כבר לא שותקת

השנה האחרונה שלנו התאפיינה בלא מעט הפתעות. כולן לטובה. כל פעם היתה קפיצת מדרגה בקשר של רונית ושלי ובדברים שרונית היתה מוכנה לזרום איתם. ההפתעה האחרונה נולדה בשבועיים האחרונים. קיבלנו בקשה מילדון חמוד שרצה שנשלוט בו ונכיר לו את העולם הזה מקרוב יותר. אף פעם לא חשבנו בכיוון כזה אבל מאוד נהניתי להשתעשע ברעיון. הדרך הטובה להתמקצע בתחום מסויים היא לחנוך אחרים באותו התחום. בדרך זו קיויתי שרונית תפגין יותר מעורבות ויותר אקטיביות כגבירה שולטת. אבל כמו תמיד ארועים גדולים מתפוגגים בגלל זוטות וכך המפגש הראשון שלנו מתבטל שעה לפני המפגש המתוכנן. אין לי דרך לבטא את אכזבתי ואני בטוחה שגם הילדון מרגיש איזשהו פספוס. אני מאוד מקווה שהדברים יסתדרו במהרה ונחזור להנות מההפתעות הבאות...

חוגגות עכשיו יום הולדת לרונית עם תיסלם בשוני. הפעם לשם שינוי השארנו את דנה בבית. אף פעם לא הערצתי להקות או זמרים בצעירותי. אהבתי את המוזיקה אבל לא ממש הקשבתי למילים. היום אני יכולה להגיד ש"אני פה בגלל אישתי" ואני מתמוגגת מכל רגע, גם מלראות את רונית משתוללת למרות הרגל הכואבת וגם מלראות חבורת קשישים עם כרס קורעים את הבמה באנרגיות מטורפות. יאיר ניצני בהדרן שירה בציבור וכמובן אהשם תמיד. מדהים אותי עד כמה אני פתאום נהינית מהופעות חיות מהמילים מהמוזיקה בחזה ומיד ביד עם רונית. מי חשב שהופעה של תיסלם יכולה להיות כל כך רומנטית.

השיר היחיד שהתחברתי אליו כבר מבראשית, (אז כבר לא הייתי צעירונת)...

למה מגיע לי כל האושר הזה?

מרגישה מבורכת.

ואחרונה חביבה, דנוש, אם היית כאן היום בטוח היית קורעת את הרחבה עם רונית. אני מסתפקת בינתיים בכיסא בר צופה ברונית עוד מעט גומרת כמו שלא גמרה מעולם.

סופ"ש נעים לכולכם

שלנו כבר מושלם

אני נמצאת כאן המון. לא תמיד כותבת, אבל קוראת די הרבה בלוגים נהדרים. אחרי שצמצמתי את רשימת המעקב, נשארו לי שמונים בלוגים שזה אומר שמונים חברים שאני שותפה לחיים שלהם. אולי בגלל זה לא נותר לי זמן לכתוב בעצמי. אני מרגישה צורך לעזור בעצה, כתף לבכות עליה או חיבוק חם ומנחם. אבל לא רק. גם ירידות ועקיצות הדדיות הן חלק מהתפריט. אחרי תקופה לא קצרה אני ממש סקרנית לראות את חלק מהדמויות שמאחורי הבלוגים ולהרגיש אותם בשר ודם. עד היום פגשתי חמש חברות וכל המפגשים היו מבחינתי הצלחה מסחררת. גיליתי נשים מדהימות, מרתקות הרבה יותר ממה שעולה מהבלוגים וכל פעם נשאר לי טעם של עוד. רונית לא מצליחה להבין את הצורך שלי להכיר את הפנים שמאחורי הבלוגים ויותר מכך היא לא מבינה מה אתם מצאתם בי. כאן אני מבקשת את עזרתכם בהערה או הארה לרונית, מה אתן חושבות עלי, עלינו ועל היכרות אמיתית בין החברים שכאן. 

שתהיה לכולנו שנה טובה

דנה

סוף סוף זה הגיע. כל מה שהבטחתי לה שישתנה ביום הגיוס אכן קרה. כשאבא מבטיח, אבא מקיים. עד לפני חודש ראינו רק תמונות שלה בבית וזמן איכות איתה היה בדקות שהסענו אותה מבילוי אחד לשני. היום היא מגיעה הביתה ולא יוצאת עד ראשון בבוקר. לקבל ממנה נשיקה היתה משימה בלתי אפשרית. היום היא לא משחררת חיבוקים. עד לפני חודש הנייד היה צמוד אליה גם במקלחת. מאז היא למדה לנשום עם זמן אויר של פחות משעתיים ביום. אם רק היו מגייסים אותה כבר בגיל 16, כמה מלחמות היו נחסכות לנו. 

יושבות עכשיו על הטריבונה ממתינות לתחילת טקס השבעה. הגוזלית שלנו מולנו ואסור לה לנופף אלינו. לא ממש מרחמת עליה, אולי רק קצת. בסופו של דבר היא חיה אז זה אומר שהיא מתחשלת. 

מה, כשאני הייתי בגילה, היה לי קשה פי מאה. בטח, מה אתם חושבים,שבמשמר של מלך מרוקו מלקקים דבש?

