כבר לא שותקת

כבר עברה כמעט שנה מאז שרכשתי את הפלג השני שלי. הוא אמור היה להכין אותי לקבלת הסטרפאון הגדול שלי. רק היום הצלחתי להחדיר אותו. הייתי כל כך מאושרת שהשארתי אותו בפנים חמש שעות. היה מעניין לשבת לארוחת ערב עם עוד שני זוגות ואני משתדלת לשנות תנוחות בלי לשנות לחצים. היה מחרמן ברמות. מקווה לקבל את הדבר האמיתי בזמן הקרוב.

הכל בידי רונית.

אני מאוד מקווה שאוירת החופשה, השקט מהקטנות והרצון שלה לבוא לקראתי יגרמו לה לפעול במשנה מרץ.

תמיד אמרו לי שאני שונה מכולם, מתווכחת, מתחכמת, חושבת שאני טובה יותר, חכמה יותר ועוד. בינינו, זה נכון. אבל תמיד כששניים מתווכחים כל אחד חושב שהוא הצודק, שדרכו היא הנכונה, אחרת לא היה ויכוח.

אתמול בקשתי מרונית שתמצא את הזמן שמתאים לה ואת הרגע הנכון במהלך השבוע להכריז בפני כמה מחברינו שאני הדבר הטוב ביותר שקרה לה  (פרט לקטנות שלנו). חצי יום לפני כן היתה לנו שיחה עירנית עם אותם חברים ובה רונית אמרה "הוא יודע שאם הוא יעשה משהו לא במקום, יש לו הרבה מה להפסיד"

זו אמירה איומה בעיני. אנחנו יחד כבר 26 שנים. אני כמו ספר פתוח מולה, משתפת אותה גם בדברים שאני יודעת שהם קשים לעיכול עבורה. מצהירה כל פעם מחדש שהיא השמש של חיי ואני סובבת אותה , היא החמצן שלי והקיום שלי חסר משמעות בלעדיה.

אבל זה אף פעם לא מספיק. איזשהו חוסר ביטחון בסיסי גורם לה להזהיר אותי כל פעם מחדש, בעיקר מאז שדנה פרצה לעולם. אני מאוד נפגעת מהצהרות כאלה אבל לרוב אני מבליגה. יודעת שפחה נפש גבירתה.

הפעם האוירה היתה שונה. חופשה עם חברים, אין לחץ אין רעשי רקע ולכן העלתי את בקשתי. מבחינתי זו היתה משימה שאני מטילה על רונית וכרוכה בהתמודדות עם פחדים וגבולות שהיא חייה איתם. זה היה בקטע ונילי לגמרי ולכן הרשיתי לעצמי לדרוש ממנה לבצע את המשימה.

רונית לא ראתה כך את הדברים. מבחינתה הצהרה כזו רק תגביר את החשיבות העצמית שלי שגם כך היא בשמיים לדעתה. מבחינתה היא עדיין שולטת ואני עדיין הנשלטת שלה ואין מצב שהיא תצא בהצהרה כזו out of the blue. 

אני ראיתי בזה משהו הרבה יותר רומנטי בינינו. פחות לוחמני, בלי התחשבנות מי כופף למי את היד. וכלפי חוץ בעיני חברינו, הם בטוח יחשבו שקרה משהו מעניין בחדר אבל כל הפרטים ישארו חסויים. נשאיר להם לדמיין...

ואחרי החפירה הזו אני רוצה לשאול אתכם לדעתכם. ברור שנשלט צריך ונדרש להצהיר על אהבתו לשולטת שלו ועל מקומה המרכזי בחייו. האם כאשר השולטת מצהירה הצהרה דומה זה מחליש את סמכותה ועוצמתה? האם זו הפגנת חולשה מול הנשלט?

האם יש הבדל כאשר הרקע הוא סשן שולטת ונשלט לבין רקע ונילי לחלוטין?

כתיבת פוסט זה גורמת לי התרגשות רבה כי זו הפעם הראשונה שאני מבקשת עזרה ומתייעצת באחרים. אולי בסופו של דבר הסשן הזה נועד לפרוץ את הגבולות שלי ולא של רונית.

כל תגובה תתקבל בברכה

שלכם

דנה

לפני שבועיים שמתי לב שלמרבית הפרופילים שאני קוראת יש בין ארבעה לחמישה בלוגים נעקבים.(אלה שמציגים אותם כמובן). אז ניגשתי לבדוק מה קורה אצלי וגיליתי שאני עוקבת אחר 105  בלוגים.

