כבר לא שותקת

מסיימת עוד ערב של ישיבות מתישות וטרחניות. הדרך הביתה עוד ארוכה ואין כמו עצירת רענון. אז עליתי על מדי הכוסית שלי ונחתתי בשפגט. מוזיקה מדליקה ובהחלט מעוררת, מוחיטו קר ובר מלא ביפיפיות. למזלי אני לא  הטעם שלהן. הלוואי ורונית היתה כאן איתי. בינתיים צופה מהצד על הזוגות וחבורות שמסביבי , מנסה לנחש על מה הם מדברים. שתי הברמניות החמודות לא נחות לרגע. עוד מעט צריכה להתקפל, מחר עוד יום עבודה.

ועד הפעם הבאה

שיהיה לכולנו סופ"ש קריר וסוער

נשיקות

דנה

בשיחה האחרונה שלנו הודעת לי שאני כבר מוכנה והגיע הזמן לממש את השלב הבא במהפך שלי. אנחנו בתהליך הזה כבר שנתיים, לאט לאט מאפיינים גבריים נעלמים ומאפיינים נשיים תופסים מקום מרכזי בחיי היום יום שלי. הציפורניים לא מתקצרות, תמיד נקיות ומטופחות, השיער מתארך, יוצאת מבושמת לעבודה עם הבושם שלך, תמיד עם חוטיני וגרבונים מתחת לגינס ועוד גינוני נימוסים כמו צורת הליכה, דיבור וישיבה. כשאנו יוצאות לבילוי זה אפילו מתעצם ולא ניתן לזהות את הגבר שנמצא מתחת לשמלות ולאיפור. גם במיטה היה שינוי ענק. אני כבר לא בתולה. לימדת אותי לאהוב את הסטרפאון שלך ואני מצליחה לגמור בלי לגעת בעצמי. הצלחת בנחישות והתמדה להפוך אותי מגבר אגרסיבי ודומיננטי לשפחה כנועה וצייתנית. מדהים איך הצלחת לבצע את כל זה בנועם ובפיתוי שלא הצלחתי להתנגד לו. עכשיו כשאני נראת כמו אישה סקסית וחושנית, הגיע הזמן שאתנהג כך גם במיטה. המשימה הראשונה שהטלת עלי היתה לענג אוראלית ידיד טוב שלך ש"התנדב" לעזור לך. את מתאמת לנו פגישה לקפה. רק הוא ואני. למרות הרצון שלך להשלים את המהפך שלי, המראות האלה עדיין קשים לך. לאחר ששברנו את הקרח יצאתי לשירותים להתרענן. הוא הגיע שתי דקות אחרי, הניח שטר של מאתיים וסימן לי להכנס לאחד התאים. אני אספתי את השטר מודעת לכך שגבירתי החליטה לסרסר בי ומתחילה להבין מה נדרש ממני. הוא סוגר את התא ואנו די צמודים בפנים. ידיו מונחות על כתפי ומפעילות לחץ מתון כלפי מטה . הוא לא מפסיק עד שאני יורדת על ברכי. הוא אסף את כפות ידי והניח אותם על מפסעתו. גם דרך הגינס הרגשתי את הזין שלו מתקשה. לטפתי לחצתי ולבסוף גם פתחתי את הכפתורים והפשלתי את המכנס והתחתון. מולי נגלה זין לתפארת. לא ענק אבל גדול משלי ועבה יותר. הוא תפס את הזין וליטף איתו את פני, אחר כך העביר אותו על שפתי, מורה לי לנשק אותו, ללקק אותו לכל אורכו ולבסוף להכניס לפה ולהזהר לא לשרוט. הוא תפס את ראשי והחל לזיין את הפה שלי במרץ. הייתי כלי קיבול עבורו. בשלב מסויים הוא הרגיש שאני כבר לא יכולה יותר (בכל זאת, פעם ראשונה) אז שלף את הזין מהפה הוסיף קצת סבון והחל משפשף. אני התמקדתי בביצים שלו, מהופנטת מתנועת הידים של שנינו. שניה לפני השיא הוא מסתובב לכיוון הכיור (שירותי נכים) ומתחיל לפלוט נהרות של זרע. זה לא נגמר ואני מוקסמת, באופן אוטומטי היד נשלחת לעבר הזין הרטוב ואני ממשיכה לשפשף ולהתענג על הזין החלק. הוא התנקה ונפרד ממני לשלום. אני נשארתי עוד מספר דקות כדי להרגע. מעכלת שלפני מספר דקות היה לי זין בפה. מפסקת רגליים ובודקת את מצבי. החוטיני רטוב, הזין מטפטף בקילוח עדין ודביק. התנקיתי ויצאתי לרכב בדרך לעוד יום במשרד שבו לאף אחד אין ולא יהיה מושג מה עבר עלי.

