תמיד אופטימית

17 בנות שמונה בחדר אחד זה הרבה רעש, הרבה העלבויות ומיד אחר כך השלמות, וכל מיני הערות מצחיקות שהן אומרות אחת לשניה.

אבל היה כיף, שמח, אוכל של יומולדת ועוגה (שלקח לי המון זמן לקשט כי הילדה רצתה עוגה עם בצק סוכר, בשתי קומות ולמרות שאמרתי לה שזה קצת מוגזם, ברור שאתמול אפיתי עוד קומה לעוגה, והיום קישטתי ועטפתי בבצק סוכר)

היה לי כיף לשמח אותה כמו שהיה לי כיף לשמח את המאסטר בשבוע שעבר במסיבה שלו.

ועכשיו אפשר לנוח. נגמרו החגיגות לשנה זו :)

היום לפני שמונה שנים נולדה הבת שלי. כל כך הרבה אהבה היא הכניסה לחיי, היא לימדה אותי על רכות, אמפטיה, והזכירה לי את הדברים המופלאים שיש בחיים

כי לראות את העולם בעיניים של ילד זה מופלא ביותר.

אז עכשיו אני מתכננת חגיגת יומולדת גם לה, ועם שני ימי הולדת לשני אנשים מופלאים שנמצאים בחיי, אני פשוט אוהבת את החודש הזה!

אתמול חגגנו למאסטר שלי יום הולדת בבורדרליין.

היתה מסיבה מדהימה, בדיוק כמו שרציתי שהיא תהיה. אנשים טובים שבאו לחגוג איתנו, ולשמוח.

ואכן היה שמח!

סשנים, מוזיקה מעולה בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, מפגשים בין אנשים שמזמן לא נפגשו, ואפילו עוגת יומולדת :)

תודה רבה לכל מי שבא לחגוג איתנו וגם למי שלא יכל לבוא אבל השתתף איתנו ברוחו,

תודה לכל היועצות והיועצים שלי שעזרו לי בארגון המסיבה,

תודה לריקי הדי ג'יי ששמע מה אנחנו רוצים ונתן לנו בדיוק מה שביקשנו (וקיבלנו המון פידבקים על המוזיקה הטובה),

תודה לברמן ולברמנית השווים שטיפלו ממש יפה באורחים שלנו,

ותודה גדולה לדארקנס, בטי בום והאדון הלבן שנתנו לנו להשתמש במקום שלהם בשביל המסיבה, עזרו ותמכו, ייעצו ונתנו יד - אין עליכם!

ולמאסטר שלי -

תודה שסמכת עלי שאארגן מסיבה כמו שאתה אוהב,

מגיע לך כל זה ועוד הרבה יותר }{

ברכה כתבתי כאן
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=32567

שיר יש כאן

יום הולדת שמח!!!

אני זוכרת איך דיברתי עם חברה, על הפגישה שמחכה לי למחרת בערב.

תהיתי איך היא תהיה, הפגישה. אם יהיה נעים ומעניין, ותכננתי מה ללבוש ואיך אתאפר.

ואחרי שדיברתי איתה, הלכתי לארון ומדדתי את כל השמלות עד שמצאתי את זו שהרגשתי בה הכי נוח, ובדקתי שהיא מגוהצת, וראיתי שכדאי שאקנה נעליים חדשות

כי אלה שרציתי לנעול איתה היו כבר קצת בלויות (ולמחרת בבוקר הלכתי לנעול נעליים חדשות).

אני זוכרת איך היום לפני שנה שכבתי במיטה בלילה ודמיינתי את הפגישה שלנו. ואיך בסוף היא היתה שונה לגמרי מכל מה שדמיינתי.

ומחר לפני שנה, היתה לנו פגישה, ומאז אנחנו יחד. אדון וזונה/שפחה/כלבה. גבר ואישה. בני זוג.

מחר לפני שנה, זכיתי לפגוש מישהו שמסרתי את עצמי לידיו, שלמדתי להוקיר ולהכיר, לבטוח בו ובשיקול דעתו, לאהוב את הכאב שהוא מעניק לי, להשען עליו כשקשה לי (או כשיש לי גבס),

מישהו שעדיין גורם ללב שלי לפעום חזק, לחיוך גדול להופיע על השפתיים, לרטיבות תמידית,

מישהו שמאתגר אותי, שמחבק אותי, שאני שלו.

