כבר לא שותקת

אז היו לי היום איזה אלף סיבות לא להגיע 

למסיבת מנוישות של דורה. אבל אין מצב 

שדורה הופכת עולמות כדי למסד ליין מסיבות 

במיוחד עבורינו המתלבשות ואני לא שמה כתף,

לפחות בהשתתפות. אז באיחור לא אופנתי של

כמעט שעתיים הגעתי מלאת צפיות שהפעם 

תהיה מסיבה משובחת יותר מהראשונה.

ולהפתעתי היא עלתה על הציפיות שלי.

הכרתי מתלבשות חדשות ומהממות שלא

היו בקודמת. עם אחת במיוחד הצלחתי לשוחח

קצת יותר לעומק וגיליתי שאנו די דומות 

במצב ובסטטוס המשפחתי, עם אותן בעיות בזוגיות

ורק הפרש של עשור מפריד בינינו. לא הספקתי לשאול

אותה אם אני יכולה להזכיר את שמה בפוסט אז אקרא

לה ג'. אני מקווה לראות אותך, ג' במסיבה הבאה

ואם ממש תרצי אז גם עוד קודם. 

מיד כשנכנסתי קידמה את פני פצצת אנרגיה, מהממת

שלאחר שיחה קצרה התברר לי שאני עוקבת אחריה כאן. 

טוב, אולי לא עוקבת באדיקות אבל רואה את מה שהיא

כותבת בבלוג שלה ובתגובות לאחרים ופשוט מתמוגגת.

החלק שהכי ריגש אותי היה לגלות שהדמות שאני ממש 

אוהבת, ואוהבת לקרוא מקבלת חיים בשר ודם ומתברר 

שהיא מדהימה במציאות לא פחות מהדמות שלה כאן.

אז יש לי הרבה עבודה בלפצות אותה על שנים חסרות

תגובה והרבה עבודה בשבוע שכבר  החל לפני שעתיים.

נ.ב

כאילו מלמעלה ורק עבור רונית, הוספתי היום עוד

ארוע של כמעט ונפגע. ובכל הכנות הוא אחד

המדהימים מכול  האחרים ואין בי שום חרטה

או צער על הגילוי הזה. 

אז זהו להיום, שבוע קסום לכולננו

ואם לא נתראה  אז שנה טובה לכול העוקבים

אחרי.

להתראות בקרוב

דנה

כבר יומיים שלחץ הדם שלי משתולל בגבהים (אבל ממש).

אני יודעת את זה כי הראש שלי מתפוצץ בלי הפסקה עד

שממש מתחשק לי לקחת מצ'טה ולערוף אותו.

עכשיו אני יודעת בדיוק איך רונית מרגישה לפני מחזור. 

טלי החברה המהממת שלי הזמינה אותי לחגוג ארוע

משפחתי. היא הדגישה שההזמנה היא לדנה ושזה יהיה

היום שלי יחד עם היום המיוחד של המשפחה. חודשיים 

חיכיתי ופנטזתי על הרגע שבו אכנס לאולם וכל המבטים 

עלי וכולם יתלחששו מי זו המוזרה הזו. כאילו, עד שהתרגלו 

לטלי, עכשיו הגיעה זאתי. כשחשבתי על הסיכון שאני

לוקחת

מבחינת החשיפה, הרגשתי דגדוג בשחלות. שני אורחים

"בכירים" ו "מקורבים" של המשפחה, מקורבים ביותר גם 

למקורבים שלי ומספיקה פליטת פה לא זהירה כדי שאגיע 

בבעיטה לרבנות. את הסיכון הזה הכלתי בקלות אבל

החלק המרגש בסיכון הוא לפגוש בקהל מישהו שיזהה

אותי. השתעשעתי ברעיון שאני מגלה שאחותי האהובה

היא

אחת החברות של טלי והיא עושה הכירות בינינו.

חשבתי בעבר לשתף אותה בקיום של דנה אבל רונית

הטילה ווטו.

