מקיאה את הכאב

אני סוגרת את העיניים

מדליקה אוסף השירים

אוזניות

הבית הדומם

אני נמתחת במיטה

מיישרת את כל השרירים בכל הכוח 

ומשחררת

אני נעלמת.

בחדר החשוך איפה שלא רואים את הקירות

בתוך עיגול האור

עומדת אני

 ואני מתחילה לרקוד 

אני לא צריכה לפחד שמישהו יסתכל

שמישהו יגע

אני לבד

איך שזה.....

לא פלא שאני לא מצליחה להרדם בלילות. 

חלום #1 

אני מתנשקת ומתמזמזת עם אקס, כשעניין מגיע לחדירה הוא נזכר שאין קונדום והוא מפחד שאכנס להריון, אני מרגיעה אותו שיש לי ספירל.

למזלי התעוררתי, לא יודעת למה חזרתי בחלום לאקס דווקא בכמה חלומות אחרונים שכבתי עם אחרים.

חלום #2 

אני כולי בוכה, חושך אני יושבת על המדרכה ונהג מונית שנסעתי בה, יותר נכון הזמנתי ולא נסעתי כי אין לי כסף. ובגלל זה אני בוכה. חושך, כביש, גשם.

הוא מתישב לידי מנסה להרגיע נותן לי מאה שקל שרוח מייד מעיפה מידיי לכביש והם נעלמים בשלוליות.

הזמנתי מונית כי רציתי לברוח. ואז בעצם הבנתי גם שאני לא יכולה לברוח. ואני בוכה רק עוד יותר.

אנשים נעצרים ושואלים מה קרה אם צריך לעזור.

משהו הזויי לגמרי היה בחלום הזה.

חלום #3 

אמא בבית חולים ואני מסתכלת איך היא גוססת. מסתכלת איך מחברים אותה למכונת הנשמה. לא מצליחים ומנסים שוב.

היא מחייכת וצוחקת מעורפלת חושים ולא ממש בהכרה.

ואני מסתכלת איך מרדימים אותה.

לא חלומות שהיתי רוצה לחזור אליהם.

מפחדת לחלום ולא רוצה לישון, אבל גם לא רוצה לקום יותר.

לא עוד....

אני כותבת ומוחקת. מנסה לכוב את אותו הדבר בלי מילים של שלילה ולא.

אבל אין איך לומר זאת אחרת, אין לי חשק לכלום.

מרגישה כמו תאונה, אבל ממשיכה לתפקד לפחות חלקית. לא מראה כלפי חוץ עד כמה רע המצב. קצת ויתרתי על עצמאות והתחלתי לבקש עזרה מסובבים וזה רק מפני שלא מסוגלת לעשות כלום.

צריכה דחוף להרשם לביקור אצל רופא ומפחדת מאבחנה. 

מפחדת שלא אספיק לסדר הכל לפני הבשורה.

מקווה שזה סתם פרי דמיון קדחתני, הזיה כתוצאה ממצב נפשי ירוד ולחץ מתמיד של החיים.

נירא אם אצליח לקבוע תור בהקדם.. 

תמיד אמרתי שאני לא התאבד כי אני אוהבת את החיים יותר מידי. יש עוד הרבה דברים שלא ניסיתי, יש הרבה מאכלים שלא טעמתי, הרבה מקומות בעולם שלא ראיתי, יש יותר מידי דברים בעולם הזה ששווה לחיות בשבילם. 

עכשיו אני אומרת שאני לא התאבד כי יש לי ילדים.

החיות שלי נעלמה. 

אני מפחדת לחלות במחלה סופנית וגם כן, מפחדת...רק בחצי כוח. כי אני יודעת שאפחד ולא ארצה למות, אבל בפנים לא אלחם. בפנים אני לא יודעת בשביל מה לחיות. 

נכון אפשר להגיד שיש לי ילדים ואני צריכה לחיות בשבילם, אבל זה בשבילם. אני לעצמי לא יודעת בשביל מה לחיות. 

אין לי יותר את החיות הזאת. אין רצון לחיות, לגלות ולהלחם.

אני לא יודעת יותר בשביל מה כל זה.

לא מצליחה להרדם...

מחשבות כמו זבובים, נמלים, דבורים, איתושים, כמו עכברים מכרסמים את המוח.

כמה שהליכות מהירות אני עושה בחום הזה ועם המסכה אל הפנים, שזה דווקא טוב לי עכשיו המסכות האלה מסיבות שלא אפרט.

ובכל זאת, עייפות, צריבה בעיניים, חוסר כוח לזוז, מחשבות שלא נגיד, כשמגיע זמן לישון....

כלום לא עוזר....

אסור לך לחשוב
כשאת כל כך עייפה
צאי לטיול לאור זריחה
רחוקה מהבית
השביל לחזור נמחק
הולכת על חבל דק
הלילות ארוכים
בלי לדעת למה
הורית ואין רודף

עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך

נקיף את הפארק
רק להפסיק לחשוב
אנשים עייפים רצים ברחוב
היינו פה כבר קודם
בתפקיד הפוך
הליכה מהירה, להתיש את הגוף

עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך

יש פרצה בגדר
בין הגפנים, בין ענבי הכרם
שואלים מחבלים, מייללים
ונעלמים

עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך

עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך

יש הרבה דברים נוראים שיכולים לקרות.

