כבר לא שותקת

אז היום זורם בינתיים כמו שתכננתי, ארוחת ערב עם חברה במסעדה מפונפנת, מתאימה בדיוק לשמלה החדשה שלי. הדייט היה דייט ונילי וממש בא לי משהו יותר קינקי. אפילו שיחה, אבל קינקית.  כשאני נכנסת לצאט אני מקבלת אין סוף הצעות לבילוי ממגוון רחב של מאונני מקלדת. לא מצפה שמשהו מזה יתממש, אבל כשמתלבשות פונות אלי לבקש עצה ורוצות להפגש, קצת מתסכל שאני מציעה דייט איתי והן לא מרימות את הכפפה. 

סוף סוף רונית אישרה לי לפגוש מחר אחר הצהרים קולגה יקרה ואהובה. סיום מוקדם של יום עבודה, התארגנות אצלה בבית ויציאה לארוחת ערב מוקדמת ברשל"צ. נראה לי שהערב יזרום בצורה די רגועה. משתעשעת ברעיון לעצור בתל אביב בדרך הביתה, לשבת באחד הברים לשעה קלה. אם מישהו / מישהי תרצה לארח לי חברה אני יותר מאשמח. אם יש כאן קרוסית שמתלבטת או חוששת, אני כאן לעזרתכן... תעשו בי שימוש ראוי. כל יום בחדר הסגור הוא יום מבוזבז שלא יחזור.

אז מי מתנדבת לשמור עלי מזאבים טורפים?

ידעתי שזה יקרה, שזה לא יגמר בטוב. אבל לא עשיתי שום דבר רע. הכל היה תמים וחברי ויפה והכי חשוב ספונטני. אז נכון לא סיפרתי לרונית שאני הולכת לפגוש אותה, גם לא כשישבנו בארומה והיא התקשרה. היה לי ברור מה תהייה התגובה שלה, אבל אני באמת צדיקה, אין לי על מה להתנצל ולהצטדק. בערב היינו אמורות לצאת לסרט עם זוג חברים אבל אחרי כל כך הרבה תירוצים ויתרנו עליהם והתכוונתי להזמין רק לנו כרטיסים ואז זה התחיל. סיפרתי לרונית על הפגישה שלי איתה בדרך הביתה. כשרונית זרקה את הנייד שלי בהפגנתיות, ויתרתי על הסרט כי אין לי כוונה לצאת איתה כשני זרים. מפה כדור השלג צומח במהירות. לא יכולה לבטא את התסכול כשאני לא מצליחה להעביר את התחושות שלי לרונית והיא הופכת לדרמה קווין תוך שניות. הראש מתפוצץ, אני על כדורים, בחצות חוזרת לעצמי אבל נאלצת לצפות בסידרה שלי בסלון. התחושות מוזרות, לא רגילה לזה, מצד אחד מתוסכלת שאין לי אפשרות לפרוק את הכעס ומצד שני מוצפת ברגשות שעוברים על הדמויות בסידרה שלי (אתה, אני, היא - שלישיה פוליאמורית מהממת). מפה לשם סיימתי עונה וחצי בחמש שעות. נכנסת למיטה בחמש וחצי ולא מצליחה לעצום עין. זהו, השישי כבר יהרס לי מעייפות ואז יגיעו עוד תלונות ונחרב את כל השבת. כרוניקה של הרס עצמי ידועה מראש. אנסה בכל זאת לגנוב איזו שעת שינה, אז בוקר טוב לכולכם וסופ"ש רגוע. שלי כבר לא.

בסופ"ש האחרון עשיתי קצת סדר בסיפריה שלי ומצאתי ספר מקסים שקיבלתי ליום הולדת לפני 20 שנה בערך מהאקסית המיתולוגית שלי. 

הספר נקרא " מה פו היה אומר " והוא כולל חוכמת חיים מיוחד ומרעננת מבית היוצר של פו הדב. אני ממש מצליחה לתאר לי בראש את הסצינה שבה פו וחבריו אומרים כל משפט.

אז האימרה הראשונה בתרגום חופשי (הספר לא מולי אבל אין לי סבלנות) - 

יש הבדל גדול בין לעשות כלום ובין  לא לעשות לא כלום.

