לפני 5 שנים. יום שבת, 24 באפריל 2021 בשעה 18:12
הרבה זמן נדדתי עם עצמי
יוצא למסע השכם בבוקר מחר, תרמיל כבד, כובד אחריות
מסע בהר וביער
מוביל אחרי
אדאג שיגיעו בשלום
חושב עליך מרחוק, בהרים
נווד
פותח את המגרה
רק המחשבה עליך מעוררת יותר מהמחשבה להתחיל לספר אותנו לעולם....
לפני 5 שנים. יום שלישי, 9 במרץ 2021 בשעה 21:09
החלומות הכי מיוחדים שלי
צצים לי ככה באמצע הלילה
שאני ער לחלוטין
עם תה מתוק מתוק
ומבט שבוהה בלהבות....
ואני לא יודע איך ואם לחזור מהם למציאות....
לפני 6 שנים. יום שלישי, 15 בדצמבר 2020 בשעה 15:25
עם האישה נערה הכי מיוחדת שיש
2190 ימים ועוד 365 בערך
2190 מחשבות טובות לפני השינה
ו2191 חיוכים (לעצמי) של בוקר נעים
300 מפגשים +/-
3000 חיבוקים - מי סופר...
9000 נשיקות (בערך) בשפתיים נעימות
ועוד 18000 נשיקות,פחות או יותר, בפטמות.
חבלים, ושרשראות, וצמיד אחד מיוחד, מצבים קינקיים ופומביים ומסעירים
מאות הרפתקאות
קצת ספאנקים, אולי פחות מידי...
ועשרות סיטואציות מיוחדות חדשות טובות ונעימות
ובעיקר עוד כל כך הרבה שפשוט אי אפשר למדוד במספרים, אלא פשוט להרגיש ולהתרגש
שש שנים שחשבתי בהן מישהי אחת
וגם כמה מריבות וסערות
והתנהגויות טפשיות (שלא לומר מטומטמות) שלי...
אבל שש שנים שלא היו לי כמותן מעולם
ועכשיו,
שנה אחרי בערך
חושב ששש שנים שכאלו כנראה גם לא יהיו לי
וכל שנותר לי לקוות זה שלך יהיו
שש, ושש עשרה, ושישים שנים שכאלו, דומות, שונות, מיוחדות....
כי עם כל השטויות המטומטמות שלי
אין דבר שאני רוצה יותר, מאשר הטוב שלך }{
ואני יודע שמי שיהיה נכון לך יהיה מאושר כל כך
ואני בעיקר רוצה שהוא יעשה אותך מאושרת, הכי בעולם
ואני נודד, מסתכל אחורה, אבל צועד קדימה
מחפש לי דרך חדשה
אחרת או דומה,
מקווה שהדרך תוביל אותי לצעוד עם מי שנכונה לי...
לפני 6 שנים. יום שלישי, 22 בספטמבר 2020 בשעה 15:36
הנווד תכנן לרדת למדבר
בצפון הוא כבר לא היה מסוגל יותר להיות
הכל העיק סביבו
הנסיכה שלחה לו לעיתים מכתבים ופתקים עם שליחים עלומים, אבל היא לא קראה לו לבוא
והוא ידע שעד שלא תקרא לו – הוא לא יבוא
נשות ירושלים והשפלה היו צמאות ומשתוקקות, חלק מהן היו רחוקות מבעליהן, וחלק קרובות אך מנותקות, וחלקן פשוט לא מלאות, בתקופה כה קצרה הוא נתקל בנשים של מלכים ואבירים ורוזנים וחוואים וכפריים – שלכולן משותף דבר אחד התשוקה והחוסר – והוא לא יכל ולא רצה להשביע אותו.
כל פעם שהשביע חוסר שכזה חש איך הריק גדל בתוך תוכו....
