דברי הימים והלילות

אתמול קיבלתי מעטפה בדואר .
ציפיתי למעטפה הזו מספר שבועות , עבדתי בשביל המעטפה הזו מספר שנים.
שלוש שנים עמלתי ויגעתי , סבלתי תיסכולים , העברתי ימים שלמים בעבודה מאומצת .
היו גם רגעים יפים אין ספק . היו רגעים של סיפוק. היו ימים שחייכתי מהצלחה .
בלילות הארוכים של לימוד ושינון תמיד פינטזתי על הרגע הזה , הרגע שבו המעטפה תגיע .
והנה הוא הגיע . היו לי ספקות אם זו אכן המעטפה, ואם זו אכן המעטפה האם יהיה כתוב בה מה שארצה לקרוא .

ידי מעט רעדו כשפתחתי את המעטפה .
האם הרגע מתוק כמו כשדמיינתי אותו ? מתוק , אבל כשפינטסטי אותו נראה לי שהוא היה מתוק יותר.

הוצאתי את המכתב והתחלתי לקורא :

"ההנו מאשרים בזאת, כי מר XXXXX מס' ת.ז. #### סיים את לימודיו לקראת תואר ראשון , וזכאי לקבל את התואר מתאריך 27.9.06 . "

מי היה מאמין , עבור כל מילה במשפט הזה עבדתי יותר מחודש .
אבל זהו , רישמית אני אקדמאי ואיש לא יוכל אף פעם לקחת לי את זה .

אז עכשיו , אחרי שהעליתי מס להורים שלי , ולנורמות החברתיות , אני חושב שאני חופשי להטוות את חיי .
לא ?

כשמתחיל שבוע חדש אומרים שבוע טוב.
כשמתחילה שנה חדשה אומרים שנה טובה .
אפילו שמתחיל יום חדש אומרים בוקר טוב !

אבל שמתחיל חודש חדש אף אחד לא מתייחס.

אז שיהיה פברואר שמח לכולם!!!

"selling your first gun is like having sex the first time.
you don't know what you are doing , but it is exciting ,and one way or the other it is over too fast."


nicolas cage , "lord of war"

לא מזמן חזרתי משרות מילואים של 21 יום .
נקראתי לדגל , וכאזרח גאה התייצבתי במועד ובזמן לשרות אותו העברתי במסירות ובחדווה .
היום ראיתי איזה תגמול כספי קיבלתי עבור אותו חודש , פחות או יותר 100 ש"ח ליום (עם קצת עודף) . ביום יום אני מרוויח הרבה יותר .
זה לא הוגן , מצד אחד מחייבים אותי להגיע , ומצד שני מחייבים אותי להרוויח הרבה פחות ממה שאני מרוויח בדרך כלל .
זה פשוט מעליב , ואני לא מסוג האנשים שממהרים ללכלך על מדינתו האהובה .
הם מחשבים את תגמול המילואים לפי שכר ברוטו . אז שכר הברוטו שלי נמוך למרות ששכר השעה שלי גבוה (אני סטודנט , ולא עובד הרבה ) .
ואני לא רוצה לתאר את מסלול הייסורים שאני עובר כדי להשלים 21 יום לימודים .
הדבר העצוב הוא שברגע שהשלמתי את 21 יום שחלפו , עברו ביינתיים עוד 12 יום שעליהם הספקתי לפתוח פער . זהו דלי מלא מים שעולה על גדותיו , ואני פשוט לא מצליח לשתות כל כך מהר .
וזהו , אני עצבני ונעלב , אם היה לי זמן הייתי מתחיל לכתוב מכתבים למחברי הכנסת בשינוי , אבל פשוט אין לי זמן וסבלנות .