תחשבו על זה.... עד הפעם הבאה

הסנגריה מתחילה לעבוד... כיף לי 

צריכה לזוז מהבר ולאסוף את רונית... ליידי טיטי מחכה לנו ביס פלנט.

סופ"ש נעים לכולכם

מסיעה את רונית לחיפה ויש לי שלוש שעות פנויות בין ארבע לשבע. מי רוצה להצטרף לקפה או כוס יין לחגוג איתי?

פותחת עם רונית יום מפוצל של חגיגות.

את רוב הפנטזיות שרציתי לממש, כנראה שאצטרך לאפסן בחזרה לעוד שנה שנתיים. אולי בחגיגות ה 50 רונית תסכים לזרום יותר. בינתיים נהינת מהאושר שבלהיות צמודה למלכה היחידה של חיי.

הבוקר לפני שיצאה מהבית, ניגשתי וחיבקתי בחושניות. לחשתי לה מה ארצה כמתנת יום הולדת. היא כבר יודעת אבל לא רציתי שתתעלם. אני רוצה אותך ואותה מולי (רונית יודעת למי הכוונה, לכם רק אוסיף שהיא החברה עם הפירסינג החדש בפטמות) אוהבות אחת את השניה. לשניה עוד קיוויתי שהיא שוקלת ברצינות את הבקשה ואז התפוצצה לי הפנטזיה. למעשה נשארה רק הפנטזיה. טוב, אי אפשר לנצח כל הזמן. כל מה שאני רוצה לחוות ולנסות כרוך בחציית גבולות של רונית אז אני מתאפקת. וזה ממש קשה כי כל עוד לא מימשתי, זה מעסיק אותי כל הזמן בעיקר בזמן העבודה.

כן, התרגשתי השבוע. אתמול קברים של עפרה חזה עם הופעת אורח של יזהר כהן בזאפה חיפה. ההתחלה היתה רדומה רק בפינה התל אביבית שלנו היה אקשיין. באתי בעיקר בשביל החברה ופחות בשביל ההופעה וכרגיל מאוד נהיניתי (גם מההופעה). הפעם השארנו את דנה בבית. עם כל הצער שבדבר, רונית מעדיפה את הגבר שלה לצידה עם הבלחות של דנה מדי פעם. היום התכניות לא היו סגורות עד הסוף אבל בגדול תכננתי לבלות עם הזוג שנתן לנו את העונג  לחוות עיסוי טנטרי. קיוויתי שיהיה לנו מספיק זמן איכות יחד אבל צרכי עבודה צימצמו את זה בקושי לשעה. בבוקר התנהגתי כמו אדיוטית גמורה ופגעתי ברונית. באמת שלא התכוונתי, אבל הלחץ להספיק יותר מדי דברים בפחות מדי זמן גרם לי להיות קצת כלבה סוציומטית דווקא בימים הרגישים של רונית. כשרציתי להתנצל היא כבר לא רצתה לשמוע. רציתי להעניש את עצמי ולבטל את הדייט עם הזוג המקסים אבל בסוף החלטתי שאין טעם להרוס את היום יותר ממה שכבר נהרס. אז הדייט היה קצר וקולע, ישבנו לסושי בקניון רמת אביב ולאחר שהם המשיכו לדרכם עשיתי סיבוב בקניון, מצאתי את המגפיים שלא אוכל להרשות לעצמי בסטיב מאדן ועכשיו עוצרת לחטיף באיריש פאב בגלילות. רשמתי לעצמי שהבוטים כאן ממש מתאימים למימוש אחת הפנטזיות שלי. עוד מעט אקום ואנער את השביזות, יש עוד ערב ארוך לפני. מקווה שרונית תסלח לי בקרוב. לא מסוגלת לראות אותה סובלת, אבל גם לא מצליחה להראות לה שבאמת כואב לי. 