אז יום שישי מגיע ואני באטרף להספיק הכל. בתשע בבוקר

מניקור ולק בורדו מהמם בקניון, ואז נסיעה לתל אביב

לאיפור מושלם מהידיים של נוי המחשמל. (אפשר בקלות

לכנות את העבודה שלו - אומנות) ולסיום נסיעה לחיפה

לאירוע. כרגיל אני מאחרת בשעה וחצי וכבר שוכחת

מהכניסה הדרמתית שלי.

טלי שמרה לי מקום ליד ה bff שלה והרגשתי בנוח לשוחח איתה. היתה גם שיחה קצרה על הבר עם עוד שתי חברות.  המקום היה עמוס באורחים ולכן קשה היה לראות ולהראות. אני דווקא שמתי עין על חבורה של "מופתעות". אני חולה על אריסטוקרטיות סטייל אלקסיס וממש לא אכפת לי שהן בוגרות ממני בשני עשורים. העור שלהן בטח מאוד חלק גם בלי כל השיפוצים. לפעמים מתפלקת לי פנטזיה שאחת כזו היא השוגר מאמי שלי. 

לקרת סיום פגשתי חברה מהאזור שבאה אלי וישבנו לקפה והשלמת פערים. הזמן טס ואני חייבת להתארגן לכמה סידורים וחזרה הביתה. הכי כואבת היתה המחשבה שכעת עלי להוריד את הלק הבורדו המהמם שלי. רציתי לבכות.

כדי להוריד את רמת האדרנלין ואת הלק, נסעתי לגן הפסלים, אחד המקומות הקונים והאנטמיים בחיפה.

הנוף מטמטם והשקט מכניס אותך לאוירה פסטוראלית, משהו כמו בסרט נוטינגהיל. אז רגע לפני, צלמתי בוק של אהבה עם אחת הפסלים ואז התיישבתי להעלים את דנה עד הפעם הבאה.

למזלי ואושרי הפעם הבאה תהייה במוצ"ש 21.09 במסיבת מנויישות שניה. פרטים אצל דורה.

לא מאמינה שנדרשו לי שישה ימים כדי להשלים את הפוסט הזה. חייבת להוריד משימות ותפקידים מהגב שלי.

להתראות בפעם הבאה

נשיקות 💋💋

דנה

כבר יותר משנה שאני מגלגלת לי בראש

אותי על במה שרה את השירים שאוהבת.

טוב לא ממש שרה, מתחילה בליפסינג בתקווה

שבהמשך מיתרי הקול שלי יעמדו במשימה

ויפיקו צלילים שלא יהרגו את כל השומעים.

הפנטזיה הזו מעסיקה אותי ברמות כאלה 

שכבר לא אכפת לי אם יש פקקים בדרך

למשרד ובחזרה כי אני ויוטיוב מתרגלים

בונדינג. בעבר תמיד שרתי בלב, מתביישת

להפיק צלילים, התחברתי ליוצרים כמו ואנגליס

ויאני כי מילים רק סיבכו אותי. אבל כעת כשהפנטזיה

גדלה ומתעצמת ואני כבר בונה בראש קטעי קישור

וסיפורים, וציונה פטריוט מבדרת את הקהל כשאני

מחליפה בגדים, ואנה אהרונוב מצליחה להזיז לי

את הגוף והיורופאלש (כן, כן שוב הם אשמים בכל)

שורפים את הבמה בליווי שלי, אני לא מפסיקה לשיר

ו ב ק ו ל ! !

ואז הגיע מוצ"ש כשרונית הסבירה לי בדרכה 

שאני הורסת בשיטתיות את כל מה שבנינו במשך

שנים. ואני לא מבינה על מה היא מדברת, כלומר

אני מבינה, בגדול, אבל לא מצליחה להתחבר

לכל הטענות שלה וזה הופך את כל השיחות והשתיקות

שלנו לעוד יותר מתסכל. כבר יומיים שלא שרתי!!

