כבר לא שותקת

זה התחיל בטיזינג הדדי. אני החמאתי על התמונות והוא רצה, קיווה, פינטז לממש אותן איתי. אם אני זוכרת נכון הופיעו בהן גברים שגמרו על הרגלים של הגבירות שלהן. כבר תקופה ארוכה שאנו בקשר באדומות בלבד. אני קוראת לו ילד כי הוא משדר תמימות והתלהבות של ילד. זה עשה לי חשק לקחת אותו יד ביד ולהשגיח עליו לאורך כל תהליך הניוש. רק שלא יתקלקל, שלא ינוצל, שישאר טהור. הצלחתי לדמיין אותי כמנטורית שלו. תכננו שיגיע היום המתאים ונפגש פנים אל פנים. אפילו רונית הסכימה. לפני שבוע בערך הוא כתב לי שהיה רוצה שאלביש לו חגורת צניעות ואמנע ממנו את חופש העיסוק בזיין שלו. למרות שאני כנועה בנשמתי והנשלטת המקולרת של רונית, הרמתי את הכפפה והסכמתי לענוד לו כלובון וירטואלי. המשימה היתה מאוד פשוטה, אסור לגעת בזיין ואסור כמובן לגמור ללא הגבלת זמן. למעשה הוא קובע את הזמן. הוא יכול בכל רגע לסיים את המשימה ולפרוש. זה כמובן מאוד יאכזב אותי אבל ההחלטה היא שלו. קיבלתי דיווח ממנו פעמיים ביום. קבענו להפגש בהזדמנות הראשונה שאני בסביבה. רציתי לתת לו פרס על המאמץ כדי לעודד אותו לחקור את עצמו ואת היכולות שלו לעומק. בבוקר היום הגורלי הוא נשבר. שקלתי לבטל את הפגישה אבל היות ואני לא גבירה אכזרית ומחנכת קשוחה, החלטתי לוותר הפעם. הגעתי למפגש באיחור אופנתי ומצאתי את ה"ילד של השכנים". ממש כך, כמעט כמו שדמיינתי. הוא בקושי דיבר, כנראה מחוסר חמצן. רציתי לשתות קפה ולשוחח ולהכיר באמת אבל הפחד להראות איתי ממש שיתק אותו אז המשכנו לחוף. מצאנו פינה שקטה, פתחנו חלונות והיכרנו. אחרי חצי שעה בערך כשהדופק שלו כבר היה סדיר, היד שלי התחילה לטייל על הרגל שלו. את ההמשך אני אשאיר בינינו, אני יכולה רק לציין שמימשנו פנטזיה לשתינו. היכולות האוראליות שלו ראויות לציון לשבח. מקווה שהייתי מספיק טעימה עבורו. בדרך חזרה הצעתי שאקח אותו איתי לחברה טובה במשביר כדי שנמצא לו חזיה מתאימה. הילד היה על סף התקף לב. נצטרך להתקדם לאט יותר. המשימה הזו והמפגש הזה היה צעד ענקי עבורי. נהנתי מכל רגע בתהליך ומקווה שיהיה לזה המשכיות.

תודה לך ילד

להשתמע

דנה

אני מבלה בנופש מהעבודה. שלושה ימים בצפון. פינוק אמיתי עם צוות משובח ברובו. אני מתלבטת כבר זמן מה אם לשתף קולגה שלי שעובדת תחתי בקיומה של דנה. אני בטוחה שהיא תופתע אבל תפרגן. אבל יש גם מי ששומרות עלי. יקירותי צילי וגילי, אני יודעת שאתן רוצות רק בטובתי. קצת מרגיז שאתן ורונית באותו הראש. אז אני מתאפקת וסותמת את הפה (וחוץ מזה, אתן קצת צודקות אבל אני לא אודה בזה בקול). גם אחרי ארבע כוסות יין ובירה ושעתיים של ריקודים וחושניות של חברים לעבודה, לא נשברתי.

אשרי האישה שיש לה חברות כאלה.

