לא מזיק, ברובו

שאתם מחליאים אותי

ואני לא בטוח שזה קשור אליכם, או אלי, או לשום דבר. רק יודע שלקרוא את חלון השיחה הכללי בצ'אט גורם לי לבחילה נוראית.

And on a different note
הסימפסונס חזרו! יאיי!!
אחת הסדרות האהובות עלי

סוגר את הדלת עכשיו בעצמי

נועל עם מפתח, שולף ומחביא

מבקש מהזר למחוק זכרון

שלא ייפתח בזמן הלא נכון

קח את הכל אל תשאיר כלום

אני מבקש במבט אטום

נועל את השער, סוגר כל כניסה

רוצה רק לשכוח, להעלם בפינה

לא רוצה שום דבר, לא לחקור, לא לשאול

לפעמים זה עדיף, לא לדעת הכל

לא רוצה זיכרון, של ילדות, מחויך

לא רוצה לזכור כלום, בעיקר לא אותך

רוצה להיעלם, רוצה להישכח

רק שלא יהיה צורך שוב להפתח

רוצה את הלבד, ולא מסוגל עם עצמי

לא מסוגל שוב להתמודד איתי

נועל את השער, סוגר כל כניסה

רוצה רק לשכוח, להעלם בפינה

לא רוצה שום דבר, לא לחקור, לא לשאול

לפעמים זה עדיף, לא לדעת הכל

ועכשיו

עכשיו רק דממה

רק הקול של הלב

קולה של הנשמה

אומר הוא לי, מבקש, מתחנן

אל תשבר, בבקשה, מדרבן

ואני

אני רק סוגר

את השער, הדלת, ואת החלון

שלא יכנס עוד שום שביב זיכרון

"נמאס מאנשים

מנמאס מזיונים

מועוד כמה דברים

משלא עושים לי טוב"

מילותיו של חבר מהעבר, שהפכו לשיר, שלא ממש התפרסם מעולם.

ואני

לי נמאס מהכל

נמאס לי מלכאוב

נמאס לי מאנשים

נמאס לי מנשים

נמאס לי

מרגיש כמו על סף תהום, על סף ייאוש

ואז מקבל את הדחיפה הקטנה ש"צריך"

אז נמאס לי

והתייאשתי

ובעיקר, בעיקר - אין לי כוח יותר

אני נזכר היום

בחצי חיוך, וחצי... משהו אחר

בהתחלה

איך הכרתי אותה

זה סיפור מוזר נורא, ועם המון מקריות

פניתי אליה בפרטי, בצ'אט, בטעות לגמרי

התכוונתי לפנות לזו עם הכינוי שמעליה, או מתחתיה, ובטעות נלחץ לי הכינוי שלה. רק לאחר ששלחתי הודעה והיא השיבה הבנתי שאני מדבר עם בחורה שלא התכוונתי לדבר איתה

אז יצא שהתחלנו לדבר, והשיחה הייתה נחמדה, קלילה, נעימה

השיחה זרמה לכל מיני כיוונים, חלקם הזויים, חלקם משעשעים

ואז, שבוע לאחר מכן בערך, יצא שהוזמנתי לחגוג את חג שבועות בדירה של חברה טובה שלה

והגעתי

והיו שם כמה אנשים שנורא חיבבתי, ואחת שממש הדליקה אותי, אבל זה שייך לסיפור אחר לגמרי. עם חלקם נשארתי בקשר, עם חלקם אפילו עד עצם היום הזה, התחלתי שם, ביום ההוא, כמה חברויות ממש טובות.

ואני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי עליה הוא שהשמלה שלה מוזרה בעיניי, אבל אהבתי את החיוך, ואת הניצוץ בעיניים. ואני זוכר שגם הבנתי, כבר מהשיחות הראשונות שלנו, לפני שממש הכרנו, שאני רוצה לבלות את שארית חיי עם האשה הזו.