לילה טוב

דנה

אחת הכותבות כאן האהובות עלי היא סינגל שיקר. היא לא כותבת לעיתים קרובות אבל כל סיפור מגיע לשיאים גבוהים מקודמו. אצלי זו היתה אהבה מפוסט ראשון. הרבה זמן התכתבנו לפני שנפגשנו לקפה. הקפה הזה נמשך ארבע שעות. נראה לי שכבר כתבתי על זה בעבר. מאז יצא לנו להפגש מספר פעמים לזמן קצר ותמיד נשאר טעם של עוד. ברביעי התממשה לי חצי פנטזיה כשנפגשנו לארוחת בוקר משולשת יחד עם רונית במקום פסטוראלי ומפנק. הבוקר זרם ואין מאושרת ממני. אומנם רק חצי פנטזיה אבל זה היה צעד גדול עבורינו. אתמול הקדמנו את חגיגות סוף השנה במסיבת שנות השיבעים ב  the gate. מזג האויר השאיר רבים בבית אבל אותנו דבר לא עצר. רונית דאגה לפנק אותי ולתת לדנה להתפרק עם החבורה התל אביבית שלנו למרות שלא הרגישה טוב (אשת חיל כבר אמרתי?) . תמיד אמרתי שמגיע לרונית יותר, מקווה לזכות לפנק אותה בשארית חיינו ביחד. אז סגרנו את השנה ומיד פותחים את החדשה עם עופרה חזה בזאפה. הפעם נשאיר את דנה בבית. רונית תשמח לקבל מדי פעם את הגבר שלה לצידה (מעט מידי לטעמה). מדהים בעיני השינוי שאנו עוברות מבטטות שמעדיפות קפה על הספה בבית וסרט לשתי פצצות אנרגיה שקורעות רחבות ואוהבות את זה. הקטע שעדיין צובט לי הוא שנאלצתי לסרב להזמנה של החבר הכי טוב שלי למסיבת סילבסטר בטענה שריקודים ורעש זה לא הקטע שלי. בסך הכל דואגת לבריאות הנפשית שלו, לא בטוחה מה יקרה כשיראה מולו את דנה. אולי יום אחד...

באחת השיחות האחרונות של רונית ושלי הגענו להסכמות שדנה תקבל יותר חופש לבלות לבד או עם חברות ללא נוכחות של רונית. כך אוכל להרגיע את הנפש הכמהה למגע הרך של השיער הגולש שלי, הגרבונים המלטפים, החזה השופע והשפתיים המשוחות בבורדו. בשישי האחרון ממש במקרה כל המלתחה שלי נשארה ברכב לאחר הדייט המושלם שלי עם החברה הטובה ביותר שלי ואמא שלי בטלה לי משימות אצלה כשאני כבר באמצע הדרך אליה. אז התפנו לי כמה שעות עד המשימה הבאה בצהרים ובלי להתבלבל יותר מדי עצרתי במגרש חניה, עליתי על מדי דנה ונסעתי לסיבוב בקניון עיר ימים. הסתובבתי להנאתי בין החנויות, מדדתי כמה שמלות וקינחתי בקפה ומאפה. אפילו השתעשעתי באפשרות לפגוש את ניצי (שומרת את ההזמנה לפעם הבאה). חברה אחרת התבאסה שעשיתי שופינג בלעדיה. להגנתי כתבתי לה שהדברים שאהבתי לא היו בתקציב שלי וכששאלה מה אני מחפשת הפצצתי ברשימת המכולת הבאה: חליפה מחוייטת (ג'קט עם מכנס או חצאית וחולצת פסים לבנה), מחטב של נוקס שייצור לי טליה, מגפיים סנדלים וכפכפים עם עקבים בינוניים, קצת חולצות וחצאיות ליום יום, ג'ינס סקיני, עוד שתי פאות, פלג אנאלי עם זנב, דילדו פה, כלובון וקורס איפור רציני. בעוד פחות מחודש חוגגת יום הולדת אבל נראה לי שהמתנות יכסו בקושי את קצה הקרחון. נראה לי שכדי לממש את כל הרשימה אני צריכה איזה שוגר דאדי או שוגר מאמי. אני אחזור לחלומות, שם הכל ורוד (ושלא תטעו, ממש אין לי על מה להתלונן).

לילה קסום לכולכם

דנה