כבר לא שותקת

ולא רציתי להכניס לפרופיל במקום סרטון אחר.

השבוע גיליתי את השחקנית הזו, ואל תטעו, היא

שחקנית. אהבתי לראות את הראיונות איתה לפני

ואחרי הצילומים.

וכן, אני הייתי קונה חוברות הפורנו בגלל הסיפורים.

כשספרתי לאחרונה את מספר הבלוגים שאחריהם

אני עוקבת הגעתי ל 80.

זה הרבה מדי בלוגים לתחזק ולעקוב. למזלי רובם לא כותבים בתדירות גבוהה אבל עדיין יש די הרבה.

יש את אילו שכאילו חיים בראש שלי. מעלים גיפים 

שאני מפנטזת להיות חלק מהם והם מככבים 

בפנטזיות שלי וכשאני מענגת את עצמי.

יש את המצחיקים והשנונים שהרבה פעמים 

מרימים להנחתה ואז לאעומדת בפיתוי וחייבת

להשחיל תגובה מתחכמת.

יש את אלו שאני באמת רושמת תגובה רצינית

עניינית כאילו ישבתי באיזה פאנל.

ויש את החברות הקרובות שלי שאני אוהבת בכל ליבי.

הבלוגים שלהן הם תמצית חייהן ובמרבית הזמן

החיים האלה ממש לא פשוטים. כדי לקרוא את הבלוגים

האלה אני חייבת לנקות את הראש.

בדרך כלל לא יכולה אחר כך לעבור לפוסטים שטותיים

ולכן אני מבטיחה לעצמי למצוא זמן רגוע במהלך היום

ולהשאב לחיים שלהן. אבל כמו שאתם כבר מתארים

לעצמכם, זמן רגוע בחיי זה מושג אמורפי וכך יוצא 

שדווקא את החברות שהכי קרובות לליבי אני מזניחה 

כאן.

אז מכאן אני רוצה להתחייב לעצמי שמחר אחר הצהרים

מפילה את העט, סוגרת את המייל של העבודה ועד כניסת

החג למחרת אני משלימה  את כל תשומת הלב 

שהחסרתי מכן אהובותי.

ובהזדמנות זו מאחלת לכולנו

חג שמח

הפוסטים שהכי מחייכים אותי הם אלו של

ותיקות הכלוב שכולם מכירים ועדיין מקבלות

הצעות מפגרות מכל מני זבי חותם שלא 

השקיעו אפילו את המינימום בקריאת הפרופיל.

בזמן האחרון התחלתי גם אני לקבל כל 

מיני הצעות לשלוט בכל מיני "ילדים" שיכולים 

להיות הבנים שלי. בדרך כלל אני מנפנפת בנימוס

אבל היה אחד שהתקרצץ אז חשבתי להתיש אותו

ולראות מתי ישבר. נדרשו לו יומיים להבין

שלמרות שהגדרתי את עצמי כאישה בפרופיל,

אני לא האישה הסטנדרטית שאותה הוא מפנטז

לשרת. גם אחרי שדרשתי שיקרא את הבלוג שלי

ויקרא פעמיים נוספות את הפרופיל שלי, הוא עדיין

היה שבוי בקונספט שאני אישה ולא הבין למה אני 

מתנהגת כגבר מדי פעם. גם ויקיפדיה לא עזרה 

לו להבין את המשמעות של קרוסדרסר.

בסופו של דבר הייתי חייבת להאכיל אותו בכפית

ורק אז הוא נבהל כאילו הרגע התנשק עם חולת

קורונה מאומתת ובא לציון גואל.

מאתמול בערב, שקט סוף סוף.

שיהיה לכולנו שבוע קסום עד כמה שניתן

ואל תנקו חלונות מחר...