לאט לאט יורד האסימון מדוע אני לא מרחיבה את מעגל הקריאה שלי . זה פשוט גוזל  המון זמן לעבור על המועדפים ולכן מדי פעם אני נותנת צאנס למישהו חדש ומשקיעה כמה דקות בבלוג שלו. הכוכב העולה בנעקבים שלי הוא סוס האש. ממש הרגשתי שהוא כותב את החוויות שלי . אבל זה לא נגמר כאן. לאחר שקראתי על הכלובון שלו, קיבלתי החלטה שהיססתי לקבל עד אז וקניתי גם אני כלוב עבורי .

הצעד הראשון היה להודות שיש לי בעיה ואני חייבת להתמודד איתה עכשיו וללא דיחוי . השלב השני הוא לגייס את רונית למשימה .

אז הינה זה מתחיל:

קורים לי דנה ואני מכורה ליד שמאל שלי. אני מסוגלת לאונן חמש פעמים ביום ועדיין להיות מיוחמת כמו חתולה בשיא העונה . אני מעבירה שעות כאן ובאתרים נוספים . מחפשת את הסיפור המרגש הבא ומקנחת בקצת פורנו . זה בא על חשבון שעות ע ודה שמתעכבות ואז על שעות בבית עם המשפחה. למרות ההנאה מעצמי אני מרגישה שאני במדרון חלקלק ורצוי שאקח את עצמי בידיים     (מצחיק אאהה).

אז כלוב יש,  רונית מגוייסת למשימה ונשאר רק להתחיל. אבל כמו בדיאטה, לא מתחילים בסופ"ש אז נחכה למחר.

זה הולך להיות קשה

בהצלחה לי

נ.ב - מחקתי כבר 20 בלוגים מהנעקבים שלי וכאן ידי עוד נטויה

לא ממש מוצאת את המילים להביע את סערת הרגשות שלי. זוכרים את הבר מהפוסט הקודם. אז ישבתי שם על הבר לבד כמעט שעה. מולי ישבו שתי נשים שלכדו את מבטי מרבית הערב. לא משהו סליזי אלא ממש הבנות של השכנים. אני כבר התכוונתי להתקפל אבל אז התפנו מספר מקומות לידן ואחת מהן סימנה לי לבוא לשבת איתן. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ברוק וסטייסי הגיעו מניו יורק לטיול של שבוע. הן מאורסות אחת לשניה, מאוד מאוהבות וסקרניות. השיחה קלחה ואני נהניתי גם מתשומת הלב והפרגון שזכיתי לו מהן וגם מתרגול האנגלית שלי. בשלב מסויים החלטנו להתקפל, המשכנו לשוחח בחוץ אני בדרך לרכב ןהן למלון. נפרדנו בחיבוק חם ארוך והרגשתי שבאמת נגעתי בהן ואכפת להן ממני. לאחר שנפרדנן הן שמו לב שמאחורי צעדו שני זוגות והן לא אהבו את המבטים שלהם. מיד שתיהן הגיעו אלי וליוו אותי עד לחניה כדי שאף אחד לא יציק לי. אני הייתי על סף בכי מהתרגשות. נכנסתי לרכב ורציתי לשפוך כאן את הכל ואז נתקלת באדומה חדשה. אני כבר רגילה לאדומות סתמיות של מאונני מקלדת למיניהם ולא היו לי ציפיות מיוחדות. אני פותחת את ההודעה ומגלה מגילה של התנצלות מאת אחת הבלוגריות החביבות עלי. אני בולעת בשקיקה כל מילה וקוראת שוב הכל מההתחלה. ואז כבר לא יכולתי לעצור את עצמי והדמעות זלגו מעצמן.

אז ק', את לא טועה בתחושות שלך, אני אכן שונה מכל התת רמה שנתקלת בהם כאן ואני כותבת לך כאן כדי שכולם ידעו עד כמה את מיוחדת. זו תהייה תחילתה של ידידות מופלאה.

מסיימת עוד ערב של ישיבות מתישות וטרחניות. הדרך הביתה עוד ארוכה ואין כמו עצירת רענון. אז עליתי על מדי הכוסית שלי ונחתתי בשפגט. מוזיקה מדליקה ובהחלט מעוררת, מוחיטו קר ובר מלא ביפיפיות. למזלי אני לא  הטעם שלהן. הלוואי ורונית היתה כאן איתי. בינתיים צופה מהצד על הזוגות וחבורות שמסביבי , מנסה לנחש על מה הם מדברים. שתי הברמניות החמודות לא נחות לרגע. עוד מעט צריכה להתקפל, מחר עוד יום עבודה.