אז הוא תכנן את מסעו למדבר – בראש אנשיו, ועמד לצאת ואז הגיעה המגפה, הפילה בהם ועצרה אותו מלנוע דרומה
והוא יודע שיוכל לעצירה הזאת ימים בודדים בלבד, כמו כבלים שהוא חייב להשתחרר מהם
ואין דבר שהוא רוצה וצריך וחייב יותר מאשר לצאת שוב למדבר, אולי עוד שבוע אולי עוד שבועיים
עם מישהי שתברח לשם לצידו, אולי בת מדבר אמיתית צרובת שמש, אולי מישהי מארצות הצפון שצריכה להתכסות כל כולה מאימת השמש, העיקר שליבה יהיה פתוח להקשיב ועינייה פקוחות להביט, וכף ידה להרגיש
לא אחת מאותן נשות השפלה שמחפשות להשלים את תשוקתן
אחת שיוכל לפתוח את נפשו כלפיה, לשתוק איתה ימים ולילות במדבר, להציץ אל תוך תוכה .....
לפני 6 שנים. יום שלישי, 8 בספטמבר 2020 בשעה 2:56
שהנווד עולה לצפון
שנתו נודדת
זה לא לילה שקט במדבר זה לילה אחר
מלא מחשבות
לפני 6 שנים. יום רביעי, 26 באוגוסט 2020 בשעה 16:35
הרי ירושלים בקיץ, חודש ארוך של הרפתקאות משימות
הנווד סייר שם בהרים, אימן את אנשי המלך, גישש וריגל
החודש הזה היה לו קשה מכל תקופת המדבר שלפני
הוא עבר אל מול הכפר שלה, לעיתים לקראת שקיעה עמד על הרכס ממול והשקיף למרחוק, ניסה לדמיין מה היא עושה.
והמשיך לדרכו, לעוד משימה, לעוד הרפתקאה
ושוב חלף אל מול כפרה – נזהר לא להתקרב כדי לא להיכוות....
פעם אחת התקרב ממש, ליבו הלם כבמשימה הנועזת ביתר בעורף האויב, והטמין שי קטן עבורה, שי שהיה יקר לו – וקיווה שיהיה גם משמח עבורה.
הקרבות עברו צפונה – ולבקשת המלך הוא הצטרף לכוחות בגליל – תורם מנסיונו, מהכרתו את השטח, מסייר שם בהרים, מחפש נוצות, סימנים עבורו....
בתום הקרבות והסיורים בהרי הצפון המרוחקים טיפס להר הגבוה שמעל לנמל
אותו נמל בו פגש בה לראשונה
בו למד את ניחוח צוארה – עוד לפני שידע שדרכם יצטלבו שוב
שם על ההר הגבוה, פגש שוב את האישה המסתורית ההיא
אשת איש סוערת ויפה, שהייתה נוהגת לסלק את אישה מביתה – כאשר הרגישה שהנווד מסתובב לו בצפון
הם סערו שעות ארוכות
גוף אל גוף, היא היתה לו אישה ונערה, היא עשתה לו את כל מה שאהב והוא סער בעוצמה בתוכה
היא נתנה לו את כל גופה ותשוקתה
והוא עשה בא את כל מה שגופו החסר כל כך היה צריך
אחז בה בעוצמה, הופך אותה לחסרת אונים ואותו לשולט היחיד בעונג שלה, מביא אותה לתחושות של כאב ועונג ורטט, לעוצמה אחר עוצמה
שעות ארוכות, שניהם רוגשים וסוערים
ואחרי, כמו תמיד
שכבו צמודים
רכות גופה עטופה בגופו השרירי
והיא אמרה לו בפשטות – "לא היית כאן היום, הגוף שלך היה – אתה לא"
והא שכב חבוק בה
גופו מזיע, ונשימותיו איטיות אחרי הסערה
אוחז בה וחושב
על שני ימים מיוחדים, אחד אל מול הים הגדול, והשני בכפרה בהרים, על תשוקה שבערה בהם כאש
על שפתיים שנצמדו בעוצמה שלא חש כמותה מעולם
על זרועות שחיבקו ולא רצו לשחרר – עד שלא הייתה להם ברירה
על תחושות של גוף שהגיעו ממקומות שהם לגמרי מעבר לגוף
על מבט בעיניים שהיה מאושר וכואב גם יחד
והבין שבאמת לא היה איתה היום
ולא באף יום
שהתחושות שלו מעכשיו יהיו בצל אותן דקות ספורות ועוצמתיות
ויש לו אופציה אחת בלבד
לחכות לבוא החורף הקרב
לרדת חזרה למדבר הרחוק בדרום
לחפש את השלווה שלו ואת מה שנכון לו שם, הרחק מהכאב בהרים
לפני 6 שנים. יום חמישי, 20 באוגוסט 2020 בשעה 2:55
יש לילות שהנווד שוכב לו ער במדבר כל הלילה
מביט בכוכבים של שמי המדבר
לא עוצם עין לרגע
פשוט מקווה שטוב טוב לה לנסיכה
ושנופל כוכב הוא עוצם חזק את עיניו
רוצה לבקש בקשה קטנטנה, ולא מעיז
אז רק מבקש שבאמת יהיה לה טוב, כי זה מה שחשוב לו כל כך
לפני 6 שנים. יום חמישי, 13 באוגוסט 2020 בשעה 7:13
יש סקס ובדס"מ ללא התרגשות.