הרשו לי לחשוף עוד פרט על חיי. אני עובד למחייתי בתור פראמדיק על ניידת טיפול נמרץ. במהלך עבודתי אני מבקר בבתיהם של הרבה אנשים שבדר"כ כלל אינם מסדרים לכבודנו את הבית. הרבה פעמים מספיק לנו דקה או שתיים כדי להתרשם מהמצב הסוציו-אקונומי של החולה , מטיב מערכת היחסים שלו עם אשתו או כל בעיה אחרת שבדרך כלל מופיעה בטלנובלות. פעם אפילו מצאתי רתמת סאדו מעור שנשכחה מתחת לשולחן בסלון.
היום היה לי מקרה משעשע במיוחד . הגענו לאדם בן 78 שהתלונן על כאבים בחזה . הוא סיפר לנו שהוא התרגז לפני שעה וחש מיחושים בליבו .מדובר בחולה לב עם גיליון ארוך . בדקנו אותו והתרשמנו שלא מדובר באירוע חריף .
בבית היתה עוזרת , אישה בשנות החמישים לחייה , ישראלית שנשכרת לנקות לו את הבית ולבשל בשבילו מטעם הביטוח הלאומי .
אחרי שסיימנו את כל הבדיקות ונוכחנו שהכל בסדר , ישבנו והתחלנו לדבר . שאלתי אותו מה הרגיז אותו . מיד קפצה המטפלת החלה לגונן על עצמה . על ראש הגנב בוער הכובע , כך לפחות חשבתי . הוא ענה לי בנחרצות :" מוציאים אותי פה שקרן, אני בגיל כזה לא צריך לעבור כאלו דברים" .
אילו המטפלת היתה שומרת על פיה , ולא מוציאה הגה לא הייתי מסיק מייד שזו היא , אבל היא הייתה חייבת להפליל את עצמה .
המטפלת אמרה :" לא אמרתי כלום רק ביקשתי שיעבירו אותי למישהו אחר "
ואז לנגד עיננו החל קרב התנצחויות
"את אמרת ...."
"אני לא אמרתי ....."
"את ככה וככה ..."
" גם אתה ככה וככה "
עד שברגע המתאים יצא המרצע מן השק והיא אמרה :
" כל מה שאני צריכה לעשות פה זה לנקות ולבשל . מה, אני צריכה לעזור לך עם הסטיות שלך ?!!"
ברגע זה לא יכולתי לעצור את עצמי והתפקעתי מצחוק , אם כי נסיתי להסתיר את זה .
רק דימיינתי שבחדר הסמוך יש לו איזה חדר סאדו שם הוא מסשן בגיל 78 את המטפלות של הביטוח הלאומי. האמת הלוואי עלי שבגיל 78 אחרי שני ניתוחי מעקפים ושלושה צינטורים יהיה לי עוד כוח וחשק להתעסק בזה .

אתמול ישבתי וקראתי עיתון במקום העבודה. ראיתי שדייויד בקהאם גילה שאמו ממשפחה יהודית והחליט לקעקע על זרועו את המשפט :"אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים" מתוך מגילת שיר השירים.
בקהאם עשה זאת כדי להתחקות אחר שורשיו היהודים , לא משנה שהיהדות אוסרת על ביצוע קעקועים , אבל מי סופר קטנות .
בכל מקרה , גיליתי שאין לי ממש מושג מה נאמר במשפט ומה משמעו , אז פניתי לאחד מחובשי הכיפה שהיו בחדר ושאלתי אותו על משמעות המשפט .
מיד קפץ עלי בחור אחר , חילוני , והתחיל להסביר לי את משמעות המשפט .
לאחר מכן הוא שלף ספר תורה מהארון , והחל לקרוא ולפרש לי את כל מגילת שיר השירים מילה אחר מילה . לקח לנו שעה וחצי לקרוא את כל המגילה ( כן , אנחנו לא עובדים ממש קשה ) .
מאד נהיניתי מהמגילה , מסתבר שהמגילה עמוסה בתיאורים ארוטיים (ונילים כמובן ), ושירי אהבה מקסימים . מה שהדהים אותי עוד יותר הוא שלפעמים אני לא יודע להעריך מספיק את האנשים שמסביבי.
הבחור לא דילג על אף מילה ואף הברה , כאילו הוא פוסק הלכה . (ואני מזכיר הוא חילוני)
את אותו בחור שפירש לי את המגילה אני מכיר כבר שלוש שנים , בעיקר ברמת ה small talk . עד אתמול הוא נתפס בעיני כאדם מומצע לחלוטין . כמובן שהוא נחמד כשאר הבריות , כמובן שמעולם לא אמרתי עליו דבר רע , אך בבת אחת גיליתי שיש בו אינטליגנציה וידע פנימי עצום (תכונות שאני מאד מעריך) .
המשכורות במקום עבודתי מאד ממוצעות , לפי דעתי אילו האנשים סביבי היו בוחרים במקוצועות אחרים הם היו מרויחים הרבה יותר כסף . מסתבר שכסף זה לא הכל בחיים . 😄
ועכשיו לפרוש המשפט :
דודי – למילה שתי משמעויות . האחת אהובי , בעלי . השניה ה' . אני לדודי = אני אוהב את דודי .
ודודי לי – דודי יאהב אותי .
הרועה בשושנים = השושנים נחשב למקום מראה איכותי במיוחד שרק ברי המזל זוכים לרעות את עדרם בו .
4 האותיות הראשונות של 4 המילים הראשונות יוצרות את המילה אלול שהוא חודש הרחמים והסליחות .