לפני שבוע יצאתי עם שתי חברותי לעבודה, ה bff של דנה לערב בנות. הלכנו לראות את diva D מככבת על הבמה ב werk. היה מהמם. אני התרגשתי בטירוף כרגיל וחברותי נהנו מהשואו ורצו עוד פעם בזמן הקרוב. יש לי חברה נוספת שהמומחיות שלה זה לזווג זיווגים, הצעות עבודה ואטרקציות לבילוי. כשמשהי בקשה ממנה הצעות למועדוני ריקודים, אני נדחפתי לשיחה ובקשתי הצעות להופעות דראג. אמרתי לה שרונית חולה על זה (באמת. אחרי הופעה של פאות קדושות היא היתה אש במשך שבוע). כבר למחרת קבלתי ממנה הזמנה אל מאחורי הקלעים עם ציונה פטריוט בלימה לימה. היא הזהירה אותי שאנחנו צריכות לבוא בראש טוב. חמודה. היא מרגישה שהיא צריכה לגונן על נפשי העדינה. מתברר שהיא מחוברת לחבורה שם. עכשיו הדילמה שלי היא האם להגיע לשם כדנה? יש סיכוי די גדול שאפגוש אותה שם או שמשהו יספר לה שדנה והגבר שהיא מכירה זה אותו אדם. מצד שני, בשבילי לבלות כגבר בערב כזה זה כמו להתקלח עם מעיל.

אז מה עושים? משתפים גם אותה בחיים הכפולים של דנה? איך מונעים מרונית מלערוף את ראשי אחרי צעד כזה?

אוף. למה הכל תמיד כל כך מסובך?

מאז החשיפה של דנה לאויר העולם מתקיים מאבק בלתי סמוי ביני לבין רונית על מידת הפומביות שלי ושלנו ועל מי וכמה יקירו את דנה פנים אל פנים. היתה תקופה שבה כל מספר חודשים הוספתי עוד חברה למעגל מכרי ועוד מריבה עם רונית. דווקא כעת כשאנו בתקופה שקטה ואני מצליחה לשלוט בדחף לשתף ולהחשף הגיעה פתאום הצעה שלא כל כך ידענו איך לאכול אותה. עד עכשיו הויכוחים בינינו היו אם לשתף חברה אחת או שניים ואם בכלל. ואז משום מקום   ( זה לא היה באמת משום מקום אבל השמות שמורים במערכת) מגיעה הצעה לספר את הסיפור שלנו בפריים טיים. ההתרגשות מההצעה היתה עצומה. כבר התחלתי לחשוב איך מכינים את הקטנות ומה מסבירים לאמא שלי והקולגות והחברים במועדון. ואיך אני עוברת ברחוב ובבית הספר של הקטנות ומה אני אומרת למי שמגחך או מתלחש מאחורי גבי. זה היה מפחיד ומסעיר בעת ובעונה אחת. השתעשעתי ברעיון שזה עומד לקרות למרות שעל פניו לא היה שום סיכוי שרונית תאשר את זה. אפילו נפגשנו עם משהיא שהבטיחה שהכל יהיה בסדר ולא יזהו אותי (חחחח. לא צריך לראות אותי כדי לזהות אותי) אבל רונית לא השתכנעה ונשארנו באנונימיות המבורכת והבטוחה.

במהלך השבועות האלה יצא לי לחשוב על התגובות שאקבל מאנשים שונים. מי יצחק, מי יזלזל, מי יפרגן ומי יחבק. לזכותי טענתי שכאשר מכרי יראו שלצד הגבר שהם מכירים מתקיימת אישה רגישה ועדינה, זה יאפשר להם לקבל ביתר פתיחות את הטרנד המתפשט של קרוסדרסינג. הם לא יוכלו לטעון שאלה רק גברים נשיים או הומואים או השד יודע מה עובר להם בראש. הם מכירים אותי, את הדמות הגברית שאיתה נולדתי, את האסרטיביות, העצבנות והכוחניות שאני מפגין כשדנה רדומה. אצל אלו שחיים עלפי סטיגמות חשוכות זה יכול לעשות שינוי, אפילו אם קל אבל עדיין שינוי. סדק קטן שילך ויגדל עם הסקרנות והשאלות. וזו יכולה היתה להיות התרומה שלי לחברה. רק מהמורה אחת הפריעה לנו בדרך הזו. לא היינו מוכנות עדיין לצעוד בראש המחנה ולהלחם את המלחמה של קבוצה לא קטנה שבסך הכל רוצה לגיטמיות. לא רוצות לחכות 100 שנים עד שיגיע היום שכל אחד יתפאר שיש לו חבר טוב שהוא קרוסדרסר (בערך סטטוס ההומוסקסואלים היום). אבל לא יכולנו לשים את הקטנות שלנו בחזית החשיפה ולתת להן לספוג הערות שאנו כמבוגרים יודעים לסנן. בכל מקרה הזרע נזרע ואולי ביום מן הימים נרים את הכפפה ונזקוף את הראש גם בפומבי. במהרה בימינו.

