כבר לא שותקת

מצפה כבר לקרוא את האפטר פוסט אז אני כותבת לך יקירה כבר עכשיו. ביליתי ערב קסום עם שתי חברות נפש שאני מרגישה מבורכת בחברתן. הערב התחיל בשעת התארגנות אצל החברה האחת כולל מקלחת פן בחירת בגדים ואיפור (רונית אני מבטיחה לא לזרז אותך שוב לעולם). משם המשכנו לתל אביב לאסוף את השניה. ישבנו בקפה מהמם והזמן טס בלי שנרגיש. אני נחנקת מהתרגשות בנסיון לתאר את העונג שאני חווה כדנה. ערב הכי ונילי שיכול להיות עם פרגון שלא מתקרב לזה שאני מקבלת בדנג'ן ועדיין אני בשמים. עוצרת בארומה לקפה לדרך ועוד כמה דקות בבית. לפני כן צריכה להפרד בעצב מדנה. לפני שנפרד אני חייבת להודות לרונית אהובתי שמאפשרת לי את החופש להתחבר לצד הנשי והרגיש שלי. לא יכולתי לבקש שותפה מפרגנת ותומכת כמוך.

אוהבת אותך בכל ליבי

דנה

בראשון קבעתי דייט עם שתי חברות נפש של דנה. בתכנית לקנות פאה חדשה ואחר כך לנסות להשתחרר עד כמה שניתן באיזה בר מגניב.

ראשון זה עדיין רחוק מדי וכל כך הרבה דברים יכולים להשתבש עד אז. משתדלת לא לפנטז כדי לא להתאכזב.

תחזיקו לי אצבעות

הבוקר התחיל אופטימי. הגדולה שלי צריכה טרמפ מוקדם לבית הספר ואני שמחה שיש סיכוי שאגיע בשעה נורמלית למשרד. עוצרת לתדלק באלונית בצומת העוגן ואז מגלה שהמצבר סיים את חייו. ניסיתי במשך רבע שעה לשנורר כבלים אבל ללא הצלחה. התקשרתי לשירות שהבטיח לי שתוך שלוש שעות יחליפו לי מצבר. בשעה נורמלית כבר לא אגיע, אז חמושה בפאה הבלונדינית משקפי שמש קולר סטן אדום ושפתון בורדו יצאתי לשוטט בין החנויות במתחם. הייתי מעדיפה לשוטט בלי הלחץ של יום עבודה אבל לוקחת מה שנותנים. צמוד לכניסה של הסופר יש חנות פרחים קטנה. העובדת שבדיוק החלה להוציא סטנדים של עציצים, מביטה בי וחיוך מקסים נמתח על פניה. היא אומרת לי "יפה לך" ואני נמסה ומחסירה פעימה. היא שואלת למעשי ומיד מציעה לי את הכבלים שלה וורד אדומה ומהממת (מפחיד איך שהתלהבתי מפרח). אסירת תודה אני מחליטה קודם לפרגן לה כוס קפה ואחר כך לנסות להניע. התנועה בחנות עדיין דלילה ויש לנו קצת זמן לפטפט. גיליתי אישה מקסימה ומיוחדת אפילו יותר מהשם שלה. באותן דקות הרגשתי כמו בתוך בועה שקטה ומגוננת (מזכיר לי את האוירה בסרט נוטינג היל). אבל בחיים כמו בסרט החלום נגדע בצורת טלפון מהשירות (מרגיז כמה שהם יעילים דווקא כשלא צריך). אז בסך הכל זכיתי לשעה קסומה עם אישה מקסימה. אתם שואלים איך קוראים לה? את זה אני משאירה לכם לגלות לבד. ותגידו שדנה שלחה אתכם.

יצאנו ליום כיף וסידורים בחיפה. הקטנות שלנו נכנסו לסרט ורונית ואני נצלנו את הזמן לסרט משלנו. סתם, ללא ממש משלנו. הסרט היחיד שהיה רלוונטי הוא מכתוב. רונית עקמה קצת את האף אבל בסופו של דבר העיניים שלי טפטפו בלי סוף לא יודעת אם יותר מבכי או מצחוק. אולי זה מההורמונים...

ואולי זה באמת מכתוב. לא הייתי עם הפאה שלי, לא צעיף ואפילו בלי השפתון שלי ( שבלעדיו לקפה בסרט אין את אותה התחושה ). אבל הרגשתי סופר רגישה ורכה ואוהבת. מה עובר עלי??

מזדחלת בפקק לחוף הים לגנוב קרניים אחרונות לשזף את הגוף הלבנבן שלי. בדרך שומעת את מיטב השירים מפסטיבלי הזמר ומצטמררת מרובם ואפילו מצטרפת בפה מלא וחלון פתוח. לא ברור ממה הנהגים נדהמים יותר, מהבלונד או מהיכולות הווקאליות שלי.

שבת מושלמת לכולכם

שלי כבר בזכות הפרגון של רונית שנתנה לי לצאת לבד

כנראה שפרגנתי לעצמי מוקדם מדי. גם היום הצלחתי לצאת "בזמן" לעבודה אבל שביתת הנכים מחקה את ההישג הזה שלי. אז אחרי שעה של עמידה בפקק ועוד שעתיים צפויות כאלה החלטתי לחתוך לארומה בצומת דרור ולתמוך במחאת הנכים עם קפה ומאפה עד יעבור זעם. את הפאה הבלונדינית שלי והקולר האדוםהשארתי עלי כמובן. חמושה במשקפי שמש ושפתון חום מטאלי צעדתי פנימה. בדרך כלל משתדלת לא לצאת החוצה כשאני "חצי דנה" אבל היה לי כל כך נעים שלא רציתי "לחזור  למציאות". בינתיים נהנית מהשקט כאן למרות שהמקום מלא.