חלק מהמגילה שאהבתי והזדהיתי איתו :

"על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי
ביקשתיו ולא מצאתיו .
אקומה נא ואסובבה בעיר
בשוקים ברחובות
אבקשה את שאהבה נפשי
בקשתיו ולא מצאתיו.
מצאוני השומרים הסובבים בעיר
את שאהבה נפשי ראיתם .
כמעט שעברתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי
אחזתיו ולא ארפה
עד שהביאתיו את בית אימי ואל חדר הורתי.
השבעתי אתכן בנות ירושליים בצבאות או באילות השדה .
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ."

***

מזה כשבוע אני בולס המבורגים פיצות בורקסים וכל דבר משמין אחר הבא ליד במטרה להשמין . אתמול מדדתי את עצמי שוב .....
וכלום, עדיין 61ק"ג, לא עליתי אפילו גרם במסגרת הניסיון שלי לעלות במשקל.
כאשר הגעתי לעבודה מדדתי את עצמי שוב , הפעם במשקל אלקטרוני . וראיתי שבעצם אני שוקל 64.5 , שזה סבבה , זה בגדר הנורמה . בהתחשב שהמשקל האלקטרוני יותר מדוייק מהשקל הקפיצי הישן אצלי בבית אני מניח שאמא שלי מצאה דרך מאד מקורית לשכנע את עצמה שהיא רזה . היא פשוט משתמשת במשקל ישן ולא מדוייק שמראה 3.5 ק"ג פחות . אז אני יכול להירגע זה בסך הכל פסאודו ירידה במשקל .

עוד כמה רגעים של שיעמום , ואני שוב מוצא את עצמי כותב בבלוג .
ישבתי ולמדתי תכנות גרפי כל היום . המון דילמות חולפות במוחי .
קראתי שיש מבצע , מוכרים את תכנת הגרפיקה האהובה עלי במחיר מבצע חסר תקדים, רק 1100 $ . אני יודע שזה נשמע המון אבל בדרך כלל היא עולה 1600 $ . וגם במסגרת המבצע מקבלים חינם עוד תוכנה שעולה 500$ , שזה די שווה . מצד שני אני לא ממש ארגיש בהבדל בין העותק הלא חוקי שיש לי עכשיו לעותק החוקי . התוכנה מגיעה עם ספר הדרכה בעל 1000 עמוד ,וחבר שלי העיר בציניות שאני משלם דולר עבור כל דף .
אני זוכר שפעם אחרונה שקניתי (כן, שילמתי כסף עבור ) דיסק חברים שלי הסתכלו ברחמים עלי כאילו נפלתי קורבן למעשה מרמה של עשרות אלפי שקלים .
היו שאמרו לי :" מה ? אבל למה לא הורדת ?לא חבל ? "
אז נכון, מידי פעם שמתחשק לי שיר ספציפי אני אכן מוריד , ושלחבר שלי יש דיסק שמוצא חן בעיני אני צורב.
ולפעמים, אני מפנק את עצמי בדיסק חדש , שאני אוכל להנות מכל שיריו מבלי לחפש 19 מחטים בערימה של שחת .
אין ספק שהורדת שירים או שימוש בתוכנה ללא רישיון היא גניבה לכל בדבר ועניין. זה פשוט גניבה נוחה מאד. אף אחד לא יתפוס אותך .אף אחד לא ירוץ אחריך ויצעק :"הלו תחזיר לי את הכסף שלי !! גנב !! גנב !! "
במחלק המיחשוב במשטרת ישראל רוב החוקרים לא יודעים כיצד להפעיל מחשב . ואלו שכן יודעים , מתעסקים בפרשת הסוס הטרוייני. לבטח הם לא יבזבזו את זמנם היקר בחיפוש אחר מורידי שירים . אבל במידנתנו, שנקראת גם בעגה מקצועית :"מדינה של דיסק אחד" , הפרת זכויות יוצרים הפכה להיות נורמה כל כך מקובלת שכאשר שוברים אותה ומשלמים עבור דיסק , מקבלים מן מבטים מרחמים שבאים לומר :" למה ? אבל למה ?".
בכל מקרה אני ממש מתלבט אחרי הכל 1100$ זה עדיין הרבה מאד כסף .