סקס של גוף.
בדס"מ של טכניקה ומגע וכח ועוצמה
היום אני חושב שהוא לא שווה הרבה
כמעט כמעט בכלל.
יש סקס ובדס"מ עם התרגשות
התרגשות בראש בבטן בגוף
התרגשות של הרפתקאה וחידוש
האם הוא שווה ??
פעם חשבתי שכן, גם אתן חשבתן כך
נהננו מהסקס
אהבנו את ההתרגשות, את החידוש והריגוש
לא היינו חייבים את הרגש
יש בו משהו נחמד - אבל זה לא מספיק....
את שניהם כבר די מיציתי
עכשיו
אם אני לא נרגש - וגם את...
כן שם בלב,
אם הוא לא מתרחב ומתאמץ וכואב,
אז זה כנראה פשוט בזבוז זמן
אז אני לא רוצה להיות שם, זה שייך לעבר.
אני רוצה שהוא יתרחב ויתכווץ, ישמח וכנראה גם יתעצב...
שאני ארגיש שהוא קיים
ושהוא יזכיר לי שאני קיים
בשביל זה - שווה בדס"מ ושווה גם סקס
ושווה גם פשוט, חיבוק ענק ....
לפני 6 שנים. יום רביעי, 5 באוגוסט 2020 בשעה 7:56
במחבואים שחקנו מגיל 3
ועד היום אנחנו מתחבאים....
מעצמנו
מרחוקים
וגם מקרובים
מתחבאים
ומחביאים
ושאנחנו מתחבאים אנחנו מתאמצים שלא ימצאו
או שאולי כן ?
אבל בלאיבוד זה יותר מפחיד
כל פעם מחדש...
לא מוצאים אותנו ואנחנו לא מוצאים אותם
עכשיו אנחנו רוצאים שימצאו
אנחנו בלאיבוד הזה לבד
פעם שהיתי אם מישהו אהוב בלאיבוד יחד
ואני פחדתי
הוא אמר לי שהוא מרגיש שם טוב
הוא לא חייב כלום לאף אחד בלאיבוד הזה
וזאת הרפתקאה מגניבה
והוא אוהב את זה
ובסוף נגיע לקצה של הלאיבוד ומשהו טוב יחכה לנו שם
ובינתיים איזה כיף כאן בלאיבוד הזה...
ומאז אני יודע
שללכת לאיבוד ביחד
עם מישהו שטוב לי איתו או איתה בלאיבוד
אני רוצה להיות שם...
לפני 6 שנים. יום שלישי, 4 באוגוסט 2020 בשעה 8:48
נווד או מזוכיסט ?
צהריי היום
עלייה ארוכה
השמש קופחת
רצועות התרמיל הכבד חותכות במותן ובכתפיים
הזעה ניגרת לעיניים ולאורך הגב
הלב פועם - הוא קיים הוא עובד
הוא מזרים דם שצריך, הוא מתרגש שנכון להתרגש
שרירי הרגלים עובדים כואבים ומענגים
ובאוכף שבקצה העלייה
רוח נושבת
רק בודדים ובודדות יודעים להעריך את הטוב המדהים הזה
הרוח באוכף, לגימות מים צוננים, לא חמים
ואז הזיעה מתייבשת לאט לאט
והראש חוזר למחשבות....