תודה לך גבירתי שהעברת אותי גבול נוסף. אני מאושרת. מעניין מה תהייה המשימה הבאה לאחר שהידיד זיין אותי בפה...💋😇

לפני עשר שנים בערך הצטרפה לפרוייקט שלי עובדת חדשה. די מהר היא התגלתה כמגנט חברתי. היתה קצת מופרעת כמנהלת צוות אבל לי זה לא הפריע (לא ניהלה אותי, חחח). במשך הזמן נוצרה חבורה מאוד מגובשת והיתה לי הרגשה שבעת צרה או  צורך יש על מי לסמוך. היא כל הזמן דאגה להזכיר את המתנה שקיבלה ממני כשיצאתי לחופשת לידה במקום רונית . הרגשתי באמת מיוחדת. הייתי נותנת הכל אם היא היתה מצייצת לעזרה והייתי בטוחה שזה הדדי.

אבל אז, כמו בכל טלנובלה, בקשתי את עזרתה. משהו שנמצא בשליטתה הבלעדית ומבחינתי היה הצלת נפשות. היא ידעה היטב עד כמה הדבר בנפשי ואני הייתי בטוחה שלא אצטרך לבקש יותר מפעם אחת. אז הייתי. בסופו של דבר בקשתי ממנה עזרה שש פעמים, לא מאבדת תקווה עד הרגע האחרון, כל כך מקווה שלא אתבדה, שלא אהייה הנאיבית היחידה שבעיניה חברות היא ערך עליון.  והתבדתי.

מעולם לא חוויתי אכזבה כזו. במשך חודשים ישבה לי מועקה על החזה ודי מהר התנתקתי מכל קשר איתה. זה היה קשה, הרבה יותר ממה שחשבתי. גם כשאני כועסת אני אוהבת, הקטנות שלנו ינקו את המשפט הזה מיום לידתן וזה תופס גם עבור המבוגרים. במשך השנים היו פעמיים שממש רציתי לגשת אליה להוריד לה סטירה מצלצלת ולתת לה להביט היטב לאן היא הביאה אותי ואת הקשר שלנו. לא יודעת איפה מצאתי את הכוחות להתאפק. עד אתמול.

אתמול אביה נפטר. לא התראנו חמש שנים אבל היה לי ברור שאני מגיעה ללווייה. לפני שיצאתי חבקתי אותה ולא הרפתי. פתאום נפתח איזה סכר והכל נשטף בדמעות. היא בקשה שאבוא לקפה ועוגה. היא תכין בעצמה (כפרה עליה) ואני לא יכולה לסרב לה אז נראה שנפגש שוב השבוע. אני אולי רכה מדי עמוק בפנים אבל לא מתכוונת לוותר על שיחת נזיפה לפני שאתן לה חיבוק נוסף. 

ודרך אגב, העזרה שבקשתי ממנה - בסופו של דבר הדברים הסתדרו מעבר למצופה. זה אומנם לקח שש שנים אבל עכשיו הכל בסדר.

חייבת לנגב את האף

אוהבת אותך שירי. לא מבינה איך נכנסת לי מתחת לעור.

החברים החדשים שלנו הבטיחו לנו ערב מיוחד במינו ביום ראשון בלימה לימה. ליין יורופאלש שעושה כבוד לארוויזיונים. אז אי אפשר לפספס ואנו מגיעות כדי לגלות שבשל פתיחת ארועי שבוע הגאווה המקום מפוצץ בגייז מכל העולם. הצפיפות היא בערך פי שתיים מהדאנג'ן ועדיין אף אחד לא שולח ידיים (שכחתי שרובם גייז). כשיצאתי לחצר הפנימית ראיתי גורת אדם מסטולית לגמרי. לא יכולתי להמשיך ופשוט התישבתי לידה, מנסה לדובב אותה ולהבין מה מצבה. הג'וינט שעשנה היה גדול עליה.חזרתי לבדוק אותה מספר פעמים וכשנאלצנו לעזוב, העברתי אחריות לחבורת בנות שעזרה לנו במהלך הערב. זו היתה חוויה ראשונה עבורי ודי מפוקפקת לראות אדם מחוק. מתי הצעירים האלה יבינו שאין שום גבורה בעישון או שתיה חריפה. אני הזדעזעתי כשניסיתי לדמיין שזו הבת הגדולה שלי.