בקיצור, גאה בפנים, שומרת על פאסון מבחוץ. יאלה מתחילים.

היום הגבתי לפוסט של מיקה בקשר לשמות אהובים עלינו. קטרינה הוא המועדף שלי וכשחשבתי קצת לעומק (יש לי זמן בפקקים) נזכרתי בקטרינה הראשונה שפגשתי.

לקשישים וקשישות שבינינו 

כל היום הנעימה מתנגנת לי בראש. לא מצליחה להתרכז בעבודה.

סופ"ש נעים חברים

דנה

איך אני תמיד נופלת במלכודות של עצמי.

תמיד רציתי לפגוש את הפנים מאחורי הבלוגים הנהדרים והמרגשים שאני עוקבת אחריהם באדיקות. אז יש מספר מהממות שכבר הסכמנו שחייבות להפגש אבל התזמון תמיד מתפקשש. גם אתמול וגם היום הייתי מלאת אנרגיות והתרגשות לקראת דייטים צפויים שכרגיל התפוגגו. לקראת סוף היום כבר לא יכולתי יותר. אמורה לאסוף את רונית והבנות מהלונה פארק כשהוא נסגר. אז כשהאופציות הן להעביר זמן מדכא במשרד או לצאת ולשתות משהו לבדי, בחרתי להזיז את התחת שלי ולעלות על מדי א של כוסית. הבר שרציתי נצמא חמש דקות מהמשרד. צועדת פנימה ולפני נפתחת מרפסת בקומה ה 12 עם נוף עוצר נשימה ואוירה שקטה בדיוק כמו שאני אוהבת. הערב מתחיל לקבל כיוון חיובי. מזמינה לי מוחיטו וחציל קלוי ומתענגת.

הכי מבאס שצריך להזדרז. להשאיר את רונית לבד עם חבורת בנות אחרי הסגירה זה לא רעיון טוב.

מתחיל לדגדג לי להעלות קצת תמונות וקליפים. צריכה הדרכה בסיסית כיצד לעשות זאת מהנייד.

כרגיל הסנדלר הולך יחף, מאותגרת טכנולוגית שכמותי.

יותר מדי דברים בערב אחד מסתדרים כאילו יש הכוונה קוסמית. היינו אמורות לבלות עם חברים באחד המועדונים בתל אביב. נסיבות משפחתיות קילקלו קצת את האוירה ובסופו של דבר נשארנו בבית. הגדולות לא בבית והקטנה כבר ישנה. נצלנו את הזמן לשיחת נפש. אולי בהזדמנות אספר קצת יותר על נושא השיחה ואתם תהיו שותפים פעילים בתגובות. רונית הרגישה שאני מזניחה אותה ואת הבנות לטובת השיטוט כאן. אז קודם כל הבטחתי לצמצם את הזמן הוירטואלי שלי אתכם ושבתי והבהרתי לה שאין לה תחליף ולא יכול להיות לה תחליף. השיחה כללה עוד כמה דברים (כן בונדי, גם אתה הוזכרתה) ולאחריה רונית הרגישה הרבה יותר נינוחה. ואז תוך כדי סידור הבגדים של דנה, רונית מוצאת אצלה חזיית ספורט שקנתה לא מזמן אבל אין לה כוונה להשתמש בה. בקשתי חצי בצחוק למדוד אותה ורונית לא הססה ועזרה לי למדוד אותה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. עכשיו הבנתי מדוע הקטנה שלי מתלהבת מגוזיות של אחותה. הוספתי את הסיליקון לחזה וכך ירדתי לסלון והתהלכתי כך במשך שעתיים וחצי. גם כשיצאתי להחזיר את ביתי וחברותיה, רונית הציעה שאשאר עם הגוזיה. מי היה מאמין . אז קודם כל רוצה להודות לכולכן, מקווה שנתראה בקרוב.

איזה צליל מושלם יש למשפט "אני חייבת למצוא לך איזה גבר".

זה מה שרונית אמרה לי הבוקר אחרי שקצת נרגענו מסשן עם אורגזמות שלא נגמרות וסיפורי פנטזיות חושניים.

ועכשיו אני צריכה להתרכז בעבודה.

היום הזה כבר אבוד. כבר עדיף שאחזור הביתה.

כבר אמרתי לכם שרונית היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים??

הקטנה הגדולה שלי מתגייסת היום.

סוף סוף. אולי עכשיו יהיו פחות מלחמות על הבגדים האיפור והטריטוריה עם הקטנות יותר. אני מנסה לתת טיפים אחרונים , לא לחפש היגיון, לא לשאול למה כל הזמן (כמו בבית) ושטירונות זה משחק ורצוי שתלמד את חוקי המשחק במהירות. היא רק משתיקה אותי ואז יורד לי האסימון שאני מתאמצץ לשווא. אין כמו ריתוק שבת כדי להכנס לתלם. זה חזק יותר מאלף הרצאות שלי. חוץ מזה אני יכולה להיות גאה בקטנה שגידלנו. היא תשרוד הכל . הגיע הזמן לשחרר.

אוהבת אותך חיים שלי

מחכה לך בסופ"ש 💋💋💋💋