לאחרונה המחשבות שלי מתישות את הסביבה.
המקצוע שלי לא מעניין אף אחד.
לדבר על השכר המבחיל שלי לא מנומס. (אבל מה לעשות אמא, שהפעם הכמעט יחידה שהרגשתי שאת גאה בי היה כשגילית שאני מרוויח יותר מאבא?)
אף אחד בסביבה שלי לא מתעניין בai. או מבין את החרדה שלי שהוא יקח לי את העבודה.
יצאנו לחופשה עם ההורים אחותי וזאבה.
ואני מתגעגע לחתולהלה עד כאב. וסובל ממלא התקפי חרדה ומחשבות טורדניות שלא מאפשרות להרדם.
לקחתי כדור די חזק שאמא שלי מחזיקה ולא מבינה שעבורי זה בקושי משפיע ומחכה שזה יתפוס ואוכל להרדם.
אני וחתולהלה החלטנו שעוברים. וגם יש יעד ותאריך. מאז עליית הממשלה הזו אני חרד כל יום. מאז ה שביעי המח שלי לא חזר לעצמו.
(זה לא דיון פוליטי ככה אני מרגיש)
אבל לפחות עכשיו יש לי תוכנית מה להגיד להורים.
לא היינו יחד ל יותר מ 24 שעות איזה עשור.
תמיד יש להם תירוץ למה לא נח לנם לצאת לחופש איתנו.
אחרי הפעם השלישית שניסינו להציע להם תאריכים ויתרנו.
ונזכרתי. בפאסיו אגרסיב של אמא וביחס אלי כאילו אני בן 3.
ובזה שאמא אף פעם לא סותמת.
די אי אפשר להגיד 20 פעם ביום איזה נוף מדהים.
(עכשיו אני מבין מאיפה קיבלתי את זה)
ואבא כרגיל לא מביע שום רגש.
וכל פעם שקצת קשה לי הם כועסים עלי שאני מתלונן או מבקש טיפה עזרה במשהו.
די אני איש בן 36 עם קריירה 2 ילדות לתפערת. אישה נהדרת.
חוץ מסכום צנוע להון ראשוני למשכנתא מעולם לא ביקשתי מכם שקל. וגם זה רק כי ההורים שלה שמו הר.
כן הבן שלכם חווה התקפי חרדה. וכן להיות שבוע בבקלחת איתכם במקום בבית עם אישתי הקשיח אותם. וכן אני מפחד לשבור לכם את הלב כשאגיד לכם שאנחנו עוברים.
אבל הבנות צריכות אבא מתפקד וכרגע קושח לי.
שם יהיה הרבה חרא אחר.
אני מוותר על שכר. אפשרויות קידום. החברים והמשפחה והשכנים. ועובר למקום לא מאד אטרטיבי בשביל הדרכון בסוף הדרך. כי אני חייב את זה לבנות שלי.
מקווה שאצליח להרדם עכשיו.
מחר סוףסוף אזכה לחבק את חתולהלה נמרה וזאבה ביחד.
נ.ב.
אני מבין שחלקכם רואים את המצב הפוליטה פה אחרת. זו זכותכם המלאה אין לי עניין לדבר על פוליטיקה בפלטפורמה הזו אלא בעיקר על הרגשות שלי