לפני 7 שנים. יום שבת, 16 בפברואר 2019 בשעה 7:36
היא הגיעה לפרוייקט שלי לפני שנה בערך, שקטה, לא מתבלטת, עיניים טובות. זו תקופה שהפרוייקט גדל בקצב מסחרר אז לא שמתי לב לדמות החדשה. במשך הזמן אני רואה אותה יותר ויותר אוכלת צהרים במטבחון עם חברות לצוות, אני בטוחה שאני לא היחידה ששמה לב לאצילות שלה, היא מקרינה איזהו שקט פנימי כשכולם מסביבה די באטרף. הצוות שלה מפציץ אותי בשאלות כל הזמן וגוזל ממני זמן יקר, לא תמיד יש לי פנאי לענות מיד אבל שמתי לב שכשמיכל נכנסת לחדר עם שאלה, אני עוזבת הכל ונותנת לה את כל תשומת ליבי. באחת השיחות היא זרקה שכבר הרבה זמן היא מחפשת בן זוג. דרישות סף - שיהיה בן אדם. עם כל כך מעט פרטים קצת קשה לעבוד אז קבעתי איתה דייט לקפה במטבחון כדי להכיר טוב יותר את האובייקט הנדרש לחיפוש. אז מיכל סיפרה קצת על עצמה ואני קצת על עצמי והיינו במין אי של שקט כשהכל רועש ורוגש מסביב. קפה אחד הוביל לקפה שני ושלישי וכך בחודש האחרון יש לנו דייט יומי אחר הצהרים במרפסת. לפעמים הייתה לי הרגשה שאני מציקה לה או מביכה אותה ולכן השבוע ניסיתי להתרכז בעבודה. כל כך שמחתי כשבאחד הימים אני עוברת במסדרון מול חדרה הפתוח ושומעת אותה קוראת לי "דנה, אין קפה היום?" (היא לא באמת מכירה את דנה אבל שומרת עדיין את שמי במגירה).
לפני שבועיים אחת השיחות קיבלה כיוון יותר מיני וראיתי כיצד מיכל מתלבטת בשידור חי האם לפתוח דברים אישיים בפני. כל כך שמחתי שהיא הרגישה מספיק בטוחה לשתף אותי ולדעת שזה ישאר רק בין שתינו. כבר ציינתי עד כמה היא יפה בעיני? דומה לרונית, בלי בגדים חשופים, בלי איפור ותכשיטים, פשוט אישה, מגדלור באמצע ים סוער. בחזרה לסיפור, מיכל סיפרה לי על שלישיה שכמעט קרתה מספר פעמים אבל לא מומשה בסופו של דבר. למחרת בקפה, הזכרתי לה את הקטע הזה והיא צחקה במבוכה, בדיעבד היא חשבה לאן אני אקח את מה שסיפרה. וברור שלקחתי את זה הכי רחוק שאני יכולה. שאלתי אותי אם רונית ואני היינו הזוג שמזמין אותה להצטרף אלינו, האם היא היתה נענית בחיוב. אחרי שמיכל סיימה להסמיק וכושר הדיבור חזר אליה, היא מביטה לתוך עיני ואומרת לי "תבדקי קודם שרונית מסכימה". לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, לצחוק מאושר שיש נשים שרואות בי גם אובייקט מיני מספק (לא ניחנתי בנתוני גוף מרשימים במיוחד, שנשים מריירות עלי, כנראה שבכל זאת הכל בראש), או לבכות כי אין שום סיכוי שרונית תגיד לי "כן יקירתי, כבר שנים אני מפנטזת על שלישיה עם עוד אישה". אפילו על שלישיה עם עוד גבר היא לא רצתה לשמוע. שכלית אני יכולה להבין שרונית לא נמשכת לנשים ולכן הרעיון לא קוסם לה. גם אני כגבר לא נמשכת לגברים כלל (לדנה יש סיפור אחר) אבל אני בטוחה שרובכן תסכימו שזו יכולה להיות חוויה אירוטית מיוחדת בכל מיני רמות (אפילו אם זה רק ארוחת ערב משולשת וליטופי ידיים) גם לסטרייטיות וניליות. שתפתי את רונית כיצד אני מפנטזת שערב כזה או יום כזה מתנהל. הכל רגוע, זורם לאט, יושבות להכיר, בודקות שיש קליק, זורמות לג'קוזי הגדול עם בקבוק יין שרונית אוהבת, מתמכרות לזרמים החמים, הרגלים נוגעות אחת בשניה, אף אחת לא מזיזה את רגלה ולאט לאט אנחנו מתקרבות, לא נותנות למבוכה להשתלט, הידיים בתוך המים מגיעות למותן, בשר נוגע בבשר, כבר נושמות אחת את השניה, נזהרות לא להתקדם מהר מדי, שאף אחת לא תבהל. וזה כל כך חושני שבא לי לבכות. מיכל לוקחת פיקוד ומתחילה לנשק את הכתף של רונית, רונית מנסה לזכור לנשום, לאט לאט הנשיקות עולות לצואר, לחיים ושפתיים. מי היה מאמין שרונית תנשק אישה אחרת ותרצה עוד אחת. מילת הביטחון ננטשה ולאחר כמה דקות עסקנו בלהפשיט אחת את השניה. אני מבחינתי כבר יכולה למות, אני כבר בגן עדן, רק הגוף נשאר עדיין בג'קוזי. מקפידה לשמור על הגבולות של רונית, אין מגע ביני לבין מיכל מעבר לליטופים ונשיקות. אם רונית תרצה להתקדם (הסיכוי שלעבודה יהיו עשרה מנדטים גבוה מזה) היא תגדיר מחדש את תפקידי ומקומי.
יש לזה המשך, אצלי בראש כמובן, אבל בואו נהייה מציאותיים לרגע. אני כבר גמורה, חייבת לנוח. מצד שני עוד מעט חוגגות יום נישואין......
22 שנים, מי היה מאמין שרונית תסבול אותי כל כך הרבה זמן. אולי בכל זאת אני עושה משהו נכון....
שבת קסומה לכם יקירי
מקווה ששלנו תמשיך כך