חמישי 18:00

מהבוקר אני כבר חסרת סבלנות לכתוב על מה שעבר עלינו אתמול. רק עכשיו מוצאת כמה דקות פנויות אז אתחיל ואחר כך יהיו תוספות ועדכונים.

אז נתחיל בהקדמה קצרה. זוכרים מהפוסט האחרון שתכננתי לשתף חברה נוספת בחיים של דנה? שבועיים לפני כן בקשתי ממנה שתמצא לי מועדונים / ברים שיש בהם הופעות דראג. רונית חולה עליהן מאז שהיינו בהופעה של פאות קדושות לפני שנתיים בערך. מיד נדלקו לה העיניים כאילו אומרת לי מאיפה נפלת עלי עכשיו? למחרת הגיעו הפרטים, לימה לימה  עם ציונה פטריוט וחברות. כדי לפשט את הכתיבה נקרא לחברה עינת. עינת שיתפה את החבורה שלה שיש לה זוג חברים מהפרובנציה שרוצים להצטרף לערב דראג. היה כל כך מרגש לשמוע כיצד הם יתגייסו לפנק ולשמור עלינו מפני המראות הקינקיים של תל אביב. לאחר מספר ימים ישבתי עם עינת לשיחה והיה פשוט מדהים לראות איך היא קבלה את דנה בחיבוק ואהבה ותוך כדי השיחה נפתח לה במוח חמ"ל שמיד שידר עדכון סטטוס לחבורה. משהו בסגנון "החברים התמימים שלי מהפרובינציה כנראה לא כל כך תמימים" .

שישי 8:00

היתה התרגשות רבה לקראת ההגעה שלנו ברביעי ללימה לימה וכל הערב הזה היה קסום. קבלנו חיבוק חם מערן ורד ויובל וכל דקה שעברה הרגשנו יותר בבית. סגרנו את הלילה בארוחה קלה ושיחה קולחת ואני הרגשתי בשמים. כל כך הרבה דברים הסתדרו לי באותו היום, רונית היתה שותפה מלאה לערב הזה, הכרנו חברים חדשים ומדהימים ולמעשה נפתח לנו עולם חדש. כשנכנסנו למיטה השעה היתה ארבע לפנות בוקר. גם השעה הזו כאילו נבחרה שלא במקרה, יש בה משהו מיוחד. עשרות שירים מציינים דווקא אותה אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. את בוקר חמישי רונית ואני תכננו לבלות בסימטאות תל אביב או חיפה אחרי שנסיים סשן שיזוף בעירום בפינה הקבועה שלנו בחוף אבל היינו חייבות לפרוק את כל האנרגיה שהצטברה בנו בלילה. חייבת להפסיק עכשיו. יושבת בסלון, שישי בבוקר מזפזפת ונתקלת בסרט "יופי נסתר" אז מבטיחה לחזור אחרי שאנגב את הדמעות.

שישי 10:00

חזרתי. במעבר חד מאוד. כל פעם שאני נתקלת בסרט הזה, אני לא מסוגלת לעבור הלאה ותמיד רואה משהו שפספסתי בפעמים הקודמות. מזמן לא שמחתי שהבנות שלי ישנות בשישי בבוקר. עדיף שלא יראו את אבא שלהן בוכה. זה יעלים את מעט הסמכות שעוד נותרה לי בעיניהן. הפעם זה היה הרבה יותר עוצמתי. לא יודעת מהיכן זה הגיע אבל היה הרבה יותר מדמעות. 

אז לעניינינו, כל התכניות בוטלו ונשארנו במיטה, מאחורי המיטה, ליד המיטה, בחדר ליד... בקיצור הבנתם את הפואנטה. אני לא נוהגת להתרברב אבל התעלינו על עצמינו. מזמן לא נסחפנו כך בפנטזיות ומשחקים. סיימנו את הבוקר בארוחת בצהרים. אבל בזה לא הסתיים היום הנפלא הזה. בדרך כלל אני לא אוהבת להיות במרכז התמונה ולא חושבת שיש בי משהו מיוחד אבל כשעינת התקשרה וסיפרה שערן רוצה לעשות לי מהפך, הייתי בעננים. הקליק היה הדדי, אני מאוהבת בורד וערן ויכולה לומר זאת גם בשם רונית. נראה לי שזו תחילתה של ידידות נפלאה.

עוד חברה טובה עומדת לגלות היום את דנה. אפשר לומר שיש כאן תקדים כי עד היום רונית לא היתה מוכנה שאחשף בפני חברים שאנו מבלים איתם. נראה לי שהיא פשוט לא היתה מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולהשאר זקופה. החבר הטוב ביותר שלי נשאר עדיין בחשיכה, אבל במקרה שלו גם אני חושבת שעדיף לו כך.