לקח לי בערך עשרה חודשים לגרום לה להבין את אותו הדבר, בחלק מהם ניסיתי את מזלי עם נשים אחרות, חלק מהמקרים גם הצליחו. אבל הדבר שתמיד אמרתי עליה, וגם לה, הוא שהיא הבחורה הראשונה שלא הייתה "התפשרות" מבחינתי. כלומר היא הבחורה הראשונה שלא אמרתי "אני רוצה את זאת, אבל אני אתפשר על ההיא", אותה רציתי - מאז ומתמיד. מאז שהכרתי אותה, באותה שיחה מקרית לחלוטין בצ'אט.

אז זהו, זה איך שהכרתי אותה

ועכשיו

עכשיו אני שוב לבד

שוב פנוי

שוב מחפש, את האחת שלא אתפשר עליה

את האחת שתדע לגעת, שתדע לראות

שתדע לצחוק מהשטויות שלי

שתדע לפתות, כשצריך (ותאמינו לי כשאני אומר - בדרך כלל לא צריך)

שתדע לתת, ולקבל

לקבל את כל מה שיש לי לתת

לאהוב, ולהיות נאהבת

אני חופר, ואני מודע לזה, אבל זה הבלוג שלי - אז מותר לי

שיהיה המשך יום מקסים

וסוף שבוע נעים ומהנה

הרגע סיימתי לצפות שוב בסרט המדהים הזה

ועולות לי מחשבות

כוחו של הגיבור, ג'ון הנקוק, בסרט, הוא עצום. בלתי אפשרי כמעט. והוא חי חיים של בדידות, וחוסר משמעות, חיי גיבור שאינו גיבור. חיים של אנטי גיבור, כמו כל גיבור קומיקס מוצלח. עד שיום אחד מגלה אותו איש יחסי ציבור והופך את חייו לבעלי משמעות. נותן לו מטרה לחיות עבורה. ויחד עם זאת, המפגש עם אשתו של אותו איש יחסי ציבור מגלה סוד אפל מעברו של הנקוק, הסוד שהופך אותו לבן-תמותה וגוזל  ממנו את כוחותיו. האשה הזו היא מאותו הזן של הנקוק, היא כמוהו, רק ההיפך, שני צדדים של אותו המגנט. וכאשר שני הצדדים הללו נפגשים - נוצר חיבור רומנטי אדיר בניהם, שהרי ניגודים נמשכים, אך יחד עם זאת שניהם מאבדים את כוחותיהם בהדרגה והופכים לבני תמותה. זאת על מנת לאפשר להם, כביכול, לקיים חיי רגילים של בני אדם.

עד כאן הסרט.

ואני

אני מוצא עצמי, ופה תאלצו למחול לי על שחצנות יתרה, דומה מאד לגיבור הזה, להנקוק. מצאתי את שאהבה נפשי, והאהבה הזו נתנה משמעות לחיי, סוף סוף הפסקתי להיות הפרש הבודד שאני ולחיות למען מטרה מסוימת. אך עם זאת, אותה אהבה רוקנה אותי מכוחותי, הפכה אותי לבן-תמותה פשוט, והרסה את כל מה שייחד אותי. אני לא מדבר עליה, כמובן, אני מדבר על הקשר שלנו. שכמו שהוא רוקן אותי מכוחותי, והפך אותי לחלקיק ממה שאני מסוגל להיות, הרס גם אותה, רוקן אותה מכוחותיה, והופך אותה לבת-תמותה רגילה, וכמעט הביא קלון עבור שנינו (In a blaze of fire, אבל...).

ועכשיו, אחרי שהכל הסתיים, ואחרי שהבנתי מי אני ומה אני, אני מתחיל לבנות את חיי מחדש, ותסלחו לי על השימוש באנגלית פה אבל אין דרך לאמר את זה בעברית שתמצה את מלוא המשמעות - And to reclame my powers. אני מתחיל להבין למה אני מסוגל, ואני מסוגל לגדולות ונצורות, אני מסוגל להיות הגיבור שיביא אושר, שיביא שלווה, לחיי שלי.