אוהבת אתכם

דנה 🌹

משב הרוח על אוזנו כשהיא לחשה לו בחושניות

"איבדת משהו?" העביר רטט בכל גופו. אי אפשר

היה לפספס את זה. היה לה מאוד משעשע לראות

אותו מתפתל ומאבד את הלשון. למרות השעשוע 

היא החליטה לא להתעלל בו יותר מידי, הושיטה את 

ידה אמרה "נעים מאוד, סנדרה". דניאל הצליח סוף 

סוף להתעשת, לוקח את ידה בידו ומרגיש כיצד היא

מובילה את ידה אל שפתיו. הוא נושק בעדינות לגב 

ידה ואומר "נעים מאוד, דניאל". 

סנדרה: אתה חייב להפסיק להתבייש, אם אתה סקרן, 

פשוט תיגש, תציג את עצמך ותשאל.

דניאל: כן, צודקת, אני עובד על זה.

סנדרה: תיארתי לעצמי שהמבט והחיוך שלי לא יספיקו

כדי להביא אותך אלינו אז באתי בעצמי להזמין אותך

להצטרף לשולחן שלנו. ובלי לחכות לתגובה מדניאל 

סנדרה חיבקה את כתפו והובילה אותו אל השולחן 

בפינה. היא הרגישה את רצועת החזיה מתחת לחולצה 

והעבירה יד לאורך גבו כדי לוודא שהיא לא טועה. 

סנדרה: דניאל, אני רוצה להכיר לך את בעלי, רון.

רון קם ממקומו ולחץ את ידו של דניאל. דניאל הרגיש

בשניה כיצד הוא מתגמד מול רון שהתנשא בראש מעליו

ואת לחיצת היד שלו הוא ירגיש גם בעוד יומיים. למרות

העוצמה שרון הקרין הוא היה עדין ומנומס. הם פינו לו

מקום בין שניהם והזמינו סיבוב נוסף של משקאות. 

סנדרה לקחה לידיה את ניהול השיחה ודאגה להוריד

את רמת ההתרגשות של דניאל. הוא לא רגיל לתשומת

לב כזו מאישה שכאילו יצאה מתוך הפנטזיות שלו, 

במיוחד לא כאשר בעלה צופה בשניהם. הקוקטילים 

המשיכו לזרום לשולחן וסנדרה נתנה לדניאל את

התחושה שהוא בידיים בטוחות. השיחה עברה די מהר

לפסים מיניים וכשדניאל אמר להם שהוא כבר הרבה זמן 

ללא בת זוג, שניהם פלטו אנחת אכזבה אבל העיניים

שלהם, נצצו כאומרות הדג נלכד ברשת. וכשהעולם החל

לנוע לאט יותר סנדרה פונה לדניאל ואומרת לו שהיא לא

יכלה שלא לשים לב שהוא לובש חזיה. היא לא מחכה

לתגובה שלו ושואלת אם יש עוד פריטים שהוא לובש

שעושים לו נעים. דניאל, שכבר לא יכול להציב גבולות

מספר להם על התחתונים והגרבונים שהוא לובש עכשיו.

סנדרה מתמוגגת ואומרת לו שזה מאוד מרגש את רון

ושרון ישמח אם שניהם יכנסו לשירותי הגברים ודניאל

יראה לו מה הוא לובש מתחת לגינס. דניאל, שכבר

מסוחרר ונהנה מכל רגע במחיצת סנדרה ומכל ליטוף 

שלה שבוי בקסמה ומסכים. רון תומך בו כמו בילד קטן

ויחד הם נעלמים מאחורי הדלת. בזמן שסנדרה מטפלת 

בחשבון, רון נועל את דלת השירותים, נצמד לדניאל

ומתחיל לפתוח את מכנסיו. הוא מדרבן אותו להראות לו 

מה יש מתחת לגינס וגם לחולצה. בתוך התחתון מתחבא

זין קטן שמרוב אלכוהול לא מצליח להתרומם ללא היד

המלטפת של סנדרה. רון מחמיא לדניאל על הגוף החלק

והנשי משהו ומעביר את ידיו על עכוזו ירכיו והחזה שעטוף

בחזיית תחרה. רון מצמיד את שפתיו לצוארו של דניאל

ונושק לו תוך כדי שידו האחת צובטת קלות ובחושניות את

הפטמה שלו. אותו הרטט שהרגיש כשסנדרה לחשה באוזנו

בתחילת הערב עבר בו גם כעת ודניאל התמוגג ונכנע

לתחושה המשכרת. פתאום דמותה של דנה עולה מולו.