מתקרב להבשלה במוחי רעיון לכתוב ספר על גרפיקה תלת מימדית . הסיבה העיקרית שלי לכתוב את הספר היא העובדה שספר כזה יהיה ניצן במדבר של שממה . כיום יש רק ספר אחד בעברית שעוסק בנושא , שהוא גרוע למדי ,ומבוסס על תוכנה ישנה .
הספר גם יתרום למוניטין שלי בתור יוצר גרפי . הנקודה היא שספר שכזה דורש הרבה מאד זמן ומשאבים . אני לא יודע אם אוכל להשקיע כל כך הרבה .

ועכשיו, לשותפות שלי . לפני שבוע נכנסתי הביתה וראיתי את התנור עטוף בניילון . לא שיש משהו נגד לעטוף בניילון , זה אפילו נשמע די ארוטי בהקשרים הנכונים, אבל למה התנור ?
התנור שייך לשחרחרת , אז ניגשתי אליה ושאלתי למה התנור עטוף בניילון.
הייתי אומר שדווקא השחרחרת שלומדת תקשורת היא זו שצריכה לשפר את יכולות התקשורת שלה עם הזולת .
היא ניקתה את התנור וחליטה להשבית אותו (לפחות זה מה שהיא אמרה ). בקרוב יסתיים חוזה השכירות של כולנו וכל אחד ימשיך לדרכו .
אז השחרחורת לא תבוא אלינו(אלי ואל הבלונדינית), ותבקש מאיתנו שלא להשתמש בתנור יותר . היא תכסה אותו בניילון , ותיתן לכל אחד מאיתנו לנסות להבין לבד מה הכוונה . מה שלא מפריע לה מידי פעם להסיר את הכיסוי להכין לעצמה איזה עוף ברוטב , ולהחזיר את הניילון למקומו. או שהיא סתם עושה לי דווקא בגלל שאני דורש ממנה לנקות את הכיור . בכל מקרה אני בטוח שאנשים בשנות העשרים לחייהם בשיא פריחתם הגופנית והנפשית יכולים לעשות יותר עם רוצים .

זהו , אחרי אינספור לבטים מחשבות , ובעיקר מעט שיעמום רגעי, החלטתי להתחיל לכתוב בלוג . אני חושב שזו דרך מצויינת לתעד את חיי , לשפר קצת את יכולת הביטוי שלי בכתב וגם את מהירות ההקלדה.