שבוע מקסים לכולנו

וחג שמח אם לא נדבר עד אז

זוכרים את הפוסטים שבהם סיפרתי על החברות שהייתי רוצה לחשוף בפניהם את דנה אבל רונית הטילה וטו?

אז אחת מהן מבלה אצלנו היום. בצהרים הצטלמתי בקפה עם חברה. אני חולה על עצמי אבל דואגת לא להשאיר מזכרות שהבנות שלי יכולות לראות. למרות זאת קשה לי למחוק את התמונות ואני דוחה זאת כמה שיותר. באחת העצירות בדרך הביתה צילמתי את רונית ואת החברה שלנו. החברה התלוננה כרגיל שהיא לא יוצאת טוב בתמונות ובקשה לראות אותן. ניסיתי לסרב לה בטענה שיש שם תמונות שהיא לא יכולה לראות אבל היא הבטיחה שלא תחטט. המשך הנסיעה עברה בשקט יחסי. בבית רונית כבר הודיעה לי שאני אשלם על כך כי עשיתי זאת בכוונה והכל היה מתוכנן מראש. ממש לא תכננתי את זה למרות שיכולתי למחוק לפני שהעברתי לה את הנייד שלי. אז אני מודה באשמה אבל מבקשת הקלה בעונש כי לא היתה לי כוונת זדון.

מקווה שהלילה ייעבור בשלום.

התכנון המקורי היה ממש שונה. התנדבתי להסיע את רונית, חברה והבנות לפעילות בחיפה. בזמן הפנוי עד לסיום רציתי להשלים משימה מאתמול אבל החום והלחות גרמו לי לשנות כיוון. טלפון לחברה שמזמן לא פגשתי וסגרנו דייט לצהריים. הגעתי אליה מאובזרת ואחרי חצי שעה כבר היינו בחוץ. למרות שאני חסרת עכבות, עדיין מופתעת כל פעם מחדש מעצמי. דנה באור יום מול קהל של משפחות ולא בליינים בדאנג'ן. אז התיישבנו בגרג ואין כמו הריגוש להכנס לקפה  כשהמקום מלא וכל העיניים עלי. ממש יכולתי להרגיש איך אני מרטיבה. הארוחה היתה טובה החברה מושלמת. עוד מעט צריכה לאסוף את החבורה אז יש לי כמה דקות לאיזה שנדי חזק בבר הבית שלי בצפרירים 1 וביקור קצר אצל אמא     ( לא, ממש לא כדנה).

אז אפשר לומר שהסופ"ש שלי היה טוובבב. ועדיין לא הסתיים. מרגע לרגע החום שלי עולה. רונית תצטרך למצוא לזה פתרון עוד הערב.

אז שיהיה לכולנו שבוע טוב

ואל תשכחו את המעשה הטוב השבועי שלכם. אם עדיין אין לכם זה הזמן לאמץ אחד.

אוהבת אתכם

דנה

מזפזפת באדישות מול המסך  ונתקלת במקרה בסרט החברה החדשה בערוץ שלוש ביס. בחלקים רבים אני נחנקת מהתרגשות. חוזרת לסרט. לא רוצה לפספס אף משפט.  מקווה שרונית תצפה בו יחד איתי במהלך הסופש.

הצטרפתי לחברה לסלט ופשטידה. קולגה שלה הצטרפה גם וכבר בדרך למעלית היא שאלה את חברתי אם היא רוצה סטירה כי היא מעצבנת אותה. האופן שבו היא אמרה את זה היה כל כך אמיתי שאני הרטבתי מיד. עוד לפני שיצאנו מהמשרד, כששמעתי אותן מדברות בחדר הרגשתי שיש כאן מישהי קצת שונה. מישהי שמדגדגת לי את קצות העצבים. כל דקה שעברה גליתי שהאנטואיציה הנשית שלי עובדת. בדרך לסלט היא דברה בנייד עם אוזניה, גב זקוף והליכה איטית כאילו שהיא צועדת על סטילטו למרות שהייתה עם סנדל שטוח. כשישבנו לאכול היא סיפרה על 50 זוגות הנעלים שלה. העזתי לשאול מה המידה והיא ענתה 39 ושאלה למה אבל אני רק התחמקתי במלמול לא ברור. אחר כך שמענו על אוסף הבגדים שקנתה ועדיין תלויים בארון ללא שימוש ואני זועקת בלב אני כאן מוכנה לעזור לך. אז בסך הכל היתה לי חוויה די חושנית כלפי פנים. מבחוץ לא מצמצתי. ולמרות זאת אני מעדיפה להיות בחברת חברתי לחדר שאיתה אני יכולה להיות הכי חופשיה והחברה הכי טובה. אני מאוד אוהבת אותך ומעריכה אותך ואם עדיין לא אמרתי לך אז עכשיו את יודעת.

נתראה באימון

ותזכרי

אסור לאחר!!!  😇