ועד הפעם הבאה

שיהיה לכולנו סופ"ש קריר וסוער

נשיקות

דנה

בשיחה האחרונה שלנו הודעת לי שאני כבר מוכנה והגיע הזמן לממש את השלב הבא במהפך שלי. אנחנו בתהליך הזה כבר שנתיים, לאט לאט מאפיינים גבריים נעלמים ומאפיינים נשיים תופסים מקום מרכזי בחיי היום יום שלי. הציפורניים לא מתקצרות, תמיד נקיות ומטופחות, השיער מתארך, יוצאת מבושמת לעבודה עם הבושם שלך, תמיד עם חוטיני וגרבונים מתחת לגינס ועוד גינוני נימוסים כמו צורת הליכה, דיבור וישיבה. כשאנו יוצאות לבילוי זה אפילו מתעצם ולא ניתן לזהות את הגבר שנמצא מתחת לשמלות ולאיפור. גם במיטה היה שינוי ענק. אני כבר לא בתולה. לימדת אותי לאהוב את הסטרפאון שלך ואני מצליחה לגמור בלי לגעת בעצמי. הצלחת בנחישות והתמדה להפוך אותי מגבר אגרסיבי ודומיננטי לשפחה כנועה וצייתנית. מדהים איך הצלחת לבצע את כל זה בנועם ובפיתוי שלא הצלחתי להתנגד לו. עכשיו כשאני נראת כמו אישה סקסית וחושנית, הגיע הזמן שאתנהג כך גם במיטה. המשימה הראשונה שהטלת עלי היתה לענג אוראלית ידיד טוב שלך ש"התנדב" לעזור לך. את מתאמת לנו פגישה לקפה. רק הוא ואני. למרות הרצון שלך להשלים את המהפך שלי, המראות האלה עדיין קשים לך. לאחר ששברנו את הקרח יצאתי לשירותים להתרענן. הוא הגיע שתי דקות אחרי, הניח שטר של מאתיים וסימן לי להכנס לאחד התאים. אני אספתי את השטר מודעת לכך שגבירתי החליטה לסרסר בי ומתחילה להבין מה נדרש ממני. הוא סוגר את התא ואנו די צמודים בפנים. ידיו מונחות על כתפי ומפעילות לחץ מתון כלפי מטה . הוא לא מפסיק עד שאני יורדת על ברכי. הוא אסף את כפות ידי והניח אותם על מפסעתו. גם דרך הגינס הרגשתי את הזין שלו מתקשה. לטפתי לחצתי ולבסוף גם פתחתי את הכפתורים והפשלתי את המכנס והתחתון. מולי נגלה זין לתפארת. לא ענק אבל גדול משלי ועבה יותר. הוא תפס את הזין וליטף איתו את פני, אחר כך העביר אותו על שפתי, מורה לי לנשק אותו, ללקק אותו לכל אורכו ולבסוף להכניס לפה ולהזהר לא לשרוט. הוא תפס את ראשי והחל לזיין את הפה שלי במרץ. הייתי כלי קיבול עבורו. בשלב מסויים הוא הרגיש שאני כבר לא יכולה יותר (בכל זאת, פעם ראשונה) אז שלף את הזין מהפה הוסיף קצת סבון והחל משפשף. אני התמקדתי בביצים שלו, מהופנטת מתנועת הידים של שנינו. שניה לפני השיא הוא מסתובב לכיוון הכיור (שירותי נכים) ומתחיל לפלוט נהרות של זרע. זה לא נגמר ואני מוקסמת, באופן אוטומטי היד נשלחת לעבר הזין הרטוב ואני ממשיכה לשפשף ולהתענג על הזין החלק. הוא התנקה ונפרד ממני לשלום. אני נשארתי עוד מספר דקות כדי להרגע. מעכלת שלפני מספר דקות היה לי זין בפה. מפסקת רגליים ובודקת את מצבי. החוטיני רטוב, הזין מטפטף בקילוח עדין ודביק. התנקיתי ויצאתי לרכב בדרך לעוד יום במשרד שבו לאף אחד אין ולא יהיה מושג מה עבר עלי.