והיא בכלל עדיין בארון במלון. רון מרחיק את עצמו אך

בקושי מדניאל ומסדר את בגדיו. רון שוטף לדניאל את 

הפנים והם יוצאים חזרה לפאב. סנדרה קמה ממקומה

ושלושתם פונים לצאת כשהמלצרית מודה לסנדרה על

הטיפ ואומרת לה בחיוך "בהצלחה" תוך כדי קריצה.

סנדרה מובילה את דניאל לרכבם ומתיישבת לצידו 

מאחור כשרון נוהג. ידיה מטיילות באטיות על זרועותיו 

של דניאל כשהיא שואלת אותו אם יש עוד דברים שהוא

אוהב ללבוש. דניאל שבמשך שנים קבר בתוכו את הסוד

שלו התפרץ כמו הר געש והחל לספר בהתלהבות על

דנה ועל החיים שלו ביקום מקביל. רק במעלית ביתם

סנדרה הצליחה לעצור את שטף דיבורו בעזרת נשיקה

לוהטת וליטוף חזהו.

הטיסה עברה ללא בעיות מיוחדות, צק אין זריז

ודניאל מתרווח באמבט מלאה וחמה בחדר.

הוא מקפיד לבדוק שאין שערה מיותרת על גופו

ויוצא מהמקלחת רך וטעים. דניאל פורק את המזוודות

ומסדר בעדינות את כל הבגדים והפריטים שלה.

את שלו הוא לא תורח להוציא בכלל. הוא מתארגן לשהייה

של שבוע בחדר. ההרצאות והמפגשים מתחילים רק

בצהרים אז יש לו זמן להתחקן ולהחדיר את הפלאג

הבינוני. הוא הבטיח לעצמו שהפעם הוא יצליח לקבל

את הדילדו שקנה לפני שנה ושעד היום תמיד נשבר 

באמצע. במהלך היום הוא הכיר כמה משתתפים 

חדשים ויחד הם יצאו לאכול ארוחת ערב ומשם לפאב 

שהמארחים המליצו.

את הערב השני הוא רצה לבלות לבד. אחרי המקלחת

הוא לבש את תחתון הליקרה בצבע פנינה שכל כך אהב 

את המגע המלטף במפשעתו, את חזיית התחרה

השטוחה שקנה במיוחד באתר הלבשה תחתונה

לגברים. האתר מציע הלבשה תחתונה של נשים

בגזרות המתאימות לגברים. המוצרים נחטפים שם

כמו לחמניות. ואת רגליו הוא עטף בגרבונים שחורים

עם סיליקון. מעל זה דניאל לבש גינס וטישרט ויצא 

ברגל לאחד הפאבים השכונתיים. הוא אהב את האוירה

היותר אנטימית, בלי הרעש של התיירים.

הוא בחר לשבת על הבר ולהשקיף על כל המבלים.

