגלל זה תמיד העדפתי קרטונים על כל סם אחר, טוב חוץ מפטריות, אבל זה לא סמים, זה חברים (שמזמן לא פגשתי ואני מאוד מתגעגע 😄 ).
ועכשיו תחת חסותה, אני מקבל את התחושה הזאת למכביר, פעם אחר פעם אחר פעם. נכון, סדר היום שלי הרבה יותר מסודר, ואני הרבה יותר מודע למה שקורה איתי ברמה הטכנית, מה אעשה, לאן אלך וכדומה. אבל ההרגשה לא ברורה, אני מאוד נהנה מהחיים עדיין, אבל פתאום נוסף עוד משהו, מעבר להנאה הרגילה, הכל יכול לקרות לי בכל רגע. עניין של סמס, פססט קטן ואני במקום אחר, שוכח לגמרי איפה הייתי לפני רגע, ואני חולה על חוסר הוודאות הזה. גם מהטיולים שעשיתי קצת בחו"ל הכי אני זוכר לטובה את נקודות הקצה, המצבים שאתה עם הגב לקיר, במצב שאין לך מושג איך תצא ממנו, איזה כיף זה, אפילו שזה מלחיץ, אבל כנראה שהקיצוניות שבי לא מתפשרת על משהו אחר, צריכה את הדבר האמיתי.
הקיצוניות שבי, הדבר היחיד שקיים בי מאז ומעולם, שאיני יכול לקלפו מעלי כקליפת בצל ולהפוך למשהו אחר, מאוזן יותר, הדבר היחיד שאני יכול לספר על עצמי גם מזכרון של גיל 3...
לטעמי היא הביאה אותי למקומות טובים בסופו של יום, גם אם הדרך הייתה קשה, הגעתי למקום של קבלה עצמית מלאה, לא בגלל שאני מושלם, אלא בגלל שמותר לי. מותר לי להיות לא מושלם, מותר לי להיות עצוב, מותר לי להכשל, מותר לי ליפול, מותר לי להאמין, מותר לי לטעות, מותר לי לעשות שטויות. ומותר לי למסור את השליטה שלי, לתת לנשמה אחרת לקבוע מה מותר לי.
והאמת שמאז שאני מקבל את עצמי החיים דבש, ברמת ההרגשה, יכול להיות עצוב או שמח כמו כולם, יכול לכאוב, יכול לאהוב, ומרשה לעצמי לחוות כל הרגשה עד הסוף. אם יש מהות לחיים האלה הרי שזה להרגיש. ובוחר אני להרגיש את החיים עכשיו, בכל עכשיו ועכשיו.
והקשר שהתחיל עכשיו עם אהבתי, גבירתי, לוקח את רמות הרגש שלי למקומות גבוהים מאוד, חווית החיים בצילה היא דבר מטורף, ואני כל כך מאושר, אפילו שאיני יודע מה יילד מחר 😄

יש בי משהו קמעי, עמוק שם בפנים, משהו שקיים בנשימה שלי, עוד לפני שננשמה בנחירי אנוש, הוא קיים בדם שלי, עוד כשזה זרם בלטאות הגדולות, הוא קיים בבשר האבן שהייתי. לפעמים הוא מתעורר ומזכיר...

אני לא באמת יודע מה קורה איתי, כמה זמן זה ימשך, האם אחזיק מעמד או אכשל, אולי היא תמאס בי די מהר בכלל, אני יודע שהכל יכול לקרות, ואין לי מושג אם אצליח לעמוד בהוראות גבירתי אפילו שיש לי אמונה גדולה בעצמי, אני כבר מבין כי היא מסוגלת לכל.
אני יודע שאם גבירתי תזכיר לי, לא אהיה דבר שלא אוכל לו על מנת להישאר שלה.

הקסם הוא לא יותר מהעצמת המודעות הקשורה לתפיסת החומר. ההבנה ברמת ההזדהות, שיחידותיו הבסיסיות ביותר של כל חומר, הן בעצם אנרגיות לא מוחשיות בכלל. הצעד הראשון להבנה זו הוא בעצם קבלתה ברמה החושית, פיזית, זאת אומרת, שמיעתה, או קריאתה, או כל דרך שתעלו בדעתכם שגורמת למישהו להבין את הכוונה ברמה הלוגית. רובנו ככולנו מתנגדים לטענה זו כשנקבל אותה לראשונה, אולם פעם ראשונה זאת, שבה הבנו מה הטענה אומרת, היא כמו וירוס שחודר למודעותינו, ולמרות שהדרך ארוכה עד שנגיע להבנה ברמת ההזדהות, הרי שהתחלנו בה, ולכן נגיע לרומא...