תודה לך גבירתי שהעברת אותי גבול נוסף. אני מאושרת. מעניין מה תהייה המשימה הבאה לאחר שהידיד זיין אותי בפה...💋😇

לפני עשר שנים בערך הצטרפה לפרוייקט שלי עובדת חדשה. די מהר היא התגלתה כמגנט חברתי. היתה קצת מופרעת כמנהלת צוות אבל לי זה לא הפריע (לא ניהלה אותי, חחח). במשך הזמן נוצרה חבורה מאוד מגובשת והיתה לי הרגשה שבעת צרה או  צורך יש על מי לסמוך. היא כל הזמן דאגה להזכיר את המתנה שקיבלה ממני כשיצאתי לחופשת לידה במקום רונית . הרגשתי באמת מיוחדת. הייתי נותנת הכל אם היא היתה מצייצת לעזרה והייתי בטוחה שזה הדדי.

אבל אז, כמו בכל טלנובלה, בקשתי את עזרתה. משהו שנמצא בשליטתה הבלעדית ומבחינתי היה הצלת נפשות. היא ידעה היטב עד כמה הדבר בנפשי ואני הייתי בטוחה שלא אצטרך לבקש יותר מפעם אחת. אז הייתי. בסופו של דבר בקשתי ממנה עזרה שש פעמים, לא מאבדת תקווה עד הרגע האחרון, כל כך מקווה שלא אתבדה, שלא אהייה הנאיבית היחידה שבעיניה חברות היא ערך עליון.  והתבדתי.

מעולם לא חוויתי אכזבה כזו. במשך חודשים ישבה לי מועקה על החזה ודי מהר התנתקתי מכל קשר איתה. זה היה קשה, הרבה יותר ממה שחשבתי. גם כשאני כועסת אני אוהבת, הקטנות שלנו ינקו את המשפט הזה מיום לידתן וזה תופס גם עבור המבוגרים. במשך השנים היו פעמיים שממש רציתי לגשת אליה להוריד לה סטירה מצלצלת ולתת לה להביט היטב לאן היא הביאה אותי ואת הקשר שלנו. לא יודעת איפה מצאתי את הכוחות להתאפק. עד אתמול.

אתמול אביה נפטר. לא התראנו חמש שנים אבל היה לי ברור שאני מגיעה ללווייה. לפני שיצאתי חבקתי אותה ולא הרפתי. פתאום נפתח איזה סכר והכל נשטף בדמעות. היא בקשה שאבוא לקפה ועוגה. היא תכין בעצמה (כפרה עליה) ואני לא יכולה לסרב לה אז נראה שנפגש שוב השבוע. אני אולי רכה מדי עמוק בפנים אבל לא מתכוונת לוותר על שיחת נזיפה לפני שאתן לה חיבוק נוסף. 

ודרך אגב, העזרה שבקשתי ממנה - בסופו של דבר הדברים הסתדרו מעבר למצופה. זה אומנם לקח שש שנים אבל עכשיו הכל בסדר.

חייבת לנגב את האף

אוהבת אותך שירי. לא מבינה איך נכנסת לי מתחת לעור.

החברים החדשים שלנו הבטיחו לנו ערב מיוחד במינו ביום ראשון בלימה לימה. ליין יורופאלש שעושה כבוד לארוויזיונים. אז אי אפשר לפספס ואנו מגיעות כדי לגלות שבשל פתיחת ארועי שבוע הגאווה המקום מפוצץ בגייז מכל העולם. הצפיפות היא בערך פי שתיים מהדאנג'ן ועדיין אף אחד לא שולח ידיים (שכחתי שרובם גייז). כשיצאתי לחצר הפנימית ראיתי גורת אדם מסטולית לגמרי. לא יכולתי להמשיך ופשוט התישבתי לידה, מנסה לדובב אותה ולהבין מה מצבה. הג'וינט שעשנה היה גדול עליה.חזרתי לבדוק אותה מספר פעמים וכשנאלצנו לעזוב, העברתי אחריות לחבורת בנות שעזרה לנו במהלך הערב. זו היתה חוויה ראשונה עבורי ודי מפוקפקת לראות אדם מחוק. מתי הצעירים האלה יבינו שאין שום גבורה בעישון או שתיה חריפה. אני הזדעזעתי כשניסיתי לדמיין שזו הבת הגדולה שלי.

חמישי 18:00

מהבוקר אני כבר חסרת סבלנות לכתוב על מה שעבר עלינו אתמול. רק עכשיו מוצאת כמה דקות פנויות אז אתחיל ואחר כך יהיו תוספות ועדכונים.