שירי (מימון) מנסה לעודד אותי עם השירים שלה אבל 

אני אבדתי את החשק את התיאבון את התשוקה.

את הבוקר העברנו בשיחה נוקבת במקום בסקס קורע

סדינים ומרטיב מזרנים. רונית הזילה דמעות וראיתי שאני 

ממש פוגעת בה אבל נשארת חסרת אונים כי

היא לא אמורה להפגע ממני. את הבכי שלי שמרתי

לנסיעה. אני רוצה לחבק אותה אבל רותחת עליה.

30 שנות זוגיות ועדיין לא הוכחתי לה שאני אוהבת אותה,

מעריכה ומכבדת אותה, מקבלת אותה עם כל השריטות

הקטנות שלה. פאקינג 30 שנים, איזו הוכחה נוספת את

צריכה. סתם הקצנתי עכשיו, אבל בגדול....

טוב די לקטר, חייבת לחזור לעבוד קצת

חייבת למצוא אנרגיות חיוביות כי צוות שלם מחכה

להוראות בימוי שלי לקליפ שאנחנו עורכים.

מקווה שהוצאתי הכל

ומעכשיו מתמלאת רק בטוב

שבוע קסום למי שהגיע עד לכאן

דנה 💋

תמיד האמנתי שחוסר ידיעה וחוסר וודאות

הם הגורמים העיקריים לפחדים שרודפים

אותנו. ולכן כשהגיעה השעה לתת לדנה לנשום 

עצמונית, החלטתי לשתף את רונית בכל מה 

שעובר עלינו בשני הפורמטים שבהם אנו מגיעות.

אמה מה? אני כנראה לא האדם הסביר (או שרונית

לא) כי בכל פעם ששיתפתי את רונית בחוויה שעברתי, 

היכרות חדשה שיצרתי או פנטזיה שטרם מימשתי, 

היא התכווצה וממשיכה להתכווץ בחלחלה. כל שיחה 

כזו היא עוד מסמר בארון הקבורה של הזוגיות שלנו.

אז מאתמול בלילה שוקלת בכובד ראש האם לשמור 

את דנה לעצמי. אם רונית תתעניין, אשתף. ואם לא, 

אצטרך ללמוד לפרוק את ההתרגשות בדרכים אחרות.

כבר הייתי צריכה להתרגל לחטוף סטירה אחרי 

כל גל של התרגשות אבל אני כנראה מסרבת 

להפנים שאלו הם חיי. הם לא יהיו טובים יותר, 

רק מסובכים יותר.

השבוע הזה מתחיל אצלי בלי אנרגיות כלל אבל 

כל יום שעובר מעלים חלק מהגוש בגרון.

בשישי אני אמורה להגיע לארוע ונילי לחלוטין, 

עם אנשים שאני לא מכירה (ואולי כן). אני קופצת

למים עמוקים מאוד בקטע הפומבי. אני עוד עלולה 

לפגוש שם את אחותי היקרה. מקווה שיש לה לב חזק.

אני והחברה שהזמינה את דנה יודעות לפחות על עוד שני

אורחים שיש להם קשר ישיר למכרים שלי. 

רועדות לי השחלות מהמחשבה שהזהות שלי תתגלה

ויחד עם זאת לא מסוגלת לוותר על ההזדמנות לתת

לדנה להיות אורחת הכבוד.

ובשבת..... יום הולדת לרונית

(חשבתי לפנק אותה בגבר שרירי חלק ומצוייד. 

יש מתנדב בקהל?)

יוצאות לחגוג יום  הולדת לחבר יקר.

בזמן האחרון הזוגיות שלנו מקרטעת.

מחר יש לי דייט עם חברה של חברה שחוותה 

אותי כגבר ואחר כך קבלה עדכון על דנה. 

אז היום השארתי את דנה בבית ופרגנתי לרונית.

הנסיעה עברה בדממה אבל כשיצאנו מהרכב, זה

מתחיל..."מה הקשר בין מכנס שחור נעליים כחולות 

וחולצה חומה?"