לפני 13 שנים. 7 בדצמבר 2010 בשעה 17:05

תחושת החלקות של הגוף כבר הייתה לו טבעית לגמרי,
היה לו כל כך נעים להחליק יד על רגליו החלקות במקלחת,
והוא אהב לשוטט עם אצבעותיו בין פלחיו החלקלקים, להרגיש עד כמה,
לשחק בחורו המשתוקק, ולהיות בטוח שהוא חף משיער כל שהוא.
הוא כבר ידע לקשור את דגדגנו בצורה הראויה כפי שלימדה אותו,
הוא אהב את תחושת הלחץ עליו, שהזכירה לו בכל רגע מי בעלת הבית.
ההתייחסות אליו כנקבה כבר הייתה רבה יותר מאשר כזכר, נקבה מיוחמת למותר לציין,
והוא כבר התחיל במחשבתו לראות את עצמו ככזו יותר ויותר, השינוי הזה היה נעים לו,
הוא ממש השתוקק כבר לכל התייחסות אליו כנקבה.
הוא כבר למד להשאיר את פיו פתוח קמעה בכל פעם שנמצא באותו חלל עם גבירתו,
כאות לשיוך חוריו לגבירתו, ונכונותם והשתוקקותם לשמשה בכל רגע.
הוא כבר לא זכה לגמור יותר מפעם בשבוע, ונדהם מהעובדה שכבר יותר משנהנה מהגמירה,
ממש השתוקק ואווה למנת הפרוטאין שהגיעה אחריה, לא מפספס אף טיפה.
הוא נכנס לחדר בו נמצאה האלילה, ערום מלבד חוטיני ורדרד עם פונפונים שחורים מאחוריו,
פיו פתוח בהשתוקקות, מסב לו מראה של כלבונת טפשה ומיוחמת כהגדרת גבירתו.
'שלום כלבונת', אמרה לו גבירתו, 'שלום גבירתי', הוא ענה, תוך כדי שהוא נעמד זקוף לצד מושבה,
ידיו מאחורי הגב. 'היום נעבור לשלב ההליכה שלך חמודה, התקדמת יפה עד עכשיו, והגיע הזמן שתפסיקי לצעוד כמו כל בעל זין מצוי, ותעברי להליכה חיננית ונשית, בדיוק כמו שמצופה ממך',
הוא היה מבולבל, 'מה נדרש ממני לעשות גבירתי', וכיצד יוכל ללכת כמו אישה חשב, אולי לנענע את ישבנו תוך כדי הליכה?
'ממך נדרש רק לציית מטומטמת' ענתה לו גבירתו, 'אני כבר אדאג שתלמדי ללכת כיאות', היא הכניסה יד לתיקה והוציאה רצועת חבל קצרה שמשתי קצותיה לולאות, 'בסין היה נהוג להשתמש בזה כדי ללמד הליכה נאותה לבנות חמודות, אין סיבה שזה לא יעבוד אצלך' היא אמרה לו תוך כדי, 'גשי הנה' היא ציוותה והוא נעמד לפניה, היא העבירה את רגליו בין הלולאות והידקה אותן כדי שלא יוכלו לצאת, 'כעת גשי לעינינייך חמודה' היא אמרה, 'טפלי בכביסה ובחדרי השרותים, לאחר מכן תכיני לי ארוחת ערב, היום אני רוצה דג מוסר על מצע שעועית ירוקה ואורז, מתובל ברוטב חריף, ותכיני ארוחה לשתיים, מגיעה אלי חברה, לפני הכל יש לך חמש דקות להגיש לי קפה'.
'כן גבירתי', הוא שלח את רגלו בצעד גדול, ממהר להספיק עם הקפה והשתטח אפיים ארצה, 'חחח' צחקה גבירתו בקול, 'הגיע הזמן להליכה נאותה פוסטמה', 'כן גבירתי' הוא ענה לה, התרומם והחל לנוע לכיוון המטבח בצעדים קטנים, מדודים, ומהירים, כיאה למשרתת עסוקה.
הוא ידע שעם הזמן גם ההליכה הזאת תהיה טבעית לו, כיאה לכלבה מיוחמת

לפני 13 שנים. 6 בדצמבר 2010 בשעה 18:43

היום היה מין יום כזה של נפילת מתח, אחרי שבועות של ריגוש בלתי פוסק שעובר עלי,
הרגשתי היום עייף משהו, מבקש לנוח,טוב אולי זה גם קשור לערב אתמול,
שכלל ישיבה רצינית ואפופת עשן 😄 סוף סוף הגיעו לפה היום שמיים של חורף,
עננים מצויירים במכחול, משחקים משחקי אור וצל על הרי אדום שממול,
אני יכול לשבת שעות על ימים מול שמיים כאלה, וללמוד מה הם מספרים לי,
ואני כל כך אוהב לשבת בשמש ולראות את הגשם יורד שם, אני גר בגן עדן,
וההרים והעננים עוטפים אותי בחום, ומעניקים לי כוח עצום, ושלווה אין סופית.
השקעתי היום גם קצת באחשלו, החתול, שנדמה שהזנחתי אותו בזמן האחרון,
בכלל, חסר לי משהו מההתנהגות שלו בשבועות האחרונים, עד לא מזמן,
כמעט כל יום כשהייתי מלטף אותו זה היה עובר בשלב מסוים למלחמה שלו עם היד שלי,
שריטות, נשיכות, מה לא, ובזמן האחרון הוא הפסיק עם זה, מעניין למה,
שמתי לב לפני כן שהוא היה נושך ככה מלבדי רק חברים שלי שהוא הרגיש איתם מאוד נוח,
אז מה אחשלו? שאלתי אותו היום, אתה כבר לא מרגיש נוח איתי?
אבל הוא רק השיב לי בגרגור חתולי ודחף את הראש מתחת ליד שלי, לקבל עוד ליטוף,
יום של שלווה, מחר שוב פעילות מוגברת, ועוד יש לי תצפית מחר בערב, איזה כיף.