אז נתחיל בהקדמה קצרה. זוכרים מהפוסט האחרון שתכננתי לשתף חברה נוספת בחיים של דנה? שבועיים לפני כן בקשתי ממנה שתמצא לי מועדונים / ברים שיש בהם הופעות דראג. רונית חולה עליהן מאז שהיינו בהופעה של פאות קדושות לפני שנתיים בערך. מיד נדלקו לה העיניים כאילו אומרת לי מאיפה נפלת עלי עכשיו? למחרת הגיעו הפרטים, לימה לימה  עם ציונה פטריוט וחברות. כדי לפשט את הכתיבה נקרא לחברה עינת. עינת שיתפה את החבורה שלה שיש לה זוג חברים מהפרובנציה שרוצים להצטרף לערב דראג. היה כל כך מרגש לשמוע כיצד הם יתגייסו לפנק ולשמור עלינו מפני המראות הקינקיים של תל אביב. לאחר מספר ימים ישבתי עם עינת לשיחה והיה פשוט מדהים לראות איך היא קבלה את דנה בחיבוק ואהבה ותוך כדי השיחה נפתח לה במוח חמ"ל שמיד שידר עדכון סטטוס לחבורה. משהו בסגנון "החברים התמימים שלי מהפרובינציה כנראה לא כל כך תמימים" .

שישי 8:00

היתה התרגשות רבה לקראת ההגעה שלנו ברביעי ללימה לימה וכל הערב הזה היה קסום. קבלנו חיבוק חם מערן ורד ויובל וכל דקה שעברה הרגשנו יותר בבית. סגרנו את הלילה בארוחה קלה ושיחה קולחת ואני הרגשתי בשמים. כל כך הרבה דברים הסתדרו לי באותו היום, רונית היתה שותפה מלאה לערב הזה, הכרנו חברים חדשים ומדהימים ולמעשה נפתח לנו עולם חדש. כשנכנסנו למיטה השעה היתה ארבע לפנות בוקר. גם השעה הזו כאילו נבחרה שלא במקרה, יש בה משהו מיוחד. עשרות שירים מציינים דווקא אותה אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. את בוקר חמישי רונית ואני תכננו לבלות בסימטאות תל אביב או חיפה אחרי שנסיים סשן שיזוף בעירום בפינה הקבועה שלנו בחוף אבל היינו חייבות לפרוק את כל האנרגיה שהצטברה בנו בלילה. חייבת להפסיק עכשיו. יושבת בסלון, שישי בבוקר מזפזפת ונתקלת בסרט "יופי נסתר" אז מבטיחה לחזור אחרי שאנגב את הדמעות.

שישי 10:00

חזרתי. במעבר חד מאוד. כל פעם שאני נתקלת בסרט הזה, אני לא מסוגלת לעבור הלאה ותמיד רואה משהו שפספסתי בפעמים הקודמות. מזמן לא שמחתי שהבנות שלי ישנות בשישי בבוקר. עדיף שלא יראו את אבא שלהן בוכה. זה יעלים את מעט הסמכות שעוד נותרה לי בעיניהן. הפעם זה היה הרבה יותר עוצמתי. לא יודעת מהיכן זה הגיע אבל היה הרבה יותר מדמעות. 

אז לעניינינו, כל התכניות בוטלו ונשארנו במיטה, מאחורי המיטה, ליד המיטה, בחדר ליד... בקיצור הבנתם את הפואנטה. אני לא נוהגת להתרברב אבל התעלינו על עצמינו. מזמן לא נסחפנו כך בפנטזיות ומשחקים. סיימנו את הבוקר בארוחת בצהרים. אבל בזה לא הסתיים היום הנפלא הזה. בדרך כלל אני לא אוהבת להיות במרכז התמונה ולא חושבת שיש בי משהו מיוחד אבל כשעינת התקשרה וסיפרה שערן רוצה לעשות לי מהפך, הייתי בעננים. הקליק היה הדדי, אני מאוהבת בורד וערן ויכולה לומר זאת גם בשם רונית. נראה לי שזו תחילתה של ידידות נפלאה.

עוד חברה טובה עומדת לגלות היום את דנה. אפשר לומר שיש כאן תקדים כי עד היום רונית לא היתה מוכנה שאחשף בפני חברים שאנו מבלים איתם. נראה לי שהיא פשוט לא היתה מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולהשאר זקופה. החבר הטוב ביותר שלי נשאר עדיין בחשיכה, אבל במקרה שלו גם אני חושבת שעדיף לו כך.

אז תאחלו לי בהצלחה היום.

מתרגשת

דנה