מה לא ברור? היום אני הגבר שאת רוצה וככה נח לי.

"מדהים אותי איך אתה מקפיד על כל פרט כשאתה דנה

אבל לא אכפת לך איך אתה נראה כגבר"

רצית גבר גבר, קיבלת בדיוק את מה שבקשת.

מכאן זה רק הדרדר, אף אחת מאיתנו לא נהנתה מהערב

הזה למרות שבדרך כלל אנחנו די משתוללות.

כשכולם קורעים את הרחבה אנחנו מנהלות שיחה של

יחסינו לאן.

אני מתה עם כל משפט שיוצא ממני. אני יודעת עד

כמה רונית פגועה ומאוכזבת ממני אבל היא חייבת

ללמוד לקבל החלטות. בינתיים היא מתמחה

בלקבור את הראש בחול.

באיזשהו שלב למישהו מאיתנו ישבר.

אז השקעתי בזמן איכות עם הנסיכה הקטנה שלי.

כמובן שהיא בחרה לראות את דורה.

שנים שסבלתי מבחילות כשרק שמעתי את המילה open

אז התעלתי על עצמי וזרמתי עם הבחירה.

מי היה מאמין שאפילו דורה תפתיע אותי.

או יותר נכון אמא של דורה.

זוכרים את הדוגמנית לשעבר מעקרות בית נואשות?

אז דמיינו אותה עשרים שנים מבוגרת יותר, עגולה יותר

וסקסית יותר. כן סקסית, הרבה יותר מהדוגמנית שהיא

היתה.

ואתם חשבתם שדנה היא הבעיה הכי גדולה שלי.

יאמי, חולה על מילפיות.

על הבוקר 15 הודעות עם הצעות לזיון, להיות כלבה, זונה,

לשלוח תמונות לנייד ועוד כדמיון הטוב עליכם.

וכולן מגברים חסרי פרופיל. נו, באמא שלכם, משהי פעם

ענתה לכם?

יאלה, קישטה

אחרי שקראתי קצת את נוטלה הבוקר אני במצב רוח 

מרומם אז חסכתי ממכם את הקללות ופשוט לא עניתי.

מסיימת יום עבודה במשרד עולה לרכב, פאה, אודם,

עגילים, שעון וטבעת, צמיד ומשקפי שמש. השיער מתבדר

ברוח והפלייליסט של שירי העצמה נשית בווליום גבוה.

ובחלומי....אני רואה אותי על הבמה שרה כל אחד מהם

כאילו שרתי אותם מאז ומעולם (טוב לא באמת שרה, 

רק ליפסינג בינתיים אבל עם כל התאטרליות).

עד היום שבו ראיתי את היורופאלש במועדון הלימה לימה

הייתי מזמזמת בלב בלבד אבל משהו נפתח באותו הערב

או יותר נכון לומר שסכר נפרץ ומאז אני לא מפסיקה לשיר

ומדמיינת איך אני אראה על הבמה ומי ילווה אותי

וכמובן צריכה גם להקת רקדנים. כל פעם אני הופכת

לחנוך רוזן בהפקת פסטיגל.

יש לי כבר מספיק שירים להחזיק הופעה של שעתיים.

עכשיו נותרו רק הדברים הקטנים.

לגייס את אנה אהרונוב לכוריאוגרפיה, את היורופאלש

לליווי וכדי שיחזיקו אותי כשהרגליים שלי ירעדו, לסגור

את ההפקה עם צדי צרפתי, קצת פיתוח קול אחרי ניתוח

במיתרי הקול ואחרון חביב - לסכם עם רונית את היציאה

של דנה לאויר העולם בלי גירושים (אמרתי בקטנה, נכון?)

בתקופה האחרונה אני מנסה להרים קבוצת תמיכה 

לקרוסיות ובגרסאות מתקדמות של המופע כל הקבוצה

מופיעה איתי על הבמה אבל זה כבר מדע בדיוני.