המקום לא היה גדול אבל די מלא. היו בו זוגות וחבורות

וגם בודדים כמותו. המוזיקה ליטפה את המחשבות, 

והשקיטה את הנפש. הוא מביט על האנשים ומנסה לנחש

מה הקשר ביניהם ועל מה מדברים. כבר פעמיים שהוא

מביט על הזוג בפינה. הם יושבים אחד לצד השניה סביב 

שולחן קטן, הגבר שותה ומנשנש והאישה מביטה בו 

בחיוך קטן בצד הפה כאילו משחקת איתו. ממרום 35 

שנותיו הם נראו לו מבוגרים בהרבה ממנו, להערכתו 

שניהם היו באמצע הארבעים שלהם. כשהחזיר את מבטו

אליהם בפעם השלישית, היא נעלמה לו. דניאל ניסה

לסרוק במהירות את כל הפאב ולאתר אותה ואז שמע

מאחורי אוזנו את הקול הכי סקסי וחושני "איבדת משהו?".

זו היתה עוד נסיעה לכנס משמים  שהבוס כפה עליו.

דניאל היה היחיד בצוות  שאף פעם לא התנגד לצאת 

לכנסים האלה. כולם חשבו שזה בגלל שהוא רווק

ואין געגועים ולחצים של משפחה שמחכה בבית,

אבל רק  הוא ידע שזה החופש האמיתי שלו. רק שם

הרחק מכל מכריו הוא הרשה לעצמו להפתח, לתת

קצת אויר לנשמה הכלואה, לשחרר את כל המתח

ולהרגיש איך זה יכול היה להיות בעולם אחר. הכנס

הזה נמשך רק שלושה ימים אבל הוא הסכים להשתתף

בו בתנאי שהוא נשאר שם לכל השבוע. הפעם הוא

לא ישתפן, הפעם לא מעגלים פינות, לא מוותרים 

על אף פריט ואף שלב. הפעם הגולם יהפוך לפרפר

יפיפה ואפילו ישאר בחיים מספר ימים. שבועיים לפני

הטיסה דניאל כבר הכין מזוודה שמספיקה למשפחה.

נכון שהמזוודה מיועדת לשניים אבל החלק שלה תפס

כמעט את כל הנפח (כמו בחיים). הוא לא רצה לפספס

אף פריט מהמלתחה שלה, את כל האיפור והפרפומריה

שלה הוא ארז הוא עבר על כל ההלבשה התחתונה שלה 

והגניב כמה פריטים לצד שלו. בכל זאת הכנס די משמים

והוא חייב משהוא שיעיר אותו.

בבידוק הפקידה מחייכת אליו ושואלת איפה אשתו, הוא

מביט בה כלא מבין מה היא שואלת והיא משיבה בקריצה 

" מזוודה וטרולי " המזוודה בטוח שלה. כך שתי מזוודות

לשני אנשים עלו לטיסה עם כרטיס אחד.

כל כך הרבה זמן אני רוצה לחנוך ולהדריך

קרוסיות בתחילת הדרך. עד היום כולן

חיו בפחד מתמיד מחשיפה, מבושה 

ואלוהים יודע מה עוד. אבל היום נפתח 

פרק חדש. לאחר שיחות ארוכות בצאט

עם אחת הקרוסיות הבישניות הצלחנו

לתאם דייט בתל אביב. מי שמשוטט כאן

מכיר אותה בשם סיגל רז. כשהיא מגיעה

לתל אביב היא מקבלת הלם תרבות. סיגל

מגיעה מהדרום הרחוק. תדמיינו רחוק,

עכשיו עוד יותר. אז את החצי הראשון של

היום היא בלתה בים ובאלנבי ובערב נפגשנו

לדרינק בשפגאט. היה קשה להסביר לסיגל

את הבדלי המנטליות בין  החיים בישוב הקטנטן

והשמרן שלה לבין הצעקנות התל אביבית.

אני מקווה שהצלחתי לגרום לה ללכת בגו זקוף

ולהתמודד בהצלחה עם מבטי העוברים ושבים.

בעיניים שלה הם לועגים לה, בעיניים שלהם

הם מפרגנים לה. ברגע שהמסר הזה יותמע בה

הכל יזרום לה בחופשיות ואני ארגיש סוף סוף 

שתרמתי במשהו לקהילה שלנו. אז אם יש כאן

עוד בנות שצריכות ורוצות יד תומכת, קצת אומץ

לצאת החוצה ולראות שהשמיים לא נופלים, אני

כאן בשבילכן.