אני בן 24 ( אוטוטו 25 ) סטודנט , וגר עם 2 שותפות .
אחת לומדת תקשורת נקרא לה השחרחרת, ואחת נקרא לה הבלונדינית .
אני מוכרך להודות שהדינמיקה החברתית אצלנו בדירה היא כל כך אבסורדית שאפשר להעסיק פה סוציולוג במשרה מלאה שינסה לפענח מה קורה כאן .
אתחיל במספר דוגמאות . נקודת חיכוך מספר אחת : המטבח .
השחרחרת מאמינה שהפח מתרוקן מעצמו , שהכלים באופן פלאי מתנקים מעצמם ואז משגרים את עצמם בחזרה לארון .
הבלונדינית כבר מזמן וויתרה על לנסות לשמור את ניקיון המטבח , ובחרה בטקטיקה מאד ייחודית .
היא פשוט לא אוכלת שום דבר בבית ,למעט יוגורט בבוקר . שזה, אני מוכרך להודות, גישה לא רעה , היא גם נמנעת מלהיכנס לבוץ שנקרא מטבח , וגם יורדת במשקל .
במהלך השנה גיליתי שישנו איזשהו חוק לא כתוב בין שותפים שאומר שאסור לדבר על המטלות המשותפות . המטלות כנראה יתבצעו איכשהו מעצמן .
מכיוון שתחזוקת המטבח הפכה להיות עניין שלי ושל השחרחרת , החלטתי לשבור את החוק .אחרי שווידאתי שאכן כל הכלים בכיור הם שלה , ניגשתי אליה ואמרתי לה שאני מבקש (בנימוס רב , אני מוכרח להודות ) שתנקה את הכיור . היא הסתכלה עלי במבט חצי מופתע חצי המום ואמרה לי :" מה ?!!!" . חזרתי שוב על דברי , וביקשתי שתנקה את הכיור . היא השיבה :" אני אנקה אותו כשיהיה לי זמן לנקות אותו " . כעת נפרשו בפני 2 דרכים: האחת להתעצבן ולומר לה : " את תנקי אותו עכשיו יה זונה ! נמאס לי שהכיור מטונף כדרך קבע, ונמלים מסתובבות בו חופשי " , והשניה , לשמור על קור רוחי ולומר :" מפריע לי שהכיור מלא " ואפילו להוסיף חיוך .
בחרתי באופציה השניה .
אני מאמין , שצעקות אינן מביאות לאפקט הרצוי . והפלא ופלא, אחרי שעתיים , הכיור היה מבריק .
אני מאמין שהחוק הלא כתוב בנוגע לשיחה על מטלות משותפות , נובע מאי הרצון להיכנס לעימות עם השותפים שאיתם צריך לחיות יום יום. בדרך כלל דיון בנושאים האלה סוחף אמוציות וכעסים , והטונים עולים די מהר . אני עוד מאמין , שאם מתכננים את השיחה מבעוד מועד , עם תשובה נעימה לכל תגובה מתלהמת , ניתן להפוך את השיחות העלה לרצויות ומועילות .

על עלילות התנור , קו הטלפון והמלפפונים שלי במקרר בפרק הבא של החתולים הסמוראים ...


היום עשיתי מבחן בסטטיסטיקה , מהמבחנים הקשים והמלחיצים שעשיתי אי פעם . המרצה נתן לנו 12 שאלות ללא בחירה לפתור בשעתיים וחצי , מה שמשאיר בדיוק 12.5 דקות לשאלה . המרצה ד"ר לסטטיסטיקה , עולה מחבר העמים , עם חוש הומור פריקי לחלוטין, נכנס לכיתה באמצע המבחן . הוא עומד ושואל :" יש שאלות ?" . המבחן היה כתוב טוב , לא היו שאלות . הוא מחייך אלינו ואומר בנימה צינית :" עכשיו תורכם לתת תשובות , אני עניתי שנה שלמה " .
בסופו של דבר ובאופן מפתיע , הצלחתי לענות על כל השאלות . פתרון אחרון הגיע דקה או שתיים לפני מועד ההגשה . אני לא יודע כמה מהתשובות שלי נכונות . רווח הסמך להתפלגות מעריכית של ציון מעל שמונים שווה למומצע הזמן שישנתי בלילה פחות סטיית התקן של כלל הסטיות בכלוב . טוב נראה לי שלמדתי קצת יותר מידי .....
בכל מקרה אני מקווה לטוב .