אז תאחלו לי בהצלחה היום.

מתרגשת

דנה

זה התחיל בטיזינג הדדי. אני החמאתי על התמונות והוא רצה, קיווה, פינטז לממש אותן איתי. אם אני זוכרת נכון הופיעו בהן גברים שגמרו על הרגלים של הגבירות שלהן. כבר תקופה ארוכה שאנו בקשר באדומות בלבד. אני קוראת לו ילד כי הוא משדר תמימות והתלהבות של ילד. זה עשה לי חשק לקחת אותו יד ביד ולהשגיח עליו לאורך כל תהליך הניוש. רק שלא יתקלקל, שלא ינוצל, שישאר טהור. הצלחתי לדמיין אותי כמנטורית שלו. תכננו שיגיע היום המתאים ונפגש פנים אל פנים. אפילו רונית הסכימה. לפני שבוע בערך הוא כתב לי שהיה רוצה שאלביש לו חגורת צניעות ואמנע ממנו את חופש העיסוק בזיין שלו. למרות שאני כנועה בנשמתי והנשלטת המקולרת של רונית, הרמתי את הכפפה והסכמתי לענוד לו כלובון וירטואלי. המשימה היתה מאוד פשוטה, אסור לגעת בזיין ואסור כמובן לגמור ללא הגבלת זמן. למעשה הוא קובע את הזמן. הוא יכול בכל רגע לסיים את המשימה ולפרוש. זה כמובן מאוד יאכזב אותי אבל ההחלטה היא שלו. קיבלתי דיווח ממנו פעמיים ביום. קבענו להפגש בהזדמנות הראשונה שאני בסביבה. רציתי לתת לו פרס על המאמץ כדי לעודד אותו לחקור את עצמו ואת היכולות שלו לעומק. בבוקר היום הגורלי הוא נשבר. שקלתי לבטל את הפגישה אבל היות ואני לא גבירה אכזרית ומחנכת קשוחה, החלטתי לוותר הפעם. הגעתי למפגש באיחור אופנתי ומצאתי את ה"ילד של השכנים". ממש כך, כמעט כמו שדמיינתי. הוא בקושי דיבר, כנראה מחוסר חמצן. רציתי לשתות קפה ולשוחח ולהכיר באמת אבל הפחד להראות איתי ממש שיתק אותו אז המשכנו לחוף. מצאנו פינה שקטה, פתחנו חלונות והיכרנו. אחרי חצי שעה בערך כשהדופק שלו כבר היה סדיר, היד שלי התחילה לטייל על הרגל שלו. את ההמשך אני אשאיר בינינו, אני יכולה רק לציין שמימשנו פנטזיה לשתינו. היכולות האוראליות שלו ראויות לציון לשבח. מקווה שהייתי מספיק טעימה עבורו. בדרך חזרה הצעתי שאקח אותו איתי לחברה טובה במשביר כדי שנמצא לו חזיה מתאימה. הילד היה על סף התקף לב. נצטרך להתקדם לאט יותר. המשימה הזו והמפגש הזה היה צעד ענקי עבורי. נהנתי מכל רגע בתהליך ומקווה שיהיה לזה המשכיות.

תודה לך ילד

להשתמע

דנה

אני מבלה בנופש מהעבודה. שלושה ימים בצפון. פינוק אמיתי עם צוות משובח ברובו. אני מתלבטת כבר זמן מה אם לשתף קולגה שלי שעובדת תחתי בקיומה של דנה. אני בטוחה שהיא תופתע אבל תפרגן. אבל יש גם מי ששומרות עלי. יקירותי צילי וגילי, אני יודעת שאתן רוצות רק בטובתי. קצת מרגיז שאתן ורונית באותו הראש. אז אני מתאפקת וסותמת את הפה (וחוץ מזה, אתן קצת צודקות אבל אני לא אודה בזה בקול). גם אחרי ארבע כוסות יין ובירה ושעתיים של ריקודים וחושניות של חברים לעבודה, לא נשברתי.

אשרי האישה שיש לה חברות כאלה.