דנה

הרבה זמן לא הייתי כאן. למעשה הייתי, רפרפתי על הקצרים והתבאסתי שאין לי זמן להתעמק בארוכים. יש לי לא מעט נעקבים וכולם יקרים לי (מי פחות ומי יותר) אבל לאחרונה שחררתי רסן ונתתי יד חופשית ליד שלי תוך כדי התעמקות בסיפורים ארוטיים בשלל קטגוריות. מרגישה כמו מכורה, מצד אחד לא יכולה לוותר על ההנאה הבסיסית הזו (מבטיחה שזה לא בא על חשבון רונית) אבל מצד שני כשהכל נרגע אני מקללת את עצמי על הזמן שבזבזתי ואיזו חלשה אני. זה לא עושה לי טוב. אז בנוכחותכם אני פוצחת במבצע גמילה. מפסיקה לשרוף את הבוקר, חוזרת הביתה בשעה נורמלית לזמן איכות עם רונית והקטנות.

אני במוד של בטטה רומנטית. אחרי פעילות אנטנסיבית בבוקר וצהרים רוצה רק להתרפק על טלויזיה טובה. אז אחרי גריז גיליתי את כיכר החלומות. חולה על הסרט הזה. הדמויות, התקופה והמשחק. פעם ראשונה ששחקני המשנה מאפילים על יונה אהובתי. הגרון שלי חנוק מדמעות, מנסה להתעלם מההמולה של הקטנות שלי ברקע. בחיי שדנה חיה ופועמת בתוכי כל יום קצת יותר. בא לי סנגם. עכשיו אני מבינה את רונית כשהיא בוכה ב"נשים קטנות".

שוכבת על הספה מתרפקת על גריז. במשך שנים הייתי מאוהבת בסנדי. רק עכשיו אני מבינה שהגיבורה האמיתית היא ריזו. יום אחד כשאצא לעולם אני רוצה לשיר את השיר שלה. מקווה שבקולי שלי.