אז אני הופך מהאנטי-גיבור שהייתי לפני כן, לגיבור על, לאדם טוב יותר עבור עצמי ועבור מי שיהיה חלק מחיי. כן, זו שחצנות שעוד לא נראתה כדוגמתה ממני, אני מודע לכך, אבל אתם יודעים מה - הרווחתי את הזכות הזו להשתחצן. להתהדר בנוצות הטווס שלי, נוצות שהיו שם מאז ומתמיד, ומעולם לא השכלתי לראות זאת. והכוחות הללו, היכולות המדהימות שאני אוצר בתוכי, יהיו גם נחלתם של כל מי שיהיו מסביבי. וזאת בעיקר כי למדתי כיצד לחלוק את אותם כוחות מבלי להמית אסון בדרך. למדתי איך משתמשים בכוחות שלי, ולמדתי איך לתעל אותם לטוב.

ולך

האשה שאיתה חלקתי את חיי בחמש השנים הללו. תודה לך.

אני מקווה שתשכילי, כמותי, להשתמש בכוחותייך לכל הטוב שאת מסוגלת לתת. ושכל הסובבים אותך יזכו להינות מהכוחות הללו ללא תופעות הלוואי שלהם.

את

כמו ההיא מפעם

מנחמת אותי כשאני עצוב

יודעת להיות לצידי, ללטף אותי

לקחת ממני את העצב

אבל מי יקח ממני

את העצב

של לאבד אותך?

שינה עמוקה, ללא חלומות. הלילה אף אחד לא בא, אף אחד לא הטריד את מנוחתי.

לילה כזה, נטול תהפוכות, נטול דרמות, נטול

אני מעריך שהייתי עייף מדי, רדום מדי, כשהשינה כבר הכריעה אותי

למרבה המזל, ותודות לכל האלים הטובים, החלומות לא רדפו את שנתי הלילה

ואני מודה על כך

אני מודה כי חלומות הם לא דבר חיובי לאחרונה

כל לילה שבו אני חולם הוא לילה רע עבורי

לילה שבו אני מתעורר שוב ושוב, ומתקשה לחזור לישון אחר כך

אז אולי הלילה הזה מציין תחילתה של תקופה חדשה

מקווה

כי חוסר השינה מתחיל לתת אותותיו

But I won't let this build up inside of me

I won't let this build up inside of me

I won't let this build up inside of me

I won't let this build up inside of me

ובכן, לא בדיוק...

היה איזכור

ואני? אני התעוררתי בדמעות

למילים - שאינן ריקות מתוכן

למוח חריף במיוחד

לאשה, שמילותיה מרעידות בי משהו, כל פעם מחדש

אל תטעו, זהו אינו סיפור אהבה, לא ייתכן סיפור אהבה שכזה

זהו סיפור של משיכה חייתית, סיפור של חרמנות, סיפור של בחורה שבא לטרוף, וכוס שבא לאכול

סיפור על נפש אחת, טועה, ונפש אחרת - פיוטית

אבל מה שווה כל הסיפור הזה, סיפור של פגישה מקרית

מה הוא שווה, כולו כאחד, מבלי מוזיקה רקע

אז הנה...

סליחה, ספרטי היקר, סליחה שנתתי לך להפגע שוב ושוב

סליחה שלא הגנתי עליך כמו שאתה הגנת עלי

סליחה שנתתי לליבך להשבר, כשהנחתי אותו שוב ושוב על המזבח

סליחה שגרמתי לך לשנוא את עצמך

סליחה שהעמסתי אותך במחשבות מטופשות, ובשנאה, בעיקר כלפי עצמך

אתה יודע, לא עשיתי את זה בכוונת זדון

זה היה המפלט הבטוח

כל הלילות שהעברנו יחד בהאזנה לקריידל, ולסליפנוט, ולקורן, ולצ'ילדרן... חשבתי שזה באמת עושה לך טוב

לא ידעתי

לו רק ידעתי לאן זה יוביל, הייתי עושה את הדברים אחרת

אז אני מתחנן היום לסליחה

ולא מסוגל לסלוח - לעצמי