מבטיחה כרטיס חינם להופעת הבכורה לכל לייק. תגובות

ראויות יזכו את בעליהן למושב בגולדן רינג.

ועכשיו ממש ברצינות, בנות יקרות, אנחנו ממש צריכות

קבוצת תמיכה. גם תולעת שחיה בחרא חושבת שהיא בגן

עדן. כשהקבוצה הזו תרוץ, לא תבינו איך לא הקמנו אותה

קודם. אני מנסה לפנות בעדינות לאלו שיוצא לי לפגוש

בצאט, בהודעות ובמסיבות אבל הרוב הדומם עדיין כאן

ובפייסבוק ששם אני לא פעילה. תנצלו את המוטיבציה 

שלי וגם את זו של ניצי ודורה, אל תתנו להזדמנות הזו

להתמסמס, אל תתנו לנו את האפשרות להרים ידיים.

אני לא זוכרת מי אמר את המשפט " תמיד זיהיתי את

ההזדמנויות שלי אחרי שהן כבר עברו "

במוקדם או במאוחר, אני אממש את החלומות שלי.

מי מצטרפת אלי הערב?

מתחילים בתשע, תגידו לניצי שדנה שלחה אתכן.

וגם אתם מוזמנים.

הולכת להתארגן, צריכה להבריק את העקבים...

בעצם הנבחר המאושר יעשה זאת במסיבה.

הפרפרים מתחילים להתעופף בתוכי.

מי היה מאמין שאפשר לצאת לחופשה

עם ילדים ועדיין להרגיש בחופש?

המלאכית השומרת הראשונה שלי הצליחה

די בקלות לפתות את רונית ואותי להצטרף 

אליהם לנופש בטאבה. בפעם האחרונה שהייתי בסיני,

היא עוד היתה שלנו. הנחתי שיהיה קצת יותר רגוע מאילת

אבל לא ציפיתי לכזה שקט מבורך. כבר שלושה ימים

שהבנות מבלות עם רונית בבריכה כשאני גונבת לי שעה 

פה ושעה שם להשתזף בשקט בחוף. בהתחלה עוד לבשתי את הביקיני הקטן שלי אבל כשהבנתי שהחוף לא יתמלא

באנשים והוא כמעט כולו עבורי בלבד, הפקרתי את עכוזי

לשמש בתקווה שאספיק להעלים סימני שיזוף. הדקות

המתוקות האלה מזכירות לי את סצנת הסיום ב"חומות של

תיקווה", חוף בתולי ריק ונקי. בא לי לבכות מהמחשבה

שמחר זה יגמר. הפעם השארנו את דנה בבית אבל כמו

שבכל חופה שוברים כוס לזכר חרבן ירושלים כי אין שמחה

בלי קצת עצב כך גם אצלינו. בערב שלפני החופש הרגשתי

צורך בלתי נשלט לקחת משהו מדנה איתי, אז קפצתי לקניון

לדוכן מניקור שלי ועשיתי מניקור עם מחזק חלבי. רונית לא

הסתירה את מורת רוחה מכך, בטוחה שאני עושה הכל כדי

לחשוף את דנה. הגדולה שלי שאלה אותי אם מרחתי לק

ועניתי לה בשיא הטבעיות שזה רק מחזק כי ציפורן אחת

עומדת להשבר לי באמצע ובזה נגמרה השיחה בנושא. 

מאז יש לנו עליות וירידות כל יום. לפני שיצאנו, מאוד

התאכזבתי להשאיר את דנה בבית למרות שברור לי שדנה

לא מתאימה לסוג נופש שכזה אבל במשך הימים כאן

הקטנות קבלו זמן איכות עם אבא שלהן ואני מקווה שגם

רונית מרגישה כך.

אז להשתמע בארץ,

את הפוסט הבא תחזור דנה לכתוב.

זהו צריכה להתהפך על הבטן , הישבן שלי

עדיין לא השחים מספיק.