אז כמו חצי מדינה גם רונית ואני הגענו לדאנג'ן בשישי כדי להפרד מהמקום שהצליח לגעת בי במיתרים חבויים ולהחצין את האישה שבי וגם את הזונה. גיליתי שבלונדיניות נהנות יותר וממש קיויתי שהיום יקרה משהו גם לנו במבוך. אבל לרונית היו תכניות אחרות. כשהחלטנו לסיים את הערב יצאנו מהמועדון וברחבה בחוץ עצרתי לרגע לסדר את התיק ולשלוף מפתחות. לידי עמד זוג שהביט בי וכשהתרוממתי נעמדתי מול אחת הנשים היפות והסקסיות שראיתי        (כמעט כמו רונית). היא הביטה מוקסמת לתוך עיני ואמרה לי שאני מהממת ומאוד יפה. אני התמוגגתי וחשבתי שזו היתה מחמאה נהדרת לסגור איתה את הלילה הלא ממומש הזה אבל אז אחרי שני משפטים  נוספים היא נצמדת אלי ושואלת בקולה הסקסי אם נרצה להצטרף אליהם ולסיים את הלילה במקום אחר. אני הפסקתי לנשום לכמה שניות, אומנם כבר עשינו טבילת אש מסויימת עם זוג מקסים ורגיש בעבר הלא רחוק, אבל לא חשבתי שהצעות כאלה יזרמו אלינו בכזו טבעיות. כאן המקום לציין שלמרות שאני תמיד חושבת שאני מושלמת ואף פעם לא נותנת לאחרים לקלקל את דעתי על עצמי, אני די ביישנית ולא חושבת שיש בי משהו סקסי חושני מיני שאחרים יאהבו ולכן ההצעה הזו באה לי בהפתעה גמורה וגם בכאב גדול. חיבקתי אותה ואמרתי לה שמאוד הייתי שמחה לקבל את ההצעה אבל היחידה שמחליטה היא הגבירה שלי רונית. רונית עמדה קצת מרוחקת וסימנתי לה להתקרב. הם החלו לדבר איתה וגם רונית זכתה למחמאות. בדקה או שתיים האלה אני הייתי מחובקת עם המהממת שלצידי אבל המוח מנותק. שלושתם דיברו ביניהם ואני הייתי במקום אחר. כבר ראיתי את עצמי בין הרגלים של הבחור מענגת אותו ואותי. התמונה השניה היתה חושנית עוד יותר ובה האישה הסקסית שממזמזת את שדי כעת, מפשיטה באיטיות את רונית ומנשקת את גופה בחושניות. אלו היו דקות של אושר מהול בעצב. האושר מכך שאני כן מזיזה משהוא אצל אחרים והעצב כי ידעתי שהסיכוי שהראלה תתקשר אלי גדול מהסיכוי שרונית בשלה ומוכנה להכנס למיטה עם זוג נוסף. היה לי קשה להסתיר את האכזבה מכך שלא קטפנו את הפרי הבשל הזה אבל מצד שני ידעתי מראש שדבר כזה לא יכול עדיין להתממש (למרות שרונית חשבה שהבחור נראה ממש, אבל ממש טוב). הגענו הביתה גמורות אבל מקלחת מרעננת הפיחה חיים חדשים וכל התשוקה העצורה בנו התפוצצה באורגזמות אינסופיות, בסדינים רטובים וכמה דברים חדשים שניסינו בפעם הראשונה ולא האחרונה. בשש בבוקר נשכבנו גמורות ומחובקות לשינה קצרה עד שנאלץ להתעורר ולהביא את הקרציות הקטנות מסבתא וסבא. אבל זה כנראה לא הספיק לי ומשהו מתוך שינה הדליק אותי מחדש ופשוט לקחתי את רונית בפרץ של מיניות אגרסיבית ופשוט זיינתי לה את הצורה. תוך כדי אני מתארת לה מה קורה לה בפנטזיות שבהן אני שולטת בה, מי רואה אותנו, מי נוגע בשדיה, מי מזיין את פיה כשהיא קשורה ולא יכולה להתנגד ועוד כמה שאני כבר לא זוכרת כעת. שנינו גמרנו בטירוף ובשבע בבוקר נרדמנו סופית. רק בערב חזרנו לשחזר בראשינו מה אמרתי לה ומה המשמעויות ומה יכול להתגשם. אבל זה כבר לפוסט אחר.

בקשר אליכם ז' וש' היקרים. אל תתיאשו מאיתנו. כמו שאמרת לרונית שכבר ראית אותי כאן בעבר, אני אשמח אם תמשיכו לחפש אותנו גם במקום החדש. אולי עד אז משהו ישתנה אצל רונית. הדקות הבודדות איתכם היו הטובות ביותר בכל הערב הזה (לא כולל החלק שלנו בבית).

מקווה שעוד נתראה

חמה מתמיד

דנה

נפל דבר בביתנו ורונית מאשרת לי להגיע לבד לדאנג'ן. כדי שגם רונית וגם אני נרגיש יותר בטוח נשמח אם משהיא תתלווה אלי ותשמור עלי מעצמי. היום הזדמנות אחרונה לבלות במקום שהביא אותי להשתחרר מכל כך הרבה כבלים.

מי מתכנן /ת להגיע היום?

כבר הרבה זמן שתי אופטיקאיות שהתוודעו לדנה ביקשו ממני להכיר את רונית. הן רצו לפרגן לה ולחזק אותה על כל ההכלה והקבלה שלה את דנה. במשך זמן רב רונית  התחמקה אבל הבוקר מצאנו לנו זמן פנוי ונצלנו את הצורך שלה לעבור בדיקת עיניים, כדי להפגש איתן. אני נצלתי את ההזדמנות להתלבש ולהתגנדר. נכנסנו בהתרגשות למקום והתקבלנו בחום עם חיבוקים ונשיקות. נראה שרונית השתחררה די מהר והבדיקה עזרה לכך. אני בעננים למרות שמנסה להסתיר. אולי נספיק גם לשתות קפה יחד וזה כבר יהיה פינוק אקסרא מבחינתי. אז זה המקום להודות לבילה ורונית, החברות החדשות שלנו וחיבוק ענק לאישה המושלמת של חיי. רונית, את החיים שלי, האויר שאני נושמת. גם אם לפעמים זה לא נראה כך.