לפני שבוע יצאתי עם שתי חברותי לעבודה, ה bff של דנה לערב בנות. הלכנו לראות את diva D מככבת על הבמה ב werk. היה מהמם. אני התרגשתי בטירוף כרגיל וחברותי נהנו מהשואו ורצו עוד פעם בזמן הקרוב. יש לי חברה נוספת שהמומחיות שלה זה לזווג זיווגים, הצעות עבודה ואטרקציות לבילוי. כשמשהי בקשה ממנה הצעות למועדוני ריקודים, אני נדחפתי לשיחה ובקשתי הצעות להופעות דראג. אמרתי לה שרונית חולה על זה (באמת. אחרי הופעה של פאות קדושות היא היתה אש במשך שבוע). כבר למחרת קבלתי ממנה הזמנה אל מאחורי הקלעים עם ציונה פטריוט בלימה לימה. היא הזהירה אותי שאנחנו צריכות לבוא בראש טוב. חמודה. היא מרגישה שהיא צריכה לגונן על נפשי העדינה. מתברר שהיא מחוברת לחבורה שם. עכשיו הדילמה שלי היא האם להגיע לשם כדנה? יש סיכוי די גדול שאפגוש אותה שם או שמשהו יספר לה שדנה והגבר שהיא מכירה זה אותו אדם. מצד שני, בשבילי לבלות כגבר בערב כזה זה כמו להתקלח עם מעיל.

אז מה עושים? משתפים גם אותה בחיים הכפולים של דנה? איך מונעים מרונית מלערוף את ראשי אחרי צעד כזה?

אוף. למה הכל תמיד כל כך מסובך?

מאז החשיפה של דנה לאויר העולם מתקיים מאבק בלתי סמוי ביני לבין רונית על מידת הפומביות שלי ושלנו ועל מי וכמה יקירו את דנה פנים אל פנים. היתה תקופה שבה כל מספר חודשים הוספתי עוד חברה למעגל מכרי ועוד מריבה עם רונית. דווקא כעת כשאנו בתקופה שקטה ואני מצליחה לשלוט בדחף לשתף ולהחשף הגיעה פתאום הצעה שלא כל כך ידענו איך לאכול אותה. עד עכשיו הויכוחים בינינו היו אם לשתף חברה אחת או שניים ואם בכלל. ואז משום מקום   ( זה לא היה באמת משום מקום אבל השמות שמורים במערכת) מגיעה הצעה לספר את הסיפור שלנו בפריים טיים. ההתרגשות מההצעה היתה עצומה. כבר התחלתי לחשוב איך מכינים את הקטנות ומה מסבירים לאמא שלי והקולגות והחברים במועדון. ואיך אני עוברת ברחוב ובבית הספר של הקטנות ומה אני אומרת למי שמגחך או מתלחש מאחורי גבי. זה היה מפחיד ומסעיר בעת ובעונה אחת. השתעשעתי ברעיון שזה עומד לקרות למרות שעל פניו לא היה שום סיכוי שרונית תאשר את זה. אפילו נפגשנו עם משהיא שהבטיחה שהכל יהיה בסדר ולא יזהו אותי (חחחח. לא צריך לראות אותי כדי לזהות אותי) אבל רונית לא השתכנעה ונשארנו באנונימיות המבורכת והבטוחה.

במהלך השבועות האלה יצא לי לחשוב על התגובות שאקבל מאנשים שונים. מי יצחק, מי יזלזל, מי יפרגן ומי יחבק. לזכותי טענתי שכאשר מכרי יראו שלצד הגבר שהם מכירים מתקיימת אישה רגישה ועדינה, זה יאפשר להם לקבל ביתר פתיחות את הטרנד המתפשט של קרוסדרסינג. הם לא יוכלו לטעון שאלה רק גברים נשיים או הומואים או השד יודע מה עובר להם בראש. הם מכירים אותי, את הדמות הגברית שאיתה נולדתי, את האסרטיביות, העצבנות והכוחניות שאני מפגין כשדנה רדומה. אצל אלו שחיים עלפי סטיגמות חשוכות זה יכול לעשות שינוי, אפילו אם קל אבל עדיין שינוי. סדק קטן שילך ויגדל עם הסקרנות והשאלות. וזו יכולה היתה להיות התרומה שלי לחברה. רק מהמורה אחת הפריעה לנו בדרך הזו. לא היינו מוכנות עדיין לצעוד בראש המחנה ולהלחם את המלחמה של קבוצה לא קטנה שבסך הכל רוצה לגיטמיות. לא רוצות לחכות 100 שנים עד שיגיע היום שכל אחד יתפאר שיש לו חבר טוב שהוא קרוסדרסר (בערך סטטוס ההומוסקסואלים היום). אבל לא יכולנו לשים את הקטנות שלנו בחזית החשיפה ולתת להן לספוג הערות שאנו כמבוגרים יודעים לסנן. בכל מקרה הזרע נזרע ואולי ביום מן הימים נרים את הכפפה ונזקוף את הראש גם בפומבי. במהרה בימינו.

דנה