הכפפה לרגליכן, הגיע הזמן שתרימו אותה.

זהו, יוצאת לדרך, הכל באוטו

רונית עזרה לי לבחור את הבגדים

ועכשיו עצרתי על איזה שביל לצד הכביש

כדי ללבוש את מה שלא יכולתי לצאת

איתו מהבית.

מקווה שיהיה נחמד וכיף ואם אפגוש

אתכם בסביבה אל תתבישו להגיד שלום.

בהמשך היום אוסיף עדכונים....

16:15

יושבת בשעה האחרונה בקפה המשולש

בדיזינגוף. הזמנתי חזה עוף עם פטריות מוקפצות

פירה וסלט. מתחילה להתענג על המנה המגרה

ומדי פעם מביטה לצדדים להביט בעוברים ושבים,

מחפשת קשר עין. פתאום אני קולטתקולג  לשעבר

שעומדת ליד הקפה, כנראה מחכה למישהו.

אני מתכווצת לתוך המנה שלי עד שהיא תעלם

מהמקום ואז אני רואה אותה חולפת על פני

בחברת קולגה נוספת לשעבר. את השניה ראיתי רק

מאחור אבל אין מצב שאני לא אזהה אותה.

מעניין אם גם אותי מזהים בלי בעיה במבט חטוף.

תכף מסיימת כאן וממשיכה בטיול.

נראה לי שאמצא מקוםלקפה או למיץ סחוט.

אף פעם לא אצליח למצוא את העונג

בנקיונות וספונג'ה. נדרשו לי חמש שעות 

לסיים פחות מחצי בית. ולא, אני לא פולניה

ואין לי בית ענק. בקיצור, עכשיו אני ממש סחוטה

בדרך לחיפה.

אני חייבת להטען מחדש ומחר יש לי  בוקר וצהרים

חופשיים. חברה מגיעה לרונית ואני צריכה פשוט 

לא להפריע. מפנטזת על שבת שמשית ואני מטיילת

ברוטשילד בדיזינגוף או בטיילת לאורך החוף.

לשבת באיזה קפה ולשתות משהו. בלי דאגות בלי

לחצים בלי משימות בלי ילדים שצריך לשבת איתם

על שיעורים ומבחנים.

אין לי בעיה לעשות את זה לבד אבל אם מתאים לכם

להצטרף, אני זמינה בפרטי.

המלצות למקומות ששווים ביקור בתל אביב יתקבלו

בשמחה ובהזדמנות  זו מאחלת לכולנו 

שבת שקטה וחמה

דנה 🌹

אתמול חוזרת מהצפון, אחרי שישבתי לארוחת ערב

עם שלישיית חברות שהכרתי כמה דקות קודם 

כשמדדתי בגדים בתמנון בכפר תבור. היתה לי חווייה

מאוד מיוחדת מהקלילות שבה התחברנו אבל לא

על זה רציתי לספר הפעם. בקיצור, אני מגיעה ליציאה

מעפולה ועומדת ברמזור. אחרי הצומת עומדת ניידת

עם שלושה שוטרים לבדיקת רשיונות. אני בזריזות בודקת 

שהאורות דולקים, שאני חגורה ושהנייד סגור. ואז משום

מקום אני נבהלת ויורד לי האסימון שהאודם הבורדו

שלי בטח ירד בארוחה. תוך שניות אני שולפת אותו מהתיק

ומתקנת את מה שצריך. חס וחלילה ששוטר יעצור אותי

ואני לא אהייה מתוקתקת. והכי הדהים אותי שדי

התאכזבתי שבסופו של דבר הם אפילו לא עצרו אותי.

נראה לי שעברתי עוד שלב ....