בגידות, שקרים, פגיעה באמון...

אבל יש דבר אחד שבעיניי מרסק את בטחון האישי.

לא משנה אם זה גבר או אישה, לא משנה כמה חרא היה בדרך.

אם עשית הכל, התעלית על עצמך וגם אם לא.

הנסיבות יכולות להיות שונות.

אבל כשזה קורה ועוד פעם אחר פעם...

כי הכירו אותך יומיים אחרי

או כי סתם חשבו ששם יהיה יותר טוב

או כי חשבו שלא תלכי לשום מקום ותחכי בשקט עד שיחזרו אם בכלל

או כי סתם רצו לצחוק

או כי סתם התערבו עם מישהו

יש הרבה סיבות למה,

אבל כשבוחרים במישהו/י אחר על פניך...

זה מרסק, לפחות אותי

בוקר.

הולכת ברחוב.

טלפון ביד, אוזניות.

זה נראה שאני שקועה באזנה.

וזה נכון, אני מקשיבה למחשבות ולשקט באוזניות...

דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
כשעוד כתבת מכתבים של אהבה
כמו שהיית מחבק נשאר איתי ולא בורח
היית בא מביא לי פרח
דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
כשעוד היית מסתכל עלי
נרדמת לצידך כמו שהיית דואג
אם תמיד אהיה שלך
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך
דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם
כשעוד היית מסתכל עלי
נרדמת לצידך כמו שהיית דואג
אם תמיד אהיה שלך
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך
תחבק אותי חזק ואל תרפה
ימים קשים עוברים
אני נופלת מהכובד על כתפי
אני נופלת מהכובד על כתפי
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך
פעם היינו מדברים לאט
היינו מדברים בשקט מדברים מעט
היית מסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתך

הוספת מכתבים שכתבתי, כל מיני פיסות נייר, פתקים.

כל מה שכתבתי לך מאז שזה התחיל.

רוצה להרגן הכל למין מחברת או... 

אני עדיין חושבת על איך לעשות את זה.

ממשיכה את התהליך.

וואי השעה מאוחרת ושגיאות הכתיב משתלטות עליי,

להיות דיסלקט בחוסר שינה זה חמור ביותר.

טוב בסופו של דבר זה לא בשביל מישהו, תכלס זה יותר לעצמי, כציון נקודה מסויימת בדרכי להחלים או להסגר סופית.

אז סלחו נא או דפדפו נא.

חחח נשמע כמו קללה ברוסית.

מסתולה מעייפות, אנסה להרדם.

 היום בלי שיר, אין לי כוח....

אני עוברת תהליך עכשיו, לסלוח, לסגור מעגל.

לסלוח לעצמי,

לסלוח לך,

לסלוח לחיים שזה מה שיצא מהם.

לסלוח לההורים, איך אפשר בלי זה באמת.

לסלוח לכל היקום.

יש רשימה של מה ולמי צריך לסלוח.

צריך גם להודות על דברים שהיו ויש.

יש גם רשימה למי ועל מה להודות.

אני מרגישה שבאמת המקומות האלה מתנקים.

כל הגועל ודברים שלא צריכים להיות שם יוצאים, מתנקזים ויוצאים ממני,

הם משאירים פצע פתוח עדיין, אבל נקי,

בתקווה כזה שיוכל להחלים.

אולי לא מהר כפי שהיתי רוצה, אבל עכשיו אני מרגישה שהוא יוכל להחלים.

רוצה לשמר את ההרגשה הזאת. 

רוצה ומאחלת לעצמי להתמיד במסע,

להצליח ולסיים אותו כבר.

בכדי להתחיל מסע חדש,

נקי,

חופשי,

יפה,

שמח,

מסע של חידושים וגילויים חדשים.

🙏🏻 מאחלת לעצמי, לכולם

צופה בתוכנית המתחזים.

אני מבינה שאני לא לבד ואני חייבת לצימן שזה מקל באיזשהו אופן.

אני גם מבינה מה אני צריכה בשביל לסגור את המעגל אצלי, במקרה שלי.

אני רואה שיש גם דברים קשים ורעים יותר ממה שאני עברתי.

ובכל זאת חיי נארסו, גם אם לא ארסתי אותם בעצמי היה מישהו שארס אותם. 

בכל זאת נתתי אמון ושמחתי על בן אדם הלא נכון.

אני כבר לא חושבת שאני היתי לא בסדר.

אני גם רואה שזה באמת לא אני, שאני עשיתי הכל כדי לתקן.

בדיעבד לא היה מה לתקן כי הכל היה שקר.

וברגע שמבינים שהכל היה שקר, מבינים שהיתי קורבן. 

וברגע שאני מבינה שהיתי קורבן וצד שני זה שהיה לא בסדר אני גם לומדת מה לעשות כדי לא להיות יותר קורבן.

אני צופה בתוכנית הזאת ומבינה מה באמת אני צריכה.

מאחלת לעצמי שזה יתגשם, שאצליח ואזכה לקבל את סגירת המעגל שלי סוף סוף כבר.

לא רוצה להרגיש כלום יותר לבן אדם הזה.

עייפה ומיואשת כל כך.

מרגישה שכל חיי נארסו ואין מוצא אז אולי לפחות את כבר אצליח לשים מאחור.