מחר לפני שנה פגשתי אותך!

אוהבת אותך }{

הוא מעביר על בשרי את הגלגל הזה, גלגל כאב, עם שיניים חדות ועוקצות.

אני נאנחת מכאב.

"אלה נוצות נעימות ורכות", הוא אומר לי בחיוך, "זה בכלל לא כואב. זה הכל בראש. רק תגידי לעצמך שאלה בסך הכל נוצות נעימות ורכות. הנה,תגידי אחרי, נוצות נעימות ורכות"

הוא מעביר עלי שוב את הגלגל הזה, על הפטמה ממש, וזה כואב כל כך, אבל אני מסתכלת עליו ואומרת 'נוצות נעימות ורכות'

הוא מרוצה. מחייך. ומעביר את הגלגל שוב על הפטמה, "תגידי שוב, מה זה?"

"נוצות נעימות ורכות" אני עונה

"ברור," הוא אומר. "נוצות נעימות ורכות. וזה בכלל לא כואב, נכון?"

אני לא יכולה שלא לצחוק, ביחד עם הכאב, "נוצות נעימות ורכות,מאסטר. תודה, מאסטר."

}{

היום חשבתי על זה שרוב החברות שלי הן מכאן.

זה לא שאין לי חברות וניליות, אבל מאוד התרחקנו, ואולי זה טבעי כשחלק גדול ממני אני מרגישה שאני לא יכולה לחלוק איתן.

זה לא רק ההעדפות המיניות שלי, כי הבדסמ שלי הוא יותר מאשר במיטה, הוא גם איך שמתנהלת מערכת היחסים שלי עם בן הזוג שלי, ההיררכיה שיש שם, העובדה שאני יכולה להגיד לחברה מפה

'את זה הוא מחליט' ולחברה ונילית משפט כזה יגרור כל כך הרבה הסברים, ולא בטוח שגם בסוף ההסברים תהיה שם הבנה, שאני לרוב פשוט מוותרת על הנסיון. וזאת רק דוגמה קטנה.

לפעמים חברה זו או אחרת חסרה לי, ואני מתגעגעת.

שנה שמתחילה בשבירת גבול, שהיה פעם אדום חזק, תהיה שנה של שבירת גבולות נוספים?

עדיין תחת ההשפעה של ההתנסות הראשונה שלי במדיקל (ותודה לזוג המופלא ולמאסטר שלי }{)

נראה לי שאני צריכה לעדכן את הגבולות בפרופיל שלי...

לא משנה באיזה בית, נראה לי שתמיד ארוחת החג היא ארוחה שבה אוכלים יותר מדי

אבל באמת, הכל טעים וקשה להחליט איפה עוצרים ועל מה מוותרים.

יש את המאכלים האלה שיש אותם כל שנה, רק בחג (אצלנו זה פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח), ועליהם

לא מוותרים. יש את המאכלים הכאילו יום - יומיים אבל עם טוויסט ועליהם חבל לוותר, ויש מאכלים 'רגילים' אבל

אהובים גם. איך נוותר עליהם? ואז יוצא שאוכלים יותר מדי.

אבל הפעם לא ויתרתי בעיקר על מה שהכנתי בעצמי, כי הייתי חייבת לוודא שיצא טעים ושאני לא מרעילה אף אחד. אז לא הצלחתי לשחזר את הטעם שאליו שאפתי, אבל היה טעים בכל זאת.

לכל הסוטים והסוטות של הכלוב, אני רוצה לאחל שנה טובה :)

המאסטר אמר שהוא מתגעגע לעוגת תפוחים מבצק שמרים, אז ביררתי מה בדיוק הוא רוצה, חיפשתי מתכונים והכנתי. מקווה שגם יהיה טעים...

מכיוון שזו העוגה הרביעית ביומיים שאני מכינה, חסר לה שהיא לא תהיה טעימה (ואל תשאלו מה קרה לשלוש הקודמות. באמת. עזבו. אתם לא רוצים לדעת.

את הספר 'פאדיחות במטבח' אני אוציא בקרוב).

בנוסף, כדי לא להיות מאותגרת רק קצת, החלטתי לקחת על עצמי להכין קרפלאך, כי למה לקנות אם אפשר להכין? המזל הוא שבתפוצות פולניה וסביבתה לא נורא אם זה לא הכי מתובל...

:)