אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תחזוקה גבוהה

אין לי דרקון מחמד קשור לעץ בחצר. אני לא חיה בארץ הפלאות, או בכול אגדה או סרט אחרים. לא, אני לא מלכה - אני כול כך הרבה יותר.

אני קיסרית!
לפני 12 שנים. 18 ביוני 2012 בשעה 6:38

הסוף יהיה טוב והאמצע יהיה מרגש, אבל ההתחלה תהיה לך קשה.[b]

לפני 12 שנים. 17 ביוני 2012 בשעה 21:47

... לשחק איתך.

צעד צעד לאט אט. שיחה ועוד שיחה...

אתה מתקרב לסולם. נוגע, לא נוגע בשלב הראשון.

יצרת אצלי עניין, וזה הרבה מאוד. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן. למזלך יש לי סבלנות עד שתתחיל למצות את הפוטנציאל שלך. שנינו הרי יודעים שיש לך כזה.

אני יודעת שהבטחתי לא להתרוצץ לך במחשבות בזמן משחק הכדורגל... אבל כול כך רצית, אז היבזקתי לי אצלך. אני יודעת שנהנית (גם) מהצפייה במשחק. שוקלת ללמוד לסרוג לקראת המשחק הבא, כדי שיהיה לי איך להעסיק את עצמי עד שתסיים לבגוד בי עם 22 זכרים.

תקח אותי לאט. תעשה את זה נכון. מי שמשקיע באישה מקבל את הכלבה (עד כאן טיפים).

אני יודעת שעוד נריב על המאהב הישן והמוכר, אבל בינתיים אני נהנית להעניק לך ממנו (הוא לגמרי היה שלי קודם!!! תמידי הייתי זונת צומי, לא ידעתי שגם אתה כזה).

ולמה לעזזאל אתה מתעקש לקרוא לי מלכה???

שיהיה לך בוקר טוב.[b]

לפני 12 שנים. 7 ביוני 2012 בשעה 10:52


השיר הזה הוא יותר כמיהה מאשר מציאות שהתרחשה

I never thought that
You would be the one to hold my heart
But you came around
And you knocked me off the ground from the start
You put your arms around me

And I believe that it's easier for you to let me go
You put your arms around me and I'm home

How many times will let you me change my mind and turn around
I can't decide if I'll let you save my life or if I'll drown

I hope that you see right through my walls

I hope that you catch me, 'cause I'm already falling
I'll never let a love get so close
You put your arms around me and I'm home

The world is coming down on me
And I can't find a reason to be loved
I never wanna leave you
But I can't make you bleed if I'm alone

You put your arms around me
And I believe that it's easier for you to let me go

I hope that you see right through my walls
I hope that you catch me, 'cause I'm already falling

I'll never let a love get so close
You put your arms around me and I'm home

I tried my best to never let you in to see the truth
And I've never opened up
I've never truly loved 'till you put your arms around me
And I believe that it's easier for you to let me go

I hope that you see right through my walls
I hope that you catch me, 'cause I'm already falling
I'll never let a love get so close
You put your arms around me and I'm home
You put your arms around me and I'm home
[english]

---

לפני 12 שנים. 23 במאי 2012 בשעה 20:34



"You put your arms around me and I'm home"



[b]

לפני 12 שנים. 20 במאי 2012 בשעה 12:37

זה הזמן לריקוד הירח
ועינייך מלאות כוכבים
זהו לילה נפלא ששמח
להחביא בכנפיו אוהבים

העלים כבר עפים עם הרוח
ורואה את הכוכב הנוצץ
ואני משתדל לספר לך
מה לוחשת הרוח לעץ

וזה עדיין הקסם
הישן הסוחף
שבא עם אור הירח
לסחרר את הלב

רק עוד ריקוד אחד
אבוד איתך ילדה
עוד אהבה אחת
גנובה איתך ילדה

זה הזמן לריקוד הירח
זה הזמן לעשות אהבה
אני לא מוכן לחכות עד הבוקר
וגם לא עד הנצח הבא

כשתבואי לבי יחכה לך
ויגשים את כל מה שחלמת
כשנרקוד את ריקוד הירח
לא תהי עוד לבד לעולם

וכל אימת שאגע בך
תרעדי מבפנים
וכאבי יירגע בך
יישאר אין אונים


רק עוד ריקוד אחד...

זה הזמן לריקוד הירח
ועינייך מלאות כוכבים
וזהו לילה נפלא ששמח
להחביא בכנפיו אוהבים

העלים כבר עפים עם הרוח
ורואה את הכוכב הנוצץ
ואני משתדל לספר לך
מה לוחשת הרוח לעץ

וזה עדיין הקסם
הישן הסוחף
שבא עם אור הירח
לסחרר את הלב

רק עוד ריקוד אחד...
[b]

לפני 12 שנים. 14 במאי 2012 בשעה 7:04

מעייני אני מתגעגעת אלייך.

מדמיינת אותך לפעמים. איך את נראית היום. איך גדלת וצמחת. נקודות זמן בחיים, שאת כבר לא תעברי ותחווי עוצרות אותי לרגע וגורמות לי לחשוב עלייך.

המשפחה הייתה חשובה לך כול כך. ובכול זאת לא היית איתי כשנולד בני, לא היית בחתונה של רויטל, את לא מכירה את עדי, יונתן, יובל, שיר ואלון.

היית אמורה לסיים צבא. חברתך הטובה ביותר הגיעה אתמול במדי הקצינה שלה. קשה היה לא לדמיין אותך באותם המדים. אין לי ספק שהיו הולמים אותך מאוד.

במסיבת סיום יב של כיתתך אמא שלך לא השתתפה.

יש אצלנו מסורת במשפחה, כול אחיין בא לאמא שלי כדי ללמוד לשון לבגרות. אמא שלי עדיין מחכה לך. לא באת אלי ללמוד לבגרויות כמו שהשבעת אותי שיקרה (כאילו שהייתי עושה משהו אחר).

ואת. מה את היית רוצה לעצמך? האם היית דוגמנית כמו שרצית? או מעצבת אופנה?

את השיר שכתבת אני נושאת עימי תמיד בארנק. חלק קטן ממך נמצא איתי שם, חלק גדול נמצא אצלי בלב.

והחלומות. בחלומות שלי את באה לבקר אותי. מספרת לי איך זה לראות את הכול מלמעלה בלי היכולת לחבק אותנו. ואני כול כך רוצה לחבק אותך... אנחנו יושבות ומדברות כמו שדברנו פעם. ואת שוב מתלוננת שלא גודלות לך הציפורניים, ושאמא שלך חופרת לך (כן, היא עדיין מבקרת אותך פעמיים בשבוע). ואז את אומרת לי - איך את נותנת לה להזניח את עצמה ככה? אם הייתי בחיים לא הייתי נותנת לה לצאת ככה מהבית. ואת רוצה שאדבר איתה על זה. ואני מסבירה לך שאני מדברת איתה וזה לא עוזר. את נותנת לי את המבט הזה שלך שאומר לי שאת לא משתכנעת. את דורשת תוצאות. הבטחתי לך שהשנה היא תבוא מסודרת לקבר. קיימתי לא?

הבן שלי מכיר אותך. הוא רואה את תמונתך ויודע לומר את שמך. אני מספרת לו עלייך, אני משאירה אותך בחיים עוד קצת גם דרכו. ואז זולגת לי דמעה, והוא מסתכל עלי במבט התמים שיש רק לילדים קטנים ומחבק אותי חזק חזק.

כול כך הרבה זמן עבר מאז. מעניין כמה זוכרים אותך. הילדה היפה מרחובות שנרצחה ככה סתם בתחילת החיים. מעייני שלנו. ילדה אהובה.
[b]

לפני 12 שנים. 13 במאי 2012 בשעה 20:04

ביום שישי קצת אחרי שמונה בערב הלכה לה מעיין בת ה-15 לתומה ברחוב בדרך לקניון. היא קבעה להפגש שם עם בחור שהכירה. היא הלכה רק ברחובות המוארים. הקניון 4 רחובות מביתה. היא ידעה להזהר ממקומות חשוכים, אחרי הכול, ילדה יפה וחכמה כמוה אינה מחפשת צרות. הטלפון ביד, כאילו מוכנה לכול מקרה שרק יבוא...

שרה הרימה את הראש בשתיים עשרה להביט בשעון הגדול של המטבח. מוזר שמעיין עוד לא התקשרה לבקש שתבוא לקחת אותה מהקניון. הרי כך הן קבעו. מעיין מסיימת את ענייניה ומתקשרת לשרה. שרה לא אהבה שמעיין הולכת לבד בחושך, וגם מעיין לא התלהבה מהרעיון. זאת הייתה מן הסכמה כזאת. שרה הציבה עובדה, ומעיין לא התווכחה איתה. כיף שאמא באה לקחת אותך, בסוף הבילוי. ככה יש להן כמה דקות רק שלהן לבד לדבר על הפגישה שהתקיימה.

שרה התחילה לדאוג. מצד אחד חצות, מצד שני מעיין היא ילדה אחראית, לא הגיוני שתלך לבדה בחושך בחזרה הבייתה, ובטח לא תתן לבחור ללוות אותה בשעה כזאת עד לביתה. שרה הדליקה טלויזיה וישבה לראות את אחד מסרטי הבורקס ששודרו, מחכה לצלצול הטלפון.

באחת בלילה חזר מתן, אחיה של מעיין מהבילוי שלו. בדרכו הבייתה, החליט לחתוך דרך הקיצור שעובר ליד המכון ללימוד קרב מגע, אך הוא ראה שם ניידות משטרה ואמבולנסים והבין שמשהו לא טוב קרה. הוא לא רצה צרות, אז עקף את המכון והמשיך לביתו. בהגיעו מצא את אימו ישנה על הספה. בטלויזיה עלו הכתוביות של סרט זה או אחר שנסתיים לו. הוא כיבה את הטלויזיה, כיסה את אימו בשמיכה הקלה שהייתה על הספה והלך לישון.

בארבע בבוקר התעוררה שרה בבהלה. מעיין לא התקשרה. הביית חשוך ושקט. גרונה יבש. משהו נורא קרה. היא הלכה לחפש את הילדים במיטות. מתן, הגדול, ישן במיטתו. רנן, הקטן, עדיין שיחק במשחק המחשב המועדף עליו, וכשהיא פתחה את הדלת הוא נתן בה מבט קצת אשם. הוא ידע שהיא אינה אוהבת שהוא ער עד השעות הקטנות של הלילה. מעיין לא הגיעה הבייתה. שרה הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו. היא נכנסה למכוניתה והחלה להקיף את השכונה בניסיון למצוא את הילדה הקטנה והיפה שלה.

בחמש היא התקשרה למשטרה להודיע שמעיין לא חזרה הבייתה. במשטרה ענתה לה יומנאית שבקשה ממנה להגיע בדחיפות לתחנה עם תמונה של ביתה הנעדרת. בחמש ועשרים הודיע שוטר לשרה שמעיין נרצחה בשעה שמונה וחצי בערב. היא לא הספיקה להגיע לקניון. היא נתפסה ברחוב, ליד המכון ללימוד קרב מגע ע"י נער מסומם שלא יכול היה לסבול את העובדה שמשהו יפה כמוה עובר ברחוב שלו. אותו נער גרר אותה לרחוב צדדי, אנס אותה, הכה אותה, וחנק אותה למוות לאחר שסיים את מעשיו.

עולמם של שרה מתן ורנן חרב עליהם באותו הלילה. זה קרה לפני שבע שנים. מעיין ספיר הייתה צריכה להיות היום בת 22 חודשיים ושבוע. את יום הולדתה החל בשבעה במרץ חגגנו בקבר שלה, כמו כול שנה. היום עלינו לקבר שלה פעם נוספת להתגעגע אליה שוב.

מעיין הייתה בת דודתי הצעירה.

[b]

לפני 12 שנים. 8 במאי 2012 בשעה 20:22

גמדון בית אחד עם תרמיל מלא על הכתפיים מסתובב כאן. אם לא הייתה לו חטוטרת הייתי עושה ממנו גבר הגון.[b]

לפני 12 שנים. 6 במאי 2012 בשעה 19:57

מה שאני רוצה מתי שאני רוצה


נחיה ונראה.[b]

לפני 12 שנים. 26 באפריל 2012 בשעה 21:05

זה קורה הרבה יותר מידי בזמן האחרון לצערי...

מה זה נותן לכם לקלל אדם שאינכם מכירים?
מה זה נותן לכם לקלל אדם שאתם מעוניינים להכיר?
זה אי-פעם עזר לכם?

מבחינתי אדם שמשתמש בקללות בסך הכול מראה עד כמה אוצר המילים שלו מוגבל. זה לא מרשים אותי. להפך.

ולא, אין לי צורך שתדברו עברית תקנית (אני מודעת לזה שזה סוג של לועזית לרובכם) וגם אין לי צורך במחמאות מופרזות (מבחינתי זה זהה לשקר).

קשה לכם לפנות למישהי בלי לקלל? אל תפנו אלי, או שתתאמצו.

אני מודעת לזה שזה מצריך חשיבה, אבל אם אין לכם את האופציה הזאת בתפריט המיומנויות שלכם, לא תזכו ממני לתגובה אוהדת